יום חמישי, 16 באפריל 2026

מחלה אוטואמיונית השתלטה על ההנהגת הממשלה שתוקפת את עצמה!

 השנה היא 2026. המזרח התיכון בוער באש מלחמה תמידית, וצה"ל כותש את חיזבאללה בעוצמה כבר 3 שנים. חיילים נהרגים ונפצעים בלבנון, הצפון סופג רקטות וכטב"מים של חיזבאללה במאות. במקביל, מאחורי הקלעים, משלחת ישראלית מנהלת משא ומתן היסטורי עם מדינת לבנון הרשמית על הסדרה מדינית כוללת וקביעת גבולות. ומי מנהל את המשא ומתן הזה? ממשלת הימין "על מלא", שכעת עומדת תחת לחץ ציבורי אדיר וניצבת  רגע לפני מערכת בחירות.  

ממשלה ללא מנדט ציבורי כאשר הסקרים מנבים לה רק 50 מנדטים.

אך בזמן שצה"ל מקיז דם וממשלת נתניהו יושבת מול הלבנונים, קורה משהו בלתי נתפס.  מנהיגי הממשלה נתקפה בחיידק אוטואימיוני המדביק רק את מי שמשקר לציבור. התופעה מוכרת בפוליטיקה המודרנית והיא נקראת "אפקט פינוקיו". במקום שינוי בטופוגרפיה של הפנים , הפה מפיק פנינים ללא שליטה רצונית בדיוק כשיושבים באולפן לראיון.

המילים הבוקעות מראשי המפלגות מהדהדות באוויר ויוצרות את אחד המופעים האבסורדיים ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית:

 בנימין נתניהו: אופוזיציונר נגד עצמו

בנימין נתניהו , המומחה לחוסר בטחון ותמיכה במחמאס   יצא אל המצלמות, בנאום מוקלט עוטה איפור כבד ושערו הסגלגל בוהק הישיר מבט חמור סבר, וירה את הטיעון המוחץ ביותר נגד הסכם המו"מ המתנהל:

"ממשלה רגע לפני בחירות לא יכולה לחתום על הסכם מדיני כזה! אין לה שום מנדט מוסרי או ציבורי לעשות זאת! יתרה מכך – מדובר בכניעה מבישה לטרור. ממשלה בראשותי מסרבת לדון עם לבנון, שהיא בפועל מדינת חיזבאללה. ממשלה בראשותי לא תהיה מחויבת לשום מסמך שנחתם מול ממשלת בובות של איראן!"

בצלאל סמוטריץ': שר האוצר לא מוכן למסור נכסים אסטרטגייים (דרום לבנון)

שר המשיחים , תומך החמאס ומדינה דו-לאומית שמדיניותו באיו"ש הביאה את אגף המבצעים לפני 7/10 לשלוח העתודה של  120 לוחמי קומנדו מהעוטף לשטחים ולאחרונה הרמטכ"ל הרים "10 דגלים אדומים" מול התוכנית לפזר 34 "יישובים" באיו"ש אמר את האמת שלו כאשר ההתישבות בלבנון אולי תתבטל:

"זהו מחטף לא חוקי ובלתי נסלח של ממשלה רגע לפני בחירות  ! אתם מוסרים נכסים אסטרטגיים ושטחים של מדינת ישראל לאויב בלי אישור כנסת. אנחנו נעתור לבג"ץ, אנחנו נהפוך את השולחן! אסור לחתום על הסכם כזה מול שלטון שנותן חסות לטרור!"

איתמר בן גביר: בעד הלוחמים, נגד החיזבאללה

בן גביר, מלך הסאונד-בייטס , חוסר המשילות  והמלחמה בערבים מספק  האיום האולטימטיבי:

"ההסכם הזה הוא יריקה בפרצוף של הלוחמים שלנו. מי שמדבר עם לבנון נכנע ליורשי נסראללה! כשאנחנו נהיה בשלטון, אנחנו לא נכבד את הנייר הזה. אני באופן אישי אדאג שנקרא את ההסכם הזה לחתיכות!"

 ישראל כ"ץ:שר בטחון כאסטרטג מודאג

שר הבטחון שהחליף את "החלטתי , הורתי , הנחתי" ל- "ראש הממשלה ואני החלטנו הנחנו  , הורנו " כהצהרת עצמאות אישית הצהיר:

 "זוהי קריסה אסטרטגית! איך אפשר לעשות הסכם עם מדינה שלא שולטת בשטח של עצמה? איך אפשר לסמוך על ממשלת לבנון כשהיא רק עלה תאנה של חיזבאללה?"

