מפעם לפעם עלה כאן נושא הדפסת כסף ע"י הבנקים המרכזיים בכלל והפד בפרט ,
ודר"כ בהקשר "השמים עומדים ליפול". אני יודע כי ל"מזהיר" תמיד יותר קל -
הוא לא צריך לספק יותר מדי הסברים מדוע יהיה רע, הוא גם לא נוקב במסגרת זמן
לתחזית. אם הוא צודק - הרי נולד לנו גאון פיננסי. אם הוט טועה - מי בכלל
זוכר? כי כולם חוגגים רווחים.
מכיוון שהיו לא מעט מ"זהירים" אנסה לתת את חוות הדעת היותר אופטימית שאני מחזיק בה, אנסה להסבירה בלשון פשוטה ככל האפשר (תוך "הקרבת" הדיוק הלא ממש מהותי) , ואסתכן בקביעת טווח זמן - שנת 2013.
אני ער כי "הנבואה ניתנה לשוטים" אך אינני מתייחס לדעתי כנבואה אלא כתסריט בעל הסבירות הגבוהה ביותר להתרחש, בהינתן שאין ארועים חיצוניים (לכלכלה העולמית) חריגים .
אעשה זאת במספר חלקים, על מנת להשאיר מקום לדיון .
נתחיל בבסיס -
מי מדפיס כסף? - משרד האוצר. באמצעות בית דפוס.
אז כיצד הבנק המרכזי "מדפיס כסף"? -מכיוון שרובו המוחלט של הכסף הוא אלקטרוני הבנק המרכזי "יוצר" הכסף מהאויר ע"י הגדלת המאזן שלו - לדוגמא - הפד קונה אגח ממשלתיות של ארה"ב - מהיכן הוא מביא הכסף לרכישה? - מהאויר, הוא פשוט רושם אצלו בספרים תחת סעיף "מזומנים" איזה סכום שהוא רוצה , מעביר אותו לממשלה ומקבל אגח. הממשלה לוקחת הכסף ומבזבזת אותו.
למה בכלל בנק מרכזי מדפיס כסף? - הבנק המרכזי מדפיס כסף כדרך להגדיל את הנזילות (כמות הכסף) בשוק, שצריכה לגדול ככל שהמשק (תוצר לאומי גולמי [תל"ג]) גדל - זה תהליך נורמלי שמתרחש כל הזמן.
אז איפה הבעיה? - הבעיה היא שהבנק המרכזי התחיל להדפיס כמויות עצומות של כסף - כמה ? המאזן של הבנק המרכזי גדל מ- 800 ביליון דולר לפני המשבר ל - 3.6 טריליון.
מדוע הוא עושה זאת? - התפקיד של הפד הוא כפול - למנוע אינפלציה ולדאוג לתעסוקה. הדרך שבה הוא ממלא את תפקידו נקראת מדיניות מוניטארית (ניהול הכסף) והוא פועל בשתי דרכים עיקריות - קביעת שערי ריבית והדפסת כסף. כל כלכלה מודרנית חווה מחזורי גאות ושפל והבנק המרכזי מנסה "להחליק" את המחזור ע"י שערי ריבית - כשיש הרבה ביקושים, כולם רוצים לקנות ולהשקיע - הוא מעלה את הריבית לטווח קצר על מנת לייקר את האשראי - להוריד את כמות הכסף כך שהביקושים יקטנו. אם הביקושים ממשיכים - המחירים מתחילים לעלות = אינפלציה , שערי הריבית ימשיכו לעלות, עד שתגיע רמה של יציבות מחירים.
בשפל - מיתון , הבנק פועל הפוך - הוא מוריד את הריבית, מגדיל את הנזילות בשוק כדי לעודד השקעות וצריכה - אם לא יעשה כן - הירידה בביקושים תביא לפיטורים, עליה באבטלה - והמנדט של הבנק זה לשמור על משק עם תעסוקה מלאה ככל האפשר.
נושא הריבית ברור - אבל איפה פה הדפסת טרליונים של דולרים? - ובכן, כאשר הבנק מוריד את הריבית ל - 0 אבל המיתון נמשך = האבטלה גבוהה . מה עוד נותר לעשות? - מתחילים לפעול להורדת הריבית לטווח ארוך - 10-30 שנה - זו הריבית שעל פיה בוחנים כדאיות של לקיחת משכנתאות, בניית מפעלים, הקמת תשתיות וכו' - אם המימון לטווח ארוך יהיה זול - יבוצעו הרבה השקעות = גידול בביקושים.
