יומן מסע של משקיע: הרקע התיאורטי והכלכלי מאחורי השקעות הדה-רגולציה (חלק 1 מתוך 3)

 

הפוסט באתר החדש 

דה לסר אג"ח ח' - עדכון

 

הודעה על מעבר פלטפורמה: למה בלוגספוט כבר לא מספקת את הסחורה ואיך ממשיכים מכאן

קוראים יקרים,

לאחר כ-12 שנים של כתיבה וניתוח כאן בבלוגספוט (מאז שנת 2014), הגיע הזמן לבצע הערכת מצב מחודשת לגבי תשתית ההפצה של התכנים.

כמו ניתוח השקעות , גם ניהול פלטפורמת תוכן דורש התאמה של האמצעים הטכנולוגיים למציאות המשתנה. כתיבה מעמיקה דורשת כלי הפצה יעילים, ולאחר בחינה ממושכת של הנתונים, התקבלה ההחלטה להעביר את פעילות הבלוג באופן מלא לפלטפורמת סאבסטאק (Substack).

להלן ניתוח קצר של הכשלים הטכנולוגיים של פלטפורמת Blogger (בלוגספוט) שהובילו להחלטה זו:

1. היעדר הפצה אקטיבית (מודל Pull מול מודל Push)

בלוגספוט היא מערכת פסיבית המבוססת על מודל "משוך" (Pull) – היא מחייבת אתכם, הקוראים, לזכור להיכנס לבלוג באופן יזום, או להסתמך על אלגוריתמים של רשתות חברתיות כדי לדעת שפורסם פוסט חדש. בעידן הנוכחי, זהו מודל הפצה לא יעיל שמקשה על שמירת קשר רציף.
סאבסטאק, לעומת זאת, פועלת במודל "דחף" (Push) – כל פוסט חדש נוחת ישירות בתיבת הדואר האלקטרוני שלכם באופן נקי, מעוצב ומיידי, ללא תיווך של אלגוריתמים.

2. קיפאון טכנולוגי וחוויית קריאה מיושנת

Blogger היא פלטפורמה מזדקנת של גוגל שלא זכתה לפיתוח משמעותי או לעדכון ארכיטקטוני כבר למעלה מעשור. התבניות שלה קשיחות, חוויית המשתמש מיושנת, והתאמת התוכן לקריאה במכשירים ניידים (סמארטפונים) – שם מתבצעת כיום רוב הקריאה – אינה עומדת בסטנדרטים המקצועיים המקובלים. סאבסטאק מציעה ממשק קריאה מודרני, נקי ומינימליסטי שמותאם בצורה מיטבית לכל מסך.

3. היעדר "אפקט רשת" (Network Effects)

בלוגספוט היא "אי בודד" ברשת. אין לה מנגנוני גילוי מובנים או יכולת המלצה הדדית בין כותבים בעלי תחומי עניין דומים. סאבסטאק מפעילה רשת קשרים מובנית המאפשרת לקוראים חדשים מתחומי הביטחון, הכלכלה והאסטרטגיה להגיע לתוכן בצורה אורגנית.

---

מה זה אומר עבורכם ואיך ממשיכים לעקוב?

הניתוחים האנליטיים, הערכות הרכש הביטחוניות וניתוחי בניין הכוח של "המשקיע העצמאי" ממשיכים במלוא המרץ, אך בממשק מתקדם, נגיש ונוח בהרבה.

כדי להמשיך לקבל את הניתוחים ישירות למייל שלכם (ללא כל עלות), כל שעליכם לעשות הוא להיכנס לקישור הבא, להזין את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם ולהירשם:

👉 https://onthevix.substack.com/

הערה: פוסטים הועברו לפלטפורמה החדשה כדי לשמור על רצף המידע והניתוחים ההיסטוריים.

נתראה בסאבסטאק,

המשקיע העצמאי

---

מחלה אוטואמיונית השתלטה על ההנהגת הממשלה שתוקפת את עצמה!

 השנה היא 2026. המזרח התיכון בוער באש מלחמה תמידית, וצה"ל כותש את חיזבאללה בעוצמה כבר 3 שנים. חיילים נהרגים ונפצעים בלבנון, הצפון סופג רקטות וכטב"מים של חיזבאללה במאות. במקביל, מאחורי הקלעים, משלחת ישראלית מנהלת משא ומתן היסטורי עם מדינת לבנון הרשמית על הסדרה מדינית כוללת וקביעת גבולות. ומי מנהל את המשא ומתן הזה? ממשלת הימין "על מלא", שכעת עומדת תחת לחץ ציבורי אדיר וניצבת  רגע לפני מערכת בחירות.  

ממשלה ללא מנדט ציבורי כאשר הסקרים מנבים לה רק 50 מנדטים.

אך בזמן שצה"ל מקיז דם וממשלת נתניהו יושבת מול הלבנונים, קורה משהו בלתי נתפס.  מנהיגי הממשלה נתקפה בחיידק אוטואימיוני המדביק רק את מי שמשקר לציבור. התופעה מוכרת בפוליטיקה המודרנית והיא נקראת "אפקט פינוקיו". במקום שינוי בטופוגרפיה של הפנים , הפה מפיק פנינים ללא שליטה רצונית בדיוק כשיושבים באולפן לראיון.

המילים הבוקעות מראשי המפלגות מהדהדות באוויר ויוצרות את אחד המופעים האבסורדיים ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית:

 בנימין נתניהו: אופוזיציונר נגד עצמו

בנימין נתניהו , המומחה לחוסר בטחון ותמיכה במחמאס   יצא אל המצלמות, בנאום מוקלט עוטה איפור כבד ושערו הסגלגל בוהק הישיר מבט חמור סבר, וירה את הטיעון המוחץ ביותר נגד הסכם המו"מ המתנהל:

"ממשלה רגע לפני בחירות לא יכולה לחתום על הסכם מדיני כזה! אין לה שום מנדט מוסרי או ציבורי לעשות זאת! יתרה מכך – מדובר בכניעה מבישה לטרור. ממשלה בראשותי מסרבת לדון עם לבנון, שהיא בפועל מדינת חיזבאללה. ממשלה בראשותי לא תהיה מחויבת לשום מסמך שנחתם מול ממשלת בובות של איראן!"

בצלאל סמוטריץ': שר האוצר לא מוכן למסור נכסים אסטרטגייים (דרום לבנון)

שר המשיחים , תומך החמאס ומדינה דו-לאומית שמדיניותו באיו"ש הביאה את אגף המבצעים לפני 7/10 לשלוח העתודה של  120 לוחמי קומנדו מהעוטף לשטחים ולאחרונה הרמטכ"ל הרים "10 דגלים אדומים" מול התוכנית לפזר 34 "יישובים" באיו"ש אמר את האמת שלו כאשר ההתישבות בלבנון אולי תתבטל:

"זהו מחטף לא חוקי ובלתי נסלח של ממשלה רגע לפני בחירות  ! אתם מוסרים נכסים אסטרטגיים ושטחים של מדינת ישראל לאויב בלי אישור כנסת. אנחנו נעתור לבג"ץ, אנחנו נהפוך את השולחן! אסור לחתום על הסכם כזה מול שלטון שנותן חסות לטרור!"

איתמר בן גביר: בעד הלוחמים, נגד החיזבאללה

בן גביר, מלך הסאונד-בייטס , חוסר המשילות  והמלחמה בערבים מספק  האיום האולטימטיבי:

"ההסכם הזה הוא יריקה בפרצוף של הלוחמים שלנו. מי שמדבר עם לבנון נכנע ליורשי נסראללה! כשאנחנו נהיה בשלטון, אנחנו לא נכבד את הנייר הזה. אני באופן אישי אדאג שנקרא את ההסכם הזה לחתיכות!"

 ישראל כ"ץ:שר בטחון כאסטרטג מודאג

שר הבטחון שהחליף את "החלטתי , הורתי , הנחתי" ל- "ראש הממשלה ואני החלטנו הנחנו  , הורנו " כהצהרת עצמאות אישית הצהיר:

 "זוהי קריסה אסטרטגית! איך אפשר לעשות הסכם עם מדינה שלא שולטת בשטח של עצמה? איך אפשר לסמוך על ממשלת לבנון כשהיא רק עלה תאנה של חיזבאללה?"

 אכן דברים קשים כנגד הממשלה ועומדים בניגוד לתמיכה של האופוזיציה במהלך. זו באמת מחלה קשה כשחלק מהגוף תוקף את יתר הגוף. אך ככה זה הימין. לא משילות, לא ניהול, לא אסטרטגיה, רק לתקוף את החלק של העם שרוצה כאן חיים טובים, שוויון  מלא ונשיאה מלאה בנטל. בלי שחיתות פוליטית , בלי "סידורי עבודה" למקורבים , בלי עובדי לשכת רוה"מ  המופעלים ע"י קטאר.  מה רע הסכם עם לבנון?

