פוסט לפורים - ממשלת ישראל מתחפשת – גרסת שושן הבירה 2026 (מבוסס על סיפורים אמיתיים, לצערנו):

 

הממשלה והקואליציה הגרועה בתולדות ישראל מורכבת מדמויות "סגנוניות" אם נקוט בלשון נקיה. איכות החומר האנושי בשילוב הצורך לייצר יחסי ציבור על מנת לקושש קולות בפרימריז או בבחירות או סתם ניתוק טוטאלי ממציאות נורמטיבית מאפשר לשרטט קווי דימיון עם דמויות מגילת אסתר, אך אתחיל עם אסופת בני אדם המתחפשים לממשלת ישראל:

 1. תחפושת "גיבורי העל מול חמאס" (או: משלוח מנות לסינוואר)
על הבמה הם עטו גלימות וזעקו "חזקים מול חמאס", אבל מאחורי הקלעים התייחסו לחמאס כאל נכס ושלחו לו משלוחי מנות במזוודות. התוצאה? קמנו למציאות המדממת של ה-7/10, ושנתיים וחצי אחרי, רשעי עמלק של חמאס עדיין מסתובבים בעזה ולא נתלו על העץ.

 2. תחפושת "השריף של עיירת הפיתוח" (או: הפקרות המערב הפרוע)
ממשלת משילות שבה אין משילות בשום מקום – לא בנגב, לא בגליל ולא באיו"ש, הכל הפקר כאילו שתינו קצת יותר מדי. חוק הגיוס לא נאכף על המגזר שהמלך חפץ ביקרו, ומרוב "ריבונות", הדוד אחשוורוש מאמריקה מתערב בתהליכי חנינה, בעוד חברת קואליציה מתבלבלת בטקסט וקוראת לאחשוורוש להטיל סנקציות על נשיא המדינה שלנו. עיר שושן נבוכה!

 3. תחפושת "לוחמי הסיירת" (או: פטורים כמו אוזני המן)
ממשלת המלחמה, שרוב שריה לא החזיקו קפצונים מימיהם או שלא שרתו כלל, נלחמת בחירוף נפש... כדי לארגן פטור לחרדים! המילואימניקים והסדירים נקרעים, נלחמים בעזה, בלבנון ובאיראן ועומדים מול הארכת שירות, אבל בוועדת חוץ וביטחון ממשיכים לאפות חוקי פטור ולחלק אותם לחברי הקואליציה כאילו היו אוזני המן.

 4. תחפושת "רובין הוד של העניים" (או: מתנות לאביונים... המקורבים)
ממשלת "ההגנה על החלשים" ששולפת מהשק את מס המע"מ (המס הכי לא צודק) ומטילה אותו על ההמונים. ובמקביל? מקיימת מצוות "מתנות לאביונים" רק לאוכלוסייה נבחרת בדמות כספים קואליציוניים. שרידות פוליטית קודמת לעזרה לחלשים – העיקר שהמשתה יימשך!

 5. תחפושת "נצח ישראל" (או: קסם המדינה הדו-לאומית)
הם מתעטפים בטלית ודגל, זועקים סיסמאות ימין מלא-מלא של "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", אבל בפועל מתנהלים בעיוורון שסולל ישירות את הדרך לסיפוח ולמדינה דו-לאומית. קלאסיקה של "ונהפוך הוא" דמוגרפי.

 6. תחפושת "הקוזק הנגזל" (או: זה לא אנחנו, זה המן!)
ממשלה שיושבת על כיסא המלכות, מחזיקה בשרביט, לא עושה כלום - אבל כל היום מתבכיינת ומאשימה. תמיד זה בגלל מישהו אחר: בגלל בג"ץ, בגלל הצבא, בגלל הפקידים, בגלל התקשורת או בגלל ושתי. אפס לקיחת אחריות בתיאטרון המסכות הזה.

 7. תחפושת "ממשלת האחדות והריפוי" (או: מפלגים עד דלא ידע) - 
על הבמה הם מדברים על "אנשים אחים אנחנו" וקוראים לאחדות מול האויב, אבל בחדרי החדרים מפעילים מכונות רעל שמשסות איש באחיו. כל מי שחושב אחרת, מבקר או מוחה, מתוייג מיד כבוגד, עוכר ישראל או משת"פ של האויב. במקום לחבר את העם בשעתו הקשה ביותר, הם מנהלים מסע פילוג על סטרואידים, כי בקואליציה הזו, הדרך היחידה להישאר בשלטון היא לגרום לנו לשנוא אחד את השני – עד דלא ידע.