זו נקודה שחייבים להבין - הורדת ריבית לטווח קצר שעליה שולט הפד - משנה החלטות רכישה לטווח קצר = צריכה (ריבית על כרטיסי אשראי, רכישת רכב וכו') ומשפיעה גם על הריבית לטווח ארוך אך באופן חלקי ומוגבל. הורדת הריבית לטווח ארוך משפיעה על החלטות השקעה במשק .
אז כיצד מורידים ריבית לטווח ארוך? - זה פשוט - קונים אגרות חוב לטווח ארוך - אגרות חוב מגובות משכנתאות על מנת להוריד את הריבית על המשכנתאות ולספק וודאות למי שנותן משכנתאות כי יהיה ביקוש לחוב שהוא מגייס, והחוב יהיה זול - כך שהמשכנתאות יהיו זולות , וקונים אגח ממשלתי לטווח ארוך על מנת ליצור לחץ ביקושים שיוריד את מחירו. ובשביל זה צריך כסף. והרבה.
__________________________________________________________________________
זה החלק השני בסידרה, ויעסוק במדיניות המוניטרית של הפד עד למשבר של 2008
בחלק הראשון תארתי את הדברים הבסיסיים - מטרות הפד, מדיניות מוניטרית כתגובה למחזורים כלכליים, הדפסת כסף ע"י הבנק המרכזי והקשר ביו שערי ריבית לטווח קצר וארוך על החלטות צריכה והשקעה במשק
ההתחלה, כמו תמיד, היא במלחמה.
המלחמה היא מלחמת העולם השניה וארה"ב צריכה לממן אותה ואת תוכנית מרשל לשיקום אירופה שבאה אחריה.
כיצד המלחמה מומנה? - בחוב - חוב פנימי של ממשלת ארה"ב וחובות של בריטניה בגין סיוע אמריקאי (עסקאות החכר והשאל וחובות מדינה - הבריטים סיימו להחזיר כל גרוש רק לפני מספר שנים).
הבנק המרכזי לא היה עצמאי והריביות נשמרו נמוכות על מנת לאפשר למדינה למממן המלחמה והוצאות השיקום בחוב זול
רק בשנת 1951 ניתנה לפד עצמאותו והוגדרה מטרתו - שמירת יציבות כלכלית באמצעים מוניטריים.
עד אמצע שנות ה - 60 של המאה הקודמת הדברים התנהלו כסידרם - הבנק המרכזי, באמצעות כלי הריבית , שמר על יציבות כלכלית ואינפלציה נמוכה
החל מאמצע שנות ה - 60 , המדיניות המוניטרית היתה מקלה מדי (בדיעבד התברר) ועם הצטברות של גורמים נוספים - ההוצאות על המלחמה בוויטנאם , העליה הדרמטית במחירי הדלק אחרי מלחמת יום כיפור (1973) שהובילה גם לעליה במחירי המזון האינפלציה התגברה.
וכך מאינפלציה ממוצעת של פחות מ 2% ב - 60-64 , עלתה האינפלציה ל - 4% ב - 65-69 , ל - 7% 70-79 ועד ל 13% ב - 79-80.
כל אותו הזמן ישבו בפד אנשים נאמנים, שעשו עבודה עפ"י תורה שעבדה במשך 15 שנים - 1951-1964 ועדיין - המשק האמריקאי נכנס לסיחרור אינפלציוני.
מה עושים?
קודם כל, מחליפים נגיד הבנק המרכזי (וולקר נכנס לתפקיד)
אח"כ, זורקים לפח את התורה הישנה ועושים מה שצריך - העלאת ריבית חדה ומתמשכת, שנועדה לצנן את הביקושים במשק - בכל מחיר.
ואכן המחיר היה כבד - המשק נכנס למיתון כבד והמחיר האנושי היה גבוה מאוד - שיעור האבטלה שעמד על 6% ב - 1979 קפץ ל - 11% ב - 1982
כשוולקר עזב ב - 1987 , האינפלציה כבר חזרה ל - 3%.
מחליפו של וולקר היה אלן גריספאן, שתחת ניצוחו ידעה ארה"ב יציבות כלכלית / מוניטרית במשך 20 שנה (!).