מים צלולים ובוץ פוליטי

כאן בדיוק טמונה הטרגדיה והאירוניה של הימין הקיצוני-משיחי ומכונת הרעל שלו . הם עסוקים באופן כפייתי בייצור בוץ, במקום להסתכל למציאות במים.

הציטוטים מעלה הם של הדוברים ביחס להסכם הגז עם לבנון ב- 2022 שנחתם בממשלת בנט-לפיד. כמובן שכל האיומים על ביטולו התפוגגו באוויר כשקמה ממשלת הימין על מלא.  היה זה סה"כ ביטוי של המחלה האוטואמיונית  שתקפה את מדינת ישראל -  הימין המשיחי קיצוני ומכונת הרעל נגד  המדינה. פוגעים בבטחון הלאומי ובלכידות העם. מדוע? כי לא יכולים אחרת, הוירוס זקוק לאנרגיה והוא מקבלה משקרים ושיסוי. אין שום מטרה אמיתי מאחורי החזות המתנפחים למעט כח כסף וכבוד.

ב-2022, המים הכלכליים היו המציאות. ישראל נזקקה לשקט תעשייתי כדי להפיק גז מ"כריש", במקביל ליצירת מנוף לחץ בינלאומי וכלכלי על לבנון (שדה מול שדה). הפתרון היה פרגמטי, קר, ומבוסס על ניהול סיכונים חכם של מערכת הביטחון. אבל עבור הימין, הפתרון הזה היה הזדמנות פז לזרוק רפש רעיל. הם המציאו תיאוריות כניעה, איימו ש"ממשלה רגע לפני בחירות לא יכולה לדון", וטענו בתוקף שכל מגע מול לבנון הוא בגידה.

היום, ב-2026, הם שוחים עמוק בתוך הבוץ של עצמם. הם מבינים בדיוק את מה שממשלת לפיד-בנט הבינה ב-2022: המזרח התיכון לא עובד על פי סיסמאות מ"הצל" או ציוצים זועמים ברשתות. דיפלומטיה נעשית מול אויבים. הסדרים נעשים עם מדינות כושלות, כי החלופה – כאוס מוחלט ושקיעה בבוץ הלבנוני לנצח – גרועה בהרבה.

הם מנהלים עכשיו משא ומתן מול מדינה שצבאה חלש, משותק, וצופה מהצד בצה"ל עושה עבורו את העבודה השחורה של פירוק ארגון טרור שהשתלט עליו. זו המציאות. היא אינה יפה, היא לא פוטוגנית, אבל היא הדבר האמיתי. אך במקום לעמוד ביושר ציבורי ולומר "טעינו ב-2022; הבנו שכדי להבטיח את ביטחון ישראל חייבים להגיע להסכמים פוליטיים מורכבים גם בתקופות רגישות", הם ממשיכים לזרוק רפש, לילל על חולשת צבא לבנון, ולעשות אקרובטיקה מילולית כדי להצדיק מדוע המשא ומתן שלהם ב-2026 הוא "גאונות אסטרטגית", בעוד המשא ומתן של 2022 היה "בגידה אנושה".

בסופו של יום, ההיסטוריה לא שופטת פוליטיקאים על פי רמת הצעקות שלהם באופוזיציה, אלא על פי המציאות שהם משאירים בשטח. הסכם הגז של 2022 שרטט גבול ימי, הכניס מיליארדים לקופת המדינה והניח תשתית בינלאומית שהיום ארה"ב והמפרציות נשענות עליה. ממשלת הימין של 2026, שפועלת תחת איומי בחירות, מוצאת את עצמה מתחננת לחתום על הסכם מול אותה מדינה שמנהיגיה נשבעו "לא לדון איתה לעולם". וחוץ מזה , ממשיכה לתמוך בחמאס.

ישראל של 2026 לא צריכה פוליטיקאים שצועקים אל מול המראה. היא צריכה מנהיגים שמוכנים סוף סוף להסתכל למציאות בעיניים – אל תוך המים – ולאסוף אומץ לעשות את הדבר הנכון, גם אם המשמעות היא להודות שכל מה שצעקו ב-2022 היה לא יותר ממופע פופוליסטי זול. כאלו לא תמצאו בליכוד או אצל המשיחיים.

המשקיעים בעולם רואים זאת ומבינים - ישראל לקראת שנים טובות יותר מונהגת בידי אנשים הרוצים עתיד טוב יותר לילדיהם ונכדיהם. שלא יתמכו בחמאס, לא יעודדו השתמטות , לא יקדמו חזון של מדינה דו לאומית המובלת ע"י שרים שאינם דוברי אנגלית שהאמירה "צר עולמם כעולם הנמלה" נתפרה עבורם.

 

גביית אגרת מעבר במיצרי הורמוז? - לא מחזיק מים לטווח בינוני...

  

איראן רוצה לגבות "דמי מעבר" במיצר הורמוז. הדבר מנוגד לאמנה  ימית עליה חתומות 171 מדינות  הקובעת  מעבר חופשי  במצרים הכרחיים אך איראן וארה"ב לא חתומות על האמנה כך שלכאורה הן יכולות לעשות "מה שהן רוצות".

 הבעיה במהלך  היא כפולה: 

הראשונה, אם שוברים את האמנות הבינלאומיות היוצרות "סדר עולמי" , מה ימנע מטורקיה להחליט על גביית אגרת מעבר במצרי הבוספורוס? מדנמרק לגבות מס  על כניסה לים הבלטי שהיה עד המאה ה- 19? מספרד , מרוקו ובריטניה על מעבר במצרי גיבלרטר (כניסה לים התיכון)?

הבעיה השניה היא שיש תחליף לא יקר למצרי הורמוז - צינורות גז / דלק לנמלים מחוץ להורמוז. לצנרת המוליכה נפט מחוץ לפרט הקיימת בערב הסעודית ובאמירויות / עומאן יש קיבולת לכ-  50% מתפוקת הנפט העובר בהורמוז. עלות ק"מ צנרת בקוטר גדול הינה כ- 3 מיליון דולר לק"מ כך שהפתרון להולכת הנפט והגז הוא עניין של החלטה להשקיע:

לאמירויות יש נמל נפט קיים מחוץ למיצרים (פוג'ארה) ורצועת חוף של 100 ק"מ בה ניתן להקים נמל נוסף , בנוסף המרחק מאבו דאבי לחוף בעומן הינו כ-  250 ק"מ. בקיצון ,   מהאמירויות לים האדום  - 1,600 ק"מ - פרויקט של 5 מליארד דולר מקטין ל- 0 את התלות של האמירויות בהורמוז בכלהקשור לנפט. . במונחים של ייצוא נפט / גז מדובר ב- "כסף קטן".

קטאר רחוקה 600 ק"מ מחוף עומן ו- 1,200 ק"מ מהים האדום.

כווית -1,300 ק"מ מחוף הים התיכון (סוריה / לבנון / ישראל)  עיראק  קרובה יותר  וקיים צינור נפט בין כירכוכ לנמל בטורקיה 

ערב הסעודית יכולה להחליט ללכת לכל כיוון וכבר יש לה את רוב המעקף  פעיל בהיקף של 7 מיליון חביות נפט המועברות לים האדום.

ההגיון המסדר הוא מי הלקוח לו מיועדת הסחורה ואיזו מדינה מיצאת:

• לטובת הייצוא לאירופה הנמלים בים התיכון הם אידיאליים. הדבר כבר בוצע ע"י הבריטים (צינור הנפט מעירק - כירכוכ  למפעלי הזיקוק בחיפה, "ציר הנפט" המוכר ממלחמת יום כיפור בגולן ) וע"י ישראל ואיראן (קו צינור נפט אילת אשקלון העוקף את תעלת סואץ) 
• ייצוא לאפריקה - דרך נמלי הים האדום 
• ייצוא למזרח (סין / הודו / קוריאה) - נמלים מחוץ להורמוז באמירויות ועומאן.

לטווח הארוך , הקמת תשתיות מחוץ להורמוז תשפר את ריווחיות היצואניות שכן עלות התובלה תרד כאשר יחסכו מאות / אלפי ק"מ של שייט ביחס לנמלים הקיימים. ביחס לייצוא לאירופה מדובר בחסכון דרמטי אם מיכליות ענק יטענו גז בנמל בים התיכון במקום לצאת מקטאר / כווית ולהקיף את אפריקה.

ללא קשר לתוצאות המשבר הנוכחי, מבחינת המדינות המייצאות נפט / גז במפרץ, יצירת מעקף להורמוז הופך להיות הכרח לביטחון הכלכלי שלהם ללא קשר אם יגבה "מס מעבר" בהורמוז או אם השלטון באיראן יתחלף. העלות הנמוכה במונחים של בטחון כלכלי לאומי של הקמת צנרות נפט עוקפי הורמוז הופכת ההחלטה לטריוויאלית ביחס עלות / תועלת כביטוח לכלכלה הלאומית.

