קהל "נמות ולא מתגייס" נכנע לפריץ הציוני - עדכון = "הגביר" החרדי מאתגר את הרפיון האידיאולגי והפרזיטיות - ב- גור מעדיפים להתגייס!

 

המלחמה באיראן הסיטה את תשומת הלב הציבורית מהשינוי הטקטוני בחברה החרדית בעקבות משבר חוק הגיוס. אני כותב על כך רבות שכן לדעתי השתלבות החרדים בפרויקט הציוני כגורם פרודוקטיבי בשרות ובעבודה יאפשר קפיצה כלכלית בישראל הדומה לזו של העלייה מברית המועצות בשנות ה- 90 ולהביא את התל"ג לנפש הישראלי לסף של 10 הכלכלות במובילות בעולם.

בפוסט המקורי (מטה) טענתי כי בישראל התפתחה כת חרדית פרזיטית שאין דוגמה לה בעולם , כת שאינה יכולה להתקיים במובן הבסיסי של "קיום" ללא תמיכת המדינה וכשהמדינה מאיימת ופוגעת בתמיכות, האידיאולוגיה החרדית נזרקת לפח אל מול "האיום הקיומי" וכך למעשה הכת החרדית מסכימה להתחיל לחזור לחיק היהדות בכלל ולאמץ את החזון הציוני באמצעות שרות בצבא.

מה שהפתיע אותי , זה השקט החרדי אל מול השינוי הרדיקלי באידיאולוגיה:

זה כמובן מעלה התהיה לאן נעלמה ההנהגה של  קהל "נמות ולא נתגייס"? היכן הרבנים   שטענו שזה בכלל לא עניין של כסף אלא של ערך עליון שאין שני לו של "לימוד תורה שהפך" ל - "הנוער שלנו קיבל חינוך דפוק, הוא יתפקר בצבא" ? היכן האמירה הערכית - "נלמד  ללא כסף הפריץ!"? האם האמת יוצאת לאור כי הכת החרדית שנוצרה במדינת ישראל תלויה לחלוטין ב- "פריץ"?  כך זה נראה , כי החרדים בדרך לבקו"מ.

התגובה להתמוטטות האידיאילוגיה תוך ציון הסיבה ניתנה במכתב של "גביר" מארה"ב שהעמיד מטוסו הפרטי לרבי מגור שטס לקושש תרומות בארה"ב:

"מה שיצא מכל זה, שהיות שקהילות החרדים הורגלו לסמוך על המדינה, נעשו חלשים כל כך בעיני עצמם, עד שכיום בטוחים המה באמת שאין למוסדות שלהם שום עתיד בלי המדינה. ובאמת, למרבה הצער, יש צדק בדבריהם. הבעלי בתים התרגלו להשקיע הכסף שלהם בבנק ולא במוסדות התורה. הציבור נהפך לציבור נצרך שאין לו שום כח עצמי להרחיב גבולות הקדושה שלו. וכל השאיפה שלהם הוא רק למצוא איזה חוק של ה"רע במיעוטו", הכל בכדי לחזור לקבל הכסף מהמדינה.

"כל כך נעשו הקהילות חלשים בעיני עצמם, עד שיש מביניהם שלצורך הכסף כבר שיכנעו את עצמם שאכן אין זה עבירה כ"כ גדולה להתגייס לצבא, ושכל אלו שאין לומדים תורה מקומם אכן בצבא. במקום לעמוד כחומה בצורה שאין לנו שום שייכות עם אותו צבא של התאבדות ושמד, וקהילות היראים תורמים די והותר עבור הציבור בכל מפעלות החסד שלהם, הקריבו את כל דיעותיהם עבור פרוטות אלו. ונתקיים בהם מה שכתוב במרגלים בפרשה דאזלינן מינה: "ונהי כחגבים בעינינו וכן היינו בעיניהם!

"מי פילל ומי שיער, שיקרה דבר כזה שאנשים ממחנה היראים ימסרו את בניהם למולך הציוני ולנתק מן התורה ומן היהדות דורות שלימים, הכל עם טענה שאין ברירה אחרת למען בצע כסף כדי שיוכלו להגדיל תורה. והיכן מצינו כזאת, עקירת התורה לשם הקמת תורה?"

דברים אלו מאשרים את אשר כתבתי, בכת החרדית  בישראל  כסף בא לפני אידיאולוגיה, כי האידיאולוגיה אינה מושתתת  על דברי אלוהים חיים  אלא על פרשנות חדשנית ,שאין לה חלק ביהדות,  ולכן קל להתנער ממנה ולשנות כיוון כהרף עין כשבשבת רוחות אל מול  הרוח. 

התגובה של גור? לא פרסמו המכתב ושפכו הרבה מלל המקטין את כותב המכתב  אך בסוף האמת:

"האדמו"ר מגור, באם יחליט לשנות דעתו מדעת אבותיו, יעשה זאת על דעת עצמו, הוא לא צריך את מיליון דולר (פחות או יותר), מגביר כזה או אחר שישכנע אותו לסור מדרכי אבותיו בשיטת חינוך החסידים, הוא ישקול כל צעד בחסידות בדעתו הקדושה בלבד - דעת תורה."

מדובר בהחלטה של בן-אנוש בינו לבין עצמו. לא תורה קדושה. בין לילה תיווצר פרשנות חדשה לדרכה של הכת החרדית, והעדר יציית. "נמות ולא נתגייס" יאלם מהעולם, והממשלה כבר לא תהיה "שלטון כופרים", כי כבר אי אפשר גם לקבל כסף מהמדינה וגם לא לתרום בשרות צבאי ועבודה. "הכופרים" לא מסכימים.

העובדה כי בגור מקטינים את המכתב מעידה כי אינם מסכימים עם הנרטיב של התנתקות מהמדינה ואידיאולוגיה של אי גיוס. על כן בינתיים הכת החרדית נראית כנעה לכיוון הקל מבחינתה בהיבט הכספי - השתלבות (החרדים לאחרונה שרים ב "ממשלת הכופרים",) , גיוס עבודה והכח חשוב - ציונות.

אלו חדשות טובות לעם היושב בציון.

פוסט מיום 15/6/2025 

הסכמה חרדית לגיוס וליעדי הגיוס תמורת הבטחות לסנקציות מרוככות

כפי שכתבתי בעניין גיוס חרדים, הסיפור מתחיל ונגמר בכסף. איומים כמו חול, אבל כשאין מה לאכול....

עד לפני כחודש החרדים עוד לא הבינו עד הסוף לאן תהליך הגיוס  מתגלגל . הם נעו בין הכחשה ("נמות ולא נתגייס" , התעלמות מצווים ) וכעס. היום ההנהגה החרדית מתחילה להפנים  המצב:

• גיוס יהיה  עפ"י  צרכי צה"ל~10,500 מגוייסים בשנתיים ללחימה + תומך לחימה תוך גידול שנתי לגיוס של 50% ממחזור הגיוס החרדי . 
• סנקציות אישיות
• סנקציות מוסדיות 

כצפוי , מספר  חודשים של סנקציות כלכליות ראשוניות על חלק קטן מהחרדים, מעצר ראשון , קצת בעיות בנתב"ג וההנהגה החרדית מתקפלת, אשכנזים וספרדים כאחד.  הדיון הוא לא על עצם הגיוס או המכסות אלא מיקוח על הסנקציות.  חלק מהקוראים של הבלוג לא אהבו את הקשר לכסף כי מבחינתם מדובר בערך עליון  של לימוד תורה ,ערך שכמובן הומצא אי שם במאה ב- 19 בערבות אירופה המזרחית , אך עתה  ברור שאין  אידיאולוגיה מוחשית מאחורי "נמות ולא נתגייס" . הכותרות מאירות את שכואב באמת:

"עלולים בתי אב לומדי תורה להינזק באלפי שקלים בחודש ולעיתים בעשרות אלפי שקלים בשנה"

החרדים לראשונה שמים "על השולחן" את שווי ההטבות שמקבלים והפלא ופלא מדובר בעשרות אלפי שקלים בשנה, ההיתממות, יש לאמר השקר בגס, כי "החרדים משלמים יותר" התאיינה. נעלם גם הקישקוש שמשווה לומדי תורה לחיילים בהיבט ההגנה מדינה , שכן מבחינת החרדים אין מדינה אלא גוף זר שסוחטים ממנו כספים בעורמה ובשקר ואמת זו מתגלה בביטוי "הסנקציות הדרקונית של הפריץ" .  כאילו הם לא חלק מהמדינה והממשלה. אין זו הפתעה, החרדים אינם ציונים .  ל- "שיבת העם לארצו" אין משקל בעיניהם, הם "טרמפיסט" החי במדינה לא לו, גר בארץ נוכריה ללא הבדל בין פולין וליטא שלפני מלחמת העולם השניה לישראל.  אותה תפיסה גלותית , אותו לבוש, אותם מנהגים ואותו גטו, רק שבישראל מדובר בפריץ ידידותי ההממטיר כספים וכשפתאום שבא בדרישות, מתחילים ליילל, תרבות ה- "מגיע לי" בשיא תפארתה.

כל שנותר לכת החרדית זו קריאת גוואלט (הצילו) בקשר ההטבות החומריות למשתמטים. זה כמובן מעלה התהיה לאן נעלמה ההנהגה של  קהל "נמות ולא נתגייס"? היכן הרבנים   שטענו שזה בכלל לא עניין של כסף אלא של ערך עליון שאין שני לו של "לימוד תורה שהפך" ל - "הנוער שלנו קיבל חינוך דפוק, הוא יתפקר בצבא" ? היכן האמירה הערכית - "נלמד  ללא כסף הפריץ!"? האם האמת יוצאת לאור כי הכת החרדית שנוצרה במדינת ישראל תלויה לחלוטין ב- "פריץ"?  כך זה נראה , כי החרדים בדרך לבקו"מ.

אני חייב להעיר על החינוך החרדי. מדובר בכישלון שמעטים מסוגו היו בעולם . לא רק שאינו מכין את הדור הבא לחיים עם יכולת להתפרנס בכבוד ללא הפריץ, כפי שמקובל בכל הקהילות החרדיות בעולם חוץ מהכת החרדית בישראל, אלא החינוך , בעיני המחנכים עצמם והממונים עליהם , אינו מאפשר לצעירים לשמור על המסגרת הערכית - תרבותית - אידיאולוגית - אמונתית שהחינוך מקנה להם אם ייצאו מגבולות הגטו ללא כבלים של אישה וילדים.  הדוגמאות היחידות לכישלון חינוכי כזה הוא החינוך הקומוניסטי שללא ה - "גטו" המדינתי טוטליטרי פשוט התמוגג . 

