בהינתן הריבית והפריון הנמוכים, יש טיעון בזכות השקעות נבונות

ישראל כל כך לא יעילה, שיש לה הרבה פירות שאפשר לקטוף בקלות"

הכלכלן האמריקאי הבכיר פרופ' מרטין אייכנבאום צופה שההאטה הכלכלית העולמית והשפל בשערי הריבית לא ילכו לשום מקום בעשור הקרוב. בתנאים אלה הוא מציע לישראל "לנקוט מדיניות תקציבית", כלומר להשקיע בהגדלת פריון העבודה, ולממן זאת באמצעות הגדלת הגירעון. "בהינתן הריבית והפריון הנמוכים, יש טיעון בזכות השקעות נבונות"

פורסם לראשונה ב- 12/7/2019

מתוך הראיון:

רק להבהיר: כשמדברים על פריון נמוך זה נשמע לפעמים כאילו טוענים שהעובדים לא פרודוקטיביים מספיק. זו לא הכוונה שלך.
"אין כאן שום היבט מוסרי. אם אין לך מספיק ציוד והתשתיות לא מספיק טובות, אנשים יכולים לעבוד כמו חמורים, והם לא ייצרו את התפוקה שהיו יכולים לייצר. צריך לתת לאנשים את ההון האנושי, התשתית, המדע, מבני המוצרים והשוק הנכונים, כדי למצות את הפוטנציאל של העבודה שלהם. אף אחד כאן לא מאשים מישהו אחר שהוא לא עובד".

אתה מציע לנקוט מדיניות תקציבית. למה הכוונה?
"אני מציע הוא לפעול בדומה לקנדה ואוסטרליה: השקעות בתשתית, בהכשרה, בהון אנושי; שהממשלה תקנה שירותים ומוצרים כהשקעה באוכלוסייה. זו מדיניות תקציבית, וכדי לבצע אותה צריך ללוות. השאלה היא אם ישראל יכולה לעשות את זה באופן שישיג את התשואה הכי טובה".

אתה טוען שהיא יכולה.
"מדינות אחרות יכולות. צריך לעשות את זה בפחות פוליטיקה ויותר מקצועיות. באוסטרליה יש ועדה רשמית שמדרגת השקעות שהממשלה יכולה לעשות על פי שיעור התשואה הפנימית שלהן. יש להם רשימה של פרויקטים מוכנים לביצוע שנבחנים".

יש לך דוגמאות לפרויקטים אפשריים כאלה בישראל?
"למשל הכבישים. יש לי משפחה בחיפה, ויצא לי לבלות הרבה זמן בצפון. הדיור בחיפה זול יחסית, אבל אף אחד לא חולם לנסוע באופן יומיומי מחיפה לתל אביב, כי מאוד קשה להגיע ממקום למקום. למה? זו הרי מדינה קטנה, ואין סיבה שלא תהיה בה תשתית שמאפשרת את זה. השקעה בהון האנושי של החרדים היא גם סוג של מדיניות תקציבית, ואפשר להניח שהתשואה עליה תהיה מאוד מאוד גבוהה. לצורך העניין, גם התשואה על השקעה בהון האנושי במגזר הערבי תהיה מאוד גדולה. צריך כמובן לבחון הכל בקפדנות — מה בדיוק ההשקעה, איך ניתן לבצע אותה — אבל אלה דוגמאות מתבקשות".


מאוד מעניין כי קלעתי לדעת גדולים ממני בנושא הגדלת הגרעון הממשלתי לטובת פרויקטים הנושאים תשואה חיובית מובהקת למשק, נושא שקברניטי המשק פשוט מתעלמים ממנו לחלוטין.

כתבתי על כך מספר פעמים בעבר, מכיוון שלדעתי זהו הפספוס הכלכלי הגדול ביותר של המדינה - בסביבה של ריבית ארוכת טווח הנמוכה בקנה מידה היסטורי , מחירי סחורות נמוכים (שאת כולם נדרש ליבא) ושקל  חזק דרך הפעולה הנכונה היא רכישת מוצרי השקעה בחו"ל (ברזל, ציוד ומכונות וכו') לטובת השקעה בפרויקטים לאומיים (עשרות מליארדי ש"ח בשנה) וזאת באמצעות הגדלה מסיבית של הגרעון הממשלתי כל עוד התנאים הסביבתיים (ריבית , מחירי ח"ג, שער חליפין של השקל) מאפשרים זאת:


ממשלה מגייסת ב- 1% במח"מ של 25  - מדוע אין הגברת השקעות ממשלתיות? - חלם ה-  7%
להעלות את הגרעון הממשלתי ל- 7%
ריסון תקציבי בסביבת ריבית נמוכה - פוגע בשוויון

כתבתי על החסם העיקרי העומד בפני ניהול נכון של הפרויקטים במדינה:

על התנהלות המדינה להתאים לפעילות של כל ארגון כלכלי - על ההוצאות להיות שוות להכנסות ואילו ההשקעות יכולות להיות ממומנות באמצעות הלוואות (=גרעון). כל עוד ההשקעות מניבות תשואה העולה על עלות המימון ורמת המינוף אינה גבוהה מסף מסויים - להיקף ההשקעה השנתי (כלומר לגרעון) , אין משמעות.