מעבר לכך , לארה"ב יכולות הפקת נפט / גז גדולות מאוד ותשתיות ייצוא מפותחות והיא הופכת להיות יצואנית גדולה של נפט / גז עם תנופה גדולה של בניית מסופי גז לייצוא לאירופה בשל החרם על הגז הרוסי בעקבות המלחמה באוקראינה.

במבט כולל, בעולם יש 19 מדינות המפיקות יותר ממליון חביות נפט גולמי ביום. מתוכן, מדינות שאינן מושפעות מהמשבר בהורמוז , מפיקות 44 מיליון חביות ביום. בשלב זה ייצוא הנפט מהמפרץ ירד ב- 10 מיליון חביות ביום כך שהעלאת תפוקה של יתר המדינות תפצה על חלק ממנו. בהנחה של של ירידה בביקושים בשל המחיר ושיחרור של מאגרי עתודות נפט , ההשפעה  הכלכלה העולמית היא נמוכה מאוד.

בהיבט של ישראל, צינור גז מהמפרץ לחיפה / אשקלון יאפשר חיזוק הקשרים הכלכליים עם מדינות המפרץ ,  אך גז מפרצי העובר בירדן וללא ספק במקרה זה יגיע גם למצרים  יקטין ואף יבטל את התלות שלהן בגז ישראלי או לפחות ייצור לחץ תחרותי על המחירים....

תשואות קרנות גידור ב- 2025 - ומה אצל משקיע?

 

בפוסט על תשואות 2024 כתבתי:

במבט קדימה , היכולת להמשיך להכות את השוק ב- 2025 תהיה  כמובן תלויה בביצועי מדד ת"א 125. אני בדעה כי השוק יעלה , יתכן אף בחוזקה,  אך מכיוון שתשואות האג"ח בסיכון אינן גבוהות כשהיו לא ניתן יהיה  להשיג את השוק אם ימשיך בריצתו. אם יהיה תיקון או עליה מתונה, זה סיפור שונה אך אני באמת צופה עליה משמעותית בשוק במהלך 2025 בהינתן שהמלחמה תסתיים. ביום שהממשלה תיפול, הבורסה תעלה לפחות ב- 5%....    

כמה שהייתי אופטימי בסוף - 2024, עוצמת  העליות החדות בשוק הפתיעה אותי. מצד אחד בכל אשר אני פונה הציבור עייף ומצוברח ומצד שני הבורסה דהרה לאחת השנים הטובות אי פעם.

כמו כל שנה, הסטטיסטיקה ארוכת הטווח המראה כי 80% מקרנות גידור אינן מכות את השוק לאורך זמן , גם כאן מתוך 19 קרנות רק 2 הכו את מדד השוק בשנת 2025. ו- 38% ( 7 מ- 18)  מהקרנות ברשימה היכו המדד לאורך 3 שנים. 

מבחינת תשואות הקרן, חשבון מנייתי בישראל המקביל למדיניות ההשקעה של קרנות הגידור הניב 44% בשנת 2025 המקביל למקום 6 מתוך 19 קרנות . בראיה של 3 שנים התשואה המצטברת 90% , בממרכז תשואות הקרנות אך נמוך מתשואת השוק.

כשיתפרסמו תשואות קרנות הגידור "גמישות" , אבחן את תשואת התיק המשלב אג"ח בסיכון

חנינת נתניהו - סליחה, זה בכלל בשבילכם- עדכון - סליחה, זה בכלל מהסבא – פצצת האטום המשפטית של שר המורשת

אם חשבתם שהשנה הזו לא יכולה להיות הזויה יותר, הגענו למרץ 2026, והמציאות הישראלית החליטה לעשות לנו פליק-פלאק לאחור היישר אל תוך מופע קרקס שבו הפיל דורך על מנהל הזירה, הליצנים מנסחים חוקי יסוד, ומנהל דוכן צמר הגפן המתוק מקבל את המפתחות לכספת.

השבוע, רבותיי, בזמן  מלחמה  כשטילים נופלים על ערי ישראל וצה"ל פועל באיראן , לבנון ועזה , התרחש נס משפטי. מסמך פלאי, עב כרס, המשתרע על פני לא פחות מ-17 עמודים נוטפי קדושה, יומרנות ופסוקים, שוגר אל בית הנשיא. על החתום? לא אהרן ברק או מאיר שמגר, ואפילו לא יריב לוין (שנזכר פתאום, באיחור אלגנטי, שיש לו "ניגוד עניינים" מול הבוס). על החתום מתנוסס שמו של ממלא מקום שר המשפטים לענייני חנינות, השר עמיחי אליהו.

כן, אותו עמיחי אליהו. האיש שבתחילת המלחמה הציע בנונשלנטיות מחרידה לפתור את בעיותינו בעזה בעזרת פצצת אטום, גילה פתאום נשק יום הדין מסוג חדש: פצצת חנינה תרמו-גרעינית, המיועדת לאדות את ההליך הפלילי של ראש הממשלה.

האירוניה כאן כל כך סמיכה שאפשר לחתוך אותה בגרזן. הרי כשעמיחי אליהו פלט את הגיגיו האטומיים, בנימין נתניהו מיהר להתנער ממנו כאילו היה סושי שעמד יומיים בשמש. "דבריו של השר אליהו מנותקים מהמציאות," זעק אז ראש הממשלה, ואף הודיע על "השעייתו" מישיבות הממשלה. השעיה שהחזיקה מעמד בדיוק דקה וחצי. והנה היום, גלגל מסתובב לו: נתניהו, שזרק את אליהו מתחת לגלגלי האוטובוס, מניח כעת את גורלו המשפטי ואת כרטיס היציאה שלו מהכלא בידיו של אותו פירומן בדיוק. מדהים איך פתאום אליהו כבר לא "מנותק מהמציאות", אלא איש סוד המופקד על תורת הנסתר של מחלקת החנינות. איש שביום-יום מפגין אדישות מקפיאה לסבלם של חטופים, מפונים ואזרחים שאינם ממחנהו, הופך פתאום למאמא תרזה של הפוליטיקאים הנאשמים, ומדבר ברוך על "חסד", "רחמים" ו"פיוס".

אבל כשצוללים אל תוך הטקסט המכונן הזה, מבינים מיד שאין שום סיכוי שעמיחי כתב את היצירה הזו לבד. זהו לא מסמך משפטי; זו יצירת אמנות אקלקטית. בין השורות, בין פסוק לפסוק, מבצבצת בבירור טיוטה שנכתבה, נערכה והודפסה בשלושה קולות שונים.

קול א': הפסיכולוגית מקיסריה
הקול הראשון בוקע היישר ממעמקי הנפש הפצועה של הגברת הראשונה, שרה נתניהו בכבודה ובעצמה. אף משפטן שפוי לא היה מקדיש פסקאות שלמות (עמוד 3 במסמך) לתיאור "המשאבים הנפשיים הכרוכים" בהליך הפלילי. השר אליהו קובע כי זמנו של ראש הממשלה הוא "משאב ציבורי מוגבל ולא בר-תחליף" (עמוד 14). אפשר ממש לשמוע את רקיעת הרגל ואת צקצוק השפתיים של הגברת, שמסבירה לשר המורשת שבעלה פשוט עייף מדי, חשוב מדי ורגיש מדי בשביל לשבת על ספסל עץ קשה במחוזי, ומישהו חייב לארגן לו פתק שחרור. הרי "התעקשות המערכת על מיצוי הדין", נכתב שם, "משולה לעיסוק דקדקני בנהלי הבטיחות של מכבי האש, שעה שהבית כולו עולה בלהבות". הבית נשרף, אז למה להתקטנן על משפט קטן?

קול ב': ילד הפלא ממיאמי
אם הפסיכולוגית סיפקה את המסגרת הרגשית, הרי שהבן-יקיר-לי, יאיר נתניהו, תרם את הטינופים. כל פרק ו' במסמך, המוקדש ל"התנהלות השערורייתית של היועצת המשפטית לממשלה", נראה כאילו הועתק ישירות מפוסט זועם בטלגרם או מציוץ רעיל ממיאמי. הפקידים האפורים במחלקת החנינות דרשו בחוות הדעת שלהם הודאה באשמה. אבל לילד ממיאמי, דרך צינור הפליטה של השר אליהו, אין סבלנות לתקדימים משעממים. הוא נכנס בגלי בהרב-מיארה ב-200 קמ"ש: "הרפתקנות תביעתית", "בוז לשלטון החוק", "אדישות לאינטרס הציבורי". שום בקשת "חסד ורחמים" אינה שלמה בלי כניסה חזיתית באמ-אמא של התביעה הכללית. נימוק חנינה מדהים: "אדוני הנשיא, תן לו חנינה, כי התובעת שלו היא פושעת שערורייתית".

קול ג': הפלפול הגרעיני של השר
ועל כל התבשיל המשפחתי מנצח עמיחי בעצמו, שמספק פלפולים תיאולוגיים שחושפים את הפער הקומי בין הניתוח המקצועי של המשפטנים לכתיבה הפואטית שלו.