וכעת ת "שבעת המופלאים" הבולטים בסגנונם הדומה לדמויות מהמגילה. אני מניח שאצל חלקם זו תחפושת ציבורית, אך יש בהם שזו לא הצגה אלא "זה מה יש". מה יותר חמור, זה עניין של דעה:

1. המן האגגי – איתמר בן גביר (השר לביטחון טיקטוק ופיתות) 

בדיוק כמו המן, הוא אובססיבי לכבוד ומשתגע כשלא משתחווים לו (או כשלא נותנים לו להיכנס לקבינט המלחמה). במקום לרכוב על סוס, הוא דוהר ברכב שרד ממוגן, עושה תאונות בדרך לאולפנים, ומפזר איומים על "שומר חומות 2". הוא יבעיר את כל המזרח התיכון בשביל סרטון טיקטוק מוצלח מזירת פיגוע, ואם מישהו מעביר עליו ביקורת – הוא מיד מקים לו כיתת כוננות מול הבית.

2. זרש – טלי גוטליב (ח"כית הקונספירציות והמגפונים) 
היועצת של המן שיודעת הכל, רואה הכל, וצועקת את זה במליאה. זרש-גוטליב בטוחה שמרדכי היהודי הוא בכלל סוכן של הדיפ-סטייט, שהשב"כ פרץ לה לסוס, וששקמה ברסלר אחראית לזה שאסתר הגיעה לארמון. היא לא צריכה הוכחות, היא פשוט פותחת לייב, שולפת מגפון וצורחת על יו"ר הכנסת שהוא בוגד עד שסוגרים לה את המיקרופון.

3. ושתי – מירי רגב (שרת הטקסים, היהלומים והפקקים) 
כמו ושתי, הכל אצלה סובב סביב כבוד, מסיבות וטקסים. הממלכה קורסת? הרכבת לא עובדת? יש מלחמה? זה לא מעניין. היא בחו"ל, רצוי עם סוף שבוע ארוך.  מה שחשוב זה מי מנחה את טקס הדלקת המשואות ואיך היא נראית בפריים. כשקוראים לה לבוא לעזור, היא עונה: "אני לא יכולה, המנכ"ל שלי בדיוק מפטר את הנהג שלי כי הוא לא פתח לי את הדלת מספיק מהר". היא תעשה הכל בשביל ספין, כולל להודיע שהיא מחלקת חינם כרטיסים לכרכרות של שושן (שלא קיימות).

4. אחשוורוש – יצחק גולדקנופף (השר המנותק לחלוטין מהאירוע) 
יושב על כיסא המלכות (או במשרד השיכון), מסתכל על הממלכה שעולה באש, ומוציא תגובה: "למי רע פה? אני לא מבין". הוא מעביר 180 יום במשתאות, מנותק לחלוטין מהמציאות של העם, ומוכן לחתום להמן על כל גזירה – בתנאי שיעבירו לו עוד 500 מיליון שקל קואליציוניים למוסדות של הזרם שלו. שושן נבוכה? שיגידו תודה שהוא בכלל קם בבוקר.

5. בגתן – ניסים ואטורי (הח"כ שזומם להטריל את עצמו) 
אמור להיות שומר סף, אבל בפועל רק עושה פדיחות שמסכנות את המלך. ואטורי הוא הח"כ שמצייץ שטויות איומות ב-2:00 בלילה (למשל "לשרוף את עזה!"), ובבוקר כשהעולם דורש הבהרות, הוא מוחק, אומר שפרצו לו לטוויטר, ומאשים את האופוזיציה. מנסה לייצר כותרות, אבל בסוף תמיד מוצא את עצמו מורחק מהמליאה בוועדת האתיקה.

6. תרש – עמיחי אליהו (שר המשרדים המומצאים ופצצות האטום) 
שותפו של בגתן. שר המורשת עם משרד שאין בו כלום ושום דבר, חוץ מתקציב יח"צ מנופח. בניסיון נואש להראות שהוא קיים, הוא זורק לאוויר הצעות הזויות (כמו "בואו נזרוק פצצת אטום על עמלק"). כל פעם שהוא מדבר, משרד החוץ של שושן צריך להוציא הודעת הבהרה ב-8 שפות שהוא לא באמת מייצג את הממשלה.

7. חרבונה (זכור לטוב) – ישראל כ"ץ (שר ה-AI וגניבת הקרדיטים) 
האופורטוניסט המושלם. הוא לא באמת מנהל את המלחמה או את החוץ, אבל הוא אשף ביחסי ציבור. כשהוא רואה שהמן נופל ואסתר מנצחת, הוא מיד רץ למחשב, פותח Midjourney, ומייצר תמונה של עצמו כגיבור שרירי שמפיל את העץ של המן, יחד עם ציוץ באנגלית שבורה שמתייג את מלך פרס, נשיא טורקיה ואילון מאסק. מי עשה את העבודה הקשה? צה"ל ומרדכי. מי לקח את הקרדיט? חרבונה כ"ץ.

חג פורים שמח! (עד דלא ידע... או עד הבחירות, מה שיבוא קודם).  משנכנס אדר מרבין ב(הצעות אי) אמון!