חנן מור אג"ח יד' - מלכודת או הזדמנות? - עדכון -קריסה

חלף כחודש מהפוסט האחרון על חנן מור .

שלא כהרגלי בפוסטים שמפורסמים מצאתי עצמי מגיע בפוסט האחרון למסקנה שהאג"ח אינו ראוי להשקעה (בדר"כ שאני לא חושב שראוי, אינני מפרסם דבר) וכתבתי אז שאין לי ספק שההסתברות לחדלות פרעון גבוהה הרבה יותר מבעבר ו - "לאור זאת אני מעדיף להשקיע בהזדמנויות אחרות בשוק ולהמתין להתפתחויות בחברה ובראשם שמאות עדכנית לשדה דב. שכן ההנחה על הפארי באג"ח יד' בשער 85 אינו מספקת שכבת הגנה הונית מספקת ותשואה לפדיון של 16% תרד דרמטית אם החברה תיכנס לחדלות פרעון ואינה מפצה על הסיכון אל מול חלופות השקעה בשוק. "

כעת מתברר כי הקרקע בר"ג שהחברה דיווחה שחתמה על מכירתה , לא נמכרה . הסיבה לא ממש חשובה כי התגלה שהחברה הייתה כבר בהארכה השלישית לתשלום ריבית לבנק בגין הנכס, עובדה שהחברה לא טרחה לעדכן בה את המשקיעים למרות (ואולי בגלל) שעשויה להיות עילה לפרעון מיידי של אג"חי החברה.

בנוסף פנה הבנק לממש את שלב א' של הפרויקט למגורים בחיפה לו הלוואה של 90 מש"ח אל מול שווי בספרים של 110 מש"ח כאשר הנחתי בפרויקט חיפה מחיקה של 25% משוויו עפ"י האינדיקציה על השינוי במחירים בשוק בשל עליית הריבית בעקבות המידע על פרטי המכירה, שלא התממשה , בר"ג.  על מנת שהבנק יקבל 90 מש"ח ירידת השווי צריכה להיות לא יותר מ- 18% (ואני מתעלם מריבית נצברת  ועלויות כינוס היכולות להגיע יחדיו  ל- 10% ללא שום קושי) כך שהסיכוי שאג"ח ג' שאמור לקבל את עודפי המכירה לחשבון המשועבד לו, כנראה לא יראה מהמימוש דבר. 

הפעולה המשמעותית ביותר מצד בנק לאומי היא ביחס לקרקע בשדה דב בו הוא חלק מהקונסורציום המממן את הפרויקט. הבנק פנה ליתר המממנים  ומבקש למנות לקרקע כונס נכסים בטענה שאיבד אמון בהנהלת החברה והעדפת נושים.  

עלויות הכינוס בחברה יזמית הם גבוהות ולדיירים ששילמו על דירות ניתנת ההעדפה בהיבט השלמת הפרויקט. פרויקטי החברה ימכרו בנפרד וזה תהליך שיהיה ארוך ויקר.

בפוסט מטה הראתי כיצד הונה העצמי של החברה למעשה נמחק. עתה בתהליך כינוס ההפסדים יעמיקו ויבואו על חשבון האג"ח הלא מובטחות של החברה. בשלב זה אין כל יכולת לאמוד  היקף הנזק  שיכול אף למחוק את האג"חים הלא מובטחים. על כל פנים , ההיסטוריה של ריקברי באג"ח לא מובטח חברות ייזום היא מאוד לא מעודדת.

האג"ח הלא מובטחות הן יג' / יד' כאשר יג' זכאית לעודפים שינבעו ממכירת אדמות הפרויקט בחיפה אך כרגע נראה שלא יהיו כאלו. יחדיו הסדרות הם בהיקף של 295 מש"ח המהווים 43% מהונה העצמי של החברה. בהנחה שהונה העצמי של החברה נמחק , משקיע נדרש לשאול עצמו מה עשוי להיות הנזק מעבר להון העצמי? ככל שלא יעבור את ה- 295 מש"ח הרי האג"חים הלא מובטחים יקבלו "משהו" אך כאמור בשלב זה , קשה מאוד לדעת אך  מחיקה של 150 מש"ח מעבר להון העצמי היא יותר מסבירה כשלוקחים בחשבון עלויות פרוק כך שאני לא יכול לפסול תסריט ריקברי אפסי, בתום הליך ארוך ויקר.

סוגיה חשובה שיש לקחת בחשבון בהשקעה באג"ח בסיכון כל כך גבוה היא התשואה השנתית שידרוש משקיע סביר בגין אג"ח שנכנס לפרוק. היום ניתן להשקיע באג"חי סחירים , מובטחים,  בתשואות לפדיון של של 25%-13% בהתאם לרמת המצוקה / סחירות של האג"ח  כך שעל מנת להיכנס להרפתקה בעלת סיכון גבוה מאוד באג"ח לא מובטח של חנן מור מה תהיה התשואה הנדרשת? 30% לפחות?

המשמעות היא שגם אם משקיע חושב ש"בסוף" יקבל פארי , השווי של הפארי עוד 3 שנים היום הוא רק 45 אג. אם המשקיע מעריך שיקבל 50 אג, השווי הוא 22 אג אולי זו תהיה נקודת כניסה סבירה....

פוסט מיום 11/10/2023

לפני כ- 10 חודשים כתבתי על החברה לראשונה (ראה מטה) ובזמן שחלף ביצעה החברה סדרה של צעדים שאמורים להביא לייצובה:

מימוש נכסים - הצורך במימוש נכסים היה ברור מאליו.עד לפרסום דוחות הרבעון השני של 2023 החברה הצליחה בתקופה יחסית קצרה לממש סדרת נכסים מבלי ליצור הפסדים משמעותיים וזו התנהלות אופיינית שחברה מממשת את מה שקל ונוח בהתחלה . את הנכסים המגלמים הפסד החלה למכור לאחרונה בדמות הקניון בחריש שנמכר ב - 180 מש"ח בפסד של של כ- 26 מש"ח המהווה ירידת של  13% משוויו בספרים וקרקע בר"ג בהפסד של 43 מש"ח המהווה ירידת שווי של 21% - ביחד 69 מש"ח.

גם בשני הפרויקטים בעלי הסיכון הגדול ביותר על החברה חלה התפתחות:

שדה דב - החברה כנראה לא מצאה יזם כקונה אפילו לחלקיו של הפרויקט שלא בהפסד כבד ולכן פונה לכיוון של מכירת הפרויקט בחלקים לקבוצות רכישה. המטרה  לנסות לקבל מחיר מקסימלי על הקרקע מכיוון שהרוכשים  לכאורה מוותרים על "רווח יזמי".  בדוח מחצית 2023 הערכת השווי לשדה דב היא מסוף 2022. מעניין כיצד הרשות לנירות ערך לא מתערבת ודורשת דוח שמאי עדכני לנכס הכי מהותי של החברה המושפע מאוד מעליית הריבית והשינויים המשק ב- 6 החודשים הראשונים של 2023.  

פרויקט השכרת דירות בר"ג - לאור קבלת הודעת מהמשרד לאיכות הסביבה על האפשרות של זיהום אוויר  מהמש"א הסמוכה , החברה פנתה לביטול המכרז. סיכויי ההצלחה לדעתי נמוכים. הנחתי כי הפרויקט יאלץ למחוק כ- 200 מש"ח (חלק החברה 60%) , נמחקו עד כה כ- 113 מש"ח. תזרים המזומנים מהפרויקט מהוון לפי 5% עדיין לא משקף את מלוא עליית הריבית.  אניח כי לחברה צפויה מחיקה של כ- 60 מש"ח נוספים.

מבט קדימה:

מכירת קניון חריש בירידת ערך של  13% נותנת אינדיקציה לשווי האמיתי הנוכחי של הפרויקטים המסחריים שהחברה מפתחת בשווי של 338 מש"ח. ניתן להניח בשמרנות כי במידה והחברה תמכור אותם (וזו הנחה סבירה) שיעור ההפסד יגיע ל- 15% המהווה מחיקה של  כ- 50 מש"ח.

מכירת הקרקע למגורים בר"ג בהפסד של 21% שעפ"י דוחות החברה תשמש להקמת פרויקט עם רווח גולמי צפוי של 21%  מהווה אינדיקציה ליתר הפרויקטים שבתכנון / תחילת עבודה:

פרויקט בחיפה (בתכנון) ברווח גולמי של 17% ופרויקט בבאר יעקב (שיעור ביצוע 2% בלבד)  ברווח גולמי של 11%.  השקעת החברה בפרויקטים עד כה מבטאת את שווי הפרויקט בספרים כך שיש להניח כי במכירת הפרויקט בחודשים הקרובים הפרויקט בחיפה יפסיד כ- 25% מ- 258 מש"ח שהושקעו בו - 65 מש"ח והפרויקט בבאר יעקב 31% מ- 195 מש"ח שהושקעו =  60 מש"ח - סה"כ 125 מש"ח 

סכימת ההפסדים הצפויים בעת מכירת הפרויקטים עומדת  על כ- 300 מש"ח מ- 680 מש"ח הון עצמי ללא זכויות מיעוט. חלק מההפסד יקוזז מרווחי מכירת דירות של פרויקטים בביצוע.