המשפטנים כותבים בעורכדינית: סמכות החנינה אינה שואבת את כוחה במנותק מהודאה ולקיחת אחריות. אי אפשר לבקש רחמים כשאתה משוכנע שתופרים לך תיק. אבל לעמיחי אין צורך בחוק הפלילי – יש לו את ספר שמות. בפסקה לשונית מאלפת (עמוד 13), הוא מסביר לנשיא שהמילה "חנינה" מגיעה בכלל מהמילה "חינם"! כן, הוא מצטט: "וחנותי את אשר אחן - מי שאין לו, אני עושה לו חינם".

איזה היגיון מבריק ואיזו התאמה קוסמית ללקוח! הרי אם יש משהו שכולנו יודעים שראש הממשלה שלנו מעריך באמת ובתמים, זה לקבל דברים בחינם. סיגרים בחינם, שמפניה בחינם, כביסה בחינם. למה להתקטנן על חפצים גשמיים כשאפשר לקבל זיכוי משפטי קומפלט ללא תמורה על חשבון הבורא (ובחתימת הנשיא)? נתניהו לא אשם, הוא פשוט הצרכן הגדול ביותר של חסד אלוהי בחינם.

ואם כבר מגייסים את התנ"ך, למה לא לקפוץ גם לתקופת הרנסנס? במסמך, השר אליהו משווה את הדרישה של מחלקת החנינות מנתניהו להודות באשמתו... למשפט גלילאו גליליי! קראתם נכון. גלילאו נרדף, עונה ונכלא על ידי האינקוויזיציה משום שהעז לטעון שכדור הארץ נע סביב השמש. ראש ממשלתנו, לעומתו, "נרדף" כי הוא פשוט מסרב להאמין שכדור הארץ איננו נע סביבו. השר מסביר לנו שלדרוש הודאה ממי ש"תופרים לו תיק" זו כפייה של דת הפרקליטות. ואף על פי כן, נוע תנוע!

הנשק הסודי: סבא
אבל שיא המסמך, הדובדבן שבקצפת הרדיואקטיבית הזו, מגיע ממש בסוף (עמוד 16). אחרי שסיים עם גלילאו, חינם, וחורבן בית שני, עמיחי שולף את כלי הנשק האולטימטיבי שלו, זה ששום פקיד במשרד המשפטים לא יכול להתחרות בו: סבא שלו.

וכך הוא כותב: "מבקש אני ממך... בשם סבי הגדול, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, אשר אהבת ישראל ודאגת האומה בערו בעצמותיו... ללכת בדרכו המנהיגותית האמיצה של אביך, נשיא המדינה השישי חיים הרצוג".

שחמט, משפטנים עלובים! כשהטיעונים המשפטיים נגמרים, כשהראיות בתיק 4000 לא מסתדרות לכם, תמיד אפשר להביא פתק מהסבא. מה השלב הבא בדיוני ההוכחות בתיק 1000? זיכוי מאשמה כי האדמו"ר מלובביץ' הופיע בחלום של צוות ההגנה?
ויותר מכך, המניפולציה הפסיכולוגית על הנשיא הרצוג מושלמת: "תהיה גבר כמו אבא שלך". אבא שלך חנן את אנשי השב"כ בפרשת קו 300 למרות שריסקו למחבלים כפותים את הראש עם אבן, אז למה שאתה לא תחון ראש ממשלה שמחץ למדינה שלמה את התקווה תמורת סיקור אוהד בוואלה? הרי זה בדיוק אותו דבר!

הו, איזה חזון מטורף משורטט לנו כאן. בשנייה שבה הנשיא ייכנע לסחטנות הרגשית ויחתום על החנינה – ינחת כאן שלום עולמי. המשפטנים יעברו הסבה מקצועית לכתיבת פיוטים, יאיר יחזור ממיאמי ויפתח חברת קבלנות לסיורי סליחות, החרדים יפרצו את שערי הבקו"ם ויסתערו על רפיח עם מסכת בבא קמא פתוחה, ואיתמר בן גביר יקים סיירת לחלוקת סוכריות טבעוניות בצמתים. והדובדבן? שרה תזמין את גלי בהרב-מיארה לכוס תה וסיגר (הכל על חשבון המדינה, כמובן. הרי סגרנו שזה "חינם", לא?).

אבל עד שהאוטופיה הזו תגיע, נשארנו עם מסמך אחד שמוכיח דבר פשוט: במדינה שבה אנו חיים כיום, כשיש לך טיוטה שמכתיבה האישה מבלפור, טינופים שזורק הילד ממיאמי, פלפולים מופרעים של שר שרוצה להפיל עלינו פצצת אטום, וגיבוי היסטורי מסבא רב-בריח בשמיים – מי, למען השם, צריך את שלטון החוק?

פוסט מיום 30/11/2025 - על בקשת החנינה

השבוע, רבותיי, התרחש נס. לא נס פך השמן, אלא נס פך הדיו. מכתב מנומק, עב כרס ומרטיט לבבות שוגר אל בית הנשיא על ידי פרקליטיו של ראש ממשלתנו, ובו דרישה צנועה, כמעט ביישנית: תנו לו חנינה.

אלא שמיד כשצללתי אל הטקסט, דמעות של התרגשות הציפו את משקפיי. שהרי האזרח הקטן והחשדן עלול לחשוב שמר נתניהו מבקש לבטל את משפטו כי לא מתחשק לו לעמוד על הדוכן בדצמבר ולענות לשאלות קנטרניות על שמפניות וסיגרים בזמן מלחמה. הו, קטני אמונה שכמותכם! המכתב מבהיר זאת בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: הוא לא מבקש את החנינה בשבילו. חלילה. הוא מבקש אותה בשבילנו.

זוהי ההקרבה האולטימטיבית. האיש מוכן לוותר על הזכות הבסיסית להוכיח את חפותו, רק כדי שהעם הזה יתאחד. כן, כן. זהו ההיגיון הצרוף: כל עוד המשפט מתנהל, העם משוסע. ברגע שבו הנשיא יחתום על החנינה – פוף! השלום הפנימי יפרץ כמעיין המתגבר.

אני כבר רואה את זה בעיני רוחי. בשנייה שתתקבל החנינה, יריב לוין ייכנס ללשכתו, יגרוס את הרפורמה המשפטית ויאמר: "זהו, קיבלנו מה שרצינו, מעכשיו רק דמוקרטיה ליברלית ושיוויון זכויות מלא". שמחה רוטמן ירוץ לחבק שופטי עליון ויציע להם קפה הפוך עם חלב שקדים.

אבל זה לא עוצר שם. הו, לא. הרי החנינה היא "לטובת העם". ומה טוב יותר לעם מאחדות? החרדים, ששמעו שביבי קיבל פטור מהמשפט, יבינו מיד את גודל השעה. אוטובוסים עמוסים בבחורי ישיבה ידהרו לבקו"ם בשירת "אני מאמין", כשהם משאירים מאחור את הסוגיות של אביי ורבא לטובת סוגיות של נגמ"ש ואפוד קרמי. בן גביר יודיע חגיגית שהוא מפסיק לחלק נשק לכל דורש ומתחיל לחלק פרחים בגדה המערבית כדי לקדם את חזון שתי המדינות. הסיפוח? הוא יהפוך לסיפוח לבבות בלבד. הכל בזכות אותה חתימה קטנה של הנשיא. איזה חזון! איזו אידיליה!

וישנה גם שאלת העיתוי, כמובן. הציניקנים ישאלו: "למה עכשיו?". הרי מיד אחרי השבעה באוקטובר, כשהמדינה באמת הייתה זקוקה לליטוף של אחדות, ראש הממשלה היה עסוק מדי. הוא היה טרוד במשימות לאומיות דחופות, כמו מחיקת ציוצים שמאשימים את ראש אמ"ן בבוקר של הטבח, או בדיקה קפדנית של מי בדיוק לא העיר אותו ב-06:29. אז, בזמן שחיפשנו את הראש, הוא היה עסוק בלחפש אשמים.

אבל עכשיו? אוהו, עכשיו זה הזמן. דווקא  שהעדות שלו מתקרב לשיאה כמו רכבת משא נטולת בלמים, פתאום נזכר המנהיג ש"טובת העם" מחייבת לעצור הכל. לא כי הוא חושש לעמוד שם, מזיע, ולהסביר למה הוא אישר הטבות לבעלי הון. מה פתאום. הוא פשוט חרד שמא המראה שלו על דוכן העדים יפגע במורל הלאומי. הרי איך יוכל חייל בעזה להילחם, בידיעה שהמנהיג שלו נאלץ לענות אמת ושלא ניתן לשקר תחת שבועה? זה הרי סיכון ביטחוני ממדרגה ראשונה! 

