מחודש מרץ עת התפרצה הקורונה אני טוען כי בהיבט ההשקעות יש להתיחס לארוע כמלחמת עולם שלישית.
כמו במלחמה העולם סקטורים שלמים חדלים מלפעול, גרעונות הממשלות גדלים בקצב מסחרר , התל"ג האזרחי יורד באופן חד (אם מעקרים גידול בייצור צבאי) והעניין נמשך חודשים ארוכים ואף שנים.
יחד עם זאת , ההבדל הגדול בין מלחמה לקורונה הוא שהגרעונות הממשלתיים אינם מממנים תעשיית נשק אלא מממנים פיצוי לעסקים / אזרחים הנפגעים כלכלית בתוספת גידול חד בהוצאות על מערכת הבריאות. מדובר בכספים שרובם המכריע מוזרם למשק המקומי בכל מדינה ואינו מממן יבוא אלא מקביל לתשלומי אבטלה המהווים מנגנון "אוטומטי" של הגדלת הוצאות הממשלה בעיתות מיתון. הסיוע הממשלתי לעסקים ותשלום חל"ת לעובדים מאפשרים לרבים להיכנס "לשנת חורף" כל עוד עסקיהם סגורים מכורח צווים ממשלתיים וכאשר יהיה אפשר לפותחם בשנית, הם יהיו שם, מוכנים לפעול , אומנם עם נזקים כלכליים , אך קטנים מאוד ביחס למה שהיה מתרחש לולא סיוע המדינה.
על נושא מימון גרעונות הממשלה כתבתי באופן נרחב ונראה כי בנק ישראל אכן הולך בדרך של סיוע למימון הגרעונות ואף יותר מזה, רכישת אג"חים קונצרניים ע"י הבנק , שומרים על ריבית נמוכה לעסקים יציבים. אני עדיין מחזיק בדעתי כי המדינה צריכה למממן 50%-75% מהוצאות משבר הקורונה באמצעות הדפסת כסף ולא ליצור חובות שעליהם יש לשלם ריבית כך שמימון הסיוע לעסקים ותשלום החל"ת לא יעלה למשק הישראלי בהוצאות ריבית שנים בעתיד.
מצדה השני של המטבע , בישראל פרץ שלום. ההסכמים עם מדינות המפרץ ואפריקה אלו שנחתמו ואלו הצפויים להחתם , מסמנים שינוי טקטוני במצבה הכלכלי של מדינת ישראל אשר תהפוך להיות שותפת סחר משמעותית של מדינות המפרץ העשירות ומשקיעה ביזמות במדינות אפריקה. לא רק זאת, ההסכמים יאפשרו לנצל את מיקומה הגאוגרפי הטיבעי של ישראל כגשר בין אסיה-אפריקה-אירופה כשכבר אנו רואים את הניצנים הראשונים בדמות הפעלת קו הנפט בין אילת לאשקלון לייצוא נפט מפרצי לאירופה. חיבור נמלי אשדוד / חיפה המופרטים לקו רכבות עד למפרץ הוא רק שאלה של זמן כי ההתכנות הכלכלית לחיבור דרך ירדן היא ברורה כשמש.
למשק הישראלי נפתחים שווקים עשירים וקרובים שהיו סגורים בפניו , תיירות ערבית , הוזלה בלוגיסטיקה למזרח והכי דרמטי - כסף רב שמחפש השקעות בטכנולוגיה, תשתיות ונדל"ן מניב.
אם לא הייתה קורונה, שוק המניות הישראלי היה עולה ב- 20%-30% רק על סמך הציפיות .
עם היציאה ממשבר הקורונה , ישראל , כמו יתר העולם, תבצע קפיצת מדרגה בפריון המשקי תוצאה של שני תהליכים עיקריים:
- השני אימוץ "עבודה מרחוק" ע"י כלל המעסיקים במשק. איננו מבינים עוד את עומק השינוי אך די להבחין כיצד אוכלוסיית העולם מתרגלת לאינטראקציה באמצעות זום , מוסדות שמרניים ומפוקחים כמו הבנקים בשראל מאפשרים לעובדיהם להתחבר למערכות המיחשוב של הבנק מביתם , התרחבותם הדרמטית של השירותים שמעניקות קופות החולים מרחוק, סקטור ההי-טק המתרגל לפעול במפוזר ולהעביר חלק מהמפגשים בחו"ל לווידאו קונפרנס. גם ממשלת ישראל תפעל ביתר שאת להנגיש שרותים באמצעות האינטרנט.
היכולת להמיר אינטראקציה בינאישית (פגישה) בתקשורת מרחוק היא ליבת ההתייעלות אך היא תשפיע בעיקר על מפגשים "רחוקים" , כלומר במקום לנסוע לחו"ל או לעיר שכנה , חלק מהמפגשים יומרו בפגישות מרחוק אך אינני רואה שינויים דרמטיים בביקושים למשרדים . הפרדיגמה של "משרד" מספקת לא רק מקום לעבוד אלא בסיס לאינטראקציה בינאישית, בלתי פורמלית התורמת לא רק לעסק אלא לבריאות הנפשית של העובדים. האם יהיו חברות שינסו להרחיב את העבודה מרחוק ולנסות לצמצם שיטחי משרדים? בוודאי . אך הם במהרה יגלו , בוודאי במקומות בהם שיעור תחלופת העובדים הוא יחסית גבוה, כי הדבר יוצר קשיים שאת חלקם לא רואים היום שכן צוותים המכירים אחד את השני עברו לעבוד מהבית ועדיין אין נסיון במה ההשפעה של כניסת עובדים חדשים למסגרות של עבודה מרחוק.
לפיכך התחזיות כי למשבר הקורונה תהיה השפעה ניכרת על שוק הנדל"ן למשרדים לדעתי אינן במקומם, למעט ירידה בביקושים הטיבעית למיתון עמוק.
מהקדמה ארוכה זו ניתן להניח מספר הנחות כלפי העתיד:
