יום שישי, 20 בדצמבר 2019

ריסון תקציבי בסביבת ריבית נמוכה למדינות עם חוב נמוך - פוגע בשיוויון - פרסום חוזר

כתבה מכלכליסט על מחקר של קרן המטבע המאיר את נזקי הגישה "הניאו - ליברלית" בכלכלה -


במאי 2016 פרסמתי הפוסט מטה. הדברים שנכתבו ב - 2016 הולכים ומתקדמים לקראת קונצנזוס במשרד האוצר ובנק ישראל. המונח "גרעון בהון" המבטא השקעה ממשלתית נמוכה מדי בנכסים הוניים - מבתי ספר ובתי חולים דרך מערכות תחבורה ועידוד השקעות הוניות בשיפור הפריון הופך למושג שגור. 

אין לי ספק כי הכישלון הגדול ביותר של הממשלה האחרונה הוא בתוכנית "מחיר למשתכן" שגרמה לאובדן הכנסות מדינה  של מיליארדי ש"ח שהיו יכולים להיות מופנים לבניית דיור ציבורי או תחבורה. במחיר של 250-300 אש"ח לדירת חדר ניתן לבנות כ- 4000 דירות. מחיר למשתכן עלתה עד כה כ- 5 מיליארד ש"ח שהיו יכולים להתרגם ל- 20,000 דירות קטנות להשכרה לסטודנטים , חיילים בחובה ובקבע, חיילים משוחררים לתקופה של מספר שנים , זכאי דיור ציבורי, דיור מוגן וכו' שהוצאתם משוק השכירויות  הייתה מקטינה את הביקוש לדירות ובכך תורמת לירידת מחירים.

הפוסט המקורי

"הגישה הניאו-ליברלית, שתומכת בפתיחת שווקים להון זר ומתעדפת צמצום חובות, שולטת במערב 30 שנה. כעת דווקא אנשי קרן המטבע הבינלאומית מכים על חטא. במחקר חדש הם טוענים שהגישה, שישראל אימצה בחום, לא תורמת לצמיחה ומגדילה את אי-השוויון"




החזון הניאו־ליברלי - של הקטנת המגזר הציבורי, מלחמה חסרת פשרות בחוב הלאומי וזרימה חופשית של ההון יושם בישראל החל מימי בנימין נתניהו כשר אוצר ולמעשה יישומו מאז השלים את הפיכת ישראל ממדינה סוציאליסטית בדגם האירופאי למדינה קפיטליסטית (כמעט)  בצלמה ודמותה של ארה"ב.

אני עצמי מסכים עם חלקים רבים בחזון הניאו ליברלי, בעיקר בפתיחת המשק להון זר / ייבוא והקטנת המגזר הציבורי, אך אינני מסכים עם דרך יישום הקטנת המגזר הציבורי בישראל וכל הנושא של הקטנת היקף החוב הציבורי "בכל תנאי" בדגש על השימוש בגרעון ככלי לסגירת פערים חברתיים תוך ניצול סביבת ריבית נמוכה.



כתבתי מספר פעמים בעבר על הקשר בין גרעון לסגירת פערים חברתיים בתחום של ביצוע פרויקטים ע"י הממשלה ובדגש על דיור ציבורי (אפשר לעיין בדף על שוק הדיור) , שני פוסטים המייצגים את התפיסה:

ממשלה מגייסת ב- 1% במח"מ של 25  - מדוע אין הגברת השקעות ממשלתיות? - חלם ה-  7%
להעלות את הגרעון הממשלתי ל- 7%


יש הבדל של שמיים וארץ בין שימוש בתקציב הממשלה לצמצום אי שוויון באמצעות הוצאה שוטפת (למשל תשלומי העברה)  לבין ביצוע השקעות המצמצמות את אי השוויון או יוצרות באופן מובהק תשואה חיובית למשק.   ההבדל בין הוצאה להשקעה טמון בעובדה  כי להשקעה יש תשואה המדידה  למשק  ואילו להוצאה יש תועלת שנתית המתבטאת סטטיסטית (למשל פחות אוכלוסיה מתחת לקו העוני).

אין לי כל ספק כי הגדלת הגרעון ב- 10 מליארד ש"ח המיועדים  לבניית 40,000 דירות חדר להשכרה (250 אלף ש"ח ליחידה) יתרמו להקטנת אי השוויון יותר מכל תוכנית ממשלתית המבוססת על "הוצאה" בבסיס התקציב.

הגיון דומה פועל בתחום התחבורה - התועלת הכלכלית של מערכות הסעת המונים אינה מוטלת בספק , אך הפרויקטים מקודמים לאט ותלויים בתקציב השוטף של משרד התחבורה. האבסורד הוא שאם משרד התחבורה לא מצליח לממש את תקציב הפיתוח בשנה מסוימת, העודפים בסופו של דבר מגיעים לשימושים אחרים של המדינה - בדר"כ במשרד הבטחון וכך נוצרת אשליה של תקצוב רב שנתי ברמה מסוימת. הקצאה תקציבים לפרויקטי תשתית תחבורה כ"קופסה רב שנתית" ע"ח הגרעון תאפשר מיקוד הוצאת הכספים לייעודם המקורי ולא כמקור להעברת תקציבים לסעיפים אחרים.


על התנהלות המדינה להתאים לפעילות של כל ארגון כלכלי - על ההוצאות להיות שוות להכנסות ואילו ההשקעות יכולות להיות ממומנות באמצעות הלוואות (=גרעון). כל עוד ההשקעות מניבות תשואה העולה על עלות המימון ורמת המינוף אינה גבוהה מסף מסויים - להיקף ההשקעה השנתי (כלומר לגרעון) , אין משמעות.

הבעיה העיקרית במימוש עיקרון ניהולי זה היא חוסר במידע.  בתקציב המדינה אין הבחנה בין הוצאה שוטפת להשקעה נושאת תשואה. צעד ראשון ראוי הוא להתחיל לפרסם את המידע בתקציבי המשרדים כך שיהיה ברור מהם הפרויקטים בכל משרד , היקפם והתשואה למשק הצפויה מישומם.  רק כך אפשר יהיה להעמיד סעיף הוצאה שנתי של "סיוע בשכ"ד לזכאים" אל מול השקעה בפרויקט "דיור ציבורי"

יום שישי, 29 בנובמבר 2019

מעשה באמפל ועושק המשקיעים - הרווח של המשקיע



בהמשך לרצוני להרחיב את מיקוד הכתיבה מאג"חים בעיתיים, צרותיהם והחלטות השקעה לתיאור התשואות בפועל שמשקיע באג"ח בסיכון יכול לקבל , ההשקעה באג"ח ב' של אמפל היא שיעור מעניין על שיקולי השקעה במה שנראה לעיתים "מקרה אבוד".

ההיסטוריה של אמפל מפורטת בפוסטים מטה ולא אחזור עליה שוב.

השקעתי באמפל אג"ח ב' החלה בשנת 2012  - 
  • ינואר 2012 רכשתי 10%  מהפוזציה בשער 39
  • אפריל 2012 - 16% מהפוזציה בשער 21
  • אוקטובר  2012 - 21% ב - 13
  • נובמבר 2012 - 26% ב- 13
  • ינואר   2013 - 27% ב- 11.4

שער רכישה ממוצע עמד עמד על 16.5

במהלך השנה הלך מצבה של אמפל והתדרדר - פיצוצים בצנרת EMG הביאו תחילה לפגיעה קשה בתזרים המזומנים ודיבורים על דחיית תשלומי אג"ח ועד לבקשה לפרוק  אך תזת ההשקעה נותרה ללא שינוי ובמצב זה אינני מתייחס למחיר בשוק אלא לערך שיהיה לאג"ח בעתיד.

מה הייתה תזת ההשקעה?

מעבר להשקעה בצינור EMG החזיקה אמפל קניון בחיפה, קאנטרי בכפר סבא  , גדות מיכלים, חוב של מימן לקבוצה , מזומנים וכרית בטחון לאג"ח. הנחתי הייתה כי כל אלו שווים לפחות 20 אג' שיתקבלו תוך כשנתיים.

כל השקעה נוספת היא השקעה ב- EMG כנכס שעשוי להניב בעתיד  בהפעלתו או , בשלב מאוחר יותר, קבלת פיצויים מהמצרים. 

הדגשתי את המילה עשוי  מכיוון ומדובר באירוע הסתברותי, לא וודאי. בשפה פשוטה  - הימור על העתיד, או כפי שאני מכנה מצבים כאלו - רכישת כרטיס מפעל הפיס.  ההבדל הגדול בין רכישת כרטיס מפעל הפיס לרכישת אג"ח כמו של אמפל במחיר "הנכון" הוא יחס הסיכוי / סיכון העדיף לאין שיעור של השקעה באג"ח מאשר בכרטיס ההגרלה כאשר במחיר הנכון, רכישת "כרטיס ההגרלה" באג"ח הוא בחינם או אפילו משלמים לך על מנת להשתתף בהגרלה....

