בדר"כ אני מסכים אם הפרשנות של דה-מארקר לנושאים כלכליים, אך במאמר הדעה האחרון של איתן אבריאל יש לדעתי שגיאות גסות בהבנת המשק הישראלי.
איתן אבריאל כותב:
"דולר גבוה, לא משנה מדוע, תורם לרווחיות של התעשיינים מכל הסוגים. הוא משפר את רווחיות היצואנים, כי התמורה שהם מקבלים במונחי שקלים גבוהה יותר. הוא משפר גם את רווחיות התעשיינים המייצרים לשוק המקומי, מכיוון שהוא מייקר את מחירי המוצרים המיובאים שעמם עליהם להתחרות. אלא שלעומת זאת, דולר נמוך יותר יעלה את רמת החיים של רוב הציבור ויקטין את אי־השוויון, מחלה כלכלית קשה שהולכת ומחריפה. כיצד? פשוט. שער חליפין נמוך מוזיל את היבוא, מגביר את התחרות על מוצרים בשוק המקומי ומוריד את מחיריהם, וכך מקטין את יוקר המחיה. ומה עם אי־השוויון? מכיוון שעם דולר נמוך יוקר המחיה השוטף ירד, אזי הציבור ומשקי הבית יוכלו לחסוך חלק גדול יותר מההכנסה הפנויה שלהם, וכך לצבור נכסים ולצמצם במשהו את פערי ההכנסות והעושר"
הטענה ששקל חזק מעלה את כח הקנייה הישראלי - הייבוא נעשה יותר זול ומשפיע על ירידת מחירים במשק היא טענה נכונה , אל הטענות לגבי צמצום אי השוויון כתוצאה מכך מוטעות לחלוטין ממספר טעמים:
1. מכיוון שהמשק הישראלי מוטה ייצוא, התחזקות השקל תביא לירידה בכמות המשרות בתעשייה לייצוא וכן התחרות מחו"ל תגרום לירידת התעסוקה אצל היצרנים לשוק המקומי - כלומר בעוד "עם ישראל" נהנה ממחירים נמוכים, חלק מעם ישראל יאבד את מקום עבודתו.
2. מחירי ייבוא נמוכים וירידת מחירים במשק בעקבות תחרות מחו"ל תביא לירידה בהכנסות המדינה במיסים ומכס - כשבכסף יהיה חסר בקופה הציבורית, הקיצוצים בתקציב תמיד מגדילים את אי-השוויון
3. ייבוא זול מגדיל את אי השווין מהסיבה שאלו ש"יש להם" צורכים באופן יחסי הרבה תוצרת חוץ (מכוניות, תיירות, , ביגוד, אלאקטרוניקה ועוד - כלומר עתה ישאר להם יותר, לעומת אלו ש"אין להם" שמוציאים בעיקר על מזון , דיור ובריאות - שלא יהנו מהוזלה בעיקבות שער דולר חזק - אלא דורשים טיפול מסוג אחר.
אין ספק ששקל חזק מגדיל את אי השוויון.
בהמשך עוסק איתן אבריאל "בנזקי מדיניות רכישת הדולרים" וגם כאן מפספס בגדול:
"בין השאר בגלל הרכישות בנק ישראל הוא 'חברה' עם הון עצמי שלילי, של כ-47 מיליארד שקל בסוף 2013. לו הבנק היה חברה עסקית, היא מזמן היתה מוכרזת כחדלת פירעון. בעולם תקין, בנק ישראל אמור היה לייצר רווחים ולהעביר אותם לתקציב המדינה ולרווחת הציבור, אך הגירעון בהון אינו מאפשר זאת, מזה שנים ארוכות."
כלומר לבנק המרכזי של סין ורוסיה מותר להחזיק הרים של דולרים - זה סימן לחוסן כלכלי ולבנק ישראל אסור. מנגד, שהפד רוכש דולרים (הקלה כמותית) ומעביר עשרות מליארדים כדוידנד לארה"ב - זה נתפס רע ......
אבריאל לא מבין כי אובדן ה"רווחים" ממאזן בנק ישראל הם שוליים לעומת ההפסד ממכסים ומיסוי בגלל השקל החזק.
באותו נושא עוד כותב אבריאל:
"מכיוון שבנק ישראל מבטיח שיעשה הכל כדי למנוע את התחזקות השקל, החברות העסקיות לא פיתחו אמצעים ולא למדו להתמודד עם התנודות של שערי החליפין. בישראל צריך היה יכול להיות שוק משוכלל יותר של נגזרים פיננסיים ושל ניהול סיכונים."
