לפני שנתיים כתבתי לראשונה על הנושא והכתבה על ההצעה להעביר את נתב"ג לים עוררה גל עניין חדש בנושא.
בשנתיים האחרונות ה- "קייס" להקמת איים מלאכותיים בחופי ישראל התחזק מאוד לאור העלייה החדה במחירי הדירות הגוררת עליה במחירי הקרקע, הקושי למצוא מקום לתחנת כח חדשה במרכז להחלפת רידינג,וחוסר היכולת למצוא מקום לשדה תעופה נוסף בישראל והצורך לייצא גז ישראלי לאירופה וזאת מעבר לצרכים הברורים היום של הקמת מתקני התפלה לטובת ירדן וצרכי ישראל העתידיים והקמת מרינות חדשות.
לאור כל אלו בהחלט ניתן להתחיל לקדם 2 איים - אי תשתיות שיכלול שדה תעופה, תחנת כח גזית גדולה , מתקן התפלה ואולי מתקן להנזלת גז טיבעי לצרכי ייצוא ועפ"י העלויות הנגזרות לדונם במכרז להקמת האי ניתן יהיה לקבל החלטה על הקמת אי מגורים / תיירות שיכלול מרינה גדולה ומלונות.
מבחינת אי התשתיות , העלות לדונם אינה פקטור אמיתי שכן לא ניתן לתת "תו מחיר" לשטחים במרכז או בחוף הים שיתפסו ע"י תשתיות בראיה של 50 שנה קדימה וכן לא ניתן לשקלל באמת את העלויות העקיפות של זיהום רעש ואוויר הנגרמים מהקמת שדה תעופה או תחנת כח במדינה צפופה.
לישראל פשוט אין ברירה אלא להתרחב מערבה . ההתרחבות תהיה הזדמנות לפרויקט בין לאומי - המפרציות ירצו בוודאי להשקיע במתקני הנזלת הגז ותיירות , האירופאים ישמחו להשקיע במתקן הנזלת הגז שיאפשר ייצוא גז ישראלי לאירופה ווישראל תוכל לרתום את "המדינות התורמות" לסייע בהקמת מתקני התפלת מים ואנרגיה לטובת ירדן והפלסטינים. המקור התקציבי הישראלי יכול להיות התקבולים מ- "מס ששינסקי" הצפוי לעמוד על כ- 2 מיליארד ש"ח בשנה כך שבמקום שישבו ב- "קרן עושר" לטובת הדורות הבאים, יושקעו כבר עתה בפרויקט לאומי ארוך טווח לטובת הדורות הבאים.
פוסט מיום 22/8/2020
הצורך של ישראל להתרחב מערבה אל הים וכלכליות הקמת איים מלאכותיים נבחן לאורך השנים במספר וועדות ואף פורסם ב- 2007 מסמך מדיניות הנושא איים מלאכותיים קטנים (מאות דונמים) לתשתיות.
השנים שחלפו מאז והעליה הדרמטית במחירי הקרקעות במרכז הופכים את כלכליות הקמת האיים לטובה הרבה יותר והקושי למציאת קרקעות עבור תשתיות לאומיות בקו החוף שיתמכו בגידול האוכלוסיה כבר ניכר.
לקרקע המיועדת למגורי יוקרה, מלונאות ומרינות ליאכטות על אי מלאכותי מול גוש דן יהיה ביקוש גדול ומכירת קרקע על "אי מגורים" תוכל לממן חלק ניכר מעלות הקמת "אי תשתיות" שיכול לשמש למגוון פעילויות כגון שדה תעופה המאפשר טיסות לאירופה , תחנת כח , מתקני טיהור שפכים, התפלת מים , אחסון דלקים וחומרים מסוכנים, נמל ותעשיה מזהמת. המילים אחרות , כל מתקן תשתית / פעילות תעשייתית קריטית ברמה הלאומית שבישראל הצפופה של 2040 ואילך פשוט לא יהיה מקום עבורו ברצועת החוף או שכבר היום ניכר הצורך לפנות המתקנים - אם זה בחיפה או בגוש דן.
הקושי הגדול ביותר בבניית אי מלאכותי בישראל, ומרכיב העלות המרכזי בפרויקט הוא חומר המילוי - חציבתו והובלתו. דווקא בנושא זה נפתחת הזדמנות היסטורית עם קידומו של פרויקט המטרו בגוש דן אשר ייצר כמויות עצומות של חומרי חציבה במרחק קצר מאוד מהחוף שניתן יהיה לעבירם באופן יעיל מאוד לאתר הממוקם מספר ק"מ בים מול חופי גוש דן.
קושי נוסף בהקמת איים מלאכותיים מול גוש דן הם שטחי ההתארגנות על החוף והחיבור התחבורתי לאי, סוגיות המגבילות מאוד את המיקומים האפשריים וככול שרצועת החוף מתאכלסת דרגות החופש הולכות ומצטמצמות כך שאם תהיה מחשבה לשלב פרויקט אי מלאכותי עם פרויקט המטרו , יש "לשריין" מקום , ליצור תב"ע מתאימה ולתכנן דרכי תחבורה ושטחי התארגנות, כל אלו הליכים סטטוטוריים ארוכים בדיוק כמו אלו של המטרו כך שיש צורך להתחילם כבר כעת ולא להיזכר שיש הזדמנות עוד 10 שנים וישראל תחזור על החלמאות של בניית "רכבת קלה" בקווים שהיום ברור שהיו צרכים להיות ממומשים כמטרו , פשוט כי המדינה לא מצליחה "לראות קדימה" בטווח של עשורים.
כמובן שתכנון ממשלתי ארוך טווח הוא חוליה חלשה מאוד בממשל הישראלי, הדרך לקדם זאת היא באמצעות הפקדת הנושא בידי חברה ממשלתית ייעודית , בדומה למודל של חברת חוצה ישראל ("אי לישראל") אך תחת משרד האנרגיה שבדר"כ נוסף לשמו התואר "תשתיות לאומיות" אם אין צורך בממשלה מנופחת....
תפקיד החברה יהיה לקדם תכנון איים כתשתית לאומית , להוביל מכרז הקמה , למכור הקרקע למשתמשים , לתחזק מבנה האיים ולפעול לשיקום נזקים שיגרמו לחופים כתוצאה מבניית האי.
את האי התשתיות תתפעל מועצה מקומית ממונה בדומה למודל נאות חובב וכך יובטח ניהול נאות ארוך טווח.
מכיוון שמחירי הקרקע ברצועת החוף בישראל ימשיכו לטפס לאורך זמן , בניית איים מלאכותיים והגדלתם צריכה להפוך לחלק אינטגרלי מהכלכלה הישראלית ויפה שעה אחת קודם.
פרויקט אי מלאכותי שיש קונסנזוס בנחיצותו וממתין לשעת כושר למימוש הוא האי מול עזה:
אין שום סיבה כי "האי של עזה" יהיה האי המלאכותי הראשון לחופי ישראל , כל שצריך הוא קצת חזון ויכולות ניהול , מרכיבים חיוניים בהנהגתה שכל מדינה וכל כך חסרים בישראל של העשור האחרון.