הפרדוקס הוא שהמו"מ על הסנקציות הוא הוכחה שאין לחרדים כוונה להתגייס בהתאם לייעדים באופן מלא . ככל שהסנקציות יהיו קלות יותר , כך יהיה קל יותר להשתמט. ולמי יהיה קל? לחרדים שיש להם מקורות כספיים שיאפשרו לגשר על הפגיעה מהסנקציות. בקיצור , האליטה החרדית , כלומר ההנהגה, מנסה לארגן פרקטית פטור מגיוס לבניה . מה עם היתר? - שיתגייסו...  מעניין מתי העדר ההולך כסומא אחר ההנהגה יבין מה מבשלים לו.... הבנים של האדמו"רים וראשי הישיבות ישתמטו, הבנים של המלמדים ומשגיחי הכשרות  - יתגייסו. 

כאשר מבינים שכל הסיפור הוא כסף , מבינים גם מה הסנקציות האפקטיביות כנגד החרדים. פגיעה בכיס. "נמות ולא נתגייס" אפשר לאמר כל עוד הפריץ מממן את ארוחת הצהרים. כל שצריך זה לשלול  הטבות שתהצטברו עם השנים לעשרות אלפי שקלים בשנה והחברה החרדית אינה קיימת בלעדיהם,  מתמוטטת כלכלית בקול רעש אדיר של משכנתאות לא משולמות ומשפחות שלא מסוגלות לשלם שכירות.  לא צריך משטרה צבאית , לא צריך לרדוף אחר אף אחד ברחובות, הכת החרדית הפכה פרזיטית ואין לה קיום כלכלי במתכונתה הנוכחית ללא תמיכת הפריץ. הנסיונות של ההנהגה לקושש תרומות בחו"ל יסתיימו בסוף במפח נפש. גם הגבירים בחו"ל מבינים שחרדים צרכים לעבוד , אי אפשר שיחיו מתרומות.

מה שנותר מכל הטיעונים החרדים הוא "ומה עם הערבים...."? הם מוזמנים להעביר החלטה ממשלה המורה לשר הבטחון כץ שלא לפטור הערבים. אני בעד. אני בטוח שלבן גביר, סמוטריץ קרעי  יהיה מה לאמר על כך. 

כל מי שרוצה ללמוד ולא לשרת -מוזמן לעשות זאת בחו"ל. גם שם הוא לא יקבל הטבות שהסנקציות בישראל יטלו ממנו כך שאותו לומד תורה יכול להמשיך ללמוד בישראל , אחרי ישיבה קצרה בכלא ( ~90 יום)   ללא סיבסוד ממדינת ישראל לתמיכה באורך חייו הבטלני.  עכשיו כל שנותר לו לבחור - להתגייס ולהיות זכאי להטבות, לעזוב את הארץ ולא להיות זכאי להטבות, להישאר בארץ, לשבת קצת בכלא ולא להיות זכאי להטבות. 

הכת החרדית מתמודדת עם "מות חברת הלומדים" בדיוק בהתאם לתאוריה של שלבי האבל, כפי שאותרו על ידי אליזבת קובלר-רוס, המתארים את התהליך שעוברים אנשים לאחר שנודע להם על מחלה סופנית או מות אדם קרוב. שלבי האבל:

1. הכחשה: בשלב זה האדם אינו יכול לקלוט או לעכל את האובדן ומשלול את קיומו.
2. כעס: מתחילים להבין שהאובדן הוא מציאותי, ומופיע כעס, זעם או תסכול.
3. מיקוח: ניסיון להשפיע על המצב או לזכות בזמן נוסף.
4. דיכאון: תחושות של צער, ייאוש וחוסר תוחלת.
5. קבלה: קבלה של האובדן כמציאות. 

אנו בשלב המיקוח. החרדים כבר מסכימים לחובת גיוס מגיל 18-26 , יעדי גיוס בהתאם לדרישות צה"ל וגדל עד - 50% ממחזור הגיוס בעוד 5 שנים. מכאן אין דרך חזרה ב- "גילויי דעת" מופקרים המעדים רבות על הרמה המוסרית והזיקה לציונות של החותמים עליהם. 

הדיון הוא על אילו סנקציות יחולו על משתמטים ספציפית וממתי יכנסו לתוקף ועל הציבור החרדי באופן כללי בגין אי עמידה ביעדים ומועד כניסת הסנקציות.  אני בדעה כי אין מקום ל-"ענישה  קולקטיבית" . השתמטות היא עניין אישי והסנקציות האישיות נדרשות להיות מידתיות - ענישה לצד שלילת הטבות. בסוף אי אפשר להכריח אף אחד לשרת. בעניין הציבורי נדרש למנוע מימון של ישיבות בהם לומדים משתמטים, אפילו אחד ויש חשיבות לפעול כנגד הקוראים להשתמטות כמעשה של  בגידה במדינה ולהעיף אותם מכל משרה ציבורית או בתמיכת כספי ציבור. 

צה"ל עומד לשלוח 54,000 צווים שיכסו את כלל האוכלוסיה החרדית החייבת גיוס שטרם קיבלה צווים ובמקביל יחלו צעדי אכיפה משמעותיים.  במקביל עולה השאלה - האם יתכן כי משתמט יהיה עובד מדינה? עובד גוף ציבורי? עובד בגוף המקבל תמיכה מהמדינה? התשובה היא שזה בלתי אפשרי, שכן תקנות שירות המדינה קובעות שלא יתקבל לשירות המדינה מי שחייב להתייצב לשירות ביטחון אלא אם הוכיח כי מילא את חובתו לפי אותו חוק.   השתמטות הינה עבירה פלילית ובשרות המדינה לא מעסיקים עבריינים, יתרה מכך , אם יש עובד שהפך משתמט היה עליו לדווח זאת לנציבות. משלא דיווח מדובר בעבירת משמעת....  

עוד 3 חודשים, החרדים יעברו לשלב הדיכאון כשיבינו שאין חוק בלי סנקציות מכאיבות ואין דרך חזרה מה- "התקפלות האידיאולוגית" אל מול צרכי בשר ודם. הכל כסף .  לפני כן עוד נדרש  המיקוח המסורתי עם הקב"ה ע"י  תעניות לקבלת סיועו של השוכן במרומים כשיתברר שקצרה יד בשר ודם.  אני מופתע שזה עדיין לא התרחש שכן איום בהתאבדות המונית (נמות ולא נתגייס) בוודאי מחייב תחינה לרחמי שמיים. 

מקור: יתד נאמן

במאמר מוסגר, נראה שהכת החרדית מתחילה להפנים את המלכודת שטמן לה הזרם משיחי -  ימני -  קיצוני שמימש חזונו להתיישבות על בסיס תמיכת החרדים אך כשזה הביא למיצוי מלא של יכולת הזרם העובד ומשרת להגן על המפעל , נקראים החרדים לדגל.  החרדים, שלא עניין  אותם מעולם נושא ההתנחלויות , מגלים כי ניקראים לדגל להגנה על אותן התנחלויות ..בכל זאת 30 גדודים לאבטחת "הניצחון המוחלט" באיו"ש והיד עוד נטויה לבנות עוד נקודות יישוב מיותרות שיזדקקו להגנה עליהם ועל הדרכים המובילים אליהם ולכן  נדרשים עוד חמורים של משיח.  את הקשר הגורדי של החרדים עם הימין נראה כי המלחמה התירה באיבחת חרב ופני החרדים ל- "שלום עכשיו", כי אם לא , 50% מהמחזור כיעד גיוס זו רק מדרגה ראשונה... הממוצע הארצי עומד על 65% ויותר. הרב עובדיה יוסף בחוכמתו הבין את העניין היטב, דרעי וההנהגה האשכנזית  התמקדו  בכסף , העדר התמכר, הפך פרזיט  וכעת העדר ישלם את המחיר.  

הערה אחרונה, ההבנה  כי החרדים בישראל הפכו לכת המקורבת ליהדות אך אינה היהדות האמיתי מחלחלת למיינסטרים    כולי תיקווה שהחרדים ימצאו דרכם יזרה לחיק היהדות. שרות צבאי להגנת המולדת והעם הוא צעד חשוב מאוד בדך הביתה, לאבא של המלכים והנביאים, של הסנהדרין ושל כותבי המשנה והתלמוד. אותה אמונה ב- "אל" אח לבעל , אשתורת ויתר אלי כנען , ששבט קטן , כנראה עם שורשים מסופוטמיים אימץ כ-"אל עליון" ואח"כ כאל יחיד. 

  

עזה הופכת לוייטנאם - נאום מותאם מעדותו של ג'ון קרי לקונגרס משנת 1971

1971 נאם ג'ון קרי , לימים מזכיר המדינה תחת אובאמה , נאום לפני הקונרס כנציג החיילים המשוחררים במלחמת וייטנאם. קרי שרת כקצין בספינות הסיור על נהרות ונפצע 3 פעמים .

המלחמה בעזה מתדרדרת למצב הדומה למלחמת וייאטנם , תסכול של "מעצמה" אל מול חוסר היכולת להכריע ארגון טרור / מיליציה עממית למרות השקעת עתק של משאבים, נפגעים וזמן. תסכול המגיע עד לחייל בקצה.

מלחמת וויאטנם הסתיימה כי לאזרחי ארה"ב נמאס. אזרחי ארה"ב הבינו כי מטרות המלחמה הפכו לא רלבנטיות , כפי שבישראל הבינו למשל כי השהות ברצועת בטחון בלבנון הפכה לא רלבנטית. במבט היסטורי הממשלה תישפט על ההרוגים והפצועים מאז הפסקת האש שהיתה יכולה לסיים המלחמה. צרכים לקרוא את מילותיו של קרי ולחשוב על עזה. לחשוב היטב על המחיר בדם . כי איך מבקשים מאדם להיות האדם האחרון שמת בגלל טעות?

----------------------------------

הנאום:

ברצוני לדבר בשם כל אותם ותיקים ולומר שלפני מספר חודשים בדטרויט ערכנו חקירה שבה העידו למעלה מ-150 חיילים משוחררים בכבוד על פשעי מלחמה שבוצעו בדרום מזרח אסיה. לא היו אלה אירועים בודדים אלא פשעים שבוצעו על בסיס יומיומי תוך מודעות מלאה של קצינים בכל רמות הפיקוד.

אנחנו מבקשים מהאמריקאים לחשוב על זה כי איך אפשר לבקש ממישהו להמשיך להילחם במלחמה כשהסיבות כל כך לא ברורות? מצאנו שלא רק שזו הייתה מלחמת אזרחים, מאמץ של עם שבמשך שנים חיפש את שחרורו מכל השפעה קולוניאלית שהיא, אלא גם מאמץ של ארצות הברית להכניס את כוחה למקום שבו אין לה הבנה של התרבות או העם.

