בקרן הגידור שלי אני מנסה להגיע לתשואות גבוהות בסיכון יחסית נמוך.
בעצם, מי לא רוצה להגיע לתשואה גבוה בסיכון נמוך?
הבעיה היא כי עפ"י תאוריית השוק היעיל , לא ניתן לקבל רווח עודף לרמת סיכון נתונה שכן יש קשר ישיר בין רמת הסיכון לתשואה כך שהרצון להשיג תשואה גבוהה בסיכון יחסית נמוך משמעותו מציאת כשלים תמחוריים בשוק שיאפשרו, אם אתה אכן צודק, קבלת תשואה הגבוהה יותר מהתשואה הנורמלית הקשורה לנכס במצב בו הוא נסחר במחירו האמיתי.
עדיין, למרות מה שנשמע הגיוני ו"פשוט", הניסיון מלמד כי כבר בטווח הבינוני מרביתם המוחלטת של מנהלי ההשקעות לא יצליחו להשיא תשואה עודפת ביחס לרמת הסיכון. בכל שנה יהיה מספר לא קטן (אך בוודאי רחוק מרוב) של מנהלי השקעות שיכו את המדדים הרלבנטיים, אך כאשר מרחיבים את חלון הזמן ל- 3 שנים, מדובר בקומץ, וב- 5 שנים - יחידי סגולה כאשר רק מבחינה סטטיסטית , מכיוון שיש הרבה מנהלי השקעות, חלקם אמור במהלך ה 5 שנים להכות את השוק. - גם אם השקעותיהם נבחרות באקראי! - להרחבה בנושא.
במילים אחרות - כולם רוצים יותר תשואה בפחות סיכון, אך השאלה האם זה אפשרי במסגרת שימוש בכלי השקעה רגילים כגון אג"ח ומניות עדיין פתוחה. לאור זאת ההמלצה הברורה למשקיע הפרטי היא להשקיע בקרנות מחקות מדדים בעלות דמי ניהול נמוכים ולא באמצעות תיקים מנוהלים.
בצר להם, פונים מנהלי ההשקעות ל"השקעות אלטרנטיביות" כלומר כל מה שהוא לא מסלול השקעה קלאסי - מניות, אג"ח, נדל"ן, מימון / השקעה בפירמות.
המסלולים האלטרנטיביים כוללים בעיקר:
- שורה של מסלולים שמנסים לנצל" עיוותים" קטנים מאוד במסחר בשווקים שונים - מסחר במט"ח, מסחר בתדירות גבוהה לסוגיו, אלגוריתמים - הכל מאוד מתוחכם, היי-טקי ובפועל חסום לחלוטין למשקיעים עצמאיים.
- מסחר באופציות וחוזים עתידיים מכל הסוגים והמינים.
המאפיין את המסלולים האלטרנטיביים הוא "משחק סכום 0" - כלומר בכל עסקה יש צד שמרוויח וצד שמפסיד וכולם עוד משלמים עמלות - כלומר נדרש יתרון טכנולוגי / אחר משמעותי על מנת להישאר במשחק לאורך זמן ולהצליח , כי כמו בקזינו - הבית לא מפסיד (עמלות) והרווח שלך מגיע רק משחקנים אחרים - שחושבים על עצמם שהם חכמים ומתוחכמים לא פחות ממה שאתה חושב על עצמך.
יחד עם זאת, יש ערוץ אחד שזוהה כבר לפני שנים רבות כמניב רווח "לא נורמלי" - כתיבת אופציות. הרווח נובע מהפרמיה שקונה האופציה מוכן לשלם על מנת לקבלה. מחיר האופציה מושפע מהריבית לתקופת האופציה ותנודתיות השוק הצפויה (כלומר "הסיכוי" של נכס הבסיס להגיע למחיר המימוש של האופציה) - כל מי שעוסק בתחום מכיר את נוסחת בלאק ושולץ לתמחור אופציות והפרמטרים המשפיעים עליה.
היום אנו יודעים שכלל לא בטוח שהרווח לטווח מאוד ארוך אכן "לא נורמלי" שכן ישנם מצבי שוק מאוד חריגים שכלל לא בטוח שכותבי האופציות מתמחרים אותם נכון - אנו יודעים היום באופן ברור שנוסחת בלאק ושולץ לחישוב ערך אופציה מבוססת על ההנחה כי התפלגות התשואות השוק נורמלית , אך ההתפלגות בפועל של התשואות אינה נורמלית - יש להתפלגות "זנב" משמעותי גדול יותר בתשואות השליליות מהחיוביות , כמו כן הנוסחה מניחה כי השוק מתנהל ב"הילוך אקראי" שגם היא אינה נכונה וגם עקום הריבית אינו שטוח - כלומר לכל טווח אופציה יש להתאים את הריבית המתאימה.
ניתן לראות באופן ברור כי אחרי מפולת 1987, כי הסוחרים באופציות עברו לתמחרן אחרת - הופיע פתאום Volatility smile המראה כי נוצר קשר בין מחיר מימוש האופציה לשונות הנכנסת לחישוב ערך הפונקציה - כלומר אם מודל בלאק ושולץ מניח כי השונות קבועה בזמן ובמחירי המימוש, הפרקטיקה של המחירים השוק שונה.
ניתן לקרוא על כך כאן בהרחבה.
למרות כל האמור לעיל , מכירת אופציות היתה הדרך הראשונה לקצור את "דיבידנד השונות".
כיצד קוצרים את דיבידנד השונות באופן יותר מתוחכם- בפוסטים הבאים.
אני ממליץ לקרוא את ספרו של ניסים טאלב - "הברבור השחור" לכל הקשור לתמחור סיכונים והמלכודות שנופלים אליהם מנהלי השקעות שמצאו "נוסחא שעובדת".
פורסם לראשונה ב 25/2/2014