בהנחה מחמירה כי ההפסדים יעמדו על 300 מש"ח גם לאחר מכירת הדירות נשאר מרווח הון עצמי של 380 מש"ח לספיגת הפסד בגין הקרקע בשדה דב בשיעור  של עד  25%. האם ירידת שוויי זו אפשרית?

האינדיקציה היחידה בדוחות שהחברה נתנה היא כי "מנהלת קבוצת הרכישה" הכינה מעין "דוח 0" לפרויקט שממנו חולץ שווי קרקע של 1,550 מש"ח בפרויקט של קבוצת רכישה שהוא כאמור ללא רווח יזמי. כלומר עם רווח יזמי גולמי מתון מאוד של 15% שווי הקרקע ליזם חדש תגלם ירידה של 230 מש"ח מאינדיקציית השווי של קבוצת הרכישה  , 180 מש"ח פחות או 12% משווי הקרקע בספרי החברה . רווח גולמי מבוקש של 20% יביא להפחתת שווי קרקע בספרים של 260 מש"ח. 

גם אם לכאורה נותר הון עצמי מספק לתשלום האג"ח, החברה בסיכון גדול מאוד להיקלע לחדלות פרעון תזרימית. התסריט מאוד פשוט  - שיווק שדה דב לקבוצת רכישה אינו מתקדם במהירות ראויה, החברה נדרש להאריך את הסכם המימון על הקרקע (1.3 מיליארד ש"ח) . דוח שמאות מעיד על ירידת שווי קרקע של 150 מש"ח , הבנקים מוכנים לממן לא יותר מ 80% משווי הקרקע והנה לחברה חסרים 150מש"ח שאין לה מהיכן להביאם.

יש גם את עניין אמת המידה הפיננסית לגבי אג"ח יד'  הדורשת כי היחס שבין ההון העצמי של החברה לבין סך המאזן של החברה בניכוי מקדמות מלקוחות וזכאים בגין עסקאות קומבינציה ועסקאות תמורה לא  יפחת מ-% 12. לתאריך הדוח האמד הוא  18.7%.  שיערוכים מטה ומכירות פרויקטים בהפסד יקטינו את ההון העצמי ולחברה יהיה בלתי אפשרי  לעמוד באמת המידה.

כשכתבתי על החברה ב2/2023 זו היה לפני עליית הריבית והטרלול הממשלתי והשפעתו על הכלכלה. חשבתי אז שהסתברות ל- "תאונת נזילות" קיימת ולכן חשיפתי לחברה קטנה.   היום אין לי ספק שההסתברות גבוהה הרבה יותר . 

לאור זאת אני מעדיף להשקיע בהזדמנויות אחרות בשוק ולהמתין להתפתחויות בחברה ובראשם שמאות עדכנית לשדה דב. שכן ההנחה על הפארי באג"ח יד' בשער 85 אינו מספקת שכבת הגנה הונית מספקת ותשואה לפדיון של 16% תרד דרמטית אם החברה תיכנס לחדלות פרעון ואינה מפצה על הסיכון אל מול חלופות השקעה בשוק.

פוסט מיום 28/2/2023

חנן מור הינה חברה יזמית וותיקה בתחום הבניה למגורים שמצאה עצמה מסובכת בפרויקטים בעיתיים כשהיא מאוד ממונפת. הונה העצמי בניכוי זכויות מיעוט עומד על 663 מש"ח מניף מאזן של 4.25 מליארד ש"ח(!) כלומר  כ- 85% מינוף. החברה נסחרת בשווי שוק של כ- 310 מש"ח בלבד , כלומר הצפיות הן של מחיקה רצינית של ההון העצמי. 

כתוצאה מכך אג"ח יד' , שאינן מובטחות ,  ותעמודנה לפירעון (קרן) בשלושה תשלומים שאינם שווים אשר ישולמו ב-  30%  ביוני 2024 ו-  35% ביוני  2025/6 נסחר בשער 85 המשקף תשואה לפדיון של כ-  13% לשנה.

בעוד חנן מור צמחה בשוק הדיור למגורים, השכילה החברה ליצור זרוע משמעותית של נדל"ן מניב בהיקף של כ- 110 אלף מ"ר, ממנו 60 אלף בהקמה ובמקביל לחברה מלאי של כ- 7,300 דירות בשלבים שונים של ייזום ובניה.

 מימון הזכייה במכרזי "מחיר למשתכן" וכן מימון הזכייה בפרויקט שדה דב, במכרז דירה להשכיר ברמת גן וכן במכרז טבנקין גבעתיים, הביא בשלושת השנים האחרונות לגידול משמעותי בהיקף החוב המוצג במאזן החברה, כאשר גידול זה רובו ככולו, מהווה אשראי בנקאי למימון רכישת הקרקעות וכן ליווי להקמת הפרויקטים כנגד שעבוד הקרקעות והעודפים מהפרויקטים. מכיוון שהגידול בהיקף החוב משפיע על יחס ההון למאזן של החברה, קיימת חשיבות רבה לניתוח של רכיבי החוב השונים לסוגיו, ולא רק להיקף החוב. כך, נכון למועד הדוח כ- 12% מהחוב במאזן הינו אשראי בנקאי בגין פרויקטים בליווי וכ- % 54 הינו חוב למימון קרקע טרום בנייה; כ- 14% מהחוב במאזן הינו כנגד שעבוד של נכסים מניבים רכוש קבוע; כ- % 1 מהחוב במאזן הינו כנגד שעבוד של המלון בפולין; כ- % 17בלבד מהחוב במאזן הינו כנגד שעבוד עודפי פרויקטים וכ- 2%  בלבד הינו חוב ללא שעבוד כלל , כלומר בהיבט מבנה החוב של החברה אג"ח יד' הינו היחיד שאינו מובטח כך שנמצא נמוך בסדר הנשיה ומקדים רק את בעלי המניות.

היכן הבעיות?

הבעיה הראשונה הינה הפרויקט בשדה דב בת"א:

באוגוסט 2021 רכשה תמורת 1.5 מיליארד שקל קרקע בשדה דב בשטח של 7,600 מ"ר שבה היא מתכוונת לבנות 381 דירות המיועדות למכירה, 77 דירות שמיועדות להשכרה לטווח ארוך, מלון שבו 80 חדרים, ונדל"ן להשכרה למסחר בשטח 1,500 מ"ר.החברה מימנה 25% מעלות הרכישה ממקורות עצמיים ואת השאר באמצעות הלוואה של 1.3 מיליארד שקל ובריבית פריים+1% שנטלה בנובמבר 2021 שאותה עליה לפרוע עד לדצמבר 2024 וקרקע הפרויקט משועבדת עבורה.  רכישת הקרקע בוצעה בתקופה שבה הריבית היתה אפסית, אך כעת, כאשר ריבית הפריים מגיעה ל־5.75%, עלות מימון הפרויקט מתייקרת ב־50 מיליון שקל לעומת ההערכה הקודמת ולעומת הנדל"ן שרכשה במקום עדיין לא מניב. ב- 2024 החברה אמורה להתחיל בבניה אך אם לא (ואף אחד לא יודע באמת) , עיכוב של שנה יעלה לחברה כ- 90 מש"ח בהנחה שהפריים יעלה ב- 0.25% נוספים בלבד ובהנחה שפרמיית הסיכון שהמממנים יבקשו תישאר 1% מעל הפריים כך ש- 100 מש"ח יהיה אומדן סביר.

בדו"חות 2021 העריכה חנן מור שממכירת הדירות היא צפויה לקבל 2.67 מיליארד שקל, המשקף מחיר ממוצע של 65 אלף שקל למ"ר ושל 8 מיליון שקל לדירה. אך בדו"ח המסכם לינואר־ספטמבר ההכנסה הצפויה ממכירת הדירות מוערכת ב־3.1 מיליארד שקל, המשקפת מחיר ממוצע של 71 אלף שקל למ"ר שמביא דירות למחירים של 8 מש"ח ויותר. בעוד שהעלאת מחירי המכירה התכתבו עם העליות המחירים בשוק, הירידת במחירים היום בשילוב עליית הריבית והעליה בעלויות הבניה הופכות את התוכנית העסקית בעת רכישת הקרקע לבלתי רלבנטית ורווח גולמי צפוי של 700 מש"ח על מכירות של 3.1 מליארד ש"ח  ( 22.5% על בסיס 71 אש"ח למ"ר) עשוי לרדת דרמתית  רק בשל עליה של הוצאות המימון בזמן הבניה עוד לפני עליה במחירי עלויות בניה (אינפלציה) וירידה במחירי המכירה.

מעבר לנושאים הפיננסיים, ממש בין הקרקע של חנן מור בשדה דב לים נמצאת רידינג שכנראה תמשיך לעבוד במועד מכירת הדירות ללא תאריך לפינוי.  האם החברה תוכל לקבל את מחירי המכירה המבוקשים כאשר "נוף לים" הוא בפועל "נוף לארובה" במרחק של 300 מטר?

לפיכך מחיקת שווי של 200 מש"ח אינה מופרכת והיא כ- 50% מהגידול בשווי המכירות החזוי בפרויקט בין דוחות 2021 ל- 2022.