 אכן דברים קשים כנגד הממשלה ועומדים בניגוד לתמיכה של האופוזיציה במהלך. זו באמת מחלה קשה כשחלק מהגוף תוקף את יתר הגוף. אך ככה זה הימין. לא משילות, לא ניהול, לא אסטרטגיה, רק לתקוף את החלק של העם שרוצה כאן חיים טובים, שוויון  מלא ונשיאה מלאה בנטל. בלי שחיתות פוליטית , בלי "סידורי עבודה" למקורבים , בלי עובדי לשכת רוה"מ  המופעלים ע"י קטאר.  מה רע הסכם עם לבנון?

מים צלולים ובוץ פוליטי

כאן בדיוק טמונה הטרגדיה והאירוניה של הימין הקיצוני-משיחי ומכונת הרעל שלו . הם עסוקים באופן כפייתי בייצור בוץ, במקום להסתכל למציאות במים.

הציטוטים מעלה הם של הדוברים ביחס להסכם הגז עם לבנון ב- 2022 שנחתם בממשלת בנט-לפיד. כמובן שכל האיומים על ביטולו התפוגגו באוויר כשקמה ממשלת הימין על מלא.  היה זה סה"כ ביטוי של המחלה האוטואמיונית  שתקפה את מדינת ישראל -  הימין המשיחי קיצוני ומכונת הרעל נגד  המדינה. פוגעים בבטחון הלאומי ובלכידות העם. מדוע? כי לא יכולים אחרת, הוירוס זקוק לאנרגיה והוא מקבלה משקרים ושיסוי. אין שום מטרה אמיתי מאחורי החזות המתנפחים למעט כח כסף וכבוד.

ב-2022, המים הכלכליים היו המציאות. ישראל נזקקה לשקט תעשייתי כדי להפיק גז מ"כריש", במקביל ליצירת מנוף לחץ בינלאומי וכלכלי על לבנון (שדה מול שדה). הפתרון היה פרגמטי, קר, ומבוסס על ניהול סיכונים חכם של מערכת הביטחון. אבל עבור הימין, הפתרון הזה היה הזדמנות פז לזרוק רפש רעיל. הם המציאו תיאוריות כניעה, איימו ש"ממשלה רגע לפני בחירות לא יכולה לדון", וטענו בתוקף שכל מגע מול לבנון הוא בגידה.

היום, ב-2026, הם שוחים עמוק בתוך הבוץ של עצמם. הם מבינים בדיוק את מה שממשלת לפיד-בנט הבינה ב-2022: המזרח התיכון לא עובד על פי סיסמאות מ"הצל" או ציוצים זועמים ברשתות. דיפלומטיה נעשית מול אויבים. הסדרים נעשים עם מדינות כושלות, כי החלופה – כאוס מוחלט ושקיעה בבוץ הלבנוני לנצח – גרועה בהרבה.

הם מנהלים עכשיו משא ומתן מול מדינה שצבאה חלש, משותק, וצופה מהצד בצה"ל עושה עבורו את העבודה השחורה של פירוק ארגון טרור שהשתלט עליו. זו המציאות. היא אינה יפה, היא לא פוטוגנית, אבל היא הדבר האמיתי. אך במקום לעמוד ביושר ציבורי ולומר "טעינו ב-2022; הבנו שכדי להבטיח את ביטחון ישראל חייבים להגיע להסכמים פוליטיים מורכבים גם בתקופות רגישות", הם ממשיכים לזרוק רפש, לילל על חולשת צבא לבנון, ולעשות אקרובטיקה מילולית כדי להצדיק מדוע המשא ומתן שלהם ב-2026 הוא "גאונות אסטרטגית", בעוד המשא ומתן של 2022 היה "בגידה אנושה".

בסופו של יום, ההיסטוריה לא שופטת פוליטיקאים על פי רמת הצעקות שלהם באופוזיציה, אלא על פי המציאות שהם משאירים בשטח. הסכם הגז של 2022 שרטט גבול ימי, הכניס מיליארדים לקופת המדינה והניח תשתית בינלאומית שהיום ארה"ב והמפרציות נשענות עליה. ממשלת הימין של 2026, שפועלת תחת איומי בחירות, מוצאת את עצמה מתחננת לחתום על הסכם מול אותה מדינה שמנהיגיה נשבעו "לא לדון איתה לעולם". וחוץ מזה , ממשיכה לתמוך בחמאס.