השאלה כמובן כמה "שווה" כרטיס ההגרלה כך שיהיה כדאי לרוכשו וכאן נכנסים לממלכת האי-וודאות והאומדנים האישיים.
הערכתי הייתה כי אם יהיה החזר הוא יעמוד על 100% מיתרת הפארי לאחר מימוש יתר הרכוש  , כלומר כ- 80 אג' וההסתברות לארוע היא 50% , הסתברות גבוהה מאוד לאור מעורבות הגופים הבינלאומיים בהשקעה. המרכיב הבעייתי ביותר הוא מרכיב הזמן  ובמקרה זה התייחסתי לאופק של 10 שנים.
לאור זאת, השאלה היא כמה שווה תקבול של 80 אג, בהסתברות של 50% בעוד 10 שנים? אם נפשט -  כמה שווה תקבול של 40 אג בעוד 10 שנים? אני משתמש במקדם היוון של 10% לשנה ומקבל 15 אג'.
המשמעות היא כי להערכתי האג"ח היה שווה בסביבות 20 אג' (רכוש קיים) + 15 אג' (כרטיס פיס של EMG) - 35 אג' והרכישה הראשונה של האג"ח הייתה המחיר הגבוה ב- 10% מכיוון שבמועד זה נראה כי יש סיכוי כי פרק הזמן לתיקון הצינור ותשלומי האג"ח יהיה קצר הרבה יותר כך שהחישוב היה שונה.

כפי שניתן לראות מדפוס הרכישות מעלה , בשער 39 הרכישה היא סמלית (10%) בשער 21 (כרטיס פיס במחיר של 1 אג' בהנחה שיתר הנכסים שווים 20 אג') הגדלתי הפוזיציה ב - 150%  (רכישה של 16% , במצטבר 26%). בשער 13 (משלמים לי 7 אג' שאואיל לרכוש כרטיס...)  כמעט הכפלתי את הפוזיציה (רכישה של 47% , במצטבר 73%)  ובשער 11 הוספתי עוד 27% .


נכון להיום עיסקת EMG נסגרה . התקבול למפרק אמפל  הוא כ - 150 מיליון דולר , כ- 520 מליון ש"ח,  האמורים להיות משולמים לכ- 800 מיליון  ענ. אג"ח לאחר קיזוז הוצאות . אני מניח כי במקרה הגרוע יחולקו כ- 420 מיליון ש"ח, כלומר כ- 52 אג . במקרה הטוב יתקבלו עוד 3-4 אג.

52 אג' על השקעה של 16.5 אג' משקפות תשואה של 215% ב- 7 שנים, כלומר כ- 18% לשנה כאשר אני מזניח את התקבולים בדרך שהיו קטנים ~2 אג'.

האם האומדנים של הכניסה להשקעה התבררו כנכונים? לא ממש. הרכוש באמפל לא התקרב לכסות 20% מהפארי של אג"ח ב'. גם ההנחה כי אם וכאשר יצא משהו מ EMG יהיה זה 100% החזר התבררה כטעות (אני טוען כי פשוט עושקים את המחזיקים והייתי שמח לחקירה מדוע המוסדיים הסכימו להצעת ההסדר) אך בסיכומו של דבר רכישת "כרטיס פיס" באמפל הוכיחה את עצמה  אך במחיר שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו - נכס לא סחיר לתקופה של שנים רבות והסתברות של 50% כי זה לא יצליח. מנגד, ההיגיון  המסדר של השקעה מסוג זה היא כי  אם קונים מספיק כרטיסי פיס כאלו שחלקם "בחינם" המהלך הופך מהימור להשקעה בעלת הגיון פנימי מוצק.

דוגמה לאופן מימוש ההגיון הנ"ל במצב משברי בשוק ניתן לקרוא בפוסט על " "  המדגים כיצד רכישת סל של "בעיות פוטנציאליות" יניב בוודאות רבה תשואה משמעותית.






פוסט  - מעשה באמפל ועושק המשקיעים - עדכון

אספת העדכון מאחורינו ואכן כל החששות שהועלו בפוסט המקורי (מטה) התבררו כנכונות, והמפרק, מסיבות לא ברורות ,  מציג מציאות אלטרנטיבית ומוטה מהמציאות האמיתית באמצעות מספר אמירות היוצרות הרושם שכביכול מדובר בעסקה הטובה ביותר וזאת מבלי להציג ההסכם בין תשובה ל EMG.......:

"לא צריך לראות מה אנשים אחרים מקבלים או מה ציפו לקבל, אלא מה הם מקבלים עכשיו בביטחון גבוה. הנושים צריכים לחשוב איפה הם היו ב-2012 (לאחר השבתת הצינור), ומה היו אז הסיכויים לקבל החזר כלשהו על החוב. בהתבסס על המספרים, התמורה לנושי אמפל בעסקה תגיע ל-147 מיליון דולר (לא כולל 26 מיליון דולר שכבר שולמו). לכן, אנחנו מעריכים שהנושים לא יקבלו פחות מ-50 סנט על כל דולר. אנחנו מקווים שזה יהיה יותר",


במילים אחרות - מה אתם מבלבלים במוח על מקסום תמורות , תגידו תודה על מה שהציעו, מה זה חשוב מה העסקה עם EMG, מה זה חשוב כמה EMG באמת שווה עם ההסכם, תספורת של 50% זו מציאה....., יאללה , חותמים כאן.

רק מסתבר שמימן, בעל השליטה לשעבר באמפל עובד אחרת. הוא פשוט לא הסכים למחיר. למה? ככה. אתם יודעים, יש חובות, מיסים לשלם וכהנה וכהנה. 
הפתרון? מימן יקבל עבור מניותיו ב EMG יותר כסף מאשר אמפל שהמפרק "נידב" אותה "לתרום" למימן  16 מליון דולר מהתמורות שאמורה הייתה לקבל.....  "אחרת מימן לא היה מסכים". נו טוב. גם אני לא מסכים, נא לפנות אלי בפרטי לקבלת חשבון בנק לתמורה מוגדלת ......


"לא מזמן הייתי בשיחה עם כמה נאמנים, שטענו שאסרב להסדר הגיוני, רק כדי להחזיק את התיק הזה חי לעוד כמה שנים. אני יכול להבטיח לכם שזה לא המקרה. אני מאמין שההסכם טוב ומתאים לאינטרס של הנושים",

בטח שזה לא המקרה. אם האינטרס של הנושים זה לקבל מעט והיום זה אולי הסכם סביר אך לסרב להסכם פרושו אינו "רק כדי להחזיק התיק הזה חי לעוד כמה שנים"  אלא במקום לקבל 50% מהחוב היום לקבל 100% מהחוב ריבית עוד 3-4 שנים, או אפילו עוד 7 שנים - עדיין מדובר בתשואה מצוינת  על ההמתנה , תשואה שאין לי ספק המוסדיים אינם יכולים להשיגה בתנאים רגילים.


"ייתכן שהעסקה תושלם עוד לפני סוף השנה, נובל מאוד רוצה שכך זה יהיה", אמר ספיץ. "בנובל ממהרים כדי להרוויח כסף. הם ישקיעו עשרות מיליוני דולרים, ולכן רוצים להפעיל את הצינור הכי מהר שאפשר. לדעתי, ההסכם יושלם ברבעון הראשון של 2019"

חדשות משמחות מאוד. הרי ממילא הפעלת הצינור היא תנאי  לעסקת רכישת המניות , מהרגע שהגז מוזרם ל EMG נוצר שווי שהמפרק פשוט מסתיר ממחזיקי האג"ח. 

"התעקשנו שנובל ודלק ירכשו את המניות – כולל החובות שיש ל-EMG. התעקשנו שהם גם יישאו בהתחייבויות העתידיות, ככל שיהיו - כך שהנושים מוגנים. דלק ונובל היו מוכנות לקחת את הסיכון במטרה להשלים את העסקה. "

יש לשים לב לניואנס - תשובה לא קונה מ EMG את הצינור אלא מאמפל את המניות ב- EMG כך שהמשפט על חובות EMG הוא סתם ליצירת אווירה שהושג דבר מה לנושים. מי קונה חברה בלי חובותיה? כמה חובות יש? כמה הכנסות יהיו ל-  EMG - הכל סוד כמוס אך שוב יש לתת את הדעת כי דלק ונובל "מוכנות לקחת הסיכון" - מעניין למה....