הבעיה השניה היא הפרויקטים להשכרה בשדה דב/ר"ג:

NOI שנתי צפוי בפרויקטים (בתפוסה מלאה) - 35 מיליון ש"ח , עלות הקמה 1 מיליארד. התשואה 3.5% נמוכה משמעותית מעלות המימון של הפרויקט , בוודאי של החברה עצמה. 

שווי בספרים של הפרויקטים עומד על 421 מיליון (חלק החברה)  ועלות הקמה צפויה 681. הפרוקטים הללו יהיו חייבים לעבור הפחתת שווי בדוחות , כאשר התאמה ל- 5% תשואת NOI ניראית שמרנית, השווי של חלק החברה ב NOI יעמוד על 476 , כלומר תדרש מחיקה של 200 (!) מיליון ש"ח  שהינה ההפרש בין עלות ההקמה לשווי ה NOI. בהקשר זה צריך להבין שגם אם החברה לא תבצע המחיקה, ההפסדים הללו יתרחשו בגלל שעלויות המימון יהיו גבוהות מה- NOI. 

אם ניקח את שתי הפעילויות הבעייתיות, ההפסד המצטבר עשוי להגיע ל- 400 מש"ח. הבעיה של החברה תהפוך לחמורה כאשר מחיקות הון יפעילו טריגרים של יחס הון באג"חים. הראשון הוא טו' שמובטח בקניון בחריש ודורש הון 350 מש"ח ויחס הון למאזן של 13%. אחריו אג"ח יד' עם דרישה להון עצמי של 180 מש"ח והון למאזן 12%.

אל מול המחיקות הצפויות , לחברה יש פעילות שאמורה ליצור רווחים בשיעור ניכר , החברה מציגה 1.439 מיליארד ש"ח רווח גולמי מפרויקטים בתכנון וביצוע. די כי 30% מכך יהפוך לרווח כי אז ההפסדים הצפויים יתקזזו עם הרווחים. הבעיה כמובן הפרשי עיתוי - ההפסדים ב- 2023-2024 , הרווחים יפרסו ל- 5 שנים ובכך יש סיכון לא קטן שאותו יכולה החברה לגדר באמצעות גיוס הון מהבעלים בסגנון נורסטאר / ג'י סיטי תוך דילול מי שלא ישתתף בהנפקה. בינתיים ב- 2022 החברה חילקה דיבידנדים לבעלי המניות, מנהג זה כמובן חייב להיפסק.

ב- 18 החודשים הקרובים , החברה צופה  עודפים מפרויקטים המוערכים בסך של כ- 374מיליון ש"ח (לא כולל עודפים שינבעו לחברה מנכסי המסחר באותם פרויקטים) וכן הכנסות מדמי שכירות וניהול בסך של כ- 50מיליון ש"ח, אשר צפויים לשמש להקטנת היקף החוב וכתוצאה מכך להביא לקיטון בהיקף המאזן שאמור לאזן במקצת את השפעת המחיקות, אם יתרחשו.

החברה אינה מתעלמת מהעליה בתשואות אג"חי החברה ונראה כי רוכשת חלק מהאג"חים המובטחים הנסחרים בתשואה של 9% ויותר שהם עצמם נראים כהזדמנות להשקעה בעלת פרופיל סיכון סולידי מאג"ח בסיכון אך נושאי תשואה גבוהה וכן מוציאה למכירה את הפרויקטים בחריש אשר כאמור אג"ח טו' מובטח בקניון בחריש ודורש הון 350 מש"ח ויחס הון למאזן של 13%הצפויים להיות מופרים עם המחיקות.

אם תצליח מכירה הפרויקטים, מינוף החברה יקטן במעט ובכך תקנה החברה זמן התארגנות נדרש לאור חוסר יכולתה לגייס חוב חדש כאשר האג"ח המובטחים שלה נסחרים ב- 9% תשואה לפדיון.

האם אג"ח לא מובטח של החברה ב- 13% הוא הזדמנות?

האמת היא שזה בערך המחיר ההוגן כהלוואת מזנין לחברה ממונפת אך אם לחברה תארע "תאונת נזילות" כתוצאה מהפרת אמות מידה פיננסיות, ההחזר לאג"ח יהיה כנראה נמוך מ- 85 אגורות. לפיכך לא מדובר בהזדמנות אך מכיוון שבעלי החברה הוכיח לאורך השנים ניהול תקין, קשה להתייחס להשקעה בחנן מור כמלכודת כדוגמת חפציבה או אורתם-סהר, חברות יזמות למגורים שקרסו תוך שמסיבים הפסד ניכר לאג"ח.

אני ממליץ לקרוא את הפוסט-מורטום של אורתם סהר  שמדגיש את הבעייתיות הגדולה של השקעה בחברות ייזום למגורים על סמך הדוחות הכספיים. כפי שכתבתי , אני מאמין כי בחנן מור הדוחות תקינים והסיכונים הם סיכונים עסקיים שניתן למפות ולנסות לכמת ולא דוחות מבושלים.

לאור זאת פתחתי פוזציה לא גדולה באג"ח, בעיקר ממתין להתפתחויות שאולי יהפכו את האג"ח להזדמנות השקעה.

 

אג"חים לא מובטחים של ג'י-סיטי - מלכודת או הזדמנות? - מימוש

 

לפפני שנה כתבתי על אג"ח יב' וחשבתי שמדובר בהזדמנות.

על החברה עברה שנה סוערת שעיקרה גיוס הון שאיפשר ייצובה. הפיחות בשקל הוסיף שווי שיקלי לאחזקותיה מחוץ לישראל וכך האג"ח התאושש והגיע לרמה של 105 המגלם תשואה לפדיון של 7.5% שנתי + מדד. לאור המלחמה אני צופה ירידה באינפלציה כך שאם כל הרצון למרכיב צמוד בתיק, בהנחה של אינפלציה של 2.5% בשנה מדובר בתשואה השקולה ל- 10% שיקלי רק עם תשלום מס של 25%. 

בסביבה שבה חלק גדול מהאג"חים בשוק נסחרים במעל 10% , יש הרבה אלטרנטיבות השקעה וזו הזדמנות להיפרד מאג"ח זה.

במחיר הרכישה בפוסט היה 76  ומכירה ב- 105   מדובר ברווח נומינלי של 38% בשנה + כ- 5% תשואה שנבע מפדיון 10% מהקרן+ ריבית ב- 6/2023 (גילם כ- 10% תשואה שנתית במועד התשלום) , סה"כ 43% בשנה.

שוק האג"ח בסיכון  בימים אלו נמצא במצב שמזכיר את ראשית הקורונה (אז היה חמור יותר) אך יש לזכור כי ההרעה בסביבת ההשקעה מבוססת על ארועים חולפים. המהפכה המשפטית הסתיימה , ממשלת ימין קיצוני כנראה עוד לא תמשיך לשלוט לאורך זמן והמלחמה בעזה מתקרבת לשיאה בהיבט הלחימה אך החשש מהתפתחויות קשות יותר פחת דרמטית (אין חזית שניה בצפון , יחסי יהודים-ערבים נשארו תקינים, היקף שיגורי הרקטות פוחת  מאוד ועוד)   והדבר בא לידי ביטוי בהתחזקות השקל ובעליות בבורסה.

הסיכוי שיהיה זמן טוב יותר לרכוש אג"ח בסיכון הוא נמוך וכל משקיע יכול למצוא , ברמת הסיכון המתאימה לו, הזדמנויות השקעה מצויינות. זה אחד היתרונות של השקעה באג"ח בסיכון בו תשלומי ריבית / קרן מתקבלים ללא קשר למחירו של האג"ח או מצב השוק (למעט חדלות פרעון כמובן) ומאפשרים השקעה של כספים "חדשים" בהזדמנויות חדשות.

פוסט מיום 10/11/2022

ג'י סיטי היא מהבודדות מבין חברות הנדל"ן המניב הישראליות הממונפות המשקיעות בשווקים מתפתחים בחו"ל שהצליחה לצלוח את  משבר 2008 / 2011. מאחור נשארו קבוצות גדולות כדוגמת קרדן  /GTC , אלביט הדמיה /פלאזה , אפריקה ישראל / אפי אירופה.  דווקא עתה, בתום משבר הקורונה ,  נכנסה החברה לסיטואציה בה השוק החליט כי רמת הסיכון בה היא פועלת מצדיקה תשואות לפדיון של   14%-19% לאג"ח הלא מובטחים של החברה.

אתחיל ואומר כי בנובמבר 2021  חשבתי כי מניית ג'י סיטי, במכפיל הון 0.67 זולה , אך היום במכפיל 0.28 היא  בפחות מממחצית המחיר..... .    לא רק אני חשבתי כך , גם הצמד רוזן וטוכמאייר עסקו בנסיון השתלטות על החברה באמצעות חברת האם - נורסטאר. חשוב לאמר כי שווי שוק החברה היום דומה לשפל בתקופת הקורונה. 

 בעוד שמחירי מניות  הם משחק של צפיות ותוצאות כספיות של החברה, ההשקעה באג"ח היא תוצר של חישוב ביטחונות, הסתברות לדיפולט ושיעור החזר צפוי אל מול מחיר הרכישה של האג"ח והתקבולים שישולמו.