ישראל של 2026 לא צריכה פוליטיקאים שצועקים אל מול המראה. היא צריכה מנהיגים שמוכנים סוף סוף להסתכל למציאות בעיניים – אל תוך המים – ולאסוף אומץ לעשות את הדבר הנכון, גם אם המשמעות היא להודות שכל מה שצעקו ב-2022 היה לא יותר ממופע פופוליסטי זול. כאלו לא תמצאו בליכוד או אצל המשיחיים.

המשקיעים בעולם רואים זאת ומבינים - ישראל לקראת שנים טובות יותר מונהגת בידי אנשים הרוצים עתיד טוב יותר לילדיהם ונכדיהם. שלא יתמכו בחמאס, לא יעודדו השתמטות , לא יקדמו חזון של מדינה דו לאומית המובלת ע"י שרים שאינם דוברי אנגלית שהאמירה "צר עולמם כעולם הנמלה" נתפרה עבורם.



 

יום שלישי, 14 באפריל 2026

גביית אגרת מעבר במיצרי הורמוז? - לא מחזיק מים לטווח בינוני...

  


איראן רוצה לגבות "דמי מעבר" במיצר הורמוז. הדבר מנוגד לאמנה  ימית עליה חתומות 171 מדינות  הקובעת  מעבר חופשי  במצרים הכרחיים אך איראן וארה"ב לא חתומות על האמנה כך שלכאורה הן יכולות לעשות "מה שהן רוצות".

 הבעיה במהלך  היא כפולה: 

הראשונה, אם שוברים את האמנות הבינלאומיות היוצרות "סדר עולמי" , מה ימנע מטורקיה להחליט על גביית אגרת מעבר במצרי הבוספורוס? מדנמרק לגבות מס  על כניסה לים הבלטי שהיה עד המאה ה- 19? מספרד , מרוקו ובריטניה על מעבר במצרי גיבלרטר (כניסה לים התיכון)?

הבעיה השניה היא שיש תחליף לא יקר למצרי הורמוז - צינורות גז / דלק לנמלים מחוץ להורמוז. לצנרת המוליכה נפט מחוץ לפרט הקיימת בערב הסעודית ובאמירויות / עומאן יש קיבולת לכ-  50% מתפוקת הנפט העובר בהורמוז. עלות ק"מ צנרת בקוטר גדול הינה כ- 3 מיליון דולר לק"מ כך שהפתרון להולכת הנפט והגז הוא עניין של החלטה להשקיע:

לאמירויות יש נמל נפט קיים מחוץ למיצרים (פוג'ארה) ורצועת חוף של 100 ק"מ בה ניתן להקים נמל נוסף , בנוסף המרחק מאבו דאבי לחוף בעומן הינו כ-  250 ק"מ. בקיצון ,   מהאמירויות לים האדום  - 1,600 ק"מ - פרויקט של 5 מליארד דולר מקטין ל- 0 את התלות של האמירויות בהורמוז בכלהקשור לנפט. . במונחים של ייצוא נפט / גז מדובר ב- "כסף קטן".

קטאר רחוקה 600 ק"מ מחוף עומן ו- 1,200 ק"מ מהים האדום.

כווית -1,300 ק"מ מחוף הים התיכון (סוריה / לבנון / ישראל)  עיראק  קרובה יותר  וקיים צינור נפט בין כירכוכ לנמל בטורקיה 

ערב הסעודית יכולה להחליט ללכת לכל כיוון וכבר יש לה את רוב המעקף  פעיל בהיקף של 7 מיליון חביות נפט המועברות לים האדום.

ההגיון המסדר הוא מי הלקוח לו מיועדת הסחורה ואיזו מדינה מיצאת:

  • לטובת הייצוא לאירופה הנמלים בים התיכון הם אידיאליים. הדבר כבר בוצע ע"י הבריטים (צינור הנפט מעירק - כירכוכ  למפעלי הזיקוק בחיפה, "ציר הנפט" המוכר ממלחמת יום כיפור בגולן ) וע"י ישראל ואיראן (קו צינור נפט אילת אשקלון העוקף את תעלת סואץ) 
  • ייצוא לאפריקה - דרך נמלי הים האדום 
  • ייצוא למזרח (סין / הודו / קוריאה) - נמלים מחוץ להורמוז באמירויות ועומאן.
לטווח הארוך , הקמת תשתיות מחוץ להורמוז תשפר את ריווחיות היצואניות שכן עלות התובלה תרד כאשר יחסכו מאות / אלפי ק"מ של שייט ביחס לנמלים הקיימים. ביחס לייצוא לאירופה מדובר בחסכון דרמטי אם מיכליות ענק יטענו גז בנמל בים התיכון במקום לצאת מקטאר / כווית ולהקיף את אפריקה.