הרסנו כפרים רציונליים כדי להצילם. צפינו בזמן שגברים מסתערים במעלה הגבעות כי גנרל אמר שצריך לכבוש את הגבעה הזאת, ואחרי שאיבדו מחלקה אחת או שתי מחלקות, הם צעדו משם כדי לעזוב את הגבעה לכיבוש מחדש על ידי האויב.

ראינו ממקור ראשון כיצד הוצא כסף על נשק מלחמה, אבל לא על בנייה מחדש של חברות. למדנו את המשמעות של אזורי אש חופשיים, ירי בכל דבר שזז ושל משימות חיפוש והשמדה. נראה היה שהמדינה הפכה לאזור אחד גדול של אש חופשית.

ראינו ותיקים שכבר לא יכלו להבין מדוע הם אמורים למות בשדות אורז עבור אנשים שסירבו להקדיש זמן כדי ללמוד על ההבדלים בין לאומיות לקומוניזם. ראינו את ההשפעות של מדיניות שהוכתבה ממשרדים גבוהים שהוסרו לחלוטין מהמציאות בשטח.

ראינו את אמריקה מאבדת את חוש המוסר שלה כשהיא קיבלה בקור רוח את My Lai, וסירבה לוותר על התדמית של חיילים אמריקאים שמחלקים חטיפי שוקולד ומסטיקים.

אנחנו כאן כדי לשאול וללמוד אם העם הזה למד משהו או לא. אנחנו כאן כדי לשאול אם נוכל לשים את המלחמה מאחורינו או לא.

בכל יום כדי להקל על התהליך שבו ארצות הברית שוטפת את ידיה במלחמה הזו, מציעים לנו את התמונה של שלום בכבוד. אבל אנחנו מרגישים שימשו אותנו בצורה הגרועה ביותר על ידי הממשל של המדינה הזו.

לדעתנו ומנסיוננו, אין שום דבר בדרום וייטנאם שיכול לקרות שמאיים באופן ריאלי על ארצות הברית של אמריקה. ולנסות להצדיק אובדן של חיי אדם אמריקאי אחד בווייטנאם, בקמבודיה או בלאוס על ידי קישור אובדן כזה לשמירה על החופש הוא בעינינו שיא הצביעות הפלילית.

אנחנו כועסים כי אנחנו מרגישים שהממשל של המדינה הזו השתמשנו בצורה הגרועה ביותר. אנחנו כאן כדי לשאול וללמוד אם העם הזה למד משהו או לא.

עכשיו נאמר לנו שהגברים שלחמו שם חייבים לצפות בשקט בזמן שחייהם של אמריקאים אובדים כדי שנוכל להפעיל את היוהרה המדהימה של העמדת פנים שלא הובסנו.

אנחנו כנראה כועסים יותר מכל מה שסיפרו לנו על המלחמה הזו ועל המלחמה המיסטית בקומוניזם. ואנחנו לא יכולים שלא להרגיש שהקורבנות של 50,000 הגברים שמתו בווייטנאם נעשו לשווא.

אנו מאחלים שאלוהים רחום יוכל למחוק את הזיכרונות שלנו מהשירות הזה, אבל אנחנו לא יכולים. הלוואי שהיה אפשר להגיד שזו הפעם האחרונה שנצטרך אי פעם להילחם על משהו שאנחנו לא מבינים.

ראינו את וייטנאם נהרסה באותה מידה על ידי פצצות אמריקאיות ומשימות חיפוש והשמדה, כמו גם על ידי טרור וייטקונג. ראינו הרס בקנה מידה גדול ללא רווח אסטרטגי או מוסרי מובחן.

מישהו צריך למות כדי שהנשיא ניקסון לא יהיה - ואלה דבריו - "הנשיא הראשון שהפסיד במלחמה".

אנחנו מבקשים מהאמריקאים לחשוב על זה כי איך מבקשים מאדם להיות האדם האחרון שמת בגלל טעות?

מהגנה רב-שכבתית לזרוע ארוכה: הפתרון הישראלי המלא לאתגר האיראני

 

העימות הצבאי האחרון בין ישראל לאיראן ושלוחיה חשף לעולם תמונה מורכבת של יכולות טכנולוגיות, שבהן כל צד מנסה לנצל את יתרונותיו היחסיים. ניתוח מעמיק של מערכות הנשק המעורבות, כפי שהוצג בין היתר על ידי מומחי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מאפשר להבין את האסטרטגיות, האתגרים והפתרונות הטכנולוגיים המעצבים את שדה הקרב המודרני. מדיון זה עולה תמונה ברורה: בעוד שאיראן בנתה "מעצמת טילים" המבוססת על מסה, ישראל פיתחה מערך הגנה ותקיפה רב-שכבתי המבוסס על עליונות טכנולוגית, דיוק ורשתיות, המגיע כיום לשיא של גמישות וקטלניות.

הגנה: פילוסופיית השכבות מול איום הטילים

ישראל היא, ככל הנראה, המדינה המוגנת ביותר בעולם מפני איומים בליסטיים ואוויריים, הודות למערך הגנה רב-שכבתי שאין שני לו. כל שכבה מיועדת לטפל בסוג איום ספציפי, בטווח ובגובה שונים, במטרה לייעל את היירוט ולנהל את "כלכלת התחמושת" היקרה.

• כיפת ברזל: זוהי השכבה הנמוכה והמוכרת ביותר, המיועדת ליירוט רקטות קצרות טווח, פצצות מרגמה וכטב"מים בטווחים של עד כ-70 ק"מ. היא פועלת בשיטת יירוט מבוססת מרעום קרבה, שבה המיירט מתפוצץ סמוך למטרה ומשמיד אותה באמצעות רסיסים. יכולת זו, לצד "כיפת מגן" הימית, מהווה את קו ההגנה הראשון והחיוני ביותר מפני האיומים השוטפים על עורף המדינה.

• קלע דוד (שרביט קסמים): זוהי שכבת הביניים, שהפכה לאחרונה לעמוד התווך המרכזי. היא נועדה לטפל באיומים בטווחים של 40 עד 300 ק"מ, לרבות רקטות כבדות, טילי שיוט, וכפי שהוכח לאחרונה באופן מבצעי, גם טילים בליסטיים טקטיים. המיירט שלה, ה"סטאנר", הוא פלא טכנולוגי בעל יכולת תמרון יוצאת דופן וראש ביות דו-ערוצי (מכ"ם ואינפרא-אדום), המאפשר לו לבצע פגיעה ישירה במטרה (Hit-to-Kill). הצלחה זו מיצבה את "קלע דוד" כ"סוס העבודה" של ההגנה מפני טילים בליסטיים קצרי טווח, ובכך מאפשרת לשמור את מיירטי ה"חץ" היקרים לאיומים אסטרטגיים.

• מערכת החץ (חץ 2, חץ 3): זוהי שכבת ההגנה העליונה, המיועדת ליירוט טילים בליסטיים ארוכי טווח. "חץ 2" הוא מיירט אנדו-אטמוספרי (בתוך האטמוספירה), הפועל בשיטת מרעום קרבה. "חץ 3", לעומתו, הוא מיירט אקסו-אטמוספרי, המשמיד את האיום מחוץ לאטמוספירה באמצעות פגיעה קינטית ישירה. מערכת החץ, כולל מערכות ה-THAAD האמריקאיות שסונכרנו איתה, מהווה את המענה האולטימטיבי לאיום הבליסטי האיראני.

אולם, הגנה, טובה ככל שתהיה, אינה מספיקה. כדי להשיג הכרעה ולשמור על הרתעה, נדרשת גם "זרוע ארוכה" התקפית אמינה. במשך שנים, הדיון סביב יכולת תקיפה ישראלית באיראן נסוב סביב אתגרים כמעט מיתולוגיים: "עריצות המרחק", הצורך בחדירה עמוקה של מטוסי קרב לשטח רווי הגנה אווירית, והלוגיסטיקה המסובכת של תדלוקים חוזרים ונשנים. מתחת לרדאר, התעשיות הביטחוניות הישראליות, ובראשן רפאל, עמלו על מהפכה שקטה – דור חדש של חימושי "מנגד" (Standoff) ארוכי טווח, המשנים את המשוואה האסטרטגית מהיסוד. הם מעבירים את מרכז הכובד ממטוס הקרב החודר בסיכון גבוה, אל החימוש החכם שהוא נושא.

התקפה: הזרוע הארוכה החדשה של חיל האוויר

ניתוח של שלוש מערכות מפתח – "ספייס 250 ER", "ראמפייג'" ו"רוקס" – חושף כיצד נבנית כאן תזמורת של אש מדויקת, המסוגלת לפרק את ההגנות האיראניות ולפגוע במטרות אסטרטגיות, והכל ממרחק ביטחון יחסי.

• ספייס 250 ER: נחיל כירורגי מדויק: גרסת ה-ER (Extended Range) של ה"ספייס 250" אינה רק פצצה גולשת; היא טיל שיוט קטן ומתוחכם. באמצעות הוספת מנוע טורבו-סילון זעיר, רפאל הרחיבה את טווח הפצצה למעל 150 ק"מ, והפכה אותה לנשק בעל משמעות אופרטיבית. "המוח" שלה, המבוסס על ראש ביות אלקטרו-אופטי עם יכולות התאמת תמונה ובינה מלאכותית, מאפשר לה לצוד ולהשמיד באופן אוטונומי מטרות ניידות וקשות לאיתור, כמו סוללות הגנה אווירית או משגרי טילים, גם בסביבה מוגבלת GPS. בזכות משקלו הנמוך, מטוס קרב בודד יכול לשאת "נחיל" שלם של חימושים אלו.

• ראמפייג' (Rampage): פטיש על-קולי לשבירת הגנות: אם ה"ספייס" הוא אזמל מנתחים, ה"ראמפייג'" (שפותח יחד עם התעשייה האווירית) הוא פטיש על-קוני. זוהי רקטה ארטילרית מדויקת המשוגרת מהאוויר, והיתרון המרכזי שלה הוא מהירותה, ההופכת את יירוטה לאתגר קשה ביותר. ה"ראמפייג'", עם טווח של מעל 150 ק"מ, מיועד למשימות "בעיטת הדלת" – השמדת מטרות קבועות וקריטיות כמו אתרי מכ"ם ומפקדות הגנה אווירית, כדי לסלול את הדרך לגלי התקיפה הבאים.

• רוקס (Rocks): החמקן הבליסטי שבא מהאוויר: "רוקס" מייצג את קפיצת המדרגה האסטרטגית הגדולה ביותר – טיל בליסטי המשוגר מהאוויר (ALBM). הוא מאיץ לגובה רב וצולל לעבר מטרתו במהירויות היפר-סוניות ובזווית תלולה, מה שהופך את היירוט שלו לכמעט בלתי אפשרי. הוא משלב את טווח השרידות והמהירות של טיל בליסטי עם הדיוק הכירורגי של פצצה חכמה, בזכות ראש ביות אלקטרו-אופטי המופעל בשלב הסופי. ה"רוקס" מיועד למטרות האיכות הגבוהות והשמורות ביותר, כמו בונקרים אסטרטגיים ואתרים רגישים במיוחד.