ושיא האירוניה, רבותיי, הוא בשימוש במונח "ממלכתיות". המכתב זועק לממלכתיות. אותה ממלכתיות שנרמסה עד דק. הרי זה אותו אדם שכששואלים אותו "מי אחראי למחדל הגדול בתולדות המדינה?", הוא עונה "כולם חוץ ממני", וכשמציעים לו להקים ועדת חקירה ממלכתית – הוא בורח ממנה כמו מאש, בטענה ש"עכשיו לא חוקרים" ו-"צרכים הסכמה לאומית רחבה", כלומר אני אמנה את החוקרים ואומר להם גם מה לחקור.

אז בואו נעשה סדר בהיגיון הקישוני החדש:

כדי לחקור את המחדל – אסור להקים ועדת חקירה ממלכתית, כי אין אמון בממלכה. 

אבל כדי לחלץ את המנהיג ממשפט פלילי – חובה לתת חנינה ממלכתית, כי זה "חיוני למאמץ המלחמתי".

מי שלא לוקח אחריות על הטרגדיה הגדולה ביותר של העם היהודי מאז השואה, מבקש כעת שהעם ייקח אחריות עליו וישחרר אותו מעולו של החוק. למה? כי הוא "עסוק". זה שהצהיר בבית משפט שאין לו קושי לנהל מדינה במקביל לבית לניהול תיקיו בבית משפט פתאום עסוק. הוא עסוק בלנהל את המלחמה שהוא הבטיח לנו שתיגמר בניצחון מוחלט, בדיוק כמו שהוא הבטיח שהחמאס מורתע וכסף קטארי זה שקט תעשייתי.

אז אנא מכם, כבוד הנשיא, שקול זאת בחיוב. אם תחתום, אולי באמת תבוא האחדות. האחדות של כולנו בצחוק מר ומתגלגל על כך ששוב, ובפעם המי-יודע-כמה, סיפרו לנו שהשתן שיורד עלינו הוא בכלל גשם של ברכה.

שלכם,

האזרח הקטן (שעדיין מחכה לחנינה על הדו"ח חניה מ-2018).

גיוס חרדים - פריצת דרך! מעתה הסנקציות ידברו - החברה החרדית לפני שינוי מהותי

 

שנתיים וחצי של טרלול מערכתי בנסיון לחוקק חוק השתמטות הסתיימו בסיום   צפוי. הנהגת הכת החרדית היא אוסף סמרטוטים שלא מסוגלים לקבל החלטות קשות ובמקום זה מפקירים את מצביעיהם   בדיוק כמו השילטון האיראני הדבק באידיאולוגיה הרסנית שאינה מתקבלת בעולם ומפקיר את עמו. לקנאות דתית-אידיאולוגית  תוצאה זהה בכל מקום - הרס חברתי-כלכלי .

בתחילת 2025 כתבתי כי החרדים כבר הפסידו במערכה על חוק ההשתמטות ויהיה חוק גיוס אמיתי , זו התוצאה היחידה האפשרית כאשר צווים החלו להשלח לכל חייבי הגיוס החרדים. מרגע זה שעון העריקות הממוסדת החל לתקתק. הנהגת הכת , במקום לנצל הזמן לחוקק חוק גיוס אמיתי שיאזן האינטרסים של האוכלוסיה החרדית ושל מדינת ישראל ,המשיכה באידיאולוגיה הלא יהודית של "מצוות עריקות"  ובחרה שלא להכריע בסוגיות הקשורות לחוק אמיתי ובכך קיבלו על עצמם החרדים  , לפחות ל- 18 חודשים הקרובים , את עולו של חוק שרות בטחון הקיים.

ההחלטה היא כבדת משקל המשנה את "כללי המשחק".  בתוך שנה , 100 אלף חרדים יוגדרו עריקים. המסה הופכת את העריקות מעניין אישי לנושא מוסדי - סקטור שלם פורע חוק בנושא קריטי - התגייסות להגנת המדינה בשעת מלחמה!  מול מספרים אלו , לדמוקרטיה אין ברירה אלא להעלות מאוד את רף הענישה , לא   באמצעות המשטרה הצבאית  אלא ענישה כלכלית שתובל ע"י סדרה של עתירות לבית משפט  להפעלת סנקציות מתבקשות , מעבר לסנקציות המוכרות:

בראש ובראשונה  הסנקציות יופנו כנגד מערכת החינוך החרדית על זרמיה השונים - המימון לישיבות למשתמטים יופסק , כספים קואליציונים המגיעים בעקיפין באמצעות מנגנונים מוסדיים חרדיים  למשתמטים יעצרו.

הנושא השני הוא לחץ כלכלי המתבטא בביטול הטבות רוחבי   - מניעת כל סיוע / סובסידיה /  הטבה  - ממחיר למשתכן ועד לימודים באוניברסיטה, מהטבות הקשורות למצב הסוציואקונומי ("תווי קניה" של שס) ועד הנחות בתחבורה ציבורית. 

הנושא  השלישי הוא עבודה במגזר ציבורי - לא יעלה על הדעת כי עריק או מי שמעודד עריקות (מה ההבדל בין זה לטרור?) יהיה עובד מדינה , עובד רשות עירונית או כל גוף המקבל מימון מהמדינה (למשל ישיבה ,  מפלגה , רבנות , רשת חינוך נתמכת ). ראש ישיבה שבוגריה אינם מתגייסים הוא   מעודד עריקות ובאופן פשוט - בוגד במדינה. התגובה של דמוקרטיה המתגוננת בפני אנרכיה ואי ציות ממוסד לחוק תהיה או  שהישיבה תיסגר או שראש הישיבה יוחלף ויכנס לרשימה שחורה של מנועי העסקה במגדר הציבורי.

בנוסף בעולם מקובלות סנקציות נוספות שכנראה ידרשו חקיקה במסגרת הממשלה הבאה:

קנס כספי -  החל מניעת נקודות זיכוי של מס הכנסה  ועד הטלת קנס חודשי (נניח 1,000 ש"ח בחודש על כל חודש השתמטות) שיביא למצב בו מי שלא משלם יופעלו כנגדו תהליכי גביה שבסופם פשיטת רגל (חוסר יכולת לקבל הלוואה / כרטיס אשראי) 

מניעת היכולת לבחור ולהיבחר - עריק שלא משרת , מדוע שתהיה לו זכות בחירה?

ה- 18 חודשים הבאים הולכים להשפיע על הכת החרדית כפי שלא הושפעה מעולם במדינת ישראל. לראשונה מהקמת המדינה המגזר החרדי יאושם בחוסר נאמנות למדינה  ויעמוד בפני סנקציות אזרחיות קשות שיפגעו בבסיס הקונספציה שנבנתה במהלך עשורים - חברת לומדים החיה על חשבון  המגזר העובד והמשרת תוך קומבינות תקציביות ומרמה  לנצל  עד תום כל הטבה אפשרית  של "שלטון הכופרים" . 

התוצאה לדעתי בלתי נמנעת - שינוי יסודי בחברה החרדית

פוסט לפורים - ממשלת ישראל מתחפשת – גרסת שושן הבירה 2026 (מבוסס על סיפורים אמיתיים, לצערנו):

 

הממשלה והקואליציה הגרועה בתולדות ישראל מורכבת מדמויות "סגנוניות" אם נקוט בלשון נקיה. איכות החומר האנושי בשילוב הצורך לייצר יחסי ציבור על מנת לקושש קולות בפרימריז או בבחירות או סתם ניתוק טוטאלי ממציאות נורמטיבית מאפשר לשרטט קווי דימיון עם דמויות מגילת אסתר, אך אתחיל עם אסופת בני אדם המתחפשים לממשלת ישראל:

 1. תחפושת "גיבורי העל מול חמאס" (או: משלוח מנות לסינוואר)
על הבמה הם עטו גלימות וזעקו "חזקים מול חמאס", אבל מאחורי הקלעים התייחסו לחמאס כאל נכס ושלחו לו משלוחי מנות במזוודות. התוצאה? קמנו למציאות המדממת של ה-7/10, ושנתיים וחצי אחרי, רשעי עמלק של חמאס עדיין מסתובבים בעזה ולא נתלו על העץ.

 2. תחפושת "השריף של עיירת הפיתוח" (או: הפקרות המערב הפרוע)
ממשלת משילות שבה אין משילות בשום מקום – לא בנגב, לא בגליל ולא באיו"ש, הכל הפקר כאילו שתינו קצת יותר מדי. חוק הגיוס לא נאכף על המגזר שהמלך חפץ ביקרו, ומרוב "ריבונות", הדוד אחשוורוש מאמריקה מתערב בתהליכי חנינה, בעוד חברת קואליציה מתבלבלת בטקסט וקוראת לאחשוורוש להטיל סנקציות על נשיא המדינה שלנו. עיר שושן נבוכה!

 3. תחפושת "לוחמי הסיירת" (או: פטורים כמו אוזני המן)
ממשלת המלחמה, שרוב שריה לא החזיקו קפצונים מימיהם או שלא שרתו כלל, נלחמת בחירוף נפש... כדי לארגן פטור לחרדים! המילואימניקים והסדירים נקרעים, נלחמים בעזה, בלבנון ובאיראן ועומדים מול הארכת שירות, אבל בוועדת חוץ וביטחון ממשיכים לאפות חוקי פטור ולחלק אותם לחברי הקואליציה כאילו היו אוזני המן.