הבעיה העיקרית במימוש עיקרון ניהולי זה היא חוסר במידע.  בתקציב המדינה אין הבחנה בין הוצאה שוטפת להשקעה נושאת תשואה. צעד ראשון ראוי הוא להתחיל לפרסם את המידע בתקציבי המשרדים כך שיהיה ברור מהם הפרויקטים בכל משרד , היקפם והתשואה למשק הצפויה מישומם.  רק כך אפשר יהיה להעמיד סעיף הוצאה שנתי של "סיוע בשכ"ד לזכאים" אל מול השקעה בפרויקט "דיור ציבורי" 


והנה מתברר כי מדינות מסודרות  מתנהלות ממש כך - קיימת רשימת פרויקטים עם תשואה טובה שהממשלה יכולה לבחור לבצען.

בישראל המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה היא הגוף הלאומי המייעץ לממשלה בתחומים כלכליים:

תפקידי המועצה כוללים ייעוץ לראש הממשלה ולממשלה בנושאים כלכליים וחברתיים וגיבוש והובלת תהליכים אסטרטגים ארוכי טווח לקידום המשק והחברה הישראלית, בשיתוף כלל משרדי הממשלה, רשויות וגופים פרטיים. המועצה הלאומית לכלכלה לוקחת חלק בעיצוב השיח הציבורי בדבר המדיניות הכלכלית-חברתית בישראל והצגתה בפורומים בינלאומיים ובפיתוח מענה לסוגיות כלכליות-חברתיות משמעותיות העומדות על הפרק. המועצה עוסקת בהכנת חוות דעת מקצועיות לקראת החלטות הממשלה וועדותיה בתחומים כלכליים, לצד ריכוז עבודת מטה בין-משרדית בסוגיות כלכליות-חברתיות וליווי תהליכי יישום מדיניות – כל אלה בהתבסס על ספרות תיאורטית, ניתוחים מקצועיים ועיבוד נתונים, תוך חשיבה שיטתית ארוכת טווח.

בחינת פעולות המועצה , הקיימת מ 2006 ,  מגלה כי היא מדגישה את השתתפותה בוועדות לסוגיהם בסוגיות כלכליות אך אינה נוטה "ללכלך  את הידיים" בעבודה כלכלית נטו הכוללת  המלצה אופרטיבית לממשלה - זהו פרויקט שיש להשקיע בו כסף בעדיפות . כך למעשה קבלת ההחלטות של הממשלה על ההשקעה בפרויקטים היא פונקציה של תקציב משרד מסויים הכפוף לאג'נדה של השר ולא אופטימיזציה של השקעות המדינה.
לכן  פרויקטים לאומיים , חוצי משרדים, במימון "מחוץ לתקציב" נדירים בישראל של 30 השנים האחרונות כאשר הסתבכות והתארכות מעבר צה"ל לנגב הוא דוגמה לכיצד הממשלה מכשילה עצמה - שנים נמשך הוויכוח על כיצד ימומן המעבר - מתקציב הבטחון או מתקציב ייעודי שתעמיד המדינה , בעוד שברור כי הפרויקט הוא פרויקט לאומי שבסופו המדינה תרוויח הון על הקרקעות המתפנות אך מכיוון שלא מקובל לממן פרויקטים לאומיים כייעוד תקציבי מבודד, הפרויקט סבל מעיכובים של שנים רבות.

לאור זאת , נראה כי על המועצה הלאומית לכלכלה לעסוק בראש ובראשונה בבדיקת פרויקטים של המשרדים השונים בהיבט הכלכלי , להמליץ  על התחומים בהם יש לבצע פרויקטים שישאו תשואה הגבוה ביותר למשק ולכוון עבודת הממשלה לביצוע הפרויקטים הללו , ותחזוקת רשימת פרויקטים לביצוע תוך תיעדופם הכלכלי באופן ברור כך שהממשלה תקבל החלטות מושכלות.