הסימפוניה הקטלנית: תזמורת החימושים בפעולה

העוצמה האמיתית אינה טמונה בכל אחד מהחימושים הללו בנפרד, אלא בשילובם הסינרגטי. ניתן לתאר תרחיש תקיפה רב-שכבתי ורב-ממדי המציב בפני המפקד האיראני דילמה בלתי אפשרית. גל ראשון של טילי "ראמפייג'" מהירים יכול לשתק את מערך המכ"מים, גל שני של "נחילי" ספייס ER יכול לצוד את סוללות ההגנה הניידות, וגל שלישי של טילי "רוקס" יכול להנחית את מכת החסד על מטרות העל האסטרטגיות.

לסיכום, מערך ההגנה הישראלי, בשילוב עם החימושים החדשים של רפאל, אינו רק "עוד פצצה" בארסנל. הוא מייצג שינוי תפיסתי עמוק – מעבר מתקיפה המבוססת על סיכון גבוה של מטוסים יקרים וטייסים, לתקיפה המבוססת על שיגור חימוש חכם, מדויק וקטלני ממרחק. הוא מעניק לישראל "זרוע ארוכה" אמינה, גמישה ועצמאית, המשנה באופן יסודי את מאזן הכוחות מול איראן ומחזירה לידיה של ישראל יכולת צבאית אמינה, שאינה תלויה בחסדיו של איש.

השאלה הגדולה - אחרי 20 שנה של הכנות, מדוע ישראל זקוקה לארה"ב לצורך השמדת תוכנית הגרעין האיראנית?

 

העובדה כי מדינת ישראל, לאחר שני עשורים של הצהרות דרמטיות, תקציבי עתק והכנות לכאורה תחת צילו של איום קיומי מוחשי, מוצאת את עצמה תלויה באופן כמעט מוחלט ברצונה הטוב של ארצות הברית לצורך השמדת תכנית הגרעין האיראנית, אינה רק פרדוקס אסטרטגי. זוהי, במבט מפוכח , עדות לכישלון היסטורי של דמיון, של תעוזה הנדסית ושל רצון מדיני. זוהי אינדיקציה מדאיגה לכך שמדינת ישראל, שניצבת עם "חרב על צווארה", בחרה במודע ובמתכוון לא לפתור בעיות הנדסיות שהיו בהישג ידה, והעדיפה את הנוחות המסוכנת של תלות על פני המאמץ הכרוך בבניית עצמאות אסטרטגית אמיתית. המצב הנוכחי אינו תוצר של גאונות איראנית בלתי ניתנת לפיצוח, אלא במידה רבה תוצאה של קיבעון דוקטרינרי ישראלי, שהוביל אותנו למבוי סתום שנבנה במו ידינו.

בליבת האבסורד ניצבת ההתייחסות הישראלית לשתי בעיות הנדסיות מרכזיות שהציבה התכנית האיראנית: בעיית החדירה לאתרים מבוצרים כמו פורדו, ובעיית "הספק התקיפה" – היכולת להנחית מסה קריטית של חימוש על מאות ואלפי  מטרות מבוזרות בפרק זמן קצר על מנת לקצר המערכה כחלק מהדוקטרינה הישראלית. במקום להתייחס אליהן כאל אתגרים הנדסיים שיש לפצח, כפי שידעה ישראל לעשות פעמים רבות בעברה, המערכת הביטחונית התייחסה אליהן כאל מעין "כוח עליון", עובדות יסוד שניתן רק למזער את נזקן, אך לא להתגבר עליהן באופן מלא. זוהי טעות תפיסתית קשה.

אתחיל בבעיית פורדו. אין ספק, מדובר במתקן שהוא פאר היצירה של הנדסת מיגון. הוא חצוב עמוק מתחת להר, מוגן בשכבות של סלע ובטון. אך אין כאן קסם או פיזיקה חדשה. השמדתו דורשת העברת כמות אדירה של אנרגיה קינטית לנקודה מדויקת כדי ליצור אפקט סייסמי שימוטט את המבנים התת-קרקעיים. ארצות הברית פתרה את הבעיה ההנדסית הזו עם פצצת ה-GBU-57 MOP, פצצת ענק במשקל 13.6 טון. קיומה של הפצצה האמריקאית אינו מוכיח שהבעיה אינה פתירה, אלא להפך – הוא מוכיח שיש לה פתרון הנדסי. השאלה הנוקבת היא מדוע ישראל, במשך עשרים שנה, לא הקימה "פרויקט מנהטן" משלה לפיתוח פתרון דומה אם קבלת מפציץ B1 / B52 מארה"ב , שהו האופציה הטריוויאלית היה נחסם ע"י ארה"ב (לדעתי ישרא לא רצתה...) 

האם חסרה לישראל היכולת ההנדסית? התעשיות הביטחוניות הישראליות, שידעו לפתח טילים בליסטיים, לוויינים, מערכות הגנה אווירית מהפכניות ומל"טים פורצי דרך, היו יכולות בוודאי לגשת לאתגר כזה. ניתן היה לחשוב על מגוון פתרונות יצירתיים: פצצה כבדה במיוחד בעלת הנעה רקטית שתגביר את מהירות הפגיעה שלה; פיתוח טקטיקת תקיפה של "הקש ורכך", בה מספר חימושים מדויקים פוגעים שוב ושוב באותה נקודה כדי "לקלף" את שכבות ההגנה לפני מכת החסד הסופית; או אפילו פיתוח ראש קרב בליסטי קונבנציונלי כבד במיוחד. או MOP כסוג של מל"ט מתאבד, אך נראה שהאתגר כלל לא הוגדר כיעד לאומי. במקום זאת, המערכת הסתפקה בשיפורים קלים של פצצות קיימות והשלימה עם העובדה שאת "המפתח" האמיתי לפורדו מחזיקה רק וושינגטון. זוהי בחירה, לא כורח המציאות. זוהי החלטה לוותר מראש על פתרון הבעיה הקשה ביותר, ובכך להפקיד את גורל המערכה בידיים זרות.

הבעיה השנייה, והאבסורדית לא פחות, היא בעיית "הספק התקיפה". לישראל כמות גדולה מאוד של מטרות לתקיפה  , האויב ביזר את מטרותיו, ולכן נדרשת היכולת לתקוף עשרות מטרות בו-זמנית ובגלים מתמשכים. התגובה הישראלית לכך הייתה, שוב, אינקרמנטלית: רכש של עוד מטוסי קרב, שיפור הדיוק, וקיצור זמני החימוש בטייסות. כל אלו חשובים, אך הם פועלים בתוך אותה פרדיגמה מוגבלת של חיל אוויר טקטי. הם אינם משנים את העובדה הבסיסית: כל מטוס קרב נושא כמות חימוש מוגבלת, וכל גיחה לאיראן היא מבצע לוגיסטי מורכב, מסוכן וארוך. התוצאה היא "הספק" נמוך ביחס להיקף המשימה, מה שהופך את הזמן הנדרש להשיג את מטרת המערכה - הבאת איראן למו"מ בתנאים נוחים לישראל שתהיה אפשרית רק לאחר יצירת מאסת נזק חומרי ופסיכולוגי גדול. 

גם כאן, הבעיה אינה טכנולוגית, אלא דוקטרינרית. ישראל כבלה את עצמה במו ידיה ל"כלא" התפיסתי של חיל האוויר כזרוע האסטרטגית הבלעדית. במשך שני עשורים, הוצגו ונבחנו חלופות הנדסיות יצירתיות וברות ביצוע שהיו יכולות לשנות את המשוואה, אך הן נדחקו הצידה. שתי דוגמאות בולטות ממחישות את עומק ההחמצה:

1. "התגנבות שמשון" – הפיכת מטוסי תובלה צבאיים  / אזרחיים למפציצים: הרעיון להסב מטוסי תובלה כבדים לנשיאת חימוש מונחה או כבד  אינו חדש. הוא מאפשר לקחת פלטפורמה זולה יחסית וזמינה, ולהפוך אותה ל"משאית פצצות" המשגרת חימוש ממרחק בטוח או חימוש כבד מטווח קרוב . חיל האוויר האמריקאי, בתכנית "Rapid Dragon", כבר הדגים בהצלחה כיצד ניתן לשחרר מהדלת האחורית של מטוס C-130 משטחים עמוסי טילי שיוט, ההופכים אותו למפציץ לכל דבר ועניין. לישראל יש צי של מטוסי "שמשון" (C-130J) ואף מטוסי בואינג 707 ("ראם") ותיקים כממתדלקים (עדות ליוזמה ישראלית)  מדוע לא הושק פרויקט לאומי, בעלות נמוכה יחסית, לפיתוח מערכת שיגור כזו? מטוס תובלה בודד יכול היה לשאת כמות טילים השקולה למבנה שלם של מטוסי קרב. צי כזה יכול היה לשגר מאות טילי שיוט זולים וחימושים משוטטים כדי להרוות את מערך ההגנה האווירית האיראני, להשמיד מטרות איכות רבות, וכל זאת בעלות וסיכון נמוכים משמעותית  כאשר התעשיה האווירית ,בבעלות מדינת ישראל, עוסקת בהסבת מטוסי נוסעים למטען?! אך הפתרון הזה, שהיה "שובר שוויון" פוטנציאלי, נותר על מדפי התכנון, ככל הנראה מכיוון שלא התאים לתפיסה המסורתית של חיל האוויר. מה התאים? השקעה של מאות מיליונים ב- "כנף ציון" המשרת את המלך ולא את הממלכה   
2. "יריחו מהים" – פיתוח זרוע ימית אסטרטגית: האבסורד מגיע לשיאו ברעיון "אוניית הארסנל", עליו כתבתי לאורך  השנים. מדובר בהסבת אוניית סוחר פשוטה, בעלות של כמה עשרות מיליוני דולרים, לפלטפורמת שיגור אדירה הנושאת מאות תאי שיגור אנכיים או פתרון שיגור אחר. פלטפורמה כזו, המוצבת באוקיינוס ההודי, פותרת במכה אחת את בעיית המרחק, מספקת שהייה מתמדת באזור, ומאפשרת לשגר מטחי אש אדירים של טילי שיוט, טילים באליסטיים  וכטב"מים על כל דרום ומזרח איראן. בעלות של מספר מטוסי  F-15EX , ניתן היה לבנות צי קטן של אוניות כאלו וליצור זרוע אסטרטגית חדשה לחלוטין. האירוניה הצורבת היא, שבעוד ישראל זנחה את הרעיון, איראן עצמה אימצה אותו והסבה אוניות כמו "שאהד מהדווי" לנשיאת טילים וכטב"מים. האויב, המוגבל טכנולוגית, הבין את הפוטנציאל הא-סימטרי והחסכוני, בעוד שישראל, עם יכולותיה הטכנולוגיות העדיפות, נותרה מקובעת.