כנראה אבריאל לא מבחין בין תנודתיות שער חליפין, לבין התחזקות פרמננטית של מטבע. תנודתיות ניתן לגדר לטווח קצר/ בינוני, אך שינוי בשער החליפין לטווח ארוך אי אפשר לגדר
והוא ממשיך וכותב:
"הנה עוד נזק שרכישות הדולרים גורמות למשק. מהיכן בנק ישראל לוקח את השקלים שאתם הוא רכש 57 מיליארד דולר? הוא מדפיס אותם, אבל כדי שלא לעורר אינפלציה כתוצאה מהרחבת כמות הכסף במשק עליו לספוג את השקלים הללו חזרה, פעולה שאותה הוא עושה בשתי דרכים. הראשונה היא על ידי הנפקת מק"מ (מלווה קצר מועד), והשנייה היא על ידי מתן אפשרות לבנקים להפקיד בבנק ישראל חלק מיתרות הכספים שלהם. ואכן, בשנים האחרונות הבנקים מחזיקים בבנק ישראל פיקדונות בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים (בנוסף לכספים המופקדים במסגרת חובת הנזילות). בכך הם פוגעים בנזילות של שוק הכספים הישראלי, כי הכספים הללו יכלו לשמש לפעילות עסקית של המשק."
שוב חוסר הבנה מינימלי - הבנקים מפקידים את הכסף בבנק ישראל מכיוון שאין להם מה לעשות איתו - שוק הכספים הישראלי סופר נזיל עד שלבנקים אין ברירה מלהפקיד את הכסף העודף בבנק ישראל ולקבל ריבית שהיא פחות מהאינפלציה.
דווקא הריבית הנמוכה מגדילה את הנזילות בשוק - שחלקה הולך למימון הפעילות בנדל"ן דרך גידול עצום במשכנתאות.
לסיכום, אם כל כך הרבה טענות חסרות שחר, ההמלצה של אבריאל לשנות כיוון - להפסיק לרכוש דולרים ולהעלות את הריבית כצעד שיסייע לצמצום אי-השוויון נראית תלושה לחלוטין מהמציאות.
איתן אבריאל כותב:
"דולר גבוה, לא משנה מדוע, תורם לרווחיות של התעשיינים מכל הסוגים. הוא משפר את רווחיות היצואנים, כי התמורה שהם מקבלים במונחי שקלים גבוהה יותר. הוא משפר גם את רווחיות התעשיינים המייצרים לשוק המקומי, מכיוון שהוא מייקר את מחירי המוצרים המיובאים שעמם עליהם להתחרות. אלא שלעומת זאת, דולר נמוך יותר יעלה את רמת החיים של רוב הציבור ויקטין את אי־השוויון, מחלה כלכלית קשה שהולכת ומחריפה. כיצד? פשוט. שער חליפין נמוך מוזיל את היבוא, מגביר את התחרות על מוצרים בשוק המקומי ומוריד את מחיריהם, וכך מקטין את יוקר המחיה. ומה עם אי־השוויון? מכיוון שעם דולר נמוך יוקר המחיה השוטף ירד, אזי הציבור ומשקי הבית יוכלו לחסוך חלק גדול יותר מההכנסה הפנויה שלהם, וכך לצבור נכסים ולצמצם במשהו את פערי ההכנסות והעושר"
הטענה ששקל חזק מעלה את כח הקנייה הישראלי - הייבוא נעשה יותר זול ומשפיע על ירידת מחירים במשק היא טענה נכונה , אל הטענות לגבי צמצום אי השוויון כתוצאה מכך מוטעות לחלוטין ממספר טעמים:
1. מכיוון שהמשק הישראלי מוטה ייצוא, התחזקות השקל תביא לירידה בכמות המשרות בתעשייה לייצוא וכן התחרות מחו"ל תגרום לירידת התעסוקה אצל היצרנים לשוק המקומי - כלומר בעוד "עם ישראל" נהנה ממחירים נמוכים, חלק מעם ישראל יאבד את מקום עבודתו.
2. מחירי ייבוא נמוכים וירידת מחירים במשק בעקבות תחרות מחו"ל תביא לירידה בהכנסות המדינה במיסים ומכס - כשבכסף יהיה חסר בקופה הציבורית, הקיצוצים בתקציב תמיד מגדילים את אי-השוויון
3. ייבוא זול מגדיל את אי השווין מהסיבה שאלו ש"יש להם" צורכים באופן יחסי הרבה תוצרת חוץ (מכוניות, תיירות, , ביגוד, אלאקטרוניקה ועוד - כלומר עתה ישאר להם יותר, לעומת אלו ש"אין להם" שמוציאים בעיקר על מזון , דיור ובריאות - שלא יהנו מהוזלה בעיקבות שער דולר חזק - אלא דורשים טיפול מסוג אחר.