"העסקה, לדעתי, טובה לנושים. מעריכי השווי שלנו העריכו את הצינור ב-50 מיליון דולר בלבד, כי הוא לא שמיש. בהתבסס על העצות של מומחים, לדעתי הצנועה, ההסדר הזה הוא הטוב ביותר שיכולנו לעשות. זו עסקה של win-win לכולם;

אם יש משפט שגורם לתחושה לא נוחה מהתנהלות המפרק זה המשפט הנ"ל.
אמפל לא מוכרת צינור לא שמיש אלא , עפ"י התנאים המתלים , צינור שמיש שגז הוזרם בו במשך 30 יום כך שמשפט זה אינו מתכתב באופן מלא עם האמת המשפטית. מעבר לכך, אם היה כסף להערכת שווי של הצינור "הלא שמיש" מדוע שלא תתבצע  הערכת שווי חדשה עפ"י המצב אחר מילוי כל התנאים המתלים לעסקת מכירת המניות כאשר הממכר הוא צינור שמיש?


לא סתם מגיע מפרק אמריקאי לישראל להציג הסדר בלי אף מסמך כלכלי, עם משפטים מטי מציאות המציגים עסקה של מאות מיליוני דולרים ברמה של קניית עגבניות בשוק הכרמל. "רק היום! במבצע!".
האם  מפרק שטובת הנושים בעיניו לא יפעיל את הכלים העומדים ברשותו על מנת להציג את מלוא האינפורמציה לנושים ויוודא ב- 100% כי זו העסקה הטובה ביותר ויוכיח זאת לנושים באותות ומופתים ? האם מפרק מעין זה יפעיל לחץ "לסגור, מהר, בלי שאלות ובלי בדיקות" ? האם לתת למימן "בונוס" של 16 מיליון דולר על חשבון הנושים הוא מעשה סביר?

אלו עוד סימנים מעידים נדרשים על מנת שהמוסדיים יעמדו ויגנו על הזכויות הפנסיוניות של עם ישראל?

אני חושב שבנקודה זו בזמן על הרשות לניירות ערך להתערב ולהודיע למוסדיים כי תבחן את תהליך קבלת ההחלטות שלהם בעניין זה. עפ"י החוק במדינת ישראל , בהסדר חוב שכזה צריך להציג חוו"ד מומחה. החוק כמובן לא חל על חברה אמריקאית שכפופה לחוק האמריקאי אך מוסדיים שרכשו אג"ח שנסחרות בת"א , בהינתן שמה שמציגים להם אלו ניפנופי ידיים וסיפורים ,  בהחלט חייבים  לדרוש בדיקה שכזו, ואין בית משפט בעולם שלא יחייב את המפרק לבצע זאת, גם אם הוא יושב בארה"ב.


פוסט מיום  15/10/2018 - מעשה באמפל ועושק המשקיעים

גילוי נאות: מחזיק.

תקציר האירועים למי שאינו מכיר את ההיסטוריה.

מעשה בצינור גז ממצרים לישראל המוחזק ע"י חברה זרה שבין בעליה  חברת אמפל (חברה אמריקאית   הנסחרת בבורסה בת"א)  שרכשה האחזקות במאות מיליוני  דולרים ולשם כך גייסה גם אג"ח בבורסה הישראלית.

היו אלה הימים העליזים והנאיביים בהם הסכימו מוסדיים לרכוש אג"ח של חברה זרה שאם תהיה בעיה תהליך הפרוק יתרחש תחת מדינה אחרת (ארה"ב) ולהם לא תהיה שום שליטה עליו.....  

כמובן שהאג"ח נסחר קרוב לפארי ולאמפל עצמה היה שווי שוק משמעותי.

כולם היו מאושרים , מחזיקי האג"ח (מוסדיים רבים) ציפו לקבל את הריבית הזעומה (יחסית) על האג"ח, בעלי המניות מהציבור ציפו לקבל דיבידנד הגון כל שנה והחיים נראו יפים.

עד שכוחות הרשע התערבו, הצינור פוצץ פעם אחר פעם , הזרמת הגז פסקה, ההכנסות נעצרו, החובות לא שולמו ואמפל החלה הליכי פרוק בארה"ב תחת "סעיף 7"

חלפו השנים, מעט הנכסים האחרים של אמפל נמכרו, חובות בעל השליטה באמפל לחברה לא שולמו ולאט לאט נשתכח ההפסד הצורב, כאשר המעטים שהימרו כי הצדק ינצח ובהליכי בוררות מול מצריים יפסק פיצוי הולם לחברת הצינור שיאפשר השבת החוב האבוד עדיין שמרו על תקווה.

כנגד כל הסיכויים, הבוררות הוכחה כמוצלחת , וכל שנותר הוא לגבות החוב ממצרים, שאין כל ספק, עפ"י התקדימים,  כי תשלם עם וכאשר הליך הגביה ימוצה.

במקביל לדרמה הזו, מתרחשת דרמה נוספת.  מאגר גז ענקי (ליוויתן) מחפש לקוחות בקדחתנות שכן ללא לקוחות לא ניתן לפתח המאגר. מצרים ,  עם שוק עצמי רחב ומתקני הנזלת גז העומדים ללא שימוש מלא היא לקוח טבעי, וכך מתרקמת לה עסקה של שימוש בצינור הגז המושבת להזרמה הפוכה - מישראל למצרים.

עד כאן ההיסטוריה.

כחלק מהעיסקה של הזרמת הגז בצינור מבקשים בעלי המאגר לרכוש אחזקות אמפל בחברת הצינור במחיר שאינו מכסה את מלוא החוב.

ביקשו נאמני בעלי החוב של אמפל בקשה פשוטה - תנו לנו מידע על העסקה , והתשובה של מפרק אמפל כפי שנמסרה ע"י דן אבנון מהרמטיק בסוף יוני 2018:

"ביקשנו מידע איפה עומד המשא ונתן, לראות שההסכם על דעתנו, שהזכויות שלנו לא נפגעות, אבל התשובה של אלכס ספיץ', המפרק של אמפל, הייתה שעל פי הדין בארה"ב לא מקובל לשתף את הנושים במו"מ ולכל הוא לא מוכן לעשות זאת. המפרק אמר שהנושים של אמפל יוכלו להביע את עמדתם ביחס להסכם רק אחרי שהוא יגיע לבית המשפט, ולדבריו אם לפחות 90% מהנושים יתנגדו לו, סביר להניח שבית המשפט לא יאשר אותו… אלכס מעריך שניתן יהיה לפרסם דו"ח על העסקה בעוד שלושה שבועות ולאחר מכן הוא יהיה מוכן להגיע לישראל ולהשיב על שאלות מחזיקי האג"ח.".


בינתיים חלפו יותר ממספר שבועות , אסיפת דיווח נקבעה ל 17/10/2018 ומידע שימושי לבדיקת ההצעה עדיין אין.

הסוגיה היא פשוטה - כדאי או לא למכור את אחזקות אמפל בחברת הצינור במחיר X שהוצע.

הבדיקה אינה מורכבת  - תאמרו כמה הצינור ירוויח מהזרמת הגז כל שנה לאחר כל הוצאותיו, כמה דיבידנד צפוי להתקבל באמפל וכמה הון יבנה בחברת הצינור וכל אחד יפעיל את מקדם ההיוון המתאים לו ויחליט מה המחיר ההוגן.

האם גוף מוסדי בישראל המנהל כסף ציבורי פנסיוני של עם ישראל יכול לקבל החלטה על מכירת נכס מבלי לקבל את מלוא הפרטים?

יש כמובן מספר רמזים המעידים כי המחיר אינו הוגן ומדובר בעושק משקיעים:

1. המציע הוא בשליטת  יצחק תשובה, שמבחינת מוניטין בשוק ההון ידוע בהצעות הרכש הנמוכות שלו וזכור שלא לטוב  בעניין דלק נדל"ן ששם המוסדיים שגו שגיאה גסה והסכימו להסדר ותספורת  במקום לכבס הכביסה המלוכלכת בבית המשפט.

2. אם לפני 7-8 שנים אמפל נסחרה בשווי שוק גבוה והאג"ח בפארי, כיצד יתכן כי היום, עם אותו צינור, השווי לא מכסה את יתרת החוב לבעלי האג"ח לאחר שאמפל מכרה את יתר רכושה?!

3. לא כל מחזיקי הצינור הסכימו למכור. למעשה, החברות / גופים שאינם בפרוק / כינוס נכסים המחזיקים במניות חברת הצינור לא הסכימו למכור , כך שתשובה לא ירכוש מספיק מניות להשגת שליטה בצינור. 

4. אף אחד לא יודע אילו עסקאות "נתפרו" בין תשובה ליתר בעלי המניות של חברת הצינור המשפיעות על העסקה עם חברת הצינור 


המסר באסיפת האג"ח צריך להיות ברור - העסקה למכירת אחזקות אמפל בחברת הצינור אינה מאושרת.

העסקה תאושר בחלופות הבאות:
1. התמורה תביא להחזר מלא של קרן , ריבית  וכל הוצאה נוספת הקשורה לתשלום אג"ח / הוצאות פרוק וכו' כך שמחזיקי האג"ח יפוצו ב- 100%

 2. גילוי מלא של ההסכם להזרמת גז בחברת הצינור  כולל גילוי מלא  של כל בעלי העניין במאגר לוויתן והצדדים הקשורים בהם על כל הקשרים עם צדדים קשורים לבעלי העניין  בחברת הצינור ועל בסיס מידע זה תבוצע  הערכת  שווי שקופה .

בשורה התחתונה, מדובר בעסקה בה הנסתר רב על הגלוי:
1.  למצרים אינטרס לא לשלם את פסקי הבוררות ולקבל הגז, 
2. לישראל אינטרס מדיני בטחוני  להזרים גז למצרים 
3. לבעלי המאגר אינטרס גדול להשתמש בצינור לצורך הזרמת הגז
4. לבעלי הצינור אינטרס מובהק להחיותו וליהנות מפרותיו
5. לגורמים עסקיים המצרים אינטרס כלכלי לקבל הגז.

באמצע תקועים מחזיקי האג"ח של אמפל שכל שהם רוצים הוא לקבל חזרה את מלוא כספם . 
בבליל  האינטרסים של מיליארדים רבים של דולרים , אין כל ספק שיש מקום , יכולת וכדאיות לקנות החוצה את מחזיקי האג"ח במחיר הוגן  אך החיים אינם הוגנים ואם מחזיקי האג"ח לא יעמדו על שלהם , נקבל שידור חוזר של דלק נדל"ן.

זו קריאה למוסדיים - הפעם תתעקשו ואל תוותרו. מדובר במו"מ וקיבלתם הצעת פתיחה. עכשיו תורכם לתת הצעה נגדית באישור המחזיקים.

-------------------

ומי שמעוניין במספרים:


EMG הניחה את צינור הגז בין אל-עריש לאשקלון, תוך שהיא נהנית מהטבה של 0% מס על רווחיה מממשלת מצרים. שש שנים אחר כך החליט מימן שזה הזמן לאקזיט אישי. ב-2006 מכרה מרחב לאמפל הציבורית 12.5% ממניותיה של EMG תמורת 257 מיליון דולר - 148 מיליון דולר במזומן, והיתר במניות של אמפל - ומימן נותר כ-8% בחברה המצרית.

אמפל מימנה את הרכישה, בין השאר, באמצעות הנפקת אג"ח. ביוני 2007 צירף מימן להשקעה ב-EMG את כלל ביטוח, הראל ומנורה. מוסדיים אלה חברו לאמפל ורכשו ביחד ממרחב 4.4% נוספים ממניות EMG. המוסדיים שילמו עבור חלקם בחברה 97 מיליון דולר. בסך הכל, זרמו למימן מהעסקות כמיליארד שקל במזומן וכ-100 מיליון דולרים במניות אמפל.

יום רביעי, 20 בנובמבר 2019

אפילוג - אקסטל אג"ח א' דרוג A תשואה 11% - הזדמנות? - כן!


שמתי לב שאני כותב בעיקר על החברות הבעייתיות בתיק  ואני חושב שהגיע העת לעסוק קצת בהצלחות שכן ההשקעה באג"ח זבל לא נועדה לעודד דיכאון אלא להרוויח כסף...

פוסט אזהרה על השקעה בגל הנפקות החוב האמריקאיות בישראל (חברות BVI) כתבתי כבר במרץ 2015 . היה לי ברור כי התשואות בהנפקות אינן תואמות את הסיכון והמתנתי לתיקון מחיר שיביא לתשואה שתתאים יותר לסיכון כפי שאני תופס אותו.

החברה הראשונה  שהשקעתי בה הייתה אקסטל ובפוסט מטה ניתוח ההשקעה. 
ההשקעה באקסטל הייתה כ- 5%  מ- 10 אחזקות האג"ח הגדולות עד סוף 2017 ובמשבר ה- BVI עלתה ל- 13% כאשר בתחילת 2019 החלפתי את אג"ח א' באג"ח ב'.

כעת אג"ח א' עומד לפני פדיון סופי בסוף השנה ומוכיח כיצד היה ניתן לקבל תשואה של 11% ממאי 2016 ועד דצמבר 2019 , מהלך של  3.6 שנים הניבה תשואה מצטברת של כ- 40%.

בעת ההשקעה לא היה מדובר האג"ח אקזוטי אלא באג"ח המדורג A ומינוף של 60%. כל שקרה הוא שלאחר ההנפקה השוק שיערך מחדש את הסיכון באג"ח וכתוצאה מכך אפשר להנות מהשקעה בעלת יחס סיכוי לסיכון טוב הרבה יותר מהאג"חים שנסחרו אז בשוק.

מי שניצל ירידות נוספות באג"ח , זכה לתשואה גבוהה עוד יותר.

המסקנה המתבקשת היא שיש תמיד לנסות להבחין בין מחיר לערך. מחיר נמוך אינו בהכרח מעיד על ערך נמוך וניתן להתרשם מ"סנטימנט השוק" באמצעות  התגובות לפוסט....

אקסטל אג"ח ב' שיפדה בשני תשלומים החל מסוף 2020 נסחר בשער 93 - 13% תשואה שנתית לפדיון. אני בדעה כי עוד שנתיים אכתוב על פדיונו התקין.



פוסט מיום 18/5/2016 

אקסטל היא חברת ייזום לשוק היוקרה למגורים במנהטן בדגש על שוק האולטרה יוקרה הכוללת   זרוע של נדל"ן מניב. החברה התאגדה ב 2014 במיוחד לצורך הנפקת אג"ח בישראל כחלק מגל הנפקות החוב של חברות נדל"ן אמריקאיות בישראל.

החברה הנפיקה אג"ח בהיקף של יותר ממיליארד ש"ח בריבית של קצת פחות מ- 5% וללא בטחונות וביצעה סיבוב שני של הנפקת כ 600 מש"ח ב 2015 בריבית של 6%.

אין כל ספק כי הגיוס בוצע בישראל בגלל התנאים הפיננסיים המצוינים.  ריבית על הלוואות מזנין עומדת על 14%-12% למרות שפיזור הנכסים בין פרויקטים בייזום לנכסים מניבים  עשוי היה להוריד במקצת את הריביות.

חלפו כשנתיים מההנפקה הראשונה ואג"חי אקסטל עומדים על תשואה של קצת יותר מ 11% לפדיון ובשער של 82-84 והשאלה  היא האם נוצרה הזדמנות השקעה?

אקסטל מוצגת כחברה שאינה ממונפת פיננסית - ועפ"י הדוחות זה נכון, ההון העצמי מממן 40% מהמאזן, אך בפועל במאזן החברה ריווחי שערוכים לא מעטים:
 
2015 - 223 מליון דולר
2014 - 44 מליון דולר
2013 - 26 מליון דולר
2012 -  16 מליון דולר
2011 - 53 מליון דולר

סה"כ - 362 מליון דולר .כלומר ללא ריווחי השיערוכים ההון העצמי הוא רק 750 מליון דולר ומינוף החברה עולה ל- 70%.


גם השוויים המוצגים נראים גבוהים באופן מהותי מהסביר -  לדוגמה נכס TIME SQUARE לעומת BOSTON INTERCONTINENTAL - שניהם מושכרים לטווח ארוך והיום עם NOI זהה של 16 מליון דולר, אך שווי הפרויקט הראשון יותר מכפול משווי הפרויקט הראשון.

לחברה עם תמהיל נכסים הדומה לזה של אקסטל רמת מינוף של 70% היא סבירה, אך אקסטל שונה מאוד מחברות רגילות ורמז לזה ניתן לראות בריווחיות הגולמית של הפרויקטים העומדת על 30%-25%~




כיצד החברה משיגה תשואה גולמית כל כך גבוהה בשוק משוכלל כמו הייזום למגורים במנהטן? התשובה היא כי החברה ממונפת. המינוף הוא לא פיננסי אלא בסיכון העסקי האינהרנטי לעסקי החברה - מחירי דירות האולטרה יוקרה במנהטן. מכיוון ששוק דירות האולטרה יוקרה (מעל 10 מליון דולר) הוא שוק מצומצם , הוא צפוי לתנודתיות משמעותית בביקושים ובמחירים ולתנודתיות זו השפעה דרמטית על הרווחיות הגולמית של החברה:



סיכון החברה אל מול מחירי המכירה התנודתיים אינו סיכון תאורטי  - החברה כבר היום נמצאת במצב בו היא נאלצת להוריד מחירים בפרויקט ONE 57 אשר שווי NAV של 38 הדירות הלא מכורות בפרויקט מוצג כ - 148 מליון דולר ועפ"י הטבלה מעלה ירידה של 10% במחיר גוררת ירידה של כ- 30% ברווחיות הגולמית. את ההשפעה של הורדת המחירים בפועל נוכל לראות רק בדוחות הכספיים הבאים שיכילו המידע הרלבנטי.

אם מחירי המכירה מתכווצים והרווחיות הגולמית תישחק , המודל העסקי של החברה בסכנה כי הרווחיות ללא שערוכים יורדת (רווח במליוני דולרים) באופן דרמטי כפי שניתן לראות בשנים 2013-2015:

2015 - 71
2014 - 162
2013  - 206


יתרה מזו, הפרויקט המרכזי של החברה שלדעתי בגללו הוקמה החברה , CENTRAL PARK TOWER , האמור להיות הגבוה בניו-יורק ומחיר דירה ממוצע בו (179 דירות) כ - 22 מליון דולר עשוי לסבול מאוד מירידת המחירים בשוק היוקרה.

 הפרויקט עצמו בבניה והושקעו בו כ - 650 מליון דולר וקיימת בו הלוואת גישור של 300 מליון דולר בריבית של כ - 8.5% לשנה שיש להחזיר באוגוסט 2016 וזאת כבר לאחר שהחברה ניצלה את אופציית ההארכה של שנה,  ועדיין לא התקבל מימון פרויקטאלי לבניית הפרויקט  ולכן  אין פלא כי הבעלים מעניק הלוואה של 30 מליון דולר לחברה כ"הלוואת גישור" ללא ריבית עד שהפרויקט ימומן.
סוגיית מימון  הפרויקט היא קריטית לתזרים החברה שכן אם היקף ההלוואה יקטן בגלל עדכון התכנית העסקית, היקף ההון העצמי הנדרש מהחברה יגדל באותה עת בה החברה תאלץ להזרים הון עצמי  ליתר פרויקטי הייזום והכל במצב בו הרווחיות נשחקת.

אין לי ספק כי לחברה בעיות בהסדרת מימון לפרויקט זה וכנראה לא רק אליו,   לכן יהיה על החברה לממש נכסים על מנת לגייס את המזומנים הדרושים לפיתוח הפרויקטים , גם אם רווחיותם הסופית תהיה נמוכה משמעותית מהמוצג במצגות החברה.

כאשר מגיעים לסעיף "מימושים" , הכי קל לממש נכסים מניבים ולחברה שורה מרשימה של נכסים מניבים , למרות שהערכות השווי נראות לי קצת מופרחות אך בהנחת "הנחה" של 15% אני מניח כי ימצא קונה :


סיכום

לאקסטל שווי חיובי מובהק, אך בעלת מינוף פיננסי אמיתי לא קטן הצפוי לגדול לאור פרויקטי הפיתוח הגדולים העומדים בפתח אלא אם החברה תינקוט בדרך של מימוש נכסים מניבים וזאת כתוצאה משחיקת רווחיות הפרויקטים בביצוע. מימוש הנכסים המניבים יעלה כמובן את רמת הסיכון של האג"ח שכן הם מגבים במידה רבה את קרן האג"ח.
יוצא אפוא כי כיצד שלא מסתכלים על זה רמת הסיכון של החברה צפויה לעלות אלא אם שוק האולטרה יוקרה יחזור לרמתו מלפני כשנה.

הדרך הטובה ביותר מבחינת אקסטל להתמודד עם המחסור במזומנים  הינה לגייס הון מניות - מהבעלים או מהציבור. בינתיים הבעלים הזרים 30 מליון דולר בהלוואת בעלים  והשאלה היא כמה הכיס שלו עמוק.

האם 11% לשנה מהווה פיצוי נאות לסיכון? לדעתי בהחלט כן,  אך  אם השוק יתחיל להגיע למסקנות שלי (בעיה תזרימית / צורך במימושים ) מחיר האג"ח עשוי עוד לרדת פשוט בגלל לחץ מוכרים והכמות הגדולה של סדרות האג"ח.

מכיוון כי פדיונות קרן האג"ח מתחילים רק ב 2018  רכשתי מנה קטנה מהאג"ח שצפויה לגדול במידה ויחס הסיכוי / סיכון ישתפר.



יום שני, 18 בנובמבר 2019

REIT's של מרכזים מסחריים - מלכודת או הזדמנות? - עדכון I - שנתיים וחצי אחרי



חלפו שנתיים וחצי מהפוסט המקורי (ראה מטה, הפוסטים משורשרים) , והסערה בתחום המרכזים המסחריים אולי הגיעה להתייצבות.

התחלתי מהלך ההשקעה בחלק הכי ספקולטיבי של הסקטור - רכשתי CBL בשער 7.7 ו WPG בשער 7.88.

את CBL מכרתי ב- 6/8/2018 בשער 4.9 לאור החשש מצמצום הדיבידנד. בפועל CBL חדלה לשלם דיבידנד "באופן זמני" לאחר שחוייבה לשלם פיצויים לשוכרים שעזבו בגין גביית יתר של שירותים. ההנהלה מסרה כי לאחר סיום תשלום החוב, הדיבידנדים יחודשו.
הרכישה בוצעה ב- 3 מנות לכן בהמשך לפוסט הקודם , עד 5/6/2018:

  •  רכישה ראשונה - 7.7 , דיבידנד 0.93 - שער מתוקן 6.77
  •  רכישה שניה -  5.73 , דיבידנד 0.4 - שער מתוקן 5.33
  •  רכישה שלישית - 4.93 , דיבידנד 0.2 שער מתוקן 4.73
עד למכירה לא שולם דיבידנד לכן התשואה הסתכמה בהפסד של 13%.
מאז CBL ירדה עד לשער 0.81 אך כניסת קרן השקעות אקטיבית הביאה לעליית השער עד - 1.46 היום. 

ב - WPG נרכשו 4 מנות:
עד  5/6/2018 :
רכישה ראשונה - 7.88  , דיבידנד 1 , שער מתוקן 6.88
רכישה שניה  -  6.87  , דיבידנד 0.5 שער מתוקן - 6.37
שער ממוצע מתוקן - 6.62
ומנה כפולה ב - 3/5/2019 בשער 4.56

מאז 5/6/2018 שילמה WPG דיבידנד מצטבר של 1.25 (5X0.25) כלומר השער המתוקן של שתי הרכישות הראשונות עומד על 5.62
הרכישה ב- 3/5/2019 קיבלה דיבידנד מצטבר של 0.5 , השער המתוקן עומד על 4.06.

ממוצע הרכישות ב- WPG עד כה - 4.84 , שער המניה 4.41 כלומר הפסד של 9% על הפוזיציה המשוקללת.

PEI - שער רכישה 11.28 , ועד 5/6/2018 4 דיבידנדים בסכום כולל של  0.84  שער מתוקן  10.44. 
מאז 5/6/2018 שילמה PEI דיבידנד מצטבר של 1.05 (5X0.21) שער מתוקן -   9.39 ביחס למחיר הנוכחי של 5.94 מדובר בהפסד של 36%!
ב- 21/10/2019 רכשתי מנה נוספת מ PEI בשער 5.75 כך שהשער המשוקלל עומד כעת על 7.57.

SRC - העוסקת בהשכרת מבנים מסחריים לקמעונאים  נרכשה ב- 17/7/2017 בשער 34.28 לאחר שנפלה משיא של 61 ובתשואת דיבידנד של 9.3% (מותאם ספליט) .מאז התקבלו דיבידנדים בסך 6.42 והמניה נסחרת ב - 50.77 , תשואה של 67% (!).
אני חושב שהמקרה של SRC מדגים את תזת ההשקעה בסקטור ומראה כיצד השוק מפיל מניה הרבה מתחת לשוויה כאשר היא מתמודדת עם קשיים בטווח הבינוני.  SRC הפחיתה הדיבידנד הרבעוני  מ- 0.8 בשיא ל- 0.625 אך כאשר הגיע ליציבות חדשה תשואת הדיבידנד התכווצה לכיוון ה- 5% בעקבות עליית המחיר

אין ספק כי סקטור הקניונים עובר תהליך כואב וארוך של שינוי תמהיל השוכרים מדגש על רשתות כל-בו גדולות ואופנה למרכזים המשלבים הרבה יותר אוכל, פנאי ופעילויות משלימות. על פניו התהליך נראה כמתבצע באופן סביר - החברות משקיעות בשינוי ייעוד השטחים המתפנים ומפצות בכך על ירידה בהכנסות אך בשנתיים האחרונות היה זה תהליך של "לרדוף אחרי הזנב" כאשר פשיטות הרגל של קמעונאיות גדולות רדפו אחת את השנייה והאתגר של קרנות המרכזים המסחריים הוא למצוא את המשאבים הדרושים לטרנספורמציה של הנכסים תוך התחשבות בתזרים הפנוי, רמות החוב והרצון לשמור על דיבידנדים. התוצאה היא מכירת נכסים טובים לגיוס המשאבים להשקעה בנכסים שניתן להשביח ומבלי להיכנס לפרטים, אני חש כי "הגלישה במדרון" הסתיימה ומשנת 2020 יתחילו ניצני התייצבות ב- NOI מכיוון שכבר ב- 2019 נראה כי המכירות למ"ר של דיירי המרכזים התייצבו. 

תוצאות ההשקעה עד כה מראות כי למרות ש WPG ו- PEI שמרו על רמת דיבידנד קבועה בשנתיים האחרונות, השוק מעריך כי מצבם יוחמר כי טרם הגיעו להתייצבות מוחשית ואילו SRC שקיצצה הדיבידנד אך הגיעה להתייצבות מחיר המניה עלה משמעותית.

לאור זאת המשכתי לאחרונה להגדיל את החשיפה לסקטור ברמות, שאני מקווה, יהיו קרובות לשפל:

מניות בכורה C של PEI (ריבית של 7.2% על 25 דולר פארי)  - נרכשו ב- 16/10/2016   בשער של  19.4 - תשואה שוטפת של 9.3% על מחיר הרכישה. 
אני מניח כי התייצבות NOI תביא את המחיר לרמת ה- 25 ובינתיים מקבלים תשלום רבעוני.
המחיר היום 21.1 , תשואה של 8.7%

 SPG - "מלכת הקניונים"  המחזיקה תיק של קניונים ברמה הגבוהה ביותר אשר תוצאותיה הכספיות לא הושפעו מבעיות הקמעונאים לא נמלטה מירידות שערים משיא של 227 בקיץ 2016 ועד לשפל של 146 נרכשה ב - 11/10/2019 בשער 148.5. תשואת הדיבידנד עומדת על כ- 5.4%. זו אינה השקעה ב- HY אלא באיכות גבוהה הנסחרת במחיר נמוך, כלומר השקעת ערך.
השער היום 154 , התקבל דיבידנד של 2.1 , תשואה עד כה -5%

 MAC - מפעילה נוספת של מרכזים ברמה גבוהה , אך בניגוד ל- SPG נושאת על גבה חוב יחסית גדול ירדה משיא של 89 עד ל- 27.8 היום . תשואת דיבידנד 11.8%.  נרכשה ב- 9/10/2019 בשער 27.5 וכבר התקבל דיבידנד של 0.75 כך שהתשואה עומדת על כ- 3%



 21/9/2019

 PEI נרכשה מנה נוספת ב- 5.75 , SPG ב- 148 , MAC ב- 27.5

עדכון 6/8/2018 - CBL נמכרה בשער 4.9 לאור החשש מצמצום נוסף בדיבידנד. תזרים המזומנים כצפוי כך שמקווה להזדמנות לרכוש שוב במחיר נמוך יותר 

פוסט מיום  5/6/2018 - עדכון שנה לאחר הרכישה

חלפה שנה מהפוסט המקורי על ההשקעה בריט של מרכזים מסחריים והגיע העת לבחון את המצב.

 כזכור רכשתי  CBL בשער 7.7 ו WPG בשער 7.88 וביולי 2017 הוספתי את PEI אך לאור ההתפתחויות במהלך השנה ביצעתי רכישות נוספות ( - 5.73 ו - 4.93  ב CBL   ו- 6.87 ב WPG)

אתחיל עם קרן הריט החלשה ביותר מבחינת תוצאות אך המציעה תשואת דיבידנד של כ- 15.5% ויותר מכפליים מבחינת תשואת תזרים המזומנים החופשי.
בנובמבר 2017 הודיעה CBL כי מקצצת תשלום הדיבידנד הרבעוני מ- 0.265 דולר לרבעון ל- 0.2 (25% קיצוץ בדיבידנד)  ובעקבות זאת המניה נפלה מרמה של כ - 8 למניה לרמה של כ- 5.7 למניה (ירידה של 30%). הדוח הרבעוני העוקב שהראה המשך ירידה בתפוסות ובהכנסות הביא את המניה לירידה נוספת עד לשפל של 3.85 לקראת סוף אפריל 2018.

דוח הרבעון הראשון של 2018 שינה את המגמה כאשר הראה גידול קל במכירות למטר של הקניונים הקיימים ומאז המניה בעליה.

חשוב לציין כי הדיבידנד המשולם ב - CBL הוא פחות ממחצית מהתזרים החופשי. המשמעות היא כי לחברה נותרים הרבה מאוד מזומנים בקופה לטובת פיתוח והשכרה מחדש  של שטחים הנעזבים ע"י דיירים ובראשם הרשתות הגדולות בדגש על סירס וזאת מבלי להגדיל את המינוף.

CBL  שילמה 4 דיבידנדים במהלך השנה בסכום כולל של 0.93 למניה.

מבחינת תשואה:
  •  רכישה ראשונה - 7.7 , דיבידנד 0.93 - שער מתוקן 6.77
  •  רכישה שניה -  5.73 , דיבידנד 0.4 - שער מתוקן 5.33
  •  רכישה שלישית - 4.93 , דיבידנד 0.2 שער מתוקן 4.73



שער ממוצע -  5.61 הפסד של 8% ביחס לשער הנוכחי של 5.16.


לעומת CBL, התנודתיות ב WPG הייתה משמעותית נמוכה יותר והושפעה במעט מהדוחות שלא הכילו הפתעות וכמובן מ"מצב הרוח" הכללי של השוק.

WPG חילקה 4 דיבידנדים בסכום כולל של 1 דולר למניה.

מבחינת תשואה:
רכישה ראשונה - 7.88  , דיבידנד 1 , שער מתוקן 6.88
רכישה שניה  -  6.87  , דיבידנד 0.5 שער מתוקן - 6.37

שער ממוצע -  6.62 , רווח של 12% ביחס לשער נוכחי של    7.44

PEI - שער רכישה 11.28 , 4 דיבידנדים בסכום כולל של  0.84  - תשואה של 9% ביחס לשער הנוכחי של  11.09 . 

בינתיים ההשקעה במרכזים המסחריים בשנה בה "האפוקליפסה של המסחר הקמעונאי" הגיעה לכותרות הייתה כמעט ניטראלית מבחינת תשואה. כמו פעמים רבות אין ספק כי הרכישות הראשונות שביצעתי היו מוקדמות מדי ואם הייתי ממתין עוד 6 חודשים נקודת הכניסה הייתה יכולה להיות טובה יותר. יחד עם זאת אי אפשר היה לדעת מתי תגיע ההתייצבות אותה אני צופה בתחום כך שהדרך הנכונה היא לבצע רכישה ראשונה ולהמשיך לרכוש אם המחירים יורדים ותזת ההשקעה לא השתנתה.

בראיה קדימה אני מקווה כי אכן ההתייצבות הושגה וזאת נדע בעוד רבעון או שניים. המשמעות של התייצבות היא כי פיתוח החנויות של שוכרים גדולים שעזבו היא בקצב דומה להמשך סגירת החנויות ע"י הקמעונאים הגדולים וכי תזרים המזומנים שנשאר בחברות לאחר דיבידנדים מאפשר את ההשקעה הנדרשת ללא הגדלת מינוף. ההתייצבות תתבטא בשיעורי תפוסה והכנסה למטר יציבים ובטחון כי  הדיבידנדים יישארו ברמה הנוכחית. 
כאשר השוק יסכים כי הושגה התייצבות, CBL ו- WPG עשויים לעלות בכ- 30% ויותר לכיוון תשואת דיבידנד של 10%. 
כל שנה העוברת ללא פשיטת רגל של סירס מקטינה חשיפת קרנות    הריט לאירוע הקשה ביותר האפשרי מבחינתם ובינתיים נראה כי סירס תמשיך במהלך "הפרוק מרצון" גם ב - 2018-2019 וגם קצב קריסת רשתות קמעונאיות  יתמתן 



פוסט עדכון  16/7/2017 - באפט קונה 




עדכון  26/2/2018 - בעקבות תגובה הסטרית לדוחות CBL ודוחות סבירים של WPG נרכשה מנה נוספת מכל אחת.
עדכון 7/11/2017  בעקבות צמצום הדיבידנד והנפילה במחיר המניה נרכשה מנה נוספת של CBL בשער 5.73

עדכון 16/7/2017 באופן לא מפתיע הצוות של באפט זיהה את מרחץ הדמים בתחום הנדל"ן הקמעונאי וביצע השקעה קטנה מבחינתו ~350 מיליון דולר  באחת מקרנות הריט בתחום (STOR) .

אני חייב לציין כי STOR רחוקה מלהיות קרן מרכזים מסחריים אלא עוסקת בצד הנגדי למרכזים המסחריים - השכרת נכסים עצמאיים לדיירים, כלומר החברה מחזיקה 1660 נכסים עצמאיים (מבנה)  המושכרים לדיירים כאשר רק כ - 50% מהם נמנים עם סוגי עסקים הנמצאים במרכזים מסחריים באופן מובהק (קמעונאים, בתי קולנוע, מסעדות) .   

הרכישה של באפט מהווה מעין "חותם אישור" כי התחום המוכה מהווה כנראה הזדמנות, אם לא לטווח קצר בוודאי לטווח ארוך, כאשר באפט כמנהגו בוחר השקעה שמרנית על פני השקעה בעלת סיכון גבוה הרבה יותר  באותו התחום ממש.

מבחינתי , עוד לפני ההשקעה של באפט שהעניקה רוח גבית למחירי קרנות הריט בתחום, רכשתי קרן נוספת  - PEI, שגם היא בפרופיל השקעה  הפחות שמרני ובהתאם להתפתחויות בשוק אוסיף השקעות נוספות לפיזור הסיכון. 


פוסט מקורי מ 25/5/2017

הקניות ברשת בארה"ב הגיעו ל- 8% מהרכישות והשפעתם מתחילה לחלחל לתוצאות של קמעונאים גדולים אשר נאלצים לצמצם חנויות במקרה הטוב או פושטים רגל במקרה הרע.

הנגזרת השנייה של השינוי בקמעונאות היא ההשפעה על המרכזים המסחריים - כאשר קמעונאים סוגרים חנויות, ולעיתים אלו עוגנים השוכרים אחוזים לא מעטים משטח המרכז המסחרי,  הכנסות המרכזים נפגעות , כמות המבקרים יורדת ושוויו של המרכז המסחרי יורד. 

תהליך זה משפיע בעיקר על  קרנות הריט המתמחות באחזקת מרכזים מסחריים.

החשש מירידה בביצועי קרנות הריט  המתמחות במרכזים מסחריים הביאו את המדד העוקב אחריהם לירידה של  32% משיאו באוגוסט 2016 בעוד מדד המניות עלה כ - 10% באותה תקופה , כלומר תשואת חסר של יותר מ 40% אל מול תשואת השוק.

מכיוון שריט מחלקת רווחים באופן שוטף ניתן להתייחס אליה כמעין אג"ח כך שאם התשואה טובה יש לבחון את הסיכון לקרן בהשקעה בריט.

תשואת דיבידנד בסקטור: 


מחיר מניה ביחס לתזרים צפוי



כפי שניתן לראות יש שתי קרנות ריט עם דיבידנדים גבוהים ובדיוק אותן שתי קרנות הן זולות יחסית לכלל הקבוצה ביחס לתזרים. תופעה זו מעידה כי השוק צופה ירידה משמעותית בהכנסות הקרבות בעתיד.


אז מה הסיפור של CBL ו- WPG?

לא אכנס כן לנבכי  הדוחות הכספיים אומר רק שהם בסדר גמור.

הבעיה היחידה היא התחזית לעתיד.

המאפיין של CBL ו- WPG הוא כי הן מחזיקות מרכזיים מסחריים עם חשיפה  גדולה יחסית לרשתות כלבו גדולות המשמשות כעוגנים ובתמהיל אחזקות הכולל גם מרכזים המוגדרים באיכות בינונית - כלומר לדעת השוק  יהיה יותר קשה למצוא תחליפים לשוכרים שיעזבו מאשר במרכזים באיכות טובה.
לכן אם קץ עידן המרכזים המסחריים מתקרב וילווה בסגירה מאסיבית ומהירה של חנויות כלבו  בטווח של שנים בודדות אז לחברות הללו תהיה בעיה להשכיר מחדש שטחים שיתפנו  ולכן  תהיה  ירידה בהכנסות ובשווי הנכסי ומי יודע מה יהיה בסופה של הדרך.

התסריט הזה הוא התסריט הקשה ביותר עם ההסתברות הנמוכה ביותר למימוש. התסריט הסביר יותר הוא שלאורך זמן יהיה שינוי אבולציוני במרכזים כאשר הנתח של הקמעונאים יקטן, הנתח של רשתות הכל-בו יקטן  אך במקומם יגדל חלקם של נותני שירותים , בידור והסעדה. האם יהיו מרכזים מסחריים שיכשלו? בוודאי. אך גם למרכזים כושלים  יש שווי נדל"ני ובהנחה שיש גם בנקים מעורבים במימון נון-ריקורס לנכס והשוק הפיננסי מתפקד, ניתן להעביר חלק מאובדן ערך הנכס למממן הנכס  ע"י הסכמה על מחיקת חלק מהחוב.



לאבולוציה זו יש לא רק סיכונים אלא הזדמנויות -  עוגנים במרכז מסחרי משלמים שכ"ד מאוד נמוך. החלפתם במספר דיירים קטנים יותר יכול להביא לגידול בהכנסות המרכז המסחרי  ולאורך זמן ואותם עסקים של שרותים / הסעדה / בידור עשויים למשוך יותר תנועת קונים מאשר העוגן.

WPG ו- CBL משלמות דיבידנד שוטף של 13%-14% ונסחרות בהנחה משמעותית על ה NAV. השוק למעשה החליט  - לגבי 2 הריט הללו - כי עידן המרכזים המסחרים יסתיים וחברות אלו צפויות לחוות קשיים משמעותיים.

אני חושב שהשוק מגזים מאוד בפסימיות ובהנחה שאין מיתון כבד בפתח שיקטין משמעותית את הצריכה הפרטית לדעתי החברות יכולות לנווט את דרכן בין סגירות חנויות הכל-בו כל זמן שמדובר בטפטוף ולא במבול.

לאור זאת רכשתי CBL בשער 7.7 ו WPG בשער 7.88.






יום שלישי, 5 בנובמבר 2019

ה- VIX היום 5/11/2019 - ה- SKEW נמוך, הקונטנגו גבוה, שיא במדד ושיא בלונג VIX




השוק שובר שיאים חדשים וה - VIX שוב ברמות של 12  מעידים כי החששות מ- "מלחמת הסחר" , "מלחמה עם איראן" , QE 4 , הדחת טראמפ ויתר הנושאים העלולים לדכא השוק נעלמים בפני הורדת ריבית של הפד , שאומנם מציתה עליות בטווח קצר אך מאותתת על עננים כלכליים באופק.

כל אלו לא נעלמים מעיני המשקיעים וכך מתפתחת תופעה מוכרת  -  VIX נמוך , עקום בקונטנגו גבוה - 10%  ופרמיה גדולה בין ספוט VIX ל- F1  ו- F2 העומדת על 14% ו- 26% (!)  בהתאמה המתארת מצב של אי הסכמה בין משקיעים המגדרים התיק באמצעות השקעה ב- ETN על VIX והיוצרים ביקוש לשני החוזים העתידיים הראשונים לבין שחקני האופציות הסוחרים באופציות על מדד המניות בפרמיות נמוכות (= VIX נמוך).

הפעם פעולתם של משקיעי הריטייל ברורה ונראה כי מזרימים כספים לקרנות ה- ETN שהן לונג VIX בצפייה לקפיצה ב- VIX וזאת למרות הפסדים גדולים של ה- ETN בשבועות האחרונים בגלל הירידה ב- VIX:




מצד שני, הפרמיה שיש לשלם על מנת לרכוש הגנה, באמצעות אופציות, על המדד ירדה דרסטית ומשקפת כמובן את ה- VIX הנמוך:



כך נוצר מצב בו הסוחרים המקצועיים (ספקולנטים) מהמרים על המשך עליות , VIX נמוך ושורט ETN של לונג VIX על מנת להרוויח הקונטנגו ומשקיעי הריטייל מנסים לתזמן את השוק , להשקיע  בלונג VIX  במצב של קונטנגו גבוה.

אין כל ספק כי יש להיות בחשיפה לשורט תנודתיות  - הקונטנגו גבוה, הפרמיה של F1 , F2 גדולה כך שיש מרווח בטחון מובנה לקפיצת VIX אך יש לזכור כי כאשר תגיע קפיצת VIX , כאשר נקודת ההתחלה היא 12-13 קפיצה זו עשויה להיות מאוד גדולה כך  שעל החשיפה נטו לשורט תנודתיות להיות יחסית נמוכה או שיש לדאוג לגידור הולם. העובדה כי ניתן לרכוש אופציית PUT על S&P בזול היא הזדמנות לקנות גידור אך השוק הראה פעמים רבות כי ה- VIX עשוי לזנק גם בתנודה יחסית מתונה של המדד.
על כך פנים, כלל האצבע לגידור באמצעות המדד הוא כי נדרש יחס של 3 ל- 1 על מנת לגדר פוזציה  של שורט F30  (כלומר 3 דולר שורט מדד לכל 1 דולר שורט תנודתיות ב- VXX).


יום שישי, 1 בנובמבר 2019

התחבורה גדוש דן - במקום פלסטרים, איזה חזון יש לקדם?

פורסם לראשונה ב- 20/12/2016

מדינת הפרטאץ' התעוררה בוקר אחד לגלות שכל נושא התחבורה מתרסק.

לאחר יותר מ- 2 עשורים של פרויקטים תחבורתיים , פתאום התגלה כי ההשקעה כוונה למקומות הלא נכונים (רכבת העמק, קו, לכרמיאל , קו מהיר לירושלים, רכבת נוסעים בדימונה וכו'). תחת סיסמאות ריקות מתוכן של "חיבור פריפריה למרכז" נשפכו עשרות מליארדי שקלים שהיו צרכים להיות מופנים לשיפור התחבורה הציבורית במטרופולינים הגדולים - ת"א , ירושלים וחיפה.

רק לצורך הפרופורציה - רכבת ישראל כולה בשנת 2015 ביצעה  6% מהנסיעות  בתחבורה ציבורית. לעומתה, סיטי-פס המפעילה קו בודד של רכבת קלה באורך של 13 ק"מ  בירושלים ביצעה  4.6% מהנסיעות!

אז מה עושים - התגובה האינסטנקטיבית של הגאונים באוצר היתה לבטל את הקו הסגול והירוק של הרכבת הקלה וללכת לתכנון מחדש של מטרו.  כמובן "ששכחו" שרק התכנון מכרזים ועבודות הכנה לעניין יערכו 10 שנים לפני שאפשר יהיה להתחיל בעבודות שיקחו עוד 10 שנים (ראה ערך לו"ז הקמת הקו המהיר לירושלים) - והכל בהנחה שיש תקציב , רצון ויכולת -ועל כך כתבתי כבר לפני שנה כי אחרנו את המועד לביטול קווי רכבת קלה

 חלפה שנה , רעיון נדחה, הקוו הסגול והירוק תוקצבו ויצאו לביצוע כנראה כבר ב 2018 - בשעה טובה.

להמשך נקבעה תוכנית חדשה - 3 קוווי מטרו בעלות מוערכת של 140 מליארד ש"ח (!). כמובן שתקציב המדינה לא יכול להרים סכומים כאלו , לכן הפתרון הוא כי חלק מהסכום יגיע מהמגזר הפרטי . כיצד בדיוק? זה לא פורט.
יש כמובן 2 אפשרויות מרכזיות - האחת ביצוע פרויקט BOT עם רשת בטחון של המדינה או פשוט להגדיל באופן ניכר זכויות בניה לאורך התוואי ולהשתמש במס השבח למימון הקמת הקו.

הבעיה עם כל העניין היא שמדובר בחלומות באספמיה.

הנסיון מלמד כי 140 מליארד ש"ח יתנפחו ל- 200 מליארד , 10 שנים לתכנון ומכרזים יהפכו ל- ל- 15 והבניה תארך 15 שנה נוספות (העבודות על ההקו לירושלים החלו ב 2005 ויסתיימו, אולי, ב- 2018 - פרויקט של 13 שנים (!) , כלומר המטרו הראשון יפתח ב 2047.....     ובינתיים המצב התחבורתי יהפוך קשה עוד יותר  ובמקביל השינויים הטכנולוגיים יביאו לשינויים דרמטיים בנושא ניהול תחבורה.

את הקשיים בקידום המגה-פרויקטים התחבורתיים אנו רואים אפילו לאחרונה עם הסתבכות המכרזים של הקו האדום בת"א, דחיה בפתיחת הקו המהיר לירושלים  ואפילו קווי רכבת קלה נוספים  בירושלים מתקדמים בעצלתיים.


אז מה עושים?

למדינת ישראל ייחוד עולמי במדינות דמוקרטיות - רוב הקרקעות הן בבעלות / שליטת המדינה. ייחוד זה אפשר למדינה להקים  ולהרחיב ישובים בכל רחבי הארץ כעניין של החלטת מדיניות, יתרה מכך , המדינה שולטת על מה ניתן לבנות והיכן באמצעות תוכניות מתאר ארציות וברמת המחוז- כך למשל ממשלת ישראל החליטה לצמצם משמעותי בניה במרכז ובכך גרמה לגל עליות המחירים וזאת לטובת "חיזוק הפריפריה".

מה הקשר בין זה לבעיות התחבורה של גוש דן?

בעוד הממשלה מבקשת לפזר את האוכלוסיה, היא יוצרת מערך תחבורה ארצי המשרת את "מדינת ת"א" וזאת בעלויות ההולכות וגדלות.

קווי הרכבת הקלה - אדום , ירוק וסגול יתנו מענה , בצרוף נתיבים לתחבורה ציבורית, נתיבים מהירים ורכבת ישראל  , לצרכי התחבורה של קישור גוש דן למרכז ת"א.    המשך התחזקות ת"א , ובעיקר ציר איילון כמרכז התעסוקה ענקי ידרוש השקעות אדירות בדמות מטרו להבאה העובדים למרכז התעסוקה בת"א והתהליך הזה מזין עצמו  - עריית ת"א תשקיע מליארדים בקירוי איילון מכספים שיתקבלו כחלק מבניית מליוני מ"ר נוספים של משרדים על ציר איילון , המדינה תשקיע עשרות מליארדים בלחבר את מדינת ישראל לת"א וחוזר חלילה.

הבעיה היא שההשקעה של 140 מליארד ש"ח זה רק ההשקעה במטרו. אם ציר איילון ימשיך להתפתח תעסוקתית  , פרוזדור מסילות האילון יפקק ותידרש השקעה מסיבית בהסטת נחל איילון לים או לחילופין כריית מנהרה מתחת לנחל(!) על מנת לאפשר הוספת מסילות.

לאור זאת , יש לבדוק אלטרנטיבה אמיתית להמשך חיזוק "מדינת ת"א"  , אלטרנטיבה המבוססת על בלימת התחזקות ת"א וחיזוק ביזור תעסוקה בגוש דן לאורך כביש 4. ההגיון התומך  בכך הוא הגיון כלכלי - המשך פיתוחה של רצועת האיילון אינו תורם מאומה לכלכלת מדינת ישראל ויש לפתח "רצועת איילון 2 " - פיתוח מסדרון רכבתי  בציר כביש 4.

 בהיבט עלות תועלת מדובר על קו "בחינם" - השבח של קרקעות פרטיות וקרקעות בבעלות המדינה / עיריות יותר מיספיק למימון  עלות הקמת הקו.
במקום להמשיך ולחזק את החזק בהשקעות הולכות וגדלות עם תועלת שולית פוחתת , עדיף לאפשר פיתוח  "מרכזים" חדשים.
 מסתבר שזו התפיסה היום בלונדון:  
"עוד לפני הפנייה לבעלי נכסים ומכירת זכויות ליזמים, כבר בשלב הראשוני שבחן את האפשרויות למסלולים שונים, השיקולים היו כלכליים במושגי תכנון ובנייה. כל החלופות עברו בשטחים בנויים בתוך לונדון, וההנחה היתה שתוצאות הפיתוח של התחנות יגרמו לתהליך דומה של זינוק בערכי קרקע ותנופת התחדשות עירונית: גידול בשטחי מסחר, עליית הביקוש למגורים וכן הלאה. הסיפור המוכר. הבנו שאם השינוי והשגשוג יגיעו לכל מקום שבו נניח את הקו, בעצם אין משמעות לבחירת הנתיב מבחינה תחבורתית. לכן השווינו בין החלופות במונחים של היתכנות לתוספות הבנייה, כמות ואיכות תוספת השטחים הבנויים לעיר, שימושי הקרקע, בעלויות על נכסים וכיוצא בזה. הקריטריון המוביל בהכרעה על המסלול של הקו, היה הנתיב שיניב הכי הרבה כסף ממסי נדל"ן".

עובדה היא כי בניגוד ל"ציר התעסוקה באיילון" שנבנה כתוצאה מהקמת נתיבי איילון ותחנות הרכבת לאורכו , סביב כביש 4 כבר קיימים מרכזי אוכלוסיה גדולים וצפופים ,  קיימים מרכזי תעסוקה / שרות משמעותיים  - ברעננה, פ"ת, רמת החייל חולון ורשל"צ , בתי חולים מרכזיים - רבין ותל השומר ואוניברסיטת בר אילן.
עתודות הקרקע לאורך גביש 4 בין רעננה  לרשל"צ הן גדולות מאוד ויאפשרו פיתוח תעסוקה ומגורים ב- 50 שנה הבאות.


כפי שניתן לראות בתוכנית המטרו, הקו "המעגלי" דורש חפירה תת קרקעית מאזור חולון עד בני ברק בתוואי המקביל לכביש 4 , כריית מנהרה שתאפשר תנועה של רכבות ורק"ל כמערכת משולב לאורך כביש 4 לא מסובכת יותר מכריית מנהרה למטרו בלבד.

יתר קווי המטרו המתוכננים יבנו במתכונת של רק"ל, אם יש צורך בדומה לקו הירוק או האדום, חלקים מהם יהיו תת קרקעיים אך "פרויקט המטרו" יצומצם להיקפים ומורכבות  שמדינת ישראל תצליח לממשם .

אם מדינת ישראל תשכיל לעצב נכון את המציאות , כולנו נרוויח.