הסיבה העמוקה לכישלון בפיתוח פתרונות אלו אינה תקציבית או טכנולוגית. היא נעוצה, ככל הנראה, בפסיכולוגיה של התלות והפוליטיקה של הזרועות בצה"ל. קיומה של "רשת ביטחון" אמריקאית, בדמות המפציצים ופצצות ה-MOP, יצרה תמריץ שלילי אדיר. היא אפשרה למקבלי ההחלטות בירושלים להימנע מהבחירות הקשות, מהוויכוחים התקציביים ומהסיכונים הפוליטיים וההנדסיים הכרוכים בפרויקטים לאומיים גדולים. קל ונוח יותר לשכלל את הקיים ולקוות שבסופו של יום, האח הגדול יעשה את העבודה השחורה. זוהי מהותה של "חופשה אסטרטגית" – התנהלות כאילו האיום אינו באמת קיומי ומיידי, והשארת הפתרון האולטימטיבי לאחרים. 

כעת, הגיע מועד פירעון החשבון. לישראל הניצבת מול איראן גרעינית דה-פקטו, היוצאת למלחמת מנע של "אין ברירה" , יש רק  יכולת השמדה עצמאית חלקית של תוכנית הגרעין , הספקי תקיפה המותחים המערכה על שבועות של נזקים כבדים לעורף שחיקת  מלאי מערכות היירוט ,  ותלות גוברת והולכת בחסדי ממשל אמריקאי שסדרי העדיפויות שלו משתנים. זו אינה תוצאה של כוח עליון, אלא של שרשרת החלטות, או ליתר דיוק, אי-החלטות, שהתקבלו כאן, בירושלים. זוהי התוצאה של העדפת הנוח על פני הנכון, של קיבעון על פני יצירתיות, ושל הימור אסטרטגי מסוכן על כך שמישהו אחר יילחם עבורנו את המלחמה הקיומית ביותר שלנו.

האבסורד הגדול הוא לא שאנחנו צריכים עזרה; האבסורד הוא שבחרנו להיות במצב שבו אנו צריכים אותה.

 

הרץ פרופורטיס אג"ח א' - מלכודת או הזדמנות? - עדכון - אג"ח ב' יפדה ב- 18/7 ,תקבול 1.08 אג

בשעה טובה הנכס המשועבד לאג"ח ב' נמכר בתמורה כוללת המאפשרת החזר מלא לאג"ח ואף שארית לאג"ח ב'.

בניגוד לפספוס המוחלט בניתוח הסיכון / סיכוי באג"ח א' ,  אג"ח ב' עמד בהנחת העבודה כי ישולם במלואו. המציאות מוכיחה כי כאשר חברה נכנסת לקשיים , גם האג"ח המובטח נמכר וברוב המקרים יורד אל מתחת לשווי ההוגן בהיבט סיכוי / סיכון ומהווה הזדמנות, במקרה זה רכישת אג"ח ב' ,  שבוצעה בסוף 2023,  תניב תשואה שנתית של 20%+ .

פוסט מיום 5/1/2025 - הצעת סדר 2.0....  3.0

ההשקעה בהרץ מסתמנת כאחת ההשקעות הכושלות שלי באג"ח בסיכון. אי אפשר להימנע מכאלו אך חשוב ללמוד מהכישלון. לפני קצת יותר משנה כתבתי הפוסט המקורי (מטה) לחברה היה הון עצמי של 250 מיליון דולר אחרי מחיקות של כ- 175 מיליון ב- 2020-2022 והנחתי מחיקות נוספות של 50 מיליון בשל עליה בשיעורי ההיוון.  עתה ההון העצמי שלילי בסך כ - 45 מיליון דולר. ב- 18 חודשי הדיווח האחרונים 3/2023-9/2024 החברה מחקה הון בהיקף של 355 מיליון דולר . אני לא ראיתי כל אפשרות לזאת.

בפוסט המקורי ואחריו התיחסתי לאג"ח ב'   כראוי להשקעה ונראה כי מימוש הנכס המהווה לו בטוחה יניב פדיון מלא ועוד ישאיר עודף לאג"ח א' כך שלפחות ההשקעה באג"ח ב' של החברה הינה השקעה מוצלחת כאשר שער הרכישה הממוצע על רכישות שבוצעו בסוף 2023  עומד על 78 כך שתשואת ההשקעה  בפדיון, בהנחה שתבוצע עד סוף השנה  תהיה בסביבות 20%.

לאור הבעיות בשוק המשרדים בעקבות הקורונה ועליית הריבית החברה ביקשה לקנות את אג"ח א' בכ- 50 אג' לשקל כאשר גם מעבירה הסיכון על התמורות בהסדר, שמקורם במימושים של נכסים שממילא "שייכים" לנושים אם יחליטו לקחת החברה,   לנושים עצמם וקונה פטור בתביעות לכל המוערבים תמורת הזרמה של 6.5 מיליון דולר (כאשר ביטוח הדירקטורים היא 11 מיליון) . ההצעה בוטלה בשל שינוי תנאי מימון. 

באוקטובר הגיעה ההצעה פחות טובה -  24 אג + 17 אג בתביעות - ככל שיוכחו... - סה"כ 41 אג. ההצעה סורבה , אג"ח א' הועמד לפרעון מיידי, החברה פנתה לבית המשפט בישראל לכניסה להליכים מינוי נאמן ומסיבה לא ברורה (משפטית) המחזיקים התנגדו וביקשו חדל"פ באיי הבתולה, בניגוד מוחלט לשטר הנאמנות.

בינתיים החברה והנושים שוב מדברים על הסדר וההליכים מעוכבים.... 

לאור כל זאת אג"ח א'  הופך לתרגיל בהערכת סיכונים שתוצאותיו:

• בשנת 2020 השקעתי באג"ח א' במהלך הקורונה בשער ממוצע של 72.5
• בשנת 2021 היה פדיון חלקי  של 20% וכן מימוש קטן  בשער 99 כך שהשנה הסתיימה בשער קניה ממוצע  (בניכוי ריבית ורווחי פדיון מוקדם ומימוש) של 57.5 אג
• ב- 2022 בוצע פדיון חלקי  של 20% שנרכש ברובו שנית בשער 93 ושער קניה ממוצע בסוף שנה עמד על 51.
• ב- 2023 בוצע פדיון חלקי ורכישות שהגדילו האחזקה ב- 50%  בשער ממוצע 78 שהביאו את שער הקניה הממוצע ל- 53.
• ב- 2024 בוצע פדיון חלקי והגדלתי הפוזציה בהיקף של כ- 40% בשער ממוצע של 38 אג.

בהתחשב בכל התקבולים והרכישות , שער הקניה הממוצע ליתרת הענ עומד על 49 אג. אם יהיה הסדר ותקבולים של כ- 50 אג  לא אפסיד על ההשקעה בהרץ שזה בזכות עצמו מצב מצויין כאשר אג"ח משלם בסוף רק 50% מיתרת החוב שלו.

 בדיעבד , הטעות בניתוח מצב החברה ב- 2023 עלה בהגדלת המחיר הממוצע באג"ח מ- 51 ל- 53 "בלבד" ביחס ל 2022 אך לולא הרכישות , המחיר הממוצע היה יורד באופן דרסטי ושיעור החשיפה היה יורד אך הרכישות הביאו לריתוק 50% יותר כסף מאשר בסוף 2022 בהשקעה זו במהלך 2023 היא הפסדית עפ"י תקבולי ההסדר.

כהערת אגב , אני מתחיל להעריך את דרך ניהול העסקים של משפחת הרץ אשר רגילים ללכת על הקצה בגלל עיסוקים בהשבחת מבני משרדים.  הם רגילים "לקנות חוב" בהנחה עמוקה וכעת עושים בדיוק אותו דבר שכן הצעה לקנות את החוב ב- 52 אג כבר הוצעה למחזיקים ונדחתה.

בשורה התחתונה יש כאן בעלי שליטה שפיברקו הערכות שווי, גייסו מימון זול, שילמו דיבידנדים וגבו דמי ניהול  וכשהעסק מתפרק קונים את החברה מבעלי האג"ח ב- 6.5 מיליון דולר כאשר בעלי האג"ח מוחלים על 40 מיליון וזכויות תביעה ולא לשכוח שהחברה חילקה 7 מיליון דולר דיבידנד לבעלים רק לפני כ- 18 חודשים ובאותה תקופה החברה שילמה "דמי ניהול" לבעלים בסכומים דומים.   יוצא איפה כי  הבעלים רוכש החברה עם הכסף שהוציא ממנה כשכבר ידע שהמצב רע.  מה עושה הנציגות? שאלה טובה.

אני כמחזיק מצביע לטובת השתלטות על החברה ותביעות של כל המעורבים, שכן אני בדעה  שכפי שהערכות השווי "נמתחו" כלפי מעלה כי זה שרת הבעלים, עתה המצב הפוך ולבעלים אינטרס להראות שהנכסים לא שווים כלום. המשקיעים יכולים להמתין 24 חודשים לשיפור במצב השוק.

כמשקיע בחוב בסיכון אני בדעה כי חייבים להשיג הרתעה מול בעלי שליטה שידעו שאם הם לא עומדים מאחורי החוב שהנפיקו, הם יבלו שנים רבות בבתי  משפט ומסתכנים בירידה ליתר נכסיהם.

פוסט מיום 27/9/2023 -  הבעלים יזרים או שיאבד החברה

ההתפתחויות השליליות בהרץ מתקדמות בקצב מהיר. מפליא כיצד חברה שרק בפברואר 2023 ביקשה לחלק 15 מיליון דולר (בפועל חילקה 7.5) עומדת על סף חדלות פרעון לאור הודעתה כי קיים חוסר של כ- 7-8 מיליון דולר לטובת התשלום הקרוב בסך של כ- 31 מיליון ב- 15/1/2024 , תשלום שבפוסט המקורי מ- 4/2023 חשבתי עליו כוודאי לאור יתרות המזומן הגבוהות בחברה.

בדוח הרבעון 2 של 2023 החברה מחקה 102 מיליון דולר משווי נכסיה. מדובר ב- 1/3 (!) מהונה העצמי טרם המחיקה.  למרות זאת מינוף החברה עומד על 65% , נתון הנחשב שמרני למדי בתחום הנדל"ן המניב  אך היא מתקרבת לאמת המידה הפיננסית של היקף הון העצמי  ללא זכויות מיעוט (145 מיליון לעומת 161 )  שבהתחשב במצב יש סיכוי גבוה שעד סוף 2023 החברה כבר תפר את אמת מידה זו.

