רוב המשקיעים הקטנים אינם עוקבים אחר מחירי הסחורות, זה נראה משעמם ומול אין סוף המניות , קרנות ואג"ח הקיימים בשוק. אז מתי מגיעים משקיעים קטנים לשוק הסחורות? כשהשוק עולה ובסופו מגיע לבועה - אז העיתונות הכלכלית עוסקת בתחום כמכונה משומנת שנועדה לעורר מודעות ותשומת לב "להזדמנויות" הנוצרות בעקבות הנפקת חברות שדוהרות לתחום החם.
אין כמו שוק רותח לפתות משקיעים.
כאשר המחירים יורדים, לאף אחד אין אינטרס כלכלי להבליט את העניין ולכן המשקיעים הקטנים אינם נותנים את הדעת לנפילה הגדולה במחירי הסחורות כשלאחרונה מדד הסחורות הגיע לרמה נמוכה אף יותר מאשר רמתו בשיא המשבר הכלכלי.
מעיון בגרף ניתן לראות כי מי שהשקיע במדד הסחורות לפני 20 שנה לא הרוויח דבר על השקעתו בעוד ששוק המניות עשה X3.5 מאז. למעשה , ב- 20 שנה האחרונות היו רק חודשים מעטים בהם היה ניתן לקנות את מדד הסחורות , להחזיקו עד היום ועדיין להרוויח נומינלית.
יש שחושבים שסחורה כזו או אחרת "מיוחדת". יש לה ביקוש מיוחד ולכן יש "ריצפה" למחיר - אלו יכולים להיות זהב, נפט , אורניום , ליתיום או מיץ תפוזים - הכל קשקוש. בשוק משוכלל מחיר הסחורה שואף בטווח הארוך לעלות הייצור השולית , אך מנגנון זה ממוסך ע"י היצע/ ביקוש של ספקולנטים (משקיעים שפשוט סוחרים בסחורה - הם אינם יצרנים או צרכנים) , חוזים לטווח ארוך , אסטרטגיות גידור, ייצור בתנאי הפסד לטובת תזרים מזומנים ועוד- אך לטווח ארוך הכל מתאזן.
מכיוון שמחירי הסחורות שואפים "למחיר נכון" , הרי כאשר יהיו מעל למחיר סופם כי יירדו וכאשר יהיו מתחת למחיר - סופם כי יעלו - מה שמכונה מחזוריות בשווקי הסחורות.
לאור זאת, אם במחירים של היום מי שקנה את מדד הסחורות במהלך ה - 20 שנה האחרונות לא הרוויח, יש להסתכל על כך מהנקודה ההפוכה - זו רמת מחירים מהזולות ב - 20 שנה האחרונות.
האם זו הזדמנות קניה?
אינני בטוח , מאוד יתכן שנגיע לרמות השפל של סוף 2001. מחיר הנפט יכול להגיע גם ל 35 דולר לחבית והזהב ל 500 דולר אך דבר אחד למדתי - המחירים עשויים לרדת לרמות מחיר שלא יאמנו ומה שעוצר את ירידת המחירים אלו סגירת מערכי ייצור כאשר העלות השולית של ההפקה גבוהה ממחיר השוק ופשיטות רגל של יצרניות.
מדוע אני טורח לעסוק הכל עניין?
מכיוון שבתהליך של ירידה דרסטית במחירים הסחורות מחירי החברות היצרניות יורדים לשפל רב שנתי , חלקן פושטות רגל (ראה מקרה וולטר אנרג'י שאני מחזיק את האג"ח שכמעט לא נשאר ממנו דבר) אך מי שמצליח לרכוש מניות בחברות ששרדו, צפוי לעשות תשואות אדירות - פי 10 ויותר כשהמחזוריות תגרום לעליית מחירים.
בשפל הסחורות הראשון שחוויתי כמשקיע עצמאי היה במשבר של 2008 אך אז השקעתי במניות בכורה של מוסדות פיננסיים ונדל"ן והם הניבו את התשואה הפנטסטית.
כתבתי לפני 8 חודשים על כך שנפילת מחירי הנפט יצרה הזדמנות באג"ח שלהן אך היום אני מתחיל להביט על שוק הסחורות בהיבט הרחב יותר כשהמטרה להשקיע במניות של חברות ברמות שפל היסטוריות.