אין ספק ששקל חזק מגדיל את אי השוויון.
בהמשך עוסק איתן אבריאל "בנזקי מדיניות רכישת הדולרים" וגם כאן מפספס בגדול:
"בין השאר בגלל הרכישות בנק ישראל הוא 'חברה' עם הון עצמי שלילי, של כ-47 מיליארד שקל בסוף 2013. לו הבנק היה חברה עסקית, היא מזמן היתה מוכרזת כחדלת פירעון. בעולם תקין, בנק ישראל אמור היה לייצר רווחים ולהעביר אותם לתקציב המדינה ולרווחת הציבור, אך הגירעון בהון אינו מאפשר זאת, מזה שנים ארוכות."
כלומר לבנק המרכזי של סין ורוסיה מותר להחזיק הרים של דולרים - זה סימן לחוסן כלכלי ולבנק ישראל אסור. מנגד, שהפד רוכש דולרים (הקלה כמותית) ומעביר עשרות מליארדים כדוידנד לארה"ב - זה נתפס רע ......
אבריאל לא מבין כי אובדן ה"רווחים" ממאזן בנק ישראל הם שוליים לעומת ההפסד ממכסים ומיסוי בגלל השקל החזק.
באותו נושא עוד כותב אבריאל:
"מכיוון שבנק ישראל מבטיח שיעשה הכל כדי למנוע את התחזקות השקל, החברות העסקיות לא פיתחו אמצעים ולא למדו להתמודד עם התנודות של שערי החליפין. בישראל צריך היה יכול להיות שוק משוכלל יותר של נגזרים פיננסיים ושל ניהול סיכונים."
כנראה אבריאל לא מבחין בין תנודתיות שער חליפין, לבין התחזקות פרמננטית של מטבע. תנודתיות ניתן לגדר לטווח קצר/ בינוני, אך שינוי בשער החליפין לטווח ארוך אי אפשר לגדר
והוא ממשיך וכותב:
"הנה עוד נזק שרכישות הדולרים גורמות למשק. מהיכן בנק ישראל לוקח את השקלים שאתם הוא רכש 57 מיליארד דולר? הוא מדפיס אותם, אבל כדי שלא לעורר אינפלציה כתוצאה מהרחבת כמות הכסף במשק עליו לספוג את השקלים הללו חזרה, פעולה שאותה הוא עושה בשתי דרכים. הראשונה היא על ידי הנפקת מק"מ (מלווה קצר מועד), והשנייה היא על ידי מתן אפשרות לבנקים להפקיד בבנק ישראל חלק מיתרות הכספים שלהם. ואכן, בשנים האחרונות הבנקים מחזיקים בבנק ישראל פיקדונות בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים (בנוסף לכספים המופקדים במסגרת חובת הנזילות). בכך הם פוגעים בנזילות של שוק הכספים הישראלי, כי הכספים הללו יכלו לשמש לפעילות עסקית של המשק."
שוב חוסר הבנה מינימלי - הבנקים מפקידים את הכסף בבנק ישראל מכיוון שאין להם מה לעשות איתו - שוק הכספים הישראלי סופר נזיל עד שלבנקים אין ברירה מלהפקיד את הכסף העודף בבנק ישראל ולקבל ריבית שהיא פחות מהאינפלציה.
דווקא הריבית הנמוכה מגדילה את הנזילות בשוק - שחלקה הולך למימון הפעילות בנדל"ן דרך גידול עצום במשכנתאות.
לסיכום, אם כל כך הרבה טענות חסרות שחר, ההמלצה של אבריאל לשנות כיוון - להפסיק לרכוש דולרים ולהעלות את הריבית כצעד שיסייע לצמצום אי-השוויון נראית תלושה לחלוטין מהמציאות.
ממתי העיתונאים הכלכלים מבינים משהו (חוץ מחריגים בודדים)?
השבמחקבאופן כללי העיתונות הממוסדת במשבר כלכלי אדיר עקב כניסת ישראל היום והאינטרנט. בלוגים (כמו שלך) עולים עשרות מונים בתוכן שלהם על כתבות פרשנות בדה-מרקר.
כתוצאה, כתבות שהן לא חדשות נטו שייכות לאחד משני הסוגים: או שהן כתבות ממומנות (פרסומת מוסווית) או שהן כתבות בכייניות על "אי שוויון" וכמה קשה פה. זה מבטא את רגשות העיתונאים (שעומדים על סף אבטלה) ומשיג רייטינג על ידי פניה למכנה משותף נמוך.
אני מקווה שמי שמקבל במה רחבה כמו בדה-מארקר יכתוב לעניין או לפחות העורך - גיא רולניק - ישמור על רמה מקצועית נאותה.
השבמחקבמקרה זה התפספס להם.