המחיקות נובעות משינוי שיעור ההיוון של הנכסים שהיום כבר מגיעים ל- 8%-9%, תשואה לא רעה לכל הדעות , בתנאי כמובן שניתן להשכיר את שטחי המשרדים הפנויים. המצב לא מזהיר והחברה מתחילה לדווח בדוח הכספי על מחשבות להסב משרדים למגורים. מהלך כזה יקח לפחות 5 שנים מיום החלטת הדרקטוריון לעשות זאת וכרוך בהשקעה הונית שאין בכוחה של החברה למממן. 

 

השאלה שבעלי הרץ שואלים עצמם - האם להילחם על ההון העצמי של 161 מיליון דולר כאשר יש חוב של 100 מיליון דולר לאג"ח הלא מובטח? אין כאן פתרון של הנפקת אג"ח חדש או ניסים של מימון מחדש של נכסים אלא צורך ברור בפרוק החברה ומכירת נכסיה על מנת להחזיר את החוב. האלטרנטיבה היא הזרמה מסיבית של הון חדש אם לא ב- 1/2024 אז ב- 1/2025 ולפי התנהגות הבעלים עד כה לא ברורה  כוונתו לתמוך בחברה אך התמונה לא מעודדת.

לפיכך רגע האמת הוא כמובן התשלום ב- 1/2024 שעד אליו יש לתת לבעלים שהות להתארגן לפרעון האג"ח. אי תשלום מלא יעמיד למחזיקים עילה לפרעון מיידי. התקדים של השתלטות והפעלה לטווח ארוך של חברת אג"ח בעלת נכסים מניבים בארה"ב על ידי מחזיקי האג"ח בישראל כבר נקבע (סטרווד) הרץ מתאימה מאוד ויש סיכוי לא רע שיזם חדש יהיה מוכן לקנות את החברה AS_IS תמורת פדיון מלא של האג"ח.  

האם האג"חים של הרץ הזדמנות?

 אג"ח ב' נראה כהזדמנות כאג"ח מובטח באופן משמעותי - LTV 54% ויחס NOI ליתרת האג"ח 9.5%  ותשואתו לפדיון כ- 18%. יש לזכור שאם האג"חים יתגלגלו להפסקת מסחר, צפוי לחץ מכירות שיוריד את מחירו. 

 לגבי אג"ח א' , הייתי ממתין להתבהרות המצב בהיבט תשלום 1/2024 ולבחון השקעה אז.

במבט לפוסט הראשון (מטה) הנחתי 2 הנחות מהותיות שהתבררו כלא נכונות:

- החברה תישמור מזומנים בקופה להבטחת תשלום 1/2024

- החברת תמחוק 50 מיליון דולר בעקבות עלייה של 0.5% בשיעור ההיוון שיביא אותה להון עצמי של 200 מיליון . בפועל החברה מחקה כפול והגיע להון של 160.

המחיקה הגדולה ברבעון אחד מעידה על בעיה בשמאויות ברבעון הקודם ובדוח השנתי וביחד עם חלוקת הדיבידנד ב- 2/2023 מעמידות עילה להעסיק עו"ד לתביעת ההנהלה והדריקטוריון.

פוסט מיום - 27/7/2023 - דגל שחור מעל החברה! והצעה מוזרה

עדכון  6/8/2023  - הצעת הרכש בוטלה. לטענת המציע הסיבה היא כי מדרוג העלתה האפשרות כי תתיחס לדבר כהסדר חוב ותוריד הדרוג של האג"ח כך שיתאפשר פרעון מיידי.

עדכון 31/7/2023 - ההתנהלות המופרכת של בעלי  החברה מגיעה לאבסורדים שטרם נראו בפרסום הצעת רכש  מטעם בעלת החברה לכ- 50% מהאג"ח  במחיר 52 אג, ובתנאי שלפחות 82% אחוז מהכמות תיענה. הסיכוי שכ- 45% ממחזיקי האג"ח יענו להצעה הוא 0.

מקור המימון להצעה הינו בהלוואה ל- 3 שנים בריבית 9.5% תוך שיעבוד מניות החברה, נכסים אחרים וערבות בעלים. 

אינני יודע מי יועץ לחברה לבצע את השטויות הללו במקום פשוט לבצע רכישה של האג"חים בשוק, כפי שהבעלים במלרן וקינסטון ריט עושים ממש בימים אלו או להשתמש  בכסף שבחברה ולבצע רכישות עצמיות של החברה תוך מחיקת אג"ח בדומה לג'י סיטי ובמידת הצורך להזרים לה הון נוסף.

לפחות יש איתות שהבעלים כבר לא ממש אדיש....

 ------

לאחר שהאג"ח המשיך במסעו דרומה לכיוון ה- 50 אג  ודרוג החברה ירד בשתי רמות במכה אחת מ- A2 ל Baa2  החברה יזמה אסיפת אג"ח שנועדה "לשמוע את מחזיקי האג"ח".  לתומי חשבתי שלאור הצבעת אי האמון בסולבנטיות של החברה המשתקפת במחירו של האג"ח תגיע החברה מצויידת במצגת מפורטת שתפורסם כנהוג במערכת  המאיה ושתראה למחזיקים את המצב הפיננסי נכון להיום ובתוספת הסבר המציג באותות ומופתים כיצד מתכננת החברה לפרוע לפחות את שני התשלומים הבאים ב- 1/2024-2025.

במקום זאת הגיע לזום נציג החברה שלהתרשמותי האישית היה תחת השפעה של משהו והתנהלות המפגש הייתה מההזויות שנתקלתי בהם. לא רק שלא הוצגו נתונים , הטענה של עו"ד (הישראלי)  החברה הייתה שהחברה אינה יכולה למסור נתונים כי תהיה זו הפליה אל מול משקיעים שאינם בפגישה.

מהפגישה הבנתי 2 דברים עיקריים:

הראשון, החברה כשיטה מגיעה ל- "קצה" במו"מ עם המלווים על מנת לקבל תנאים טובים יותר בגלגול ההלוואה מאשר אם היו נדרשים לפנות לגורם מממן אחר. הדבר מעד כי שווי הנכסים ביחס לחוב גבולי למדי כך שהמלווה הקיים מעדיף להמשיך לממן ולקבל ריבית מאשר לעקל הנכס , לנהלו עד מכירתו.

השני , הטענה שחזרה היא "אנו פועלים לפני התוכנית השנתית ועומדים בה" , כלומר - "מה אתם רוצים מאיתנו בכלל...?"

המסקנה המתבקשת היא שעל המחזיקים להתחיל להתארגן להפעלת לחץ על החברה , בוודאי לאור חלוקת הדיבידנד שבוצעה , באמצעות מכתב להנהלת החברה המפרט את החששות של המחזיקים ודורש מענה מסודר וברור ביחס לתוכנית החברה לפרעונות  2024-2025 וכן התראה ברורה כי במידה והחברה תגיע לכשל פרעון , בכוונת המחזיקים להשתלט על החברה (בדומה לסטרווד) הדבר הכרחי שכן כאמור בעלי החברה רגילים לשיטה של "ללכת על הסף" עם הנושים כך שצריך לאותת כבר כעת שאם מחזיקי האג"ח זה לא יעבוד.

דרישה נוספת של המחזיקים צריכה להיות קבלת שמאות עדכנית משמאי המקובל על המחזיקים שכן כל עוד החברה עומדת באמות המידה לאג"ח אין למחזיקים יכולת לפעול אך כל הונה העצמי של החברה מבוסס שמאות כך שיתכן ומדובר באחיזת עיניים. 

באופן כללי , נושא השמאות הוא קריטי בכל הקשור לאמות מידה הקשורות להון חברה המנפיקה אג"ח. על המחזיקים לעמוד על כך כי כשיטה  , כבר בעת הנפקת אג"ח  יקבע כי  זהות השמאי תאושר ע"י נאמן האג"ח.

פוסט מיום 5/4/2023

 

אני חייב לאמר כי בעוד האחזקה באג"ח א' של החברה מהווה חלק לא מבוטל מתיק האג"ח בסיכון, לא חשתי צורך לכתוב על החברה שכן מה יש לכתוב על אג"ח וותיק בדרוג A3 של חברת נדל"ן מניב עם  מינוף של ~55% ו - 0 פרויקטי ייזום?

הסיבה לכתיבת הפוסט היא התשואה לפדיון שהגיעה ל- 27% לאג"ח במח"מ 1.5 ומחיר של 75 אג' שפשוט אינני יודע להסבירה אז אולי הדברים יתבהרו ככל שהכתיבה תתקדם.

הרץ הינה מחברות ה- BVI שהנפיקו אג"ח בישראל ב- 2017  ועיסוקה הוא אחזקה והשבחה של משרדים להשכרה ברמת A קלאס, מרובי שוכרים. נכסי החברה, מונים  13 בנייני משרדים להשכרה (וחניון) המתפרסים על פני 5.8 מיליון ר"ר בשיעור תפוסה ממוצע של % .73.9.  כמו כן, במהלך שנת 2023 כ-% 4 מכלל השטח בר ההשכרה של החברה צפויים להתאכלס בהתאם להסכמי שכירות חתומים שבידי החברה. כמו כן כ-% 93 מהסכמי השכירות אשר צפויים להסתיים במהלך שנת  2023 חודשו. כלומר ב- 2023 התוצאות התפעוליות אמורות להיות דומות ל- 2022.

ארוע מהותי שהתרחש בשנת 2022 הינו נזקי סופה כבדים לאחד מנכסי החברה ותקבול ביטוח אחרון שהתקבל לקראת סוף  2022 (כ- 90 מיליון דולר) שיצר קופת מזומנים בהיקף 89 מיליון דולר שהיא מכובדת ביותר ביחס להון עצמי של 270 מיליון.

נכסי החברה משועבדים לבנקים מלווים (למעט אחד  לאג"ח ב' ) אך שיעור המינוף נמוך סביב 50%. הסיבה למינוף הנמוך היא לדעתי התפוסה הנמוכה בבניינים.  הבנק רוצה לראות תזרים שיפרע הלוואה.  החברה כותבת כי התפוסה ההיסטורית עומדת על 80%  ולפי הדיווח על חוזים חדשים יתכן והתפוסה תעלה ב- 2% אך זה אינו מהותי.

הקורונה ועליית הריבית השפיעו לרעה על החברה שרשמה הפסדי שיערוך בסך  כ- 175 מיליון דולר במהלך 2020-2022 ובמקביל חלה ירידה משמעותי ב- FFO , מ- 19.8 מיליון ב- 2020 ל- 8.6 ב- 2023 , חלקו מוסבר במכירת נכסים  והנכס שניזוק .