 4. תחפושת "רובין הוד של העניים" (או: מתנות לאביונים... המקורבים)
ממשלת "ההגנה על החלשים" ששולפת מהשק את מס המע"מ (המס הכי לא צודק) ומטילה אותו על ההמונים. ובמקביל? מקיימת מצוות "מתנות לאביונים" רק לאוכלוסייה נבחרת בדמות כספים קואליציוניים. שרידות פוליטית קודמת לעזרה לחלשים – העיקר שהמשתה יימשך!

 5. תחפושת "נצח ישראל" (או: קסם המדינה הדו-לאומית)
הם מתעטפים בטלית ודגל, זועקים סיסמאות ימין מלא-מלא של "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", אבל בפועל מתנהלים בעיוורון שסולל ישירות את הדרך לסיפוח ולמדינה דו-לאומית. קלאסיקה של "ונהפוך הוא" דמוגרפי.

 6. תחפושת "הקוזק הנגזל" (או: זה לא אנחנו, זה המן!)
ממשלה שיושבת על כיסא המלכות, מחזיקה בשרביט, לא עושה כלום - אבל כל היום מתבכיינת ומאשימה. תמיד זה בגלל מישהו אחר: בגלל בג"ץ, בגלל הצבא, בגלל הפקידים, בגלל התקשורת או בגלל ושתי. אפס לקיחת אחריות בתיאטרון המסכות הזה.

 7. תחפושת "ממשלת האחדות והריפוי" (או: מפלגים עד דלא ידע) - 
על הבמה הם מדברים על "אנשים אחים אנחנו" וקוראים לאחדות מול האויב, אבל בחדרי החדרים מפעילים מכונות רעל שמשסות איש באחיו. כל מי שחושב אחרת, מבקר או מוחה, מתוייג מיד כבוגד, עוכר ישראל או משת"פ של האויב. במקום לחבר את העם בשעתו הקשה ביותר, הם מנהלים מסע פילוג על סטרואידים, כי בקואליציה הזו, הדרך היחידה להישאר בשלטון היא לגרום לנו לשנוא אחד את השני – עד דלא ידע.

וכעת ת "שבעת המופלאים" הבולטים בסגנונם הדומה לדמויות מהמגילה. אני מניח שאצל חלקם זו תחפושת ציבורית, אך יש בהם שזו לא הצגה אלא "זה מה יש". מה יותר חמור, זה עניין של דעה:

1. המן האגגי – איתמר בן גביר (השר לביטחון טיקטוק ופיתות) 

בדיוק כמו המן, הוא אובססיבי לכבוד ומשתגע כשלא משתחווים לו (או כשלא נותנים לו להיכנס לקבינט המלחמה). במקום לרכוב על סוס, הוא דוהר ברכב שרד ממוגן, עושה תאונות בדרך לאולפנים, ומפזר איומים על "שומר חומות 2". הוא יבעיר את כל המזרח התיכון בשביל סרטון טיקטוק מוצלח מזירת פיגוע, ואם מישהו מעביר עליו ביקורת – הוא מיד מקים לו כיתת כוננות מול הבית.

2. זרש – טלי גוטליב (ח"כית הקונספירציות והמגפונים) 
היועצת של המן שיודעת הכל, רואה הכל, וצועקת את זה במליאה. זרש-גוטליב בטוחה שמרדכי היהודי הוא בכלל סוכן של הדיפ-סטייט, שהשב"כ פרץ לה לסוס, וששקמה ברסלר אחראית לזה שאסתר הגיעה לארמון. היא לא צריכה הוכחות, היא פשוט פותחת לייב, שולפת מגפון וצורחת על יו"ר הכנסת שהוא בוגד עד שסוגרים לה את המיקרופון.

3. ושתי – מירי רגב (שרת הטקסים, היהלומים והפקקים) 
כמו ושתי, הכל אצלה סובב סביב כבוד, מסיבות וטקסים. הממלכה קורסת? הרכבת לא עובדת? יש מלחמה? זה לא מעניין. היא בחו"ל, רצוי עם סוף שבוע ארוך.  מה שחשוב זה מי מנחה את טקס הדלקת המשואות ואיך היא נראית בפריים. כשקוראים לה לבוא לעזור, היא עונה: "אני לא יכולה, המנכ"ל שלי בדיוק מפטר את הנהג שלי כי הוא לא פתח לי את הדלת מספיק מהר". היא תעשה הכל בשביל ספין, כולל להודיע שהיא מחלקת חינם כרטיסים לכרכרות של שושן (שלא קיימות).

4. אחשוורוש – יצחק גולדקנופף (השר המנותק לחלוטין מהאירוע) 
יושב על כיסא המלכות (או במשרד השיכון), מסתכל על הממלכה שעולה באש, ומוציא תגובה: "למי רע פה? אני לא מבין". הוא מעביר 180 יום במשתאות, מנותק לחלוטין מהמציאות של העם, ומוכן לחתום להמן על כל גזירה – בתנאי שיעבירו לו עוד 500 מיליון שקל קואליציוניים למוסדות של הזרם שלו. שושן נבוכה? שיגידו תודה שהוא בכלל קם בבוקר.

5. בגתן – ניסים ואטורי (הח"כ שזומם להטריל את עצמו) 
אמור להיות שומר סף, אבל בפועל רק עושה פדיחות שמסכנות את המלך. ואטורי הוא הח"כ שמצייץ שטויות איומות ב-2:00 בלילה (למשל "לשרוף את עזה!"), ובבוקר כשהעולם דורש הבהרות, הוא מוחק, אומר שפרצו לו לטוויטר, ומאשים את האופוזיציה. מנסה לייצר כותרות, אבל בסוף תמיד מוצא את עצמו מורחק מהמליאה בוועדת האתיקה.

6. תרש – עמיחי אליהו (שר המשרדים המומצאים ופצצות האטום) 
שותפו של בגתן. שר המורשת עם משרד שאין בו כלום ושום דבר, חוץ מתקציב יח"צ מנופח. בניסיון נואש להראות שהוא קיים, הוא זורק לאוויר הצעות הזויות (כמו "בואו נזרוק פצצת אטום על עמלק"). כל פעם שהוא מדבר, משרד החוץ של שושן צריך להוציא הודעת הבהרה ב-8 שפות שהוא לא באמת מייצג את הממשלה.

7. חרבונה (זכור לטוב) – ישראל כ"ץ (שר ה-AI וגניבת הקרדיטים) 
האופורטוניסט המושלם. הוא לא באמת מנהל את המלחמה או את החוץ, אבל הוא אשף ביחסי ציבור. כשהוא רואה שהמן נופל ואסתר מנצחת, הוא מיד רץ למחשב, פותח Midjourney, ומייצר תמונה של עצמו כגיבור שרירי שמפיל את העץ של המן, יחד עם ציוץ באנגלית שבורה שמתייג את מלך פרס, נשיא טורקיה ואילון מאסק. מי עשה את העבודה הקשה? צה"ל ומרדכי. מי לקח את הקרדיט? חרבונה כ"ץ.

חג פורים שמח! (עד דלא ידע... או עד הבחירות, מה שיבוא קודם).  משנכנס אדר מרבין ב(הצעות אי) אמון!

דה לסר אג"ח ח'- מלכודת או הזדמנות ? - עדכון - לקראת הפרת אמות מידה פיננסיות - החברה מבקשת להתעלם

 

חלפו שבועיים מהפוסט המקורי והחברה מודה בעקיפין כי אינה עומדת באמות המידה הפיננסיות של אג"ח ח'. 

ההפרה נוצרת כתוצאה מהתחזקות השקל וממכירת  הנכסים גורדון ומק-ארתור אשר תחת LOI שאם יתממש יניב 11M$~  שהם 24%   פחות מהשווי בספרים - 14.37 - אחרי הוצ' עסקה. עסקה זו "מקבעת" שווי בטוחות כאשר המקום השעבוד על נכס הרשום בספרים בשווי גבוה, מתקבל מזומן לחשבון  הנאמנות בשוי פחות.

במקרה של מכירה מחושב יחס הבטחונות כדלקמן: מהיקף החוב לאג"ח ח' מנוכה  המזומן בחשבון הנאמנות וסכום זה מחולק בבטחונות שנותרו הינו ה- LTV . היחס אמור להיות נמוך  מה- LTV המקסימלי המותר .  החברה כנראה יודעת כי היחס יהיה גבוה מכך.