קובי שגב בביזפורטל עשה את עבודת הצגת החברה וניתוח מבנה ההון  / חוב / בטחונות  אז לא אחזור על שכתב המהווה תאור נאמן של מצב החברה.

ניהול חברה ממונפת הוא אומנות ניהול תזרים מזומנים וחוב והבעיה היא שהפער בין תשואות הנכסים המניבים לעלות החוב מותירה מרווח קטן לטעות ונראה כי כצמן הלך צעד אחד רחוק מדי שרכש את אחזקות הציבור באטריום. אני משוכנע שכמהלך מבודד היה זה היה צעד נכון שכן אטריום הייתה זולה אך בהקשר של החברה היה זה צעד  שהעלה את מינוף החברה לכ- 73% כשהכלכלה החלה להאט והריביות לעלות ועתה המינוף בוודאי קרוב ל- 80% בשל ירידות שווי הנכסים ועליית שיעור החוב הצמוד.

יחד עם זאת, הבעיה היא , נכון להיום, לכאורה מאזנית ופחות תזרימית שכן לחברה מזומנים שיספיקו לשנתיים של תשלומי חובות. זו נקודה חשובה מאוד כי נותנת להנהלת החברה הרבה מאוד זמן להתארגן לטיפול במאזן ולא מדובר בבעיה גדולה.   החברה יכולה למכור למוסדיים אחזקה בנכסים מניבים בישראל המאוגדים תחת G ישראל, להחזיר מהתמורה את החוב הבנקאי ואג"ח טו ועוד להיוותר עם מזומנים. פעולה זו לבדה תביא את מאזן החברה למינוף סביר, תקטין הוצאות ריבית , תגדיל המזומנים ובכך תחזור למהלך עסקים רגיל בדרוג גבוה. צעד זה הוא הנכון ביותר מבחינת בעלי המניות שכן גיוס באמצעות הנפקת מניות במחירי השפל הנוכחיים אינה מטיבה, בלשון המעטה,  עם בעלי המניות וכצמן בראשם. 

בפועל מכירת G ישראל היא האופציה האחרונה.  כצמן פועל  לממש נכסים מניבים, בשלים,בהיקף של 3.6 מיליארד ש"ח שפחות קשורים לליבת העסקים של החברה. מהלך זה עשוי לעבוד ובוודאי יש נכסים שימכרו עוד לפני שיגיעו מים עד נפש והצורך בביצוע מהלך אסטרטגי גדול של פרידה מ- G ישראל יעמוד על הפרק.

לא ניתן לבחון את מימוש הנכסים וייצוב החברה מבלי להתייחס לעובדה כי כצמן יעשה כל הנדרש על מנת לייצבה  על מנת לא להפסיד את הונו המגולם באחזקותיו בנורסטאר , בעלת השליטה בחברה שהאג"ח שלה  בתשואה של מעל 40% לשנה מאותת חדלות פרעון מיידית שכן שווי נורסטאר הולך ויורד  ותזרימית נורסטאר זקוקה לדיבידנדים מהחברה, דיבידנדים שלדריקטוריון יהיה קשה לאשר כאשר האג"חים בתשואות זבל.

אם יש לקח שניתן ללמוד מקריסת חברות הנדל"ן  במשבר 2008-2011 הוא שאם הבעלים היו מוכרים מוקדם נכסי ליבה על מנת לייצב הספינה, חברות האם   היו שורדות. מכירה נכסי ליבה יכולה להיות גם עיסקה עם מחזיקי האג"ח שימחלו על חוב תמורת נכסים. לבעל שליטה זה מהלך פסיכולוגי קשה שכן האמונה ש "יהיה בסדר" ואופטימיות עיסקית היא המסייעת לבנות עסקים גדולים בתקופות גאות ולכן אין דוגמאות שאני  זוכר  מישראל לביצוע מהלכים כאלו. 

להערכתי הרבה דברים רעים צרכים להתרחש ברמת המאקרו בעולם על מנת שג'י סיטי תגיע לחדלות פרעון מאזנית, כלומר סך נכסיה יהיה נמוך מסך חובותיה ומבחן הלחץ שקובי שגב ערך, המתואר במאמר  בלינק מעלה, הוא דוגמה לכך. 

מנגד תשואות האג"ח משקפות הסתברות גבוהה  לפשיטת רגל תזרימית (הפסקת תשלומים) בטווח של 24 חודשים , תרחיש שלדעתי הסתברותו מאוד נמוכה. הדרך להסביר את התשואות הגבוהות  הוא בשיעור גדול של אחזקת מוסדיים באג"ח המדורג בדרוג להשקעה גם כחלק מתיק מנוהל וגם כחלק ממדד תל בונד 60 (יב' / יג') שיתכן כי יוצאו ממנו אך וודאי משקלם במדד יקטן בעדכון שיתרחש ב- 17/11/2022 כך שהמכירות מאולצות בשל דרישות טכניות טהורות לא מוצאות די קונים אלא בירידות מחירים. 

הירידות החדות במחירי האג"ח,שלא מוצא תחתית, הביאו את אג"ח יב' הצמוד , נושא ריבית של 2% ומשלם ב- 6/2023 10% מהקרן , ב- 6/2024-2025 - 15% מהקרן כל שנה וב- 6/2026/2027 30% מהקרן כל שנה למחיר של ~74 אג המהווה 68% מפארי ובתשואה לפדיון של כ- 19% לשנה. 

במחיר זה , גם אם הונה של החברה יתאפס,   לאג"ח זה צפוי רווח נאה.  עד אמצע 2023 ישלם האג"ח 15 אגורות (כנראה יותר, תלוי באינפלציה)  כך שעלות הנותרת תעמוד על 53% מהפארי , כלומר רק בתספורת של 50% של החוב הלא מובטח יחל הפסד קרן.

לדעתי הסיטואציה יצרה יחס סיכוי / סיכון יוצא מהכלל. מצד אחד להלוות לג'י סיטי בתשואה שנתית של 19% צמודה למדד בסיכון הפסד קרן ההלוואה רק בקטסטרופה מאקרו כלכלית.  מדובר בכסף על הריצפה. 

מהמסחר בבורסה נראה כי האג"ח הגיע לשיווי משקל בין קונים למוכרים לאחר רצף ירידות חדות וזו עשויה להיות  נקודת כניסה טובה להשקעה.

בינתיים המחיר הממוצע של אג"ח יב' שרכשתי עומד על 76.

אג"חי שוהם ביזנס - מלכודת או הזדמנות?

 

המצב בישראל עושה שמות באג"חים של חברות המימון החוץ בנקאי שנפגעות קשה לא רק בגלל ההתדרדרות הצפויה ביכולת ההחזר של הלווים אלא בגלל התנפצות אמון המשקיעים בדיווחי החברות וזאת לאחר שהתברר שגם בבול מסחר , למרות הצהרות הבעלים שהבעיה היא תזרימית והדיווחים בדוחות על חוב מובטח בהיקף גדול הסתבר כי הדברים רחוקים מהמציאות.

לאור זאת האג"חים של שוהם  עברו עמוק לטרטוריה של אג"חי זבל  - 

אג"ח ג' - מח"מ 0.41 , שער 95 , תשואה לפדיון 19%.

אג"ח ד' - מח"מ 1.1, שער 80.5 , תשואה לפדיון 25.5%.

תיק האשראי של החברה הוא מאוד קצר:

בהיבט סיכון התיק והפסדי אשראי , החברה מדווחת כי מ - 820 מליון ש"ח אשראי "תקין" , 65 מיליון הינו בהסדרי תשלומים המשולמים כסדרם. ההפרשה בגין כל תיק האשראי התקין הינה כללית בשיעור 0.55% שלטעמי היא נמוכה בהתחשב בהקף החובות המסוכנים / פגומים אשר עומדים על כ- 66 מיליון מהם  כ- 30 מש"ח מגובי בטחונות. הפרשה ספציפית / כללית בגין החובות המסוכנים / פגומים הינה  כ- 16 מש"ח. 

לאור הנתונים הנ"ל לא יתכן שההפרשה הכללית על תיק של 820 מש"ח לא תגיע לפחות לשיעור המחיקות בגין "האשראי הרע" שבידי החברה , כלומר על ההפרשה הכללית לעמוד על כ- 2% מהתיק התקין ולא 0.55% ממנו כפי שבוצע. אולי לא חייבים לבנות את ההפרשה ברבעון בודד אך בוודאי בדוחות של הרבעון השני של 2023 ההפרשה הכללית לחובות אבודים נמוכה מדי  וצריכה להיות לפחות כפולה ולהמשיך ולגדול עד סוף השנה לשקף את העליה בסיכון התיק. 

המציאות המשתקפת מהדוחות לא סימפטית. 66 מש"ח מתיק של 886 מש"ח (7.5%) הוא בסיכון גבוה ועוד 65 מש"ח הוא תחת הסדרי חוב מתפקדים שאת איכותם איננו יכולים לדעת.היקף החוב בסיכון , לאחר ההפרשות עומד על 50 מש"ח המהווים 30% מהונה העצמי של החברה, מדובר בנתון גבוה שהביא להורדת דרוג האג"חים ל- Baa2.