כיצד היציבות התבטאה? - עד גריספאן, השונות באינפלציה והצמיחה בפועל בתקופות קצרות של שנה / רבעון היו גדולים ואילו בעידן גרינספאן בגלל ניהול נכון יותר של מדיניות מוניטרית, שיפורים טכנולוגיים בייצור וכנראה גם מזל, המשק הפך להיות חזוי יותר, יציב יותר - סביבת מציאות נוחה שהסיכונים הנמדדים בה נמוכים - 20 שנה כאלו.
מכיוון שהיו לא מעט מ"זהירים" אנסה לתת את חוות הדעת היותר אופטימית שאני מחזיק בה, אנסה להסבירה בלשון פשוטה ככל האפשר (תוך "הקרבת" הדיוק הלא ממש מהותי) , ואסתכן בקביעת טווח זמן - שנת 2013.
אני ער כי "הנבואה ניתנה לשוטים" אך אינני מתייחס לדעתי כנבואה אלא כתסריט בעל הסבירות הגבוהה ביותר להתרחש, בהינתן שאין ארועים חיצוניים (לכלכלה העולמית) חריגים .
אעשה זאת במספר חלקים, על מנת להשאיר מקום לדיון .
נתחיל בבסיס -
מי מדפיס כסף? - משרד האוצר. באמצעות בית דפוס.
אז כיצד הבנק המרכזי "מדפיס כסף"? -מכיוון שרובו המוחלט של הכסף הוא אלקטרוני הבנק המרכזי "יוצר" הכסף מהאויר ע"י הגדלת המאזן שלו - לדוגמא - הפד קונה אגח ממשלתיות של ארה"ב - מהיכן הוא מביא הכסף לרכישה? - מהאויר, הוא פשוט רושם אצלו בספרים תחת סעיף "מזומנים" איזה סכום שהוא רוצה , מעביר אותו לממשלה ומקבל אגח. הממשלה לוקחת הכסף ומבזבזת אותו.
למה בכלל בנק מרכזי מדפיס כסף? - הבנק המרכזי מדפיס כסף כדרך להגדיל את הנזילות (כמות הכסף) בשוק, שצריכה לגדול ככל שהמשק (תוצר לאומי גולמי [תל"ג]) גדל - זה תהליך נורמלי שמתרחש כל הזמן.
אז איפה הבעיה? - הבעיה היא שהבנק המרכזי התחיל להדפיס כמויות עצומות של כסף - כמה ? המאזן של הבנק המרכזי גדל מ- 800 ביליון דולר לפני המשבר ל - 3.6 טריליון.
מדוע הוא עושה זאת? - התפקיד של הפד הוא כפול - למנוע אינפלציה ולדאוג לתעסוקה. הדרך שבה הוא ממלא את תפקידו נקראת מדיניות מוניטארית (ניהול הכסף) והוא פועל בשתי דרכים עיקריות - קביעת שערי ריבית והדפסת כסף. כל כלכלה מודרנית חווה מחזורי גאות ושפל והבנק המרכזי מנסה "להחליק" את המחזור ע"י שערי ריבית - כשיש הרבה ביקושים, כולם רוצים לקנות ולהשקיע - הוא מעלה את הריבית לטווח קצר על מנת לייקר את האשראי - להוריד את כמות הכסף כך שהביקושים יקטנו. אם הביקושים ממשיכים - המחירים מתחילים לעלות = אינפלציה , שערי הריבית ימשיכו לעלות, עד שתגיע רמה של יציבות מחירים.
בשפל - מיתון , הבנק פועל הפוך - הוא מוריד את הריבית, מגדיל את הנזילות בשוק כדי לעודד השקעות וצריכה - אם לא יעשה כן - הירידה בביקושים תביא לפיטורים, עליה באבטלה - והמנדט של הבנק זה לשמור על משק עם תעסוקה מלאה ככל האפשר.
נושא הריבית ברור - אבל איפה פה הדפסת טרליונים של דולרים? - ובכן, כאשר הבנק מוריד את הריבית ל - 0 אבל המיתון נמשך = האבטלה גבוהה . מה עוד נותר לעשות? - מתחילים לפעול להורדת הריבית לטווח ארוך - 10-30 שנה - זו הריבית שעל פיה בוחנים כדאיות של לקיחת משכנתאות, בניית מפעלים, הקמת תשתיות וכו' - אם המימון לטווח ארוך יהיה זול - יבוצעו הרבה השקעות = גידול בביקושים.
זו נקודה שחייבים להבין - הורדת ריבית לטווח קצר שעליה שולט הפד - משנה החלטות רכישה לטווח קצר = צריכה (ריבית על כרטיסי אשראי, רכישת רכב וכו') ומשפיעה גם על הריבית לטווח ארוך אך באופן חלקי ומוגבל. הורדת הריבית לטווח ארוך משפיעה על החלטות השקעה במשק .
