מלווה חובה למימון מלחמת עזה - מרכיב חשוב במימון הוצאות המלחמה

כאשר הפתרון למימון הוצאות המלחמה הופך להיות סוגיה בוערת לאור הגרעון הממשלתי הגדל , כדאי להיזכר בפעולות הממשלה למימון מלחמות מהעבר. חשוב לזכור כי המשק הישראלי בעבר היה משק חלש, סגור, ריכוזי  וללא עתודות מט"ח משמעותיות כששער הדולר נשלט ע"י המדינה  וגיוס כספים בחו"ל היה משימה יקרה בוודאי בעת מלחמה ולכן מקור הגיוס הראשי היה מקומי אך יכולתו לקלוט את ביקושי הממשלה הייתה מוגבלת ביותר.  

ממימד  הנוסף של הגרעון הממשלתי הוא יצירת ביקושים בשוק המקומי שיעלו על ההיצא ובכך תגרמנה עליית מחירים (אינפלציה). זו הייתה התוצאה הישירה של הגידול בתקציב הבטחון לאחר מלחמת יום כיפור שהוביל ל - "עשור אבוד" בכלכלה הישראלית, כאשר מלחמת לבנון הראשונה ב- 1982 רק סיבכה את המצב. 

בהיבט מימון הגרעון המצב היום שונה כמובן בתכלית. לבנק ישראל יתרות מט"ח של כ- 200 מליארד דולר, לקרנות הפנסיה / גמל  ביקוש קבוע לאג"ח ישראלי בשל ההפקדות השוטפות  והגיוס בחו"ל פתוח בפני הממשלה כך שיש כיצד לממן את הגרעון , השאלה היא כמובן המחיר (ריבית).

ברור כי הריבית על החוב המגוייס עולה משמעותית ועל מנת "להוזילה" האוצר מקצר את המח"מ המגוייס שיחייב "גילגול חוב" תדיר יותר המעלה אף הוא את רמת הסיכון של המשק.

בהיבט האינפלציה התמונה יותר מורכבת שכן ישראל כמשק פתוח יכולה לייבא את צורכי המלחמה ואין בזה להשפיע על ההיצע המקומי. במילים אחרות , רכישת פגזים מארה"ב באמצעות גרעון הממומן מגיוס אג"ח אינה יוצרת לחץ אינפלציוני אלא לכל היותר מעלה את הריבית על גיוס החוב שיתבטא בעתיד בתקציב המדינה בתשלומי ריבית גבוהים יותר במקום להשתמש בכסף למטרות אחרות. בעיית האינפלציה הנוכחית היא נגזרת המלחמה ולא בגין הוצאות הממשלה -  מחסור בפועלי בניה מייקר את הבניה והשיפוצים , חברות תעופה לא טסות לארץ - שרותי התיירות מתייקרים , החותים פוגעים בנתיבי שייט - ההובלה מתייקרת. 

מוויקיפדיה: 

איגרת חוב מלחמה היא איגרת חוב ממשלתית המונפקת במטרה לממן פעולות צבאיות בעיתות מלחמה. איגרות מלחמה מגייסות הון עבור הממשלה וגורמות לציבור האזרחי תחושת השתתפות במאמץ המלחמתי. שיטה זו אף יעילה כאמצעי לשליטה בשיעורי אינפלציה, בעת שהכלכלה נמצאת בפעילות-יתר, על ידי הוצאת כסף מן המחזור עד לאחר תום המלחמה. עם תום המלחמה ניתן להפוך את איגרות המלחמה לנזילות, לעודד את הצריכה במשק, ובכך לסייע לכלכלה לעבור לפעילות בעיתות שלום.

בישראל הונפקו פעמים אחדות איגרות חוב ממשלתיות למימון הוצאות מלחמה. בחלק מהמקרים זה היה מלווה חובה ובמקרים אחרים - מילווה מרצון:

• המלווה הלאומי: מלווה מרצון למימון הוצאות מלחמת העצמאות, עליו החליטה מנהלת העם, לקראת הקמת המדינה.
• מלווה ביטחון: מלווה חובה שהוטל לאחר מלחמת ששת הימים.
• מלווה מלחמה: הוטל בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
• מלווה שלום הגליל: הוטל כמלווה חובה בתחילתו של מבצע שלום הגליל. פירעון המלווה החל כעשר שנים לאחר גבייתו.

המשק הישראלי היום מפותח הרבה יותר ולכן הטלת מלווה מלחמה יכולה להתבצע באופן "אלגנטי" ע"י הסטה של שיעור מסויים, נניח 15%,  מהחסכון הפנסיוני / השתלמות  מהשקעה בשוק ההון לטובת  מלווה מלחמה כך מצד אחד צרכי הגיוס של הממשלה יקטנו ומצד שני המוסדיים יקבלו פחות כסף להשקעה והלחץ על תשואות הגיוס יקטן. את המלווה אפשר להפעיל באופן שוטף עד גמר הצורך ולהחזיר הכסף לאזרחים + ריבית בעוד 10 שנים - כהפקדה לפנסיה או לקרן ההשתלמות  ומי שיחל במשיכה מקרן הפנסיה - באופן מיידי. אני מעריך היקף מלווה זה ב- 15 מיליארד ש"ח בשנה.

במקביל ניתן להטיל על בעלי שכר / פנסיה / ריווחי הון גבוהים  מלווה חובה  בשיעור מדורג של עד 5% בדומה למלווה שלום הגליל. צעד זה יקטין את הביקוש הפרטי ובכך יתרום לבלימת האינפלציה, מלווה כזה בהיקף של 15 מליארד ש"ח נוסף בשנה יסייע בייצוב המשק

שיטה מעין זו של מלווה חובה המבוצעת ע"י קרנות פנסיה / גמל ומס הכנסה היא קלה ליישום ובעלת פגיעה מינימלית באזרחים. זה כמובן לא פוטר הממשלה מלנקוט צעדים לצמצום הגרעון שמקום ללכת למקומות הקלים של העלאת מע"מ יש לפעול לקידום מיסוי בתחומים נכונים המשרתים מטרת מאקרו כגון חזרה למיסוי כלים חד"פ ומשקאות ממותקים , העלאת מס על סיגריות, מיסוי עסקאות והפקדות במזומן (0.5%) ,  הגדלת מיסוי על רכבים יקרים (300 אש"ח ומעלה)