הבעיה קשה. מכירת נכס מחייבת הודעה על ה- LTV :

מה עושים? במקום לבוא למחזיקים ולתת פתרון אמיתי לבעיה , שעפ"י הפוסט מטה היא הרבה מעבר לשיעור ה- LTV לאחר מכירת שני נכסים קטנים, החברה "מורחת" את המחזיקים ודוחה את הקץ בתעלול משפטי , תיקון בשטר הנאמנות ,  שבאופן פשוט אומר:

"אם כל תמורת המכירה מופנית לפדיון מוקדם , אז נסכים כי ה- LTV לפני המכירה ואחריה הוא ה- LTV המקסימלי  ונביא לכם אישור שזה ככה".... :

מבינים? החברה אמורה , בעת מכירת נכסים , להביא אישור בעל משרה כי עומדת באמות המידה הפיננסיות. היא כנראה אינה יכולה לעשות זאת אז התרוץ הוא שמכיוון שכל תמורת המכירה משמשת לפריו מוקדם (=פרוק מרצון) אז נסכים כי ה- LTV הוא המקסימלי ותקפלו נייר המאשר זאת...

ישראבלוף במלוא הדרו. 

למי יש להודות לפעלול המשפטי? מתברר שהחברה שכרה את עו"ד גיא גיסין כ- "יועץ מיוחד" :

הבעיה הקשה היא כי הנאמן משתף פעולה עם הדבר.  הוא חייב לכנס אסיפה על מנת לאשר התיקון אך עושה זאת ללא התכנסות, מה פתאום שיהיה דיון של המחזיקים על הנושא  כקבוצה, הזדמנות לשאול שאלות על מה ה- LTV בעקבות התחזקות השקל ומכירת נכסים מתחת לשווים בספרים. כל העניין מוצג כנושא פעוט של "בעיה טכנית:

 אז נדרש תיקון בשטר הנאמנות.  כיצד משפיע? מה עמדת הנאמן?

ללא דיון , ללא עו"ד,  ללא מומחה מתהווה לו "הסדר" הנותן פטור מהפעולה המחייבת של חישוב LTV עדכני עם מכירת נכסים והנאמן משתף עם זאת פעולה. אח"כ לא מבינים כיצד מגיעים למצב בו אג"ח מובטח בדרוג A לא משלם פארי.   

פוסט מיום 22/2/2026

 דה לסר מתמחה בהשקעה, פיתוח והשכרה של נכסי נדל"ן מניב בארצות הברית. פורטפוליו הנכסים של החברה משתרע על פני מספר מדינות — ניו יורק (ברוקלין בעיקר), פלורידה, ג'ורג'יה וקונטיקט — וכולל נכסים מסחריים, משרדים, מבני מגורים להשכרה ופרויקטי הסבה (adaptive reuse) של מבנים היסטוריים.

הנכס המרכזי של החברה הוא מבנה בשדרות פולטון 2440 בברוקלין, המושכר לעיריית ניו יורק, המהווה כ-25% מסך הנכסים. מעבר אליו, החברה מחזיקה תיק נכסים מגוון הכולל, בין היתר, בית חולים היסטורי שעבר הסבה (Horton Hospital), נכסי חזית מים בברוקלין, פרויקט קונדו בשדרה השנייה במנהטן (בשותפות), ונכסים בשווקים משניים בדרום ארה"ב.

הדוח לרבעון  השלישי לשנת 2025 חושף תמונה של חברה "על הקצה":

המאזן: סך הנכסים עומד על כ-1.316 מיליארד דולר, כאשר נכסי ההשקעה מהווים 84% מהם (1.105 מיליארד דולר). ההון העצמי ירד ל-338 מיליון דולר, המהווים 25.7% מסך הנכסים — ירידה מ-28% בסוף 2024. סך החוב הפיננסי (הלוואות ואגרות חוב) מגיע לכ-969 מיליון דולר. המזומנים עומדים על 57 מיליון דולר בלבד, ולחברה גירעון בהון החוזר של כ-50 מיליון דולר.

תזרים מזומנים — הנקודה הכואבת: ה-FFO (תזרים מפעולות נדל"ן) ל-9 חודשים הוא שלילי עמוק — מינוס 43 מיליון דולר. ה-AFFO (FFO מתואם) שלילי גם הוא — מינוס 16 מיליון דולר. תזרים המזומנים מפעולות שוטפות שלילי — מינוס 7 מיליון דולר. המשמעות: ההכנסות התפעוליות של החברה אינן מכסות את עלויות המימון שלה. עלויות המימון ב-9 חודשים הגיעו לכ-46 מיליון דולר — כמעט זהה ל-NOI (הכנסה תפעולית נטו) של כ-46 מיליון דולר. בפשטות: כל שקל שנכנס מהנכסים יוצא לשירות החוב.

יחסי מינוף — קרובים לגבולות: יחס חוב נטו להון (Net Debt/CAP) עלה ל-73.38%, מ-67.95% בסוף 2024. זהו נתון שמתקרב  לאמות מידה פיננסיות (covenants) של 75%-80% שנקבעו בשטרי הנאמנות של אגרות החוב. יחס ה-LTV על אג"ח סדרה ח' עומד על 70.06%.

התחזקות הדולר לשער 3.1 מגדילה את החוב השיקלי המתורגם לדולרים ועשויה, בהסתברות גבוהה,  להיות טריגר של אמות המידה הפיננסיות של אג"ח  (מינוף של 75%)

דירוג אשראי: S&P מעלות עדכנה בנובמבר 2025 את תחזית הדירוג A מינוס  ל"שלילית"

לחברה 3 סדרות של אגרות החוב בהיקף כולל של כ-1.345 מיליארד ש"ח (כ-430 מיליון דולר בשער 3.1)

סדרה ח' — המובטחת - ערך נקוב: 342.5 מיליון ש"ח, ריבית: 6.8% (קבועה), מועד פירעון סופי: דצמבר 2026 , בטוחות: שעבוד ראשון על 6 נכסים מזוהים, בשווי מאזני  של כ-136 מיליון דולר , מחיר שוק נוכחי: כ-87 אגורות 

הבטוחה כוללת את נכס 25 אוקלנד (שווי מאזני 25.8 מיליון דולר) — שעומד ריק לחלוטין מאז רכישתו בדצמבר 2021, ומייצג כ-19% ממאגר הבטוחות.

סדרה ז' — לא-מובטחת (קצרה)  - ערך נקוב: 402.2 מיליון ש"ח, ריבית: 7.75% (קבועה), לוח סילוקין: פירעונות שנתיים, יוני 2024–2028, מחיר שוק נוכחי: כ-60 אגורות

סדרה ט' — לא מובטחת (ארוכה) ערך נקוב: 600 מיליון ש"ח, ריבית: 8.9% (קבועה) , לוח סילוקין: פירעונות שנתיים, יוני 2028–2031,  מחיר שוק נוכחי: כ-49 אגורות

אג"ח ח' מובטח בבטוחות הבאות:

#	שם הנכס	מיקום	תפוסה	NOI שנתי ($K)	שווי בספרים ($K)	הערכת מימוש מהיר ($K)	הערות
1	1440 Story Avenue	ברונקס, ניו יורק	100%	~1,063	22,500	19,000–20,000	שוכר יחיד, יציב. תשואה 4.7%. סיכון נמוך יחסית
2	411 Van Brunt / 96-110 Beard St	ברוקלין, ניו יורק	100%	~699	26,700	22,000–23,000	חזית מים בברוקלין, תפוסה מלאה. שכ"ד $45/SF — גבוה ויציב. תשואה נמוכה (2.6%) = תמחור פרימיום
3	Former Horton Hospital Campus	מידלטאון, ניו יורק	88%	~1,937	43,000	32,000–34,000	הסבה של בית חולים היסטורי. תפוסה 88% בלבד, שכ"ד $14.6/SF. תמהיל שוכרים מורכב (מוסדות ציבור). שערוך שלילי של $150K ב-9 חודשים — סימן אזהרה
4	25 Oakland Avenue	ברוקלין, ניו יורק	0%	0	25,800	13,000–16,000	ריק לחלוטין מאז רכישתו בדצמבר 2021. אפס הכנסה, אפס תשואה. הפסד שערוך $(571K) ב-9 חודשים. מהווה ~19% ממאגר הבטוחות. החברה מנסה לפצל ולמכור. הופקדו $2.5M בנאמנות בגין הפרת אמת מידה של תפוסה (נדרש 50% עד 3/2025)
5	3881 Old Gordon Rd	ג'ורג'יה	100%	~340	5,575	4,000–4,500	שוק משני/כפרי. שכ"ד $5/SF. תפוסה מלאה אך מוגבלות נזילות חמורה. אחזקה אפקטיבית 82%
6	1890 MacArthur Blvd	ג'ורג'יה	100%	~333	8,800	6,500–7,000	דומה ל-Old Gordon. שוק משני, שכ"ד $6.25/SF. LOI לא מחייב ב-$8M — כלומר מתחת לשווי בספרים. אחזקה אפקטיבית 82%
7	3150 Nifda Blvd	ג'ורג'יה	100%	~193	3,575	2,500–3,000	הנכס הקטן בביטחונות. LOI לא מחייב ב-$3.8M. שוק משני. אחזקה אפקטיבית 82%

סה"כ שווי בספרים של 7 הנכסים עומד על כ- 136 מיליון אל מול חוב של כ- 110. במקרה של מימוש מהיר השווי הוא ~100. [הנכסים גורדון ומק-ארתור תחת LOI שאם יתממש יניב 11M$  שהם 24%   פחות מהשווי בספרים - 14.37 - אחרי הוצ' עסקה] 

בחישוב מימוש מהיר 2 בעיות - הראשונה הנכס הריק באוקלנד. אם החברה לא הצליחה להשכירו, המחיר  במימוש מהיר עשוי להיות  נמוך מהאומדן. החברה טוענת כי ניתן להסבו לקונדו  אך לוחות הזמנים לאישור העיריה להסבה אינם  ברורים וכמו כן ההשפעה על השווי במימוש גם אם ינתן ההיתר.  הבעיה השניה היא הנכסים הקטנים בג'ורגיה , שוק של מאגר קונים קטן שמשמעותו נזילות שוק נמוכה שעשויה לדרוש הנחה גדולה מהמצופה.  אם מכירת הנכסים תחת  LOI תתממש אזי החוב יקטן לכ- 100 ושווי יתרת הנכסים  122- LTV של 82% המפר את אמות המידה הפיננסיות של אג"ח ח'.