התמונה התפעולית ברורה, החברה מצליחה ליצור תזרים קטן מאוד , שיקטן עם עליית ריבית נוספת, ההון העצמי ישחק  ממחיקות  בעוד 50-75 מיליון דולר ב- 2023-2024 כתוצאה מעליה בשעור ההיוון של 0.5% - 0.75%  אך שיעור המינוף הנמוך של החברה יאפשר לה להתגלגל באמצעות מחזור חוב ומכירת נכסים כל עוד אין קטסטרופה רוחבית שכן תעמוד באמות המידה הפיננסיות לאג"ח:

כמשקיע באג"ח א', השאלה המהותית היא שיעור ההחזר על ההשקעה במקרה של חדלות פרעון? בעוד האפ-סייד ברור ההשקעה באג"ח בסיכון דורשת  להבין היטב את המשמעות של חדלות פרעון על ההחזר של ההשקעה. 

הקרן של אג"ח א' משולמת ב- 6 תשלומים , ב- 15/1 בשנים 2021-2026 כלומר 3 מתוך 6 התשלומים בוצעו.  בהנחה שביצועי 2023 יהיו דומים ל- 2022 ובהינתן יתרת מזומנים גבוהה הסבירות לקבלת התשלום ב- 15/1/2024 היא בחזקת וודאית. התשלום  יעמוד על  38.8 אג (קרן 33.3 + ריבית 5.5) שיותירו את החשיפה , ביחס למחיר קניה של 75 אג' על 36 אג' בלבד.

יתרת קרן האג"ח לאחר תשלום 2024  תעמוד על 220 מיליון ש"ח (~62 מיליון דולר) אל מול הון עצמי של כ- 200 מיליון דולר (בהנחה של 50 מיליון מחיקות ) ודי יהיה ב-  22 מיליון לכסות את יתרת ההשקעה באג"ח שתהיה כאמור 36 אג'. על פניו נראה שיהיו מקורות להחזר השקעה מלא. 

כמו בכל חברות הנדל"ן המניב, הסיכון העיקרי הוא שינויים בשיעור ההיוון ביחס לתפוסה.  בהרץ כל 0.25% בשיעור ההיוון יביא בתאוריה למחיקה של 25 מיליון דולר בשווי הנכסים ובהון העצמי. בפרקטיקה , אם שיעור ההיוון יעלה ב- 1% כתוצאה מעליית הריבית , שווי הנכסים שהינם בתפוסה נמוכה ירדו ביותר מה- 100 מיליון הצפויים שכן קונה ידרוש פרמיה גדולה יותר (שיעור היוון גבוה יותר ) על מנת לרכוש נכס בתפוסה של 75% . במילים אחרות, עליית ריבית של 1% תביא את החברה לפרוק בשל הפרה של הקובננטים ואי יכולת למכור נכסים אלא בהפסד כבד. החלופה היא שהבעלים יזרים כסף אך אין לסמוך על כך...

תסריט זה , אם יתממש במהלך 2023-2024 עשוי לגרום לכך כי תשלום האג"ח של 2024 יהיה האחרון לפני הפרוק.  במקרה של פרוק , עפ"י הדרוג הקיים, ניתן לצפות קבלת החזר של כ-   70%-80% מהחוב, כך שההשקעה תניב רווח מכובד  שבהנחה שיתקבל תשלום ב- 2024 שכן 70   47 אג' בפרוק (חוב לפדיון יעמוד על  70 אג'  - 2/3 יתרת הקרן דהיום + 6% ריבית)    + 39 ב- 2024 הם ביחד 89 ,  המהווים תשואה של 46% 18% על השקעה בשער 75. אני "קונה" תשואה כזו גם אם יקח 3-4 שנים לקבל את ה- 70 47 אג' בפרוק...   

למרות האמור לעיל , בקופה של החברה כ- 90 מיליון דולר , המספיקים לכיסוי כמעט מלא של האג"ח , כמובן שסכום זה לא ישמר בקופה אלא החברה תשתמש בחלקו לתחזוקה וכיסוי חוסרים תזרימיים אך אם מחזיקי האג"ח יפעלו אל מול החברה , ניתן יהיה לשמור כ- 60 מליון דולר , אולי אפילו להסכים על פדיון מוקדם שכן אין זה סביר , במצב הנוכחי, להשקיע ברכישת נכסים חדשים.

כיצד שלא בוחנים זאת , בשער 75 אג' אג"ח א' של הרץ נראה כהזדמנות שכן רוב הסיכויים הם שהחברה תמשיך להתגלגל עם FFO אפסי ותמכור נכסים עפ"י הצורך, גם בהפסד, על מנת לעמוד בהתחייבויות לאג"ח שלאחר התשלום של 2024 כבר לא יהיו גדולים מאוד ביחס למאזן ולהון העצמי.  תסריט זה יניב תשואה של 27% שנתי.

מצבו של  אג"ח ב' של החברה, המגובה בבטוחה (בניין) כמובן הרבה יותר טוב (במליוני דולרים) - שווי ההתחייבותי של האג"ח כ- 60 , הנכס שווה כ- 93  ובחשבון הנאמנות עוד 10.5  , כלומר LTV מול הנכס   כ- 54% ו- 16% מקרן האג"ח מופקדים כבטחונות פיננסיות.  למרות זאת הוא נסחר בשער 83 ותשואה לפדיון 12%, אין ספק כי ראוי להשקעה.

אם כך, מה מפחיד כל כך שהאג"ח הגיע לתשואות הגבוהות הללו?

לעניות דעתי יש שילוב של מספר גורמים:

הראשון, כמו בכל משבר ,  מחירי אג"ח BVI  יורדים , הרץ היא אחת משורה של חברות שתשואת האג"ח קפצה.

הסיבה השניה היא שתשלומי הביטוח המאוד מהותיים "היו באוויר" . החברה דיווחה עליהם אך הם טרם באו לידי ביטוי בדוחות אלא רק כעת עם פרסום הדוח השנתי של 2022, כלומר מי שהסתכל רק על הדוחות ראה רמת מזומנים נמוכה מאוד והון עצמי הנמוך בכ- 60 מיליון דולר מההון של סוף 2022. למעשה דוח 9/2022 משקף את מה שלדעתי עשוי להיות מצב החברה בסוף 1/2025 לאחר תשלום 2 תשלומי קרן בינואר 2024-2025, כאשר יוותר רק תשלום קרן אחרון.

הסיבה האחרונה היא שהמשבר אינו רגיל.  לפי הנתונים שכוללים גם קרנות נאמנות וגם קרנות סל, היקף משיכת הכסף מקרנות האג"ח במרץ 2023 הגיע ל־5.2 מיליארד שקל. בסך הכל ברבעון הראשון נפדו מקרנות האג"ח 12.3 מיליארד שקל, המהווה קרוב ל־7% מכלל הנכסים. סדרה א' של הרץ היא סדרה גדולה מאוד (437 מש"ח בתחילת השנה)  וותיקה (הונפקה בסוף 2017) והוגדלה בהנפקות למוסדיים שכעת חייבים למכור על מנת לעמוד בפדיונות ונתקלים בבעיית סחירות כי אין אף גוף גדול הקולט את ההיצעים אלא בירידת שערים.

כעת שלהרץ קופת מזומנים גדולה מאוד, אי אפשר לחשוב על שימוש ריווחי ויעיל יותר לחברה בקופה מאשר לרכישת אג"ח א' בשוק.

לסיכום, נראה כי לחץ מכירות, בעיקר מסיבות חיצוניות לחברה, הביאו את תשואת אג"ח א' לתשואה קיצונית ביחס לנתוני החברה. גם אג"ח ב' , המגובה בבטוחה משמעותית , נסחר בתשואה גבוהה מהסביר ולכן שניהם מהווים הזדמנות השקעה מצויינת בתיק אג"ח בסיכון מפוזר.

 

עתיד פרדי מאק: שלושה תרחישים אפשריים, היוון, ומה זה אומר על שווי המניה שלכם

 

בהמשך לפוסטים על מניות הבכורה הזוטרות, הגיע העת לעסוק במניות 

פרדי מאק (Freddie Mac), יחד עם אחותה פאני מיי (Fannie Mae), הן ענקיות פיננסיות הממלאות תפקיד קריטי בשוק המשכנתאות האמריקאי. מאז המשבר הפיננסי של 2008, שתי החברות הללו נמצאות תחת משטר כינוס נכסים ממשלתי (conservatorship). הממשל האמריקאי הזרים להן עשרות מיליארדי דולרים כדי למנוע קריסה כלל-מערכתית, ומאז מתנהל דיון ער וטעון פוליטית בשאלה כיצד ומתי להחזיר אותן לידיים פרטיות. לאחרונה, על רקע התבטאויות מצד אישים כמו המשקיע ביל אקמן ודיונים פוטנציאליים בממשל טראמפ (אם ייבחר), הנושא שוב עלה לכותרות ומצית את דמיונם של משקיעים.

בניתוח זה, אבחן שלושה תרחישים מרכזיים אפשריים לעתידן של פרדי מאק (ובאופן דומה גם פאני מיי), תוך התמקדות בהשפעה של כל תרחיש על שווי המניות הרגילות הקיימות אשלב גם ניתוח היוון כדי להעריך את שווי המניות במונחים של היום. חשוב להדגיש בפתח הדברים: ניתוח זה הוא ספקולטיבי ביותר ותלוי בהנחות רבות שעשויות להשתנות באופן דרמטי במציאות.

הרקע: משקולות העבר והדילול הפוטנציאלי

לפני שנצלול לתרחישים, חיוני להבין את נקודת המוצא המורכבת. משרד האוצר האמריקאי מחזיק במניות בכורה בכירות (Senior Preferred Stock Purchase Agreement - PSPA) בפרדי מאק, הנושאות זכות לדיבידנד מצטבר משמעותי (בשיעור של 10% לשנה על הסכום המקורי שהוזרם). בנוסף, האוצר מחזיק באופציות (warrants) לרכישת 79.9% מהמניות הרגילות של החברה במחיר סמלי. כל תוכנית הפרטה חייבת להתייחס באופן מלא להחזקות אלו, והטיפול בהן הוא הגורם המכריע שיקבע את מידת הדילול (הקטנת חלקם היחסי) של בעלי המניות הרגילות הקיימים.

מעבר לכך, על מנת לצאת ממשטר הכינוס ולעמוד בדרישות הרגולציה כגוף פרטי, פרדי מאק תידרש לגייס הון חדש ומשמעותי. גיוס הון זה יתבצע ככל הנראה באמצעות הנפקת מניות חדשות לציבור (IPO), מה שיוסיף נדבך נוסף של דילול למניות הקיימות.