למרות ההפרשות והמחיקות , החברה הרוויחה כ- 19 מש"ח בחציון הראשון של 2023  כאשר מקור הריווחיות הוא הפער הגדל בין הריבית שמשלמים הלקוחות לריבית הקבועה של האג"ח אשר קוזז מהגידול בהפרשות לחובות אבודים.

חוסר היכולת למחזר חוב האג"ח וכנראה חוסר הרצון של הבנקים להגדיל את חלקם היחסי במימון החברה מוביל החברה לגיוס מקורות בשוק החוץ בנקאי בריבית של פ+4.5 ויותר . ניתן לראות זאת  בברור בסעיפי המאזן לרבעון השני של 2023 בירידה מסוף 2022 בחוב לאג"ח בסך  64 מש"ח שמומנה בגידול של 42 מש"ח באשראי מאחרים ו- 22 מש"ח ירידה במזומנים: 

החברה מדווחת כי המסגרת של "האשראי האחר" עומדת על 180 מש"ח מזה 120 מש"ח לממסרים והיתרה מול עסקאות עם בטוחות נדל"ן. הבטוחות למסגרת אשראי הם הממסרים / ההלוואות עצמם. מבחינת מחזיקי האג"ח מדובר בבשורה טובה שכן יש מקור מימון לפדיונות האג"ח....

כמו תמיד עולה השאלה , אם החברה ריווחית  ובעלת מקורות מימון , מדוע לא רוכשת האג"חים שלה? התשובה היא שהחברה רוכשת לא רק האג"חים שלה  בדגש על אג"ח ד' אלא גם את מניותיה, כלומר בעלי החברה והדרקטוריון לא רק בטוחים ביכולת ההחזר של האג"חים אלא חושבים שהחברה עצמה זולה מאוד, עובדה הצופה פני עתיד בהיבט המחיקות הצפויות בגין חובות רעים.

האם אג"חי החברה ראוים להשקעה?

בהיבט הכלכלי , אין ספק כי שיעור החובות האבודים והסדרי החוב יגדלו ויצרו לחץ על ריווחיות החברה ותזרים המזומנים. מצד שני תיק האשראי של החברה קצר מאוד כך שיכולה להקטין את היקף תיק האשראי במהירות ולהגיע לסטטוס של "פרוק מרצון".

ככל שניתן להאמין לדוחות הכספיים ולמסר שמשגרת החברה ברכישות העצמיות של  האג"ח והמניות התשובה חיובית, כמובן כחלק מתיק אג"ח בסיכון מפוזר היטב.

מבחינת השיקולים בבחירה בין האג"חים ,  ההסתברות לתשלומו של אג"ח ג' במרץ 2024 גבוהה , אך כבר היו הפתעות רעות במה שנראה תשלומים קרובים מובטחים (כמו הרץ שישבה עם 87 מיליון דולר מזומן שהתאדה באופן לא ברור). במקרה של עצירת תשלומים בגלל בעיה רצינית בגביה מלקוחות , שער 95 אינו מספק הגנה מספקת. מנגד , אג"ח ד' מספק לכאורה קצת מרווח להפסד מהפארי אך המשקיע מסתכן באי הוודאות לעתיד החברה במח"מ הארוך יותר כאשר אג"ח ג' יפדה מוקדם יותר אך  אג"ח ד' ישלם כ- 27 אגורות כבר בדצמבר הקרוב כך שמחיר הרכישה המתואם ירד ל- 57 אגורות  המספק הגנה גדולה מפני חדלות פרעון והזדמנות לרווח הון משמעותי בטווח קצר.

הרבה שיקולים אך השורה התחתונה היא האם האג"ח ישלם את התשלום הקרוב? אני חושב שכן לפיכך פתחתי פוזיציה באג"ח ד'.

הנאום שלא יהיה

 

אזרחי ישראל

זוהי שעת מלחמה. בעוד אנו מבכים את מתינו  , מייחלים להשבת החטופים והבראתם של הפצועים , מאות אלפי אנשי מילואים נקראו לשרות. התייצבותם מלאה, רוחם איתנה וצה"ל ומפקדיו ערוכים לקרב עפ"י הנחיות הממשלה.

אחי ואחיותי הישראלים, אין זו השעה לביקורת ציבורית על מה שקדם ל- 7 באוקטובר, יהיה זמן לחקירות ואני מבטיח לכם כי הממשלה בראשותי תדאג לחקירה מלאה של הארועים.

מדינת ישראל איתנה ונסמכת על כלכלה איתנה ועל כך רציתי לדבר היום.

כראש הממשלה האחראי על תפקודה של המדינה ולאור מצב החרום אליו נקלענו ובשים לב לצרכי המשק הורתי על ביצוע הצעדים הבאים:

 - צמצום שכר שרים וחברי הכנסת ב- 30% . ממשלת ישראל תישא בעול הכלכלי

- החברות הממשלתיות יצמצמו ב- 30% את שכר הדירקטורים , חברי הנהלה עד דרג סמנכ"ל.

- גימלאי צה"ל ומערכת הבטחון המועסקים במקביל לקבלת פנסיה צבאית  וטרם הגיעו לגיל פרישה, קיצבתם תקוזז ב- 66%. 

- משרדים ממשלתיים שתקציבם נמוך מ- 1 מיליארד ש"ח יסגרו ושריהם יפוטרו מהממשלה. תחומי פעילותם יעברו למשרדים הקיימים וחלקים גדולים מתקציביהם והתקנים הניהוליים שלהם יועברו לטובת משימות שיקום העוטף בהיבט הפיזי והנפשי.

- הורתי על הסטת כל הכספים הקואליציונים לטובת סיוע לעסקים 

- לאור דרישות הסד"כ של צה"ל בשנים הקרובות , יש צורך דחוף בגיוס החברה החרדית. הורתי לצה"ל לשלוח צווי גיוס לחרדים ל- 3 השנתונים הצעירים החייבים גיוס. אני קורא מכאן  לגדולי ישראל: שעת חרום זו . זו זכות גדולה להגן על מדינתינו . עת ללמוד ועת ללחום. שעת מלחמה עתה, אתגרים גדולים לפנינו והציבור החרדי נקרא לדגל. 

לאחי המתיישבים ביהודה ושומרון. אין ביכולתינו לשמור על בטחונכם בכל נקודות הישוב. זכות לחיים גוברת על כל שיקול ולכן הורתי לאלוף פיקוד מרכז להכריז על שטח צבאי סגור ולפנות כל נקודה שאינה בגושי ההתישבות ומספר תושביה קטן מ- 150. כל נקודות "ההתיישבות הצעירה" יפונו. כמו כן , עד הודעה חדשה לא יותרו כניסות לקבר רחל ולשכם. 

הורתי למשרד האוצר להכין תקציב חדש ל- 2024, תקציב תומך כלכלה, שיקום וצמיחה. תקציב שיוכן בשיתוף האופזיציה וברצוני שיאושר ברוב גדול בכנסת.

אני קורא מכאן לכנסת ישראל להצביע על אי אמון בממשלה  לקבוע מועד לבחירות .  אין מקום למפלגתיות בשעת חרום . ממשלתי תפעל כממשלת מעבר  באחריות , ממלכתיות תוך הוכרת תודה ומתן סיוע לנפגעים, לעובדים ולמשרתים.

בנימה אישית. שירתתי את מדינת ישראל שנים רבות. אני מבין את תרומתי לארועים ואני מנצל במה זו לבקשת סליחה ומחילה. אם חברי מפלגתי יחליטו על החלפתי, לא אאחוז בקרני המזבח. אין לי כוונה להמשיך בחיים הפוליטיים לאחר פרישתי מתפקיד ראש הממשלה.

מתי ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי הופכת ללא לגיטימית? - הגענו לחוסר לגיטימיות

 

הפוסט מטה פורסם ב 16/8/2023 כאשר ההתנהלות הממשלתית חצתה כל גבול של התנהגות של ממשלה אחראית. התגלו אז ב- 7 מתוך 8 סימנים מעידים לממשלה לא לגיטימית. 

הפעם אני רוצה להתחיל לא בממשלה אלא בראש הממשלה:

חוסר יכולתו של נתניהו לאמר "אחראי אני" נעוצה במצבו הפסיכולוגי. הרי לכל בר-דעת מובן מאליו שלראש הממשלה ב- 13 מתוך 15 השנים האחרונות, זה שטיפח את הקונספציה של שמירה על חמאס כשליט עזה  יש אחריות כלשהי לארועים. נתניהו עצמו צעק זאת מכל במה ביחס לאולמרט ומלחמת לבנון השניה.ראש הממשלה אחראי.  אי לקיחת אחריות הינה עדות לחוסר כשירות. המצב הנפשי שאינו מאפשר בחינה עצמית אוביקטיבית  אינו מאפשר גם תפיסת מציאות תקינה. סימנים לכך  כבר נראה במהלך "המהפכה המשפטית" כאשר מי שטופס עצמו כ- "מגן ישראל" לא היה מסוגל לבלום את המפולת הביטחונית ואובדן ההרתעה פשוט ע"י עצירת תהליך החקיקה. אין מנוס מלהוציא את נתניהו לנבצרות, טובת המדינה מחייבת זאת . נתניהו את צ'מברלין של גרמניה שניסה לפייס הנאצים. אנו זקוקים לצ'רציל או במונחי הציונית, לבן גוריון מודרני ברשות המדינה. 