אינני יודע מתי זה יתרחש , בוודאי איני רוצה לנסות לתפוס "סכין נופלת" אך פשיטות רגל הן בהחלט סימן מעודד לעתיד. בשוק הפחם זה כבר מתרחש אך ביתר הסקטורים אנו עדיין לא שם.
אין כמו שוק רותח לפתות משקיעים.
כאשר המחירים יורדים, לאף אחד אין אינטרס כלכלי להבליט את העניין ולכן המשקיעים הקטנים אינם נותנים את הדעת לנפילה הגדולה במחירי הסחורות כשלאחרונה מדד הסחורות הגיע לרמה נמוכה אף יותר מאשר רמתו בשיא המשבר הכלכלי.
מעיון בגרף ניתן לראות כי מי שהשקיע במדד הסחורות לפני 20 שנה לא הרוויח דבר על השקעתו בעוד ששוק המניות עשה X3.5 מאז. למעשה , ב- 20 שנה האחרונות היו רק חודשים מעטים בהם היה ניתן לקנות את מדד הסחורות , להחזיקו עד היום ועדיין להרוויח נומינלית.
יש שחושבים שסחורה כזו או אחרת "מיוחדת". יש לה ביקוש מיוחד ולכן יש "ריצפה" למחיר - אלו יכולים להיות זהב, נפט , אורניום , ליתיום או מיץ תפוזים - הכל קשקוש. בשוק משוכלל מחיר הסחורה שואף בטווח הארוך לעלות הייצור השולית , אך מנגנון זה ממוסך ע"י היצע/ ביקוש של ספקולנטים (משקיעים שפשוט סוחרים בסחורה - הם אינם יצרנים או צרכנים) , חוזים לטווח ארוך , אסטרטגיות גידור, ייצור בתנאי הפסד לטובת תזרים מזומנים ועוד- אך לטווח ארוך הכל מתאזן.
מכיוון שמחירי הסחורות שואפים "למחיר נכון" , הרי כאשר יהיו מעל למחיר סופם כי יירדו וכאשר יהיו מתחת למחיר - סופם כי יעלו - מה שמכונה מחזוריות בשווקי הסחורות.
לאור זאת, אם במחירים של היום מי שקנה את מדד הסחורות במהלך ה - 20 שנה האחרונות לא הרוויח, יש להסתכל על כך מהנקודה ההפוכה - זו רמת מחירים מהזולות ב - 20 שנה האחרונות.
האם זו הזדמנות קניה?
אינני בטוח , מאוד יתכן שנגיע לרמות השפל של סוף 2001. מחיר הנפט יכול להגיע גם ל 35 דולר לחבית והזהב ל 500 דולר אך דבר אחד למדתי - המחירים עשויים לרדת לרמות מחיר שלא יאמנו ומה שעוצר את ירידת המחירים אלו סגירת מערכי ייצור כאשר העלות השולית של ההפקה גבוהה ממחיר השוק ופשיטות רגל של יצרניות.
מדוע אני טורח לעסוק הכל עניין?
מכיוון שבתהליך של ירידה דרסטית במחירים הסחורות מחירי החברות היצרניות יורדים לשפל רב שנתי , חלקן פושטות רגל (ראה מקרה וולטר אנרג'י שאני מחזיק את האג"ח שכמעט לא נשאר ממנו דבר) אך מי שמצליח לרכוש מניות בחברות ששרדו, צפוי לעשות תשואות אדירות - פי 10 ויותר כשהמחזוריות תגרום לעליית מחירים.
בשפל הסחורות הראשון שחוויתי כמשקיע עצמאי היה במשבר של 2008 אך אז השקעתי במניות בכורה של מוסדות פיננסיים ונדל"ן והם הניבו את התשואה הפנטסטית.
כתבתי לפני 8 חודשים על כך שנפילת מחירי הנפט יצרה הזדמנות באג"ח שלהן אך היום אני מתחיל להביט על שוק הסחורות בהיבט הרחב יותר כשהמטרה להשקיע במניות של חברות ברמות שפל היסטוריות.
אינני יודע מתי זה יתרחש , בוודאי איני רוצה לנסות לתפוס "סכין נופלת" אך פשיטות רגל הן בהחלט סימן מעודד לעתיד. בשוק הפחם זה כבר מתרחש אך ביתר הסקטורים אנו עדיין לא שם.