התרחישים, הערכות השווי וההיוון

לצורך הניתוח, נקבע מספר הנחות בסיס (אשר, כאמור, נתונות לשינויים):

• שווי שוק יעד לפרדי מאק לאחר הפרטה מלאה והתאוששות: 150 מיליארד דולר.
• הון חדש שיידרש לגייס בהנפקה (IPO) לחיזוק מאזן החברה: 20 מיליארד דולר.
• הסדרת מניות בכורה זוטרות (Junior Preferreds): שווי של 18 מיליארד דולר שיש להסדיר (פדיון או המרה למניות רגילות).
• שווי תביעת ה-PSPA של משרד האוצר (חלק של פרדי מאק, לצורך הדגמה): 32 מיליארד דולר.
• מספר מניות רגילות קיימות של פרדי מאק: כ-650 מיליון.
• זמן צפוי למימוש תרחיש א': 4 שנים.
• מקדם היוון שנתי: 15%משקף תשואת שוק בסיסית + פרמיית סיכון גבוהה.

תרחיש א': "הפרטה מנוהלת ומבוצעת"

• תיאור: בתרחיש זה, הממשל מצליח להגיע להסכמות פוליטיות ופיננסיות הנדרשות להפרטה. תביעת ה-PSPA של האוצר מוסדרת (למשל, שילוב של פדיון חלקי במזומן והמרת היתרה למניות רגילות). האופציות של האוצר ממומשות, הון חדש מגויס, ופרדי מאק יוצאת להנפקה ראשונית לציבור (IPO), הופכת לחברה פרטית נסחרת, וככל הנראה שומרת על סוג של ערבות ממשלתית (מפורשת או משתמעת) לשמירה על יציבות שוק המשכנתאות.
• השפעה על המניות הקיימות: בעלי המניות הקיימים ידוללו משמעותית, אך יישאר להם ערך שיורי מסוים. משקיעים ספקולטיביים, כמו קרנות גידור, עשויים לראות החזר על השקעתם, אם כי אולי לא את התשואה האסטרונומית לה קיוו.
• הסתברות משוערת: 50%.
• חישוב שווי מניה עתידי (FV) בתרחיש זה (לפני היוון):
  בהתבסס על מודל מפורט שלא יפורט כאן , בו מנכים את ההון החדש, הסדרת מניות הבכורה הזוטרות וה-PSPA משווי השוק היעד, ומחלקים את היתרה בין המניות הקיימות ואופציות האוצר, ולאחר מכן מחשבים את הדילול הנוסף מהנפקת מניות חדשות לכיסוי אותם הסדרים וההון החדש, הגענו למחיר מניה עתידי של כ-30.00 דולר . זוהי הערכה נקודתית בתוך טווח אפשרי.
• חישוב הערך הנוכחי (PV) של שווי המניה בתרחיש א':
  PV = FV / (1 + r)^n = $30.00 / (1 + 0.15)^4 ≈ **$17.15**

תרחיש ב': "משלם המיסים תחילה – דילול קיצוני / רווח מינימלי לקרנות הגידור"

• תיאור: בתרחיש זה, רגשות ציבוריים ולחץ פוליטי כבד נגד "הצלת ספקולנטים על חשבון משלם המיסים" מובילים לעסקה קשוחה בהרבה עבור בעלי המניות הקיימים. משרד האוצר מתעדף החזר מקסימלי על השקעתו ב-PSPA (קרן + מלוא הריבית המצטברת) באמצעות המרה מסיבית למניות רגילות, המתבצעת לפי הערכת שווי נמוכה של החברות הקיימות טרם כניסת הון חדש משמעותי. ייתכן גם שדרישות ההון הרגולטוריות יוגדרו כגבוהות במיוחד, מה שיחייב דילול נוסף בהיקף נרחב.
• השפעה על המניות הקיימות: דילול קיצוני עד כדי כמעט מחיקה. בעלי המניות הרגילים הקיימים נותרים עם שבריר אחוז, אם בכלל, מהחברה. קרנות גידור עשויות לרשום רווח זעום (אם רכשו במחירים אפסיים בתחילת הדרך) או אף הפסד משמעותי.
• הסתברות משוערת: 30%.
• שווי מניה עתידי (FV) משוער בתרחיש זה: במצב של דילול כה מאסיבי, שבו תביעות האוצר לבדן "בולעות" כמעט את כל שווי החברה, מחיר המניה הרגילה צפוי לצנוח לשפל. הערכה גסה: 3.00 דולר.
• חישוב הערך הנוכחי (PV) של שווי המניה בתרחיש ב' (בהנחת מימוש תוך 4 שנים):
  PV = $3.00 / (1.15)^4 ≈ **$1.71**

תרחיש ג': "כינוס נכסים ממושך / קיפאון / אין הפרטה משמעותית עבור המניות הרגילות הקיימות"

• תיאור: המורכבות הפוליטית, המשפטית או הפיננסית מתבררת כבלתי עבירה בטווח הבינוני עד ארוך. לא מושגת הסכמה על הטיפול ב-PSPA, על רמות ההון הנדרשות, או על מודל הפעולה העתידי של החברות. פרדי מאק (ופאני מיי) נשארות במצב כינוס ללא הגבלת זמן, או שמתבצע "ארגון מחדש" (כגון הלאמה מלאה והנפקה מחדש של מניות חדשות לחלוטין) שמוחק למעשה את ההחזקה במניות הרגילות הקיימות.
• השפעה על המניות הקיימות: המניות הרגילות הקיימות מאבדות את רוב או כל ערכן הספקולטיבי. הן עשויות להמשיך להיסחר מחוץ לבורסה (OTC) במחירים אפסיים המשקפים תקוות קלושות בלבד, או להימחק מהמסחר ולהתבטל לחלוטין.
• הסתברות משוערת: 20%.
• שווי מניה עתידי (FV) משוער בתרחיש זה: קרוב מאוד לאפס, או ערך סמלי המשקף את שלד החברה. הערכה: 0.50 דולר.
• חישוב הערך הנוכחי (PV) של שווי המניה בתרחיש ג' (הערך הנמוך כבר משקף כישלון, אך לצורך עקביות נהוון):
  PV = $0.50 / (1.15)^4 ≈ **$0.29**

---

חישוב טווח שווי מניות משוקלל להיום (עם היוון)

כעת, נחשב את מחיר המניה המשוקלל בהתבסס על הערכים הנוכחיים (PV) של כל תרחיש וההסתברויות שהוקצו להם:

• ערך משוקלל מהוון (תרחיש א'): 0.50 * $17.15 = $8.575
• ערך משוקלל מהוון (תרחיש ב'): 0.30 * $1.71 = $0.513
• ערך משוקלל מהוון (תרחיש ג'): 0.20 * $0.29 = $0.058

מחיר מניה משוקלל הסתברותית כולל (עם היוון):

$8.575 + $0.513 + $0.058 = **$9.146**

ניתן לעגל ל- $9.15 בקירוב.

---

פרשנות מעודכנת לטווח הערך של המניות כיום

הכללת מקדם היוון וציר זמן ריאלי למימוש התרחישים משנה באופן משמעותי את הערכת השווי הנוכחית, והופכת אותה למפוכחת יותר:

• ממוצע משוקלל הסתברותית (מהוון): בהתבסס על הנחות אלו, "השווי ההוגן" המהוון של מניות פרדי מאק כיום, המשקף את הפוטנציאל המשוקלל של תוצאות עתידיות אלו, מגיע לכ-9.15 דולר. 
• משמעות ההיוון: ההמתנה של מספר שנים (4 שנים בהנחתנו) למימוש פוטנציאלי של תרחיש א' (החיובי ביותר), יחד עם הסיכון הגבוה הכרוך בכך (כפי שבא לידי ביטוי במקדם ההיוון הגבוה של 15%), מפחיתה את הערך שהמשקיע צריך להיות מוכן לשלם היום עבור אותה תקווה עתידית. כסף היום שווה יותר מכסף מחר, במיוחד כאשר "מחר" רחוק ואינו ודאי.
• פער אפשרי ממחיר שוק: מחיר השוק הנוכחי של FMCC הנסחרת עומד על כ- 8 דולר.  הדבר עשוי להצביע על כך שהמשקיע הקולקטיבי :
• מעריך את ההסתברות לתרחיש א' כנמוכה  יותר מה-50% שהנחנו.
• צופה מימוש איטי  יותר של תרחיש א' (פחות מ-4 שנים).
• משתמש במקדם היוון גבוה  יותר (כלומר, תופס את ההשקעה כיותר מסוכנת או דורש פרמיית סיכון הגבוהה יותר מה-15% שהנחנו).
• צופה שווי מניה עתידי נמוך  יותר בתרחיש א' (מעל 30 דולר).
• או שילוב של גורמים אלו.
  ולהיפך, אם מחיר השוק יהפוך להיות גבוה  יותר בטווח הקצר , ייתכן שהשוק אופטימי  יותר לגבי אחד או יותר מהפרמטרים הללו.

הדגשת הסיכונים נשארת בעינה ואף מתעצמת: גם לאחר ניתוח ההיוון, האופי הבינארי והספקולטיבי של ההשקעה במניות פרדי מאק נותר בעינו. הרגישות הגבוהה להנחות הבסיסיות (הסתברויות התרחישים, הערכות השווי העתידיות, ציר הזמן למימוש, ושיעור ההיוון) היא קריטית. שינויים קטנים בכל אחד מהפרמטרים הללו יכולים להוביל לתנודות חריפות בערך המחושב. הסיכון להפסד הון משמעותי עדיין מרחף מעל כל החלטת השקעה.

לסיכום, ניתוח עתידה של פרדי מאק הוא תרגיל מורכב באיזון בין פוטנציאל לתשואה גבוהה לבין סיכון גבוה לא פחות, ואף יותר. הוספת ממד הזמן ומקדם ההיוון לתמונה מספקת עדשה מפוכחת יותר להערכת הערך הנוכחי הפוטנציאלי, ומדגישה את העובדה שגם תרחישים אופטימיים המתרחשים בעתיד הרחוק שווים פחות במונחים של היום. על כל משקיע לשקול היטב את הנחות היסוד, את סובלנותו לסיכון, ואת האופק ההשקעתי שלו לפני קבלת החלטה כלשהי בנוגע למניות אלו.

---

גילוי נאות: הכותב אינו יועץ השקעות. הניתוח המוצג הינו למטרות אינפורמטיביות ולימודיות בלבד, ואינו מהווה המלצה לפעולה כלשהי בניירות ערך. המידע וההנחות המוצגים בפוסט זה הינם ספקולטיביים מטבעם ועשויים שלא להתממש. השקעה במניות פרדי מאק כרוכה בסיכון גבוה מאוד עד כדי אובדן מלוא ההשקעה. יש להתייעץ עם יועץ השקעות מוסמך לפני קבלת החלטות השקעה.  אהיה מופתע ביותר אם יש יועץ השקעות בישראל המסוגל לייעץ בנושא .