תוכנית החברה לפירעון סדרה ח' בדצמבר 2026 מורכבת משני רכיבים מקבילים: מכירת נכסים משועבדים בשווי מאזני  של כ-$43.7M (כנראה Oakland, MacArthur ו-Nifda), ומימון מחדש באמצעות חוב בנקאי  של נכס משועבד בשווי כ-$22.5M (ככל הנראה 1440 Story).

ללא קשר,  בתזרים החזוי, החברה מציגה סך של כ-$55.9M ממימון מחדש של אג"ח מובטחות — כלומר החברה  מניחה גיוס בנקאי משמעותי מעבר לנכס בודד. בפועל, בנקים אמריקאיים בסביבת 2025–2026 מלווים על נדל"ן מסחרי ביחס LTV של 55%–65% לכל היותר ויחס שרות חוב של 1.25  ורק על נכסים מניבים ויציבים. אם ניקח את הנכסים בבטוחות "הניתנים למימון בנקאי"  — Story ($22.5M, תפוסה 100%), Beard-Van Brunt ($26.7M, תפוסה 100%) ו-Horton ($43M, תפוסה 88%) וריבית הלוואה צפויה של 7%  סביר שבנק יהיה מוכן להעמיד הלוואה בטווח של $28–25M על שלושתם יחד.  אבל Oakland (ריק, $25.8M) לא יקבל דולר מימון בנקאי, ונכסי ג'ורג'יה ($17.9M) קטנים מדי ובשווקים שוליים מדי עבור רוב המלווים. משמעות היא כי ההנחה של ~56 מיליון מימון מחדש אינה נכונה.

לכן, גם אם המכירות של הנכסים הקטנים יצליחו והחברה תפגוש 11 מיליון דולר ותיקח הלוואה על 3 הנכסים המניבים של 30 מיליון דולר עדיין  נותר פער של ~70 מיליון  מתןך ה- 110 מיליון שהחברה צריכה לגשר עליו — מגיוס אג"ח חדש בבורסה כשכרגע בלתי אפשרי , מהמשקיע האלמוני ($20M שעדיין ללא הסכם מחייב וזה סכום חלקי וקטן שמיועד אולי לפדיון אג"ח ז' ), או ממכירת Oakland,   הנכס הבעייתי ביותר בתיק. ההסתברות שהחברה תצליח לסגור את כל הרכיבים בו-זמנית עד דצמבר 2026 — מכירות, מימון בנקאי וגיוס משלים — מוערכת על ידי בכ-10%. ההסתברות היתה גבוהה יותר אלמלא שני גורמים: (1) הסביבה המחמירה של מלווים בנקאיים אמריקאיים, (2) ההפסד שהנכס Oakland מייצג — שחייבים למכור אותו כדי לסגור את הפאזל אבל אין לו קונה כל עוד אין התר להסבתו. 

מעבר לקושי בהחזר אג"ח ח' בדצמבר 2026 על בסיס בטוחותיו, החברה אמורה לשלם בסוף יוני 2026  1/3 מהיתרה של אג"ח ז' (~40M$) בתוספת  ריבית חצי שנתית על כל האג"חים (~15M$) בהיקף כולל  של 55M$ . משיחת החברה עם המשקיעים עולה כי בכוונת החברה לשלם את התשלומים , כאשר המקור הוא שחרור פקדון פרויקט פולטון (20M) ועם יהיה צורך , הזרמת הלוואה "חוץ בנקאית" , המתוארת בשפה נקיה כ- "משקיע" , אותה הלוואה שלקחתי בחשבון במסגרת תשלומי אג"ח ח'...

הבעיה ברורה כשמש: אם יתבצע התשלום ביוני 2026 , לחברה יוותרו חודשים בודדים לארגן מזומנים   לתשלום דצמבר של 110M לאג"ח ח' + ~10M ריבית לאג"חים האחרים. ההסתברות לכך? 0!

מבחינת המחזיקים באג"ח ח' , ההסתברות לכשל פרעון תזרימי היא וודאית. בסבירות גבוהה החברה תוכל לפדות כ- 30 מיליון דולר (27% מהחוב ללא ריבית נצברת) כתוצאה ממימון מחדש של הנכסים המניבים אך כאשר האג"חים הלא מובטחים נסחרים ב- 50-60 אגורות , החברה לא תוכל לשלם לאג"ח ח' ממקורות אחרים שלא כחלק מהסדר חוב כולל של החברה.

בעוד מחזיקי אג"ח ח' יכולים להתנחם בבטוחות , מחזיקי אג"ח ט' הם אלו האמורים לעצור התשלום הקרוב לאג"ח ז' בטענה של העדפת נושים ולהגיע להסכם בו זכויות אג"ח ט' ישמרו. 

בתסריט של  של כשל פרעון ניתן להניח תזרים לאג"ח ח':

• תוך 6 חודשים: מימון מחדש של 3 הנכסים המניבים - ~26M USD לקניית זמן למכירתם תוך תשלום למחזיקים על מנת לקנות זמן למכירה כחלק מהסדר. 
• תוך 18 חודשים  מכירת הנכסים בג'ורגיה - 15Mוהבניין הריק באוקלנד - 15M - סה"כ =  56. 
• תוך 24 חודשים:  אני מניח  עוד ~40 מיליון שיתווספו לאחר מכירת 3 הנכסים 

סה"כ  תקבולים 96M דולר מתוך חוב ללא ריבית של 110, כלומר יוותרו כ- 14 שיצטרפו לנשיה הלא מובטחת שממנה אניח שיתקבלו 50% = 7 סה"כ 103 המהווים ~94% מהחוב לאג"ח, שיתקבלו תוך 36 חודשים. משקיעים חייבים לזכור כי בכל מכירת נכס ישנן "הוצאות מכירה" לא מבוטלות שאינן באות לידי ביטוי בשווי המאזני ולכן במקביל "להנחה" במחיר המכירה כי המימוש מבוצע בלו"ז כפוי יש לקחת בחשבן ההוצאות מסביב.

בהנחה של תזרים תשלומים כלעיל ובדרישה לתשואה שנתית של 15%, היוון התקבולים עומד על ~83 כאשר האג"ח נסחר ב- 87 , במודל המוצג מדובר בשווי הגוזר היוון של 12% לשנה.

האם מדובר בהזדמנות? לא ממש. לכל היותר מדובר בשווי הוגן של האג"ח אל מול הסיכון לכשל פרעון והתארכות מועדי התשלום ותספורת קלה. אם אני צודק והחברה בדרכה לכשל פרעון סביר להניח כי  תהיה הזדמנות רכישת של האג"ח במחירים נמוכים יותר.

הערה על הנכס המרכזי של החברה - פולטון. הנכס משוערך לפי 5.5%. אינני חושב שמכירה תתבצע בשיעור היוון שכזה בוודאי כאשר 25% מהנכס אינו מושכר. כמה זמן יקח להשכיר? אין לי מושג, רק יש לקח בחשבון שאין ספק שהחברה ניסתה להשכיר השטח כל תקופת הבניה והתוצאה - שטח ריק. 

המדהים הוא שמעלות  מעניקה דרוג של A לאג"ח ח' ו- A- לחברה תחת הפנטזיה שהחברה תממש נכסים בהיקף של 160-180 מיליון דולר עד סוף 2026  ללא הנחות משמעותיות של השווי המאזני של החברה.

לדעתי דה לסר הולכת בדרכה של  פסיפיק לחדלות פרעון תזרימית בטווח של חודשים. יש להעביר  החברה למוד  של "פרוק מרצון" שמטרתו מיקסום ההחזר לאג"חים ולא לאפשר  "שרידות ההנהלה" באמצעות מכירת נכסים בלחץ ומשלמת לאג"חים בזמן . הנסיון מלמד כי בסוף מגיעים לשוקת שבורה.