שבועיים וקצת אחרי מתקפת החמס ב- 7 באוקטובר 2023, הממשלה חצתה לדעתי את סף הלגיטימציה ועליה להתפטר.

השינוי הדרמטי לרעה  הוא בסעיפים הבאים - 

חוסר שקיפות ואחריות - ראש הממשלה נמנע מלקחת אחריות כלשהי למצב כך גם הרוב המוחלט של שריו.הממשלה לא נוקטת בצעדים המשקפים לקיחת אחריות תפעולית / תפקודית על המצב. אזרחי ישראל נרתמו למלא הוואקום השילטוני.

ניהול כלכלי כושל - הממשלה לא מסוגלת לעמוד באתגר העומד בפניה , לא רק בהיבט הכלכלי אלא כישלון מוחלט של משרדים ביצועיים , בראשם משרד ראש הממשלה, לנהל את הארוע בכללותו.

חוסר תמיכה רחבה - הסקרים מראים כי לקואלציה הנוכחית 44 מנדטים בלבד ורוב הציבור מעדיף הנהגה אחרת. העם אומר את דברו בהצבעת אי אמון רחבה במפלגות המרכיבות הממשלה ובעומד בראשה.

התערבות זרה - נשיא ארה"ב ומזכיר המדינה האמריקאי השתתפו בישיבות "קבינט המלחמה" . זו התערבות זרה ללא תקדים בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל. ארה"ב עושה זאת מכיוון שאינה סומכת על הממשלה לקבל החלטות לטובת אזרחי מדינת ישראל. גם אזרחי ישראל לא סומכים יותר על ממשלתם.

המעשה הציוני הנכון, לטובת המדינה ואזרחיה,  הוא התפטרות הממשלה והצבעת אי אמון בפה אחד בכנסת ופיזורה.  הממשלה תמשיך לכהן כממשלת מעבר של אחדות לאומית שתוכל להתחיל להחזיר השפיות למדינה , ראשית ע"י סגירת כל המשרדים המיותרים,  פיטורי השרים הגורמים לשסע החברתי העמוק - לוין, קרעי, אמסלם , סמוטריץ, בן-גביר וחבורתם וכן פיטורי השרים המיצגים מפלגות לא ציוניות המסרבות לגיוס. במקום חדלי האישים יש למנות אנשי מקצוע בעלי ניסיון.  לא "פוליטקאים מקצועיים" ללא ניסיון ניהולי רלבנטי  ולא "מקורבים". המשימה היא שיקום המדינה והחברה בישראל. השרים החדשים יעשו סדר במשרדיהם וישחררו את המינויים הפוליטיים הבלתי כשירים שביצעה הממשלה הרעה הזו.

רק כך תוכל מדינת שראל להתחיל במסע השיקום הארוך לעבר מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית שאזרחיה שווים בזכויות ובחובות ללא הבדל דת צבע מין או שייכות פוליטית.

הפוסט המקורי

בזמן האחרון עולה תחושה קשה כי ממשלת ישראל הופכת עצמה ללא לגיטימית, למרות שכמובן נבחרה באופן דמוקרטי ואים ספק כי מייצגת חלק לא מבוטל מהציבור, גם היום.

יחד עם זאת הלגיטימיות של ממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית יכולה להיות מוטלת בספק או להתערער בנסיבות שונות. בעוד שהתנאים הספציפיים עשויים להשתנות בהתאם להקשר, הנה כמה מצבים נפוצים שיכולים להוביל לכך שממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי תיחשב כלא לגיטימית:

1. הונאה או מניפולציה בבחירות: אם יש ראיות משמעותיות להונאת בחירות נרחבת, דיכוי בוחרים או מניפולציה של תוצאות הבחירות, זה יכול להעלות ספקות לגבי הלגיטימיות של הממשלה. אם תהליך הבחירות ייפגע, זה יכול להוביל לאמונה שהממשלה לא באמת מייצגת את רצון העם. - לא המצב בישראל

2. הפרה של נורמות חוקתיות: אם הממשלה מתעלמת או מערערת את החוקה, שלטון החוק או הנורמות הדמוקרטיות, ניתן להטיל ספק בלגיטימיות שלה. לדוגמה, אם ממשלה תתקן את החוקה כדי לבסס כוח או להסיר איזונים ובלמים, היא עשויה להיראות כפועלת נגד עקרונות הדמוקרטיה. - דומה למצב בישראל, "הפיכה משטרית" חסרת רסן ראש ממשלה שמסרב לאמר באופן ברור כי יכבד פסיקת בית משפט והתקפות על מפקדי צה"ל.

3. חוסר שקיפות ואחריות: ממשלות חסרות שקיפות במעשיהן או שאינן אחראיות להחלטותיהן עלולות לשחוק את האמון והלגיטימיות. שחיתות, מקורבים וחוסר היענות לצרכים ולדאגות של האנשים עלולים להוביל לאובדן הלגיטימיות. דומה למצב בישראל, הממשלה נלחמת בשומרי סף לצורך מינוי מקורבים, הקבינט לא מתפקד ואינה מטפלת הכלכלה ובבטיחון באופן סביר

4. הפרות של זכויות אדם: אם ממשלה עוסקת בהפרות נרחבות של זכויות אדם, כגון דיכוי התנגדות, צמצום חופש הביטוי או אלימות נגד אזרחיה שלה, זה יכול להיראות כלא לגיטימי על ידי משקיפים מקומיים ובינלאומיים כאחד. דומה למצב בישראל - השר לביטחון פנים מנסה להכתיב פעילות אלימה כנגד מפגינים ולמנוע הפגנות , אפרטהייד ברור באיו"ש.

5. ניהול כושל כלכלי: משברים כלכליים חמורים הנגרמים מניהול כושל, שחיתות או מדיניות פזיזה עלולים לערער את אמון הציבור ביכולתה של ממשלה למשול ביעילות ובהגינות.דומה למצב בישראל, פיזור כספים קואליציונים למטרות סקטוריאליות לא יצרניות בהיקפים חסרי תקדים .

6. מדיניות מפלגת או מפלה: ממשלות המקדמות מדיניות מפצלת או מפלה על בסיס אתניות, דת, גזע או גורמים אחרים עלולות ליצור פילוגים חברתיים עמוקים ולהוביל לתפיסה שהן אינן מייצגות את האינטרסים של כל האזרחים באופן שווה. דומה למצב בישראל - חוק הגיוס, תלושי מזון , הגדלה ניכרת של כספים קואליציונים , אי אכיפת החוק ביהודה ושומרון ביחס להתנחלויות לא חוקיות, תקיפת צה"ל, הפרקליטות, המשטרה , מערכת המשפט, היועצים המשפטיים.

7. חוסר תמיכה רחבה: אם ממשלה עולה לשלטון עם מנדט צר, ללא תמיכה ציבורית רחבה או ייצוג מחלקי אוכלוסיה מגוונים, ניתן לראות בה חסר לגיטימציה.דומה למצב בישראל . הסקרים מעידים כי לממשלה הנוכחית אין רוב בעם ועוד הרבה פחות במגזר העובד והמשרת בצה"ל.

8. התערבות זרה: אם יש עדויות להתערבות זרה משמעותית בתהליך הבחירות או בענייני המדינה, זה יכול לעורר שאלות האם הממשלה באמת מייצגת את האינטרסים של אזרחיה. - דומה למצב בישראל. פורום קהלת שלמעלה מ- 90% ממימונו הוא מגורמים זרים הינו הדוחף של המהפכה המשפטית.

חשוב לציין שתפיסת הלגיטימיות יכולה להשתנות בין קבוצות שונות בחברה ובין שחקנים בינלאומיים. אם ממשלה נחשבת לגיטימית או לא תלויה לרוב במשחק גומלין מורכב של גורמים פוליטיים, משפטיים, חברתיים ואתיים. בסופו של דבר, קביעת הלגיטימציה של הממשלה יכולה להיות עניין של דיון מתמשך ויכולה להיות בעלת השלכות משמעותיות על היציבות והתפקוד של מדינה.

אין ספק כי התנהלות הממשלה מביאה אותה אל סף האי-לגיטימיות. כאמור תפיסת אי הלגיטימיות משתנה בין קבוצות שונות אך מתוך 8 גורמים מובהקים , ב- 7 יש סימנים מעידים או הוכחות להתנהלות הגורמת לאי-לגיטימיות.

על האיש הנעלם

"אני , אני ואני" האיש הנעלם דוחף את נשיא המדינה על מנת שלא יגיע לביידן ראשון...

 בירושלים יש איש. 

ישראלי שלקח על עצמו את חיסול החמאס, העיד על עצמו כי מומחה לטרור ובטחון ובעל יכולת לזהות סכנות והפתעות ביטחוניות. 

האיש  שרצה להיזכר כמגן ישראל

ההוא שחיזק החמאס.

מה- 7 באוקטובר האיש נעלם

האיש הנעלם מגיח  מדי פעם.  מצהיר אמירה חלולה בעיניים כבויות ולא מאפשר לשאול אותו שאלות.

