קרן עושר מדינתית היא רעיון לכאורה מצויין - לחסוך את העושר הנוצר ממשאבי טבע לטובת הדורות הבאים ולא "לבזבז" אותם היום על שטויות.
זה אולי נכון לנורבגיה וקטאר אך מדינת ישראל במצב שונה לחלוטין. מדינת ישראל בגרעון לאומי ענקי שלא מקבל ביטוי כספי מלא בחוב המוניטרי שחל המדינה שחלקו הגדול נוצר בדורות הקודמים בנסיבות היחודיות לישראל.
לפני שחוסכים לדורות הבאים, יש לסגור את הגרעונות של הדורות הקודמים.
במה דברים אמורים?
בראש ובראשונה לישראל גרעון עצום בתשתיות לאומיות -
בתחבורה - מערכת כבישים , רכבות , מטרו, נתיבי תחבורה ציבורית .
בחינוך - אלפי כיתות לימוד בכל הגילאים
ברפואה - מחסור בבתי חולים שלמים , אלפי מיטות אישפוז.
דיור ציבורי - חוסל למעשה
פנסיה תקציבית של עובדי מדינה - דחיית ההוצאות לפנסיה מראשית המדינה יצרה חוב של מאות מליארדי טרליון שקלים (וזה עוד יגדל...)
הגרעונות הנ"ל לא נוצרו בגלל קוצר ראות של ממשלות לדורתיהן אלא מחוסר ברירה של מדינה בהקמה , קליטת עליה ואתגרי ביטחון גדולים ומלחמות. הכלכלה הישראלית היא נס מודרני אך ישראל היא מהמדינות העשירות בעולם בתל"ג לנפש אך עניה בתשתיות לאומיות גם ביחס למדינות עניות ממנה.
אין כל סיבה שמדינת ישראל תיצור גרעון (חוב) עתידי או תכביד במיסוי על מנת לממן כיסוי גרעונות לאומיים שוצרו בעבר התחומים הנ"ל ובמקביל "תחסוך" בקרן עושר לאומית.
יש להקים "מועצת קרן עושר" אשר תיצור מתווה לשימוש אופטימלי בכספים המגיעים מנכסי הטבע של ישראל למימון הגרעונות בתשתית הלאומית כ- "קופסא" חוץ תקציבית לסגירת פערים. כאשר ישראל תגיע בתשתיות לממוצע ה- EU בכל נושא, תופסק תוספת המימון.
מודל קרן העושר יכול להתבצע כהשקעה כגון בניית דיור להשכרה בבעלות הקרן או מימון (הלוואות לטווח ארוך מאוד ) להקמת כבישי אגרה / פרויקטי BOT או כהוצאה - לדוגמה מימון בניית כיתות לימוד / מחלקות בתי חולים או העברת סכום קבוע למימון שנתי להקמת מטרו או תוספת נתיבי תחבורה ציבורית.
יש שיאמרו שאלו הוצאות שעל תקציב המדינה לממן וזה נכון כאשר הגידול הנדרש בהוצאה התקציבית הוא לשימור או שיפור מסויים בנושא מסויים. " קופסאות" המימון מקרן העושר נועדו לסגור פערי תשתית שלא יסגרו ע"י תקציב המדינה בעתיד הנראה לעין או שיש תועלת משקית גדולה בהאצתם של פרויקטים מסויימים מעבר לניתן במסגרת תקציב המדינה שחלים עליו כללי הוצאה וסידרי עדיפויות.
אם הדבר היה תלוי בי הייתי מקצה את כספי הקרן כדלקמן (לכל מיליארד ש"ח)
1. 300 מיליון ש"ח בשנה להקמת דיור להשכרה בבעלות הקרן בשיתוף המדינה שתתרום הקרקע - מדובר על בניית כ- 350 דירות 3 חדרים בשנה להשכרה בתוספת שטחים מסחריים בשנה לטובת
2. 300 מיליון ש"ח להאצת הקמת כיתות לימוד / גנים
3. 400 מיליון ש"ח - האצת צמצום המחסור בתשתיות פיזיות בתחום הרפואה.
התחזית להכנסות קרן העושר ממאגרי הגז הקיימים היום עומדת על 200 מיליארד ש"ח בתקופה של 30+ שנים. לשם פרופורציה, תקציב 2021 עומד על 430 מיליארד ש"ח, לפיכך "קופסא" תקציבית לסגירת פערים של 6 מיליארד ש"ח בשנה מהווה כ- 1.4% מהתקציב השנתי ואין בה להשפיע על האינפלציה בישראל כל עוד תנוהל באופן ממלכתי אך בהחלט תביא לשינוי דרמטי בכל הקשור לצמצום גרעון בתשתית:
בחלוקה שכזו , תוך כ- 30 שנה יהיו בבעלות הקרן כ- 120 אלף דירות 1-3 חדרים להשכרה לאוכלוסיות שונות, בגדלים שונים ולתקופות שונות (תקופה של מספר שנים- סטודנטים, חיילים צעירים בקבע, מתמחים , מורים צעירים , לטווך ארוך - מבוגרים , זכאי משרד השיכון ואוכלוסיה כללית)
תקציב בינוי כיתות ב- 2022 עומד על 1.6 מיליארד ש"ח , הוספת 300 מש"ח בשנה (לכל מיליארד ש"ח הכנסות) המכוונים ע"י קרן העושר יביא להאצה (כ- 100% ויותר) בבניית כיתות ביחס לתקציב .
משרד הבריאות כמעט ולא משקיע בתשתיות בינוי באופן ישיר, השקעת 400 מש"ח (2.4 בשנה) תביא לסגירה מהירה של התשתיות בפריפריה והרחבת תשתיות רפואיות בכלל המדינה , כולל הערכות לחרום.
למעשה , השימוש השוטף הכספי הקרן יבטיח את השימוש הסביר בה שכן אם תצטבר קרן של 50 מיליארד ש"ח יגבר הפיתוי להשתמש בכסף למטרות דחופות , קצרות טווח (כמו השימוש בקרן מס רכוש למימון הורדת מס על הדלק...) כשהסבירות לכך היא גדולה ככל שהמערכת הפוליטית פחות יציבה.