ללא קשר לתוצאות המשבר הנוכחי, מבחינת המדינות המייצאות נפט / גז במפרץ, יצירת מעקף להורמוז הופך להיות הכרח לביטחון הכלכלי שלהם ללא קשר אם יגבה "מס מעבר" בהורמוז או אם השלטון באיראן יתחלף. העלות הנמוכה במונחים של בטחון כלכלי לאומי של הקמת צנרות נפט עוקפי הורמוז הופכת ההחלטה לטריוויאלית ביחס עלות / תועלת כביטוח לכלכלה הלאומית.

מעבר לכך , לארה"ב יכולות הפקת נפט / גז גדולות מאוד ותשתיות ייצוא מפותחות והיא הופכת להיות יצואנית גדולה של נפט / גז עם תנופה גדולה של בניית מסופי גז לייצוא לאירופה בשל החרם על הגז הרוסי בעקבות המלחמה באוקראינה.

במבט כולל, בעולם יש 19 מדינות המפיקות יותר ממליון חביות נפט גולמי ביום. מתוכן, מדינות שאינן מושפעות מהמשבר בהורמוז , מפיקות 44 מיליון חביות ביום. בשלב זה ייצוא הנפט מהמפרץ ירד ב- 10 מיליון חביות ביום כך שהעלאת תפוקה של יתר המדינות תפצה על חלק ממנו. בהנחה של של ירידה בביקושים בשל המחיר ושיחרור של מאגרי עתודות נפט , ההשפעה  הכלכלה העולמית היא נמוכה מאוד.

בהיבט של ישראל, צינור גז מהמפרץ לחיפה / אשקלון יאפשר חיזוק הקשרים הכלכליים עם מדינות המפרץ ,  אך גז מפרצי העובר בירדן וללא ספק במקרה זה יגיע גם למצרים  יקטין ואף יבטל את התלות שלהן בגז ישראלי או לפחות ייצור לחץ תחרותי על המחירים....

יום ראשון, 5 באפריל 2026

תשואות קרנות גידור ב- 2025 - ומה אצל משקיע?

 


בפוסט על תשואות 2024 כתבתי:

במבט קדימה , היכולת להמשיך להכות את השוק ב- 2025 תהיה  כמובן תלויה בביצועי מדד ת"א 125. אני בדעה כי השוק יעלה , יתכן אף בחוזקה,  אך מכיוון שתשואות האג"ח בסיכון אינן גבוהות כשהיו לא ניתן יהיה  להשיג את השוק אם ימשיך בריצתו. אם יהיה תיקון או עליה מתונה, זה סיפור שונה אך אני באמת צופה עליה משמעותית בשוק במהלך 2025 בהינתן שהמלחמה תסתיים. ביום שהממשלה תיפול, הבורסה תעלה לפחות ב- 5%....    

כמה שהייתי אופטימי בסוף - 2024, עוצמת  העליות החדות בשוק הפתיעה אותי. מצד אחד בכל אשר אני פונה הציבור עייף ומצוברח ומצד שני הבורסה דהרה לאחת השנים הטובות אי פעם.

כמו כל שנה, הסטטיסטיקה ארוכת הטווח המראה כי 80% מקרנות גידור אינן מכות את השוק לאורך זמן , גם כאן מתוך 19 קרנות רק 2 הכו את מדד השוק בשנת 2025. ו- 38% ( 7 מ- 18)  מהקרנות ברשימה היכו המדד לאורך 3 שנים. 


מבחינת תשואות הקרן, חשבון מנייתי בישראל המקביל למדיניות ההשקעה של קרנות הגידור הניב 44% בשנת 2025 המקביל למקום 6 מתוך 19 קרנות . בראיה של 3 שנים התשואה המצטברת 90% , בממרכז תשואות הקרנות אך נמוך מתשואת השוק.

כשיתפרסמו תשואות קרנות הגידור "גמישות" , אבחן את תשואת התיק המשלב אג"ח בסיכון