אז כיצד מורידים ריבית לטווח ארוך? - זה פשוט - קונים אגרות חוב לטווח ארוך - אגרות חוב מגובות משכנתאות על מנת להוריד את הריבית על המשכנתאות ולספק וודאות למי שנותן משכנתאות כי יהיה ביקוש לחוב שהוא מגייס, והחוב יהיה זול - כך שהמשכנתאות יהיו זולות , וקונים אגח ממשלתי לטווח ארוך על מנת ליצור לחץ ביקושים שיוריד את מחירו. ובשביל זה צריך כסף. והרבה.
__________________________________________________________________________
זה החלק השני בסידרה, ויעסוק במדיניות המוניטרית של הפד עד למשבר של 2008
בחלק הראשון תארתי את הדברים הבסיסיים - מטרות הפד, מדיניות מוניטרית כתגובה למחזורים כלכליים, הדפסת כסף ע"י הבנק המרכזי והקשר ביו שערי ריבית לטווח קצר וארוך על החלטות צריכה והשקעה במשק
ההתחלה, כמו תמיד, היא במלחמה.
המלחמה היא מלחמת העולם השניה וארה"ב צריכה לממן אותה ואת תוכנית מרשל לשיקום אירופה שבאה אחריה.
כיצד המלחמה מומנה? - בחוב - חוב פנימי של ממשלת ארה"ב וחובות של בריטניה בגין סיוע אמריקאי (עסקאות החכר והשאל וחובות מדינה - הבריטים סיימו להחזיר כל גרוש רק לפני מספר שנים).
הבנק המרכזי לא היה עצמאי והריביות נשמרו נמוכות על מנת לאפשר למדינה למממן המלחמה והוצאות השיקום בחוב זול
רק בשנת 1951 ניתנה לפד עצמאותו והוגדרה מטרתו - שמירת יציבות כלכלית באמצעים מוניטריים.
עד אמצע שנות ה - 60 של המאה הקודמת הדברים התנהלו כסידרם - הבנק המרכזי, באמצעות כלי הריבית , שמר על יציבות כלכלית ואינפלציה נמוכה
החל מאמצע שנות ה - 60 , המדיניות המוניטרית היתה מקלה מדי (בדיעבד התברר) ועם הצטברות של גורמים נוספים - ההוצאות על המלחמה בוויטנאם , העליה הדרמטית במחירי הדלק אחרי מלחמת יום כיפור (1973) שהובילה גם לעליה במחירי המזון האינפלציה התגברה.
וכך מאינפלציה ממוצעת של פחות מ 2% ב - 60-64 , עלתה האינפלציה ל - 4% ב - 65-69 , ל - 7% 70-79 ועד ל 13% ב - 79-80.
כל אותו הזמן ישבו בפד אנשים נאמנים, שעשו עבודה עפ"י תורה שעבדה במשך 15 שנים - 1951-1964 ועדיין - המשק האמריקאי נכנס לסיחרור אינפלציוני.
מה עושים?
קודם כל, מחליפים נגיד הבנק המרכזי (וולקר נכנס לתפקיד)
אח"כ, זורקים לפח את התורה הישנה ועושים מה שצריך - העלאת ריבית חדה ומתמשכת, שנועדה לצנן את הביקושים במשק - בכל מחיר.
ואכן המחיר היה כבד - המשק נכנס למיתון כבד והמחיר האנושי היה גבוה מאוד - שיעור האבטלה שעמד על 6% ב - 1979 קפץ ל - 11% ב - 1982
כשוולקר עזב ב - 1987 , האינפלציה כבר חזרה ל - 3%.
מחליפו של וולקר היה אלן גריספאן, שתחת ניצוחו ידעה ארה"ב יציבות כלכלית / מוניטרית במשך 20 שנה (!).
כיצד היציבות התבטאה? - עד גריספאן, השונות באינפלציה והצמיחה בפועל בתקופות קצרות של שנה / רבעון היו גדולים ואילו בעידן גרינספאן בגלל ניהול נכון יותר של מדיניות מוניטרית, שיפורים טכנולוגיים בייצור וכנראה גם מזל, המשק הפך להיות חזוי יותר, יציב יותר - סביבת מציאות נוחה שהסיכונים הנמדדים בה נמוכים - 20 שנה כאלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ממתין לאישור