האיש הנעלם, המומחה לכאורה שלא הפסיק ללהג  בתחומי מומחיותו ואחריותו כעת נדם.  לא מוכן לאמר לעם שהוא אחראי. אולי לא להכל אך בוודאי לקצת.

בכל זאת 13  מ -15 שנה האחרונות כאן שלט. עם "אנשיו המצויינים" אחד אחד!

האיש הנעלם  צריך ללכת לביתו , עם אישתו "השרה" ובנו הנעצן.

איתו ילכו עדת מלככי הפינכה, ומינויו  הפוליטיים של חסרי עמוד שידרה, יכולת או הבנה.

טובת המדינה כבר מזמן אינה נר לרגליו, זאת יודע כל ידע.

האיש הנעלם וממשלתו הכושלת , צרכים לשים המפתחות על השולחן  ולאמר לעם את האמת- כשלנו. הבאנו לאסון הגדול בתולדות הציונות.

הבעיה שהאיש הנעלם , ממשלתו ואנשיו איבדו היכולת לאמר אמת.

אז שישתקו

העיקר שילכו כבר

על המדינה להפעיל החברות הממשלתיות לשיקום העוטף

 

שיקום  ישובי העוטף הוא משימה לאומית חשובה ביותר שיש לעסוק בה כבר כעת. לממשלה אין יכולת לטפל בנושא באופן מהיר בשל חוסר יכולות מקצועיות של השרים והמינויים הפוליטים.

לאור זאת יש להפעיל את זרועות הביצוע הממשלתיות - החברות הממשלתיות הגדולות.

הדרך לעשות זאת היא לחלק את הטיפול בישובים בין חברת חשמל, תעשיה אווירית, רפאל, נתיבי ישראל, נתיבי איילון, עמידר , נת"ע , מקורות. יש לפנות לחברות הגדולות בישראל - בנק לאומי, פועלים, אלביט מערכות, כימיקלים לישראל, עזריאלי , שפיר, אלקטרה , אשטרום  שישתתפו במאמץ הפרויקטלי.

 לכל החברות  מחלקות בינוי , רכש , קשר עם משרדי אדריכלות ובניה וגם מחלקות כ"א ורווחת עובדים היכולים לנהל הקשר עם התושבים. כל חברה תאמץ ישוב או שניים ותטפל בשיקומו הפיזי. 

המדינה לא צריכה להתערב אלא לבקש מהחברות המשתתפות להקים בעצמם מנהלה משותפת בהשתתפות נציגות של מס רכוש.  

היעד הוא תוך שנה לכל היותר להשלים את השיקום הפיזי של ישובי העוטף.

אני בטוח שהחברות הגדולות במשק יענו לאתגר. רק צריך לבקש.

המכון למחקרי בטחון לאומי פרסם עמדה שונה:

"צריכה ממשלת ישראל, כאן ועכשיו, להקים את מנהלת שיקום עוטף עזה. המנהלת בראשות שר בכיר ומוכשר, צריכה לגייס את כל משאבי המדינה על קבלניה וחברות הבנייה הפועלות בה ולגשת לשיקום יישובי העוטף במהירות האפשרית ותוך כדי מלחמה"

אני בהחלט מסכים כי השיקום צריך להתחיל עכשיו אך לתת זאת לממשלה לידי "שר בכיר" שיש לו עוד דברים אחרים על השולחן תהיה טעות. יש להעביר את כל האחריות והניהול לסקטור האזרחי בהובלת החברות הממשלתיות הגדולות.

בנק הפועלים הקים קרן שיקום ותרם 100 מיליון שקל. הבעיה לא כסף - שיתחיל לעבוד בשטח מול ועדי ישובים. שלא ימתינו לאף אחד מהממשלה.

 

ישראל בדישדוש / על גבורת כיתות הכוננות

 הופתענו בשבת.

היום יום חמישי.

המילואים התייצבו.

עשרות גדודים בעוטף עזה.

מדוע אף צוות קרב חטיבתי משוריין טרם  חצה את הגדר? הפתעה מבטלת את הסיסמא לעבור מייד מ- 0 ל 100?  

שוב נשכח שישראל זקוקה למערכה קצרה? שהזמן יקר? שתמיד הסבלנות הבינלאומית פוקעת?

האם הוכנו מחנות שבויים גדולים?

האם מתגלגלת הקמתם של מחנות אוהלים לפליטים לשיכון נשים ילדים וזקנים עזתים באופן זמני בישראל עד הקמתם בשטחי הרצועה? 

האם מתגלגלת הקמתם של בתי חולים שדה עם סיוע בינלאומי לטיפול באזרחי עזה פצועים?

האם מישהו עובד מול הקהילה הבינלאומית על איך מנהלים את עזה לאחר הכיבוש?

מצברי הלגיטימציה מלאים עד תום אך הם יתרוקנו. ישראל חייבת לעשות כל מעשה הומניטרי אפשרי כלפי אוכלוסיית אוייב שתיכבש אחרת דעת הקהל הבינלאומית תתהפך. 

יכול להיות שמדינת ישראל אינה מתכוונת לכבוש את עזה ולהשמיד את החמאס אלא אנו , בלי משים, מתגלגלים ל- "סבב הרתעה" נוסף רק שהפעם בעוצמה גדולה? 

==============

סיפור גבורה רבים יסופרו על מלחמתם על הבית של מעטים מול רבים , עד הכדור האחרון , עד האיש האחרון בכיתות הכוננות בישובים.

על תחושת השליחות, אחריות הלוחמים  והשכול באסון  ברמה לאומית  כתב  חיים גורי  כשכתב בדם ליבו , בזמן אמת , על חבריו ב- "מחלקת ההר" - ה- ל"ה:

ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה. 

פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים. 

כבים נגוהות אחרונים והערב צונח בהר. 

ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה. 

לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים, 

לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער. 

ראה, אימותינו שחוחות ושותקות, ורעינו חונקים את בכים, 

ומפץ רימונים מקרוב ודליקה ואותות מבשרים סערה! 

האמנם תטמינונו כעת? 

הן נקום והגחנו שנית כמו אז, ושבנו שנית לתחייה. 

נדדה איומים וגדולים ואצים לעזרה, 

כי הכל בקרבנו עוד חי ושוצף בעורקים ולוהט. 

לא בגדנו. ראה, נשקנו צמוד ומרוקן כדורים, אשפתנו ריקה. 

הוא זוכר מלותינו עד תום. עוד קניו לוהטים 

ודמנו מותז בשבילים שעל - שעל. 

עשינו ככל שנוכל, עד נפל האחרון ולא קם. 

האמנם נאשם אם נותרנו עם ערב מתים 

ושפתינו צמודות אל אדמת הסלעים הקשה? 

ראה, איזה לילה גדול ורחב. 

ראה, פריחת כוכבים במחשך. 

ניחוחי אורנים. תקברונו כעת, ורגבי העפר על פנינו. 

חרבות ברזל - מי שולח ילדינו לקרב?

 

ולא לשכוח את סמוטריץ שהתחמק משרות עד גיל 26 וביצע שרות סימלי ושר ל (אי ) בטחון לאומי בן גביר שבתור סיכון בטחוני למדינה , נפסל לגיוס....

נוסיף לזה ראש ממשלה שמסובך בתהליכים משפטיים מהם מנסה להתחמק שנים תוך קעקוע המשטרה, הפרקליטות, עם ישראל ונסיון השתלטות על מערכת המשפט.

הממשלה הגרועה ביותר בתולדות ישראל בראשות בנימין נתניהו הצליחה לשבור את השיא המפוקפק של ממשלת גולדה ב- 73 באי הבנת המציאות.

ממשלת התיק-טוק, הטוויטר ודפי המסרים שליהגה עצמה לדעת בהבלים,  הסתה , גידופים , קישקושים ושקרים בהלם ואלם. אף לא ציוץ! 

העם יבוא עימם חשבון.

אחזקות אג"ח עיקריות - 2023 - רבעון 3

 

10 האחזקות הגדולות באג"חים סחירים בעלי תשואה לפדיון ברוטו מינימלית של  10%. אחוז האחזקה מתייחס לחלק הכספי היחסי של אג"ח מתוך סה"כ שווי הרשימה.

האחזקות לסוף הרבעון השני של 2023 , הרבעון הראשון של 2023  כאן , ולתחילת 2023  כאן.

הרבעון השלישי של 2023 ראה התדרדרות מואצת במצבן של חלק מחברות האג"ח האמריקאיות כתוצאה מעליית הריבית שהשפיעה על שיעורי היוון הנכסים והקטינה שווים. החברות נאלצו למחוק ברבעון האחרון חלקים לא מבוטלים מהונן העצמי ונתקלות בבעיות במימון מחדש של נכסים. הנפגעת בעיקרית זו הרץ שהופיעה ברשימה ברבעון הקודם שהודיעה על חדלות פרעון תזרימית וללא סיוע מהבעלים נראה כי תעבור לידי מחזיקי האג"ח. 

בישראל תחום המימון החוץ בנקאי חתף מכה נוספת עם הגעת בול מסחר לחדלות פרעון תזרימית  עמוקה במקרה הטוב ולחדלות פרעון מלאה במקרה הרע.

כתוצאה משינויים אלו חלו שינויים יחסית רבים ברשימת 10 האג"חים הגדולים - 

במלרן הגדלתי משמעותית האחזקה באג"חים ונוספה אחזקה גם באג"ח ב'  בעל המח"מ הקצר ותשואה לפדיון של 18% . החברה מדווחת על תוצאות סבירות , חברות הדירוג שומרות על דרוג A , החברה רוכשת אג"חים והבעלים רוכש מניות כך שכל הסימנים מעידים שהשוק כנראה מעריך לא נכון את הסיכון בחברה שכן האג"חים שלה נסחרים בתשואה לפדיון של 18%-16%   

בג'יסיטי אג"ח ב' התחלתי להקטין את הפוזציה במעט לאחר פרסום המדד האחרון. התשואה לפדיון של האג"ח היא 7.4% + מדד שבסביבת האינפלציה הנוכחית נותן יותר מ- 10% נומינלי אך אם האינפלציה תתחיל להתכנס לכיוון ה- 3%  אין סיבה שהאג"ח יהיה כה דומיננטי באחזקה לעומת חלופות השקעה אחרות.

בחלל החברה הגישה הצעה להסדר,  סדרות האג"ח עדיין רבות אך כאשר הדברים יסתדרו לחברה יש כסף לבצע תשלומים באופן מיידי וכל זמן שהטרלול הממשלתי נמשך  לאג"ח דולרי יש מקום בתיק.

נובל ממשיכה להתגלגל תוך מחיקה של כ- 10% מהונה ברבעון השני של 2023 , המינוף עלה ל- 75% והדרוג ירד ל- BBB- . מצד שני החברה  הבטיחה את תשלום האג"ח הצפוי עוד כשבועיים באמצעות הלוואה. יהיה זה התשלום ה- 4 מתוך 7 כך שיתרת האג"ח הולכת וקטנה ותעמוד , לאחר הפדיון על 32 מיליון דולר מול 92 מיליון דולר הון עצמי.  תוכנית החברה היא כמובן לממש נכסים. תשואת האג"ח עומדת על 18%. 

במויניאן הסירו כמעט את כל דאגות בעלי האג"ח ע"י התחייבות ברורה של הבעלים להזרים הלוואות או לרכוש נכסים מהחברה ובכך להבטיח תשלום האג"ח של 90 מיליון דולר בסוף 2023. היתרה לפדיון בסוף 2024 תעמוד על 90 מיליון דולר מול הון עצמי של 560 מיליון. התשואה לפדיון של האג"ח - 10%.

ווטרסטון אמורה לשלם תשלום אג"ח אחרון  ב- 30/11/2023 . כספי התשלום אמורים להגיע ממימון בנקאי ולחלופין הבעלים התחייב להזרים כסף. 

דה זראסאי - אחזקה וותיקה שנעדרה מהרשימה ברבעון הקודם. כצפוי החברה ביצעה מחיקות משמעותיות בנכסים למגורים. בעל השליטה מתחייב להזרים כסף חדש לחברה ומבקש דחייה בפרעונות של אג"ח ג' (שהחברה כבר פרעה 50% ממנו) ב- 4 שנים תמורת העלאת הריבית ל- 7%. מכיוון שנכסי החברה הם קונדו שניתנים למכירה בשוק עמוק ותמיכת הבעלים הצפויה בחברה , הגדלתי את ההשקעה  באג"ח ג' .

אמ.די.ג'י -  בתי האבות שהם נכסי החברה עמידים יותר לשינויים שווי כתוצאה ממצב הכלכלה ביחס למשרדים / מגורים והדבר בא לידי ביטוי במחיקות השווי השוליות שבוצעו עד כה במהלך 2023. החברה אף הצליחה להשלים בימים אלו הנפקת  אג"ח חדש בישראל בריבית של 11.15%. אג"ח ג' ישלם 45% מענ בחודש הקרוב ויתרתו לשתשלום אחרון בעוד שנה הבאה תעמוד על 30% מהיקפו בהנפקה.

דיסקונט השקעות  - חברת האחזקות של סלקום / נכסים ובניין ועוד ששווי אחזקותיה הסחירות אל מול חובה מעורר חשש כבד ליכולתה לשרת את חובה, בעיקר לאור עומס הפרעונות הצפוי בשנה הבאה   יום בהיר אחד באמצע ספטמבר 2023  החלה לקנות את מניות נכסים ובניין כאשר האג"חים  שלה י' / יא נסחרים בתשואה לפדיון של - 14%. הבעלים, מגה אור, אלקו ורמי לוי  מתכננים הנפקת זכויות למימון הרכישות כך שבפועל מביעים אמון בעתיד החברה.  אם הבעלים מעדיפים לרכוש מניות חברת הבת נכסים ובניין ולא אג"ח החברה ב- 14% הם כנראה חושבים שזו עסקה טובה יותר. מבחינתי 14% לשנה כשהבעלים תומכים בחברה, זה מספיק.

נורסטאר - אין חדש, תלויה במניית ג'יסיטי שנסחרת  זה זמן לשערה הנוכחי.  

יש לתת את הדעת כי בשנה האחרונה אנו עדים ללא מעט חברות הנקלעות לקשיים. זה טיבעי בסביבת ריבית עולה ועוד נראה חברות נוספות מסתבכות. חשוב לעשות הבחנה בעת ההשקעה באג"ח בסיכון בנכונות הבעלים לתמוך בחברה. ברוב המקרים התמיכה מביאה לפדיון מלא של האג"ח אך יש גם חריגים (אידיבי אחזקות עם נוחי דנקנר ואלשטיין אחריו) .  ברשימת האג"חים כאן למעט חלל ונובל , הבעלים מביעים אמון בחברה. לדעתי זה פרמטר חשוב בהחלטה על היקף ההשקעה. 

חשוב לזכור כי למרות שמוצגות 10 חברות בעלות אג"ח בסיכון, ההשקעה בתחום מחייבת בראש ובראשונה פיזור שבמצב הנוכחי בשווקים קל מאוד ליישום. בתיק אחזקות נוספות בהיקף ראוי לציון כגון במיכמן א' / ב' , ספיר אג"ח יח', אקסטל ג', ארזים 4, אג"חי בול , הרץ א', ג'י.אפ.אי ד', 

נקודה אחרונה היא בעניין הגדרת "אג"ח בסיכון" כאג"ח הנסחר התשואה של מעל 10% ברוטו שלטעמי אינה ממש רלבנטית לאחר עליית הריבית שכן שיעור  הריבית חסרת הסיכון עלה כאשר אג"ח ממשלתי שיקלי במח"מ של 3-5 שנים מניב תשואה שנתית של 3.7%~   על תשואת אג"ח בסיכון אליה אני מתייחס צריכה לשקף  מרווח מתאים , לפיכך אתייחס מעתה לתשואות לפדיון העולות על 12% כהשקעה באג"ח בסיכון. 

 

השקעה ברציו אנרגיות שותפות מוגבלת - האם שקול לאג"ח בסיכון? - עדכון - תחילת מימוש

 כ- 15 חודשים חלפו מכתיבת הפוסט המקורי שנועד לבדוק האם פוטנציאל התשואה ברמת המחיר דאז (שווי שוק 2.8 מליארד ש"ח) מתאים  לפרופיל משקיע המבקש תשואה של 10% ויותר על השקעתו. 

התשובה אז הייתה כי המחיר הוגן , אך מאז  רציו עלתה בכ- 30% לשווי שוק של 3.6 מליארד  ולמעט החלשות השקל ב - 14% לא השתנה הרבה בתוכניות לטווח ארוך של החברה. שנים 2024-2026 יציגו שיא תזרימי שלאחריהם היטל ששינסקי יקטינו.

חלק מהעליה בשווי השותפות מוסבר בעליית שער הדולר ביחס לשקל ומתרגם כעת לסיכון המטבעי (כלומר התחזקות השקל) שגם עם כל ההפיכה המשטרית המתרגשת עלינו שהסתברותה להתממש לא גדולה ,  השפעותיה הכלכליות יחלחלו לאט ולכן אני בדעה שהשקל ישוב להתחזק. לפיכך צמצום חשיפה לדולר עשוי להתגלות כמהלך נכון. גם עליית הריבית אמורה הייתה להשפיע על רציו בהיבט היוון תזרים ומזומנים , הוצאות המימון לחוב קיים שחלקו צמוד לליבור ובוודאי ככל הקשור לגיוס חוב חדש ולמרות הכל המניה עלתה ב- 15% מעבר לעליה בשער בדולר ביחס לשקל.  

מכיוון שתשואות האג"ח הקונצרניות  מאפשרות הזדמנויות השקעה בתשואות  העולות על התשואה שרציו צפויה לספק לאחר העליה במחיר כך שמבחינתי הגיע העת להתחיל לממש.

פוסט מקורי מ 16/5/2022

רציו הפכה בשנים האחרונות מהשקעה ספקולטיבית בחיפושי נפט, להשקעה בחברה בעלת נכס גז אך עם סיכוני פיתוח מאגר ורגולציה ועתה הגיעה לשלב שאותי מעניין - חברה תפעולית בעלת תזרים ