הפרדוקס הכלכלי: מדוע גיוס חרדים הוא "העסקה המשתלמת ביותר" למשק?

 נייר עמדה חריף של אגף התקציבים חושף את העלויות האדירות של הסתמכות על מערך המילואים, ומסביר מדוע המתווה הנוכחי לא רק שלא יביא לגיוס חרדים, אלא יפגע אנושות בכלכלת ישראל בעתיד. וגם: הפרדוקס הכלכלי שמלמד כי דווקא האוכלוסייה החרדית היא המאגר היעיל ביותר לצבא מבחינה משקית.

מכתב שנשלח על ידי סגן הממונה על התקציבים באוצר, כפיר בטט, ליועצת המשפטית של ועדת החוץ והביטחון, מציג כתב אישום כלכלי חריף נגד מתווה הגיוס המתגבש (תיקון מס' 26 לחוק שירות ביטחון). על פי האוצר, המתווה הנוכחי אינו מספק פתרון לצורכי הצבא, מחליש את התמריצים לגיוס, וצפוי לגרום לנזק של עשרות מיליארדי שקלים בשנה למשק הישראלי.

מחיר הדמים הכלכלי של המילואים

בבסיס עמדת האוצר עומד הצורך הדחוף של צה"ל ב-12,000 חיילים נוספים באופן מיידי. כיום, המענה ניתן באמצעות הרחבת ימי המילואים, צעד בעל השלכות הרסניות:

• עלות אסטרונומית: העלות למשק בגין אובדן תוצר עומדת על כ-120 מיליארד ש"ח מתחילת המלחמה, ועוד כ-70 מיליארד ש"ח עלות תקציבית ישירה.

• פגיעה בפריון: אנשי המילואים מאופיינים בשיעורי תעסוקה ושכר מהגבוהים במשק. היעדרותם פוגעת בליבת הפעילות העסקית.

• המשוואה הצבאית-כלכלית: גדוד סדיר אחד שקול כלכלית ליותר מ-12 גדודי מילואים. כלומר, גיוס חרדים לשירות סדיר הוא זול ויעיל עשרות מונים מאחזקת מערך מילואים מנופח.

הכשל במנגנון הסנקציות: "ישראבלוף" כלכלי

האוצר טוען כי המנגנון המוצע בתזכיר החוק מתוכנן כך שלא יופעל לעולם, או שיהיה חסר שיניים:

1. יעדים קבוצתיים במקום אישיים: התניית הסנקציות בעמידה ביעדי גיוס של כלל הקהילה ("יעדים קהילתיים") מנתקת את הקשר בין החלטת הפרט להתגייס לבין העונש. כל צעיר חרדי יעדיף להיות "טרמפיסט" ולחכות שאחרים יתגייסו.

2. החזרת הטבות מיידית: המתווה מחזיר באופן מיידי הטבות שנשללו (כמו סבסוד מעונות יום והנחות בארנונה), ובכך מעקר את התמריץ הכלכלי להתגייס דווקא כשהצורך הכי דחוף.

3. סנקציות מאוחרות: הסנקציות המשמעותיות (כמו ביטול הנחות בארנונה או מס רכישה) רלוונטיות רק לגילאים מאוחרים (סביב 26), בעוד שההחלטה על גיוס מתקבלת בגיל 18. עבור נער בן 18, סנקציה שתחול בעוד 8 שנים היא חסרת משמעות ("היוון תועלת").

4. גיל הפטור (26): קביעת גיל פטור גבוה פוגעת ביכולת של הגברים החרדים להשתלב בשוק העבודה בגיל צעיר ולרכוש השכלה, מה שמוביל ל"הפסד כפול" – הם לא משרתים בצבא וגם לא תורמים לכלכלה בשנות השיא שלהם.

מעבר לנתונים היבשים של האוצר, עולה מהדוח אבחנה מקרו-כלכלית מרתקת המחדדת את האבסורד במצב הקיים. ניתן לכנות זאת "פרדוקס הפריון הביטחוני":

מבחינה כלכלית טהורה, למדינת ישראל עדיף לגייס דווקא את האוכלוסייה בעלת הפריון הנמוך ביותר כרגע.

• המצב כיום: הנטל הביטחוני נופל על כתפי משרתי המילואים – קבוצה ששיעורי התעסוקה, ההשכלה והשכר שלה הם הגבוהים בישראל. כאשר מהנדס תוכנה, רופא או בעל עסק קטן יוצאים למילואים לחודשיים, המשק מאבד תפוקה בשווי עשרות אלפי שקלים בחודש (אובדן תוצר).

• האלטרנטיבה החרדית: לעומת זאת, האוכלוסייה החרדית בגילאי הגיוס מאופיינת כיום בפריון עבודה נמוך מאוד (העדר לימודי ליבה, שיעורי תעסוקה נמוכים ושכר נמוך - כפי שמוצג בגרפים של האוצר).

• המסקנה: גיוס צעיר חרדי לשירות סדיר (ולאחר מכן למילואים) כרוך ב"עלות אלטרנטיבית" נמוכה מאוד למשק. שליפת תלמיד ישיבה שאינו עובד, או עובד בשכר נמוך, לצורך שמירה בגבולות, "עולה" למשק הרבה פחות מאשר שליפת מילואימניק מהייטק.

לכן, לאורך זמן, הפתרון הכלכלי האופטימלי לצמיחה בישראל הוא שהנטל הצבאי ייפול באופן פרופורציונלי ויותר על האוכלוסייה החרדית. זה יאפשר לשחרר את הכוחות היצרניים במשק להניע את הכלכלה, בעוד שהכשרה צבאית לחרדים עשויה אף לשפר את כישוריהם ושילובם העתידי בשוק העבודה. פרדוקסלית, בעוד עשור אנו עשויים לגלות כי דווקא קריירה צבאית תהפוך למועדפת שכן מציעה תגמול גבוה ללא קשר קשר ישיר לרמת ההשכלה. 

סיכום: סכנה לעתיד המדינה

האוצר מסיים בתחזית קודרת: ללא שינוי אמיתי שיוביל לגיוס המוני של חרדים, המשק הישראלי לא יוכל לשאת את נטל המס והביטחון. עם דמוגרפיה שצופה כי החרדים יהוו שליש מהאוכלוסייה ב-2065, המשך המצב בו הם מקבלים פטור מגיוס ואינם משתלבים בשוק העבודה, במקביל להגדלת הנטל על המשרתים, הוא מתכון לקריסה כלכלית וחברתית. המתווה הנוכחי, לדעת הכלכלנים, הוא צעד בכיוון ההפוך.