24 אג"חים הנסחרים בתשואה לפדיון של 14% ומעלה הם הזדמנות שאינני זוכר כמותה בשוק הישראלי.
להוציא את אג"ח פטרוכימיים ואולי המשביר, יתר האג"חים הם של חברות בעלות נכסים ברורים , חלקן מדורגות A לסוגיו או BBB כך שסטטיסטית היקף חדלות הפירעון צפוי להיות נמוך, וגם אם יתרחש , שיעור ההחזר אמור להיות בסביבות ה- 50%.
לשם הדגמת ההזדמנות , נניח כי נצמצם הרשימה מ 24 ל- 20 אג"חים בלבד (ללא פטרוכימיים, משביר , דלשה א' ואולייר ב' - למניעת שני אג"חים של אותה חברה בתיק)
לא ביצעתי את חישוב התשואה הפנימית של תיק המורכב מאג"חים אלו, אך אם נניח כי התשואה היא 20% והמח"מ 3 .
אם שני אג"חים כל שנה (10% מהתיק) יבצעו תספורת של 50% , מדובר בהפסד תשואה של 5% בתשואה השנתית .
במילים אחרות, גם אם בשלש שנים 30% מהאג"ח ברשימה (6 מ- 20) יכנס לחדלות פירעון, עדיין המשקיע יקבל 15% לשנה.
זה היתרון הגדול במצבי לחץ בשוק המייצרים יכולת לפזר את סיכון חדלות הפירעון על פני נכסים רבים כך שהתשואה התאורטית , המבוססת על סטטיסטיקת העבר הופכת להיות, בהסתברות גבוהה, התשואה בפועל.
אי ההבנה של עקרון זה מהווה שגיאה תפיסתית של משקיעים הנמנעים מהשקעה באג"ח שנתפס כמסוכן תחת תסריט כזה או אחר וכך עוברים אג"ח אג"ח ולא משקיעים בכלום כי "יכול להיות שתהיה בעיה".
מבחינתי השאלה היא אינה האם יכולה להיות בעיה שתוליך לחדלות פירעון , אינני חושש ממנה , אלא השאלה היא רחבה יותר - האם התשואה מצדיקה הסיכון והאם ניתן לפזר מספיק את הסיכון.
נכון לשבוע החולף, אין ספק שמדובר בהזדמנות יוצאת דופן , אולי חד פעמית, שמספר גורמים התלכדו יחדיו באותה נקודת זמן וגרמו למפולת חסרת תקדים בסקטור חוב ספציפי (אג"ח ה- BVI האמריקאיות) ומסיבות טכניות גלי ההדף השפיעו על כל שוק אגרות החוב.
מי שלא קרא את הפוסט מ 2017 על הבועה הקונצרנית מוזמן לעשות זאת על מנת לקבל פרספקטיבה לגבי מכניקת השווקים ומחזוריות העסקים שבמקרה זה הייתה צפויה לחלוטין . אני מניח כי אחזור לפוסט זה ב- 2020 להזכיר ההזדמנות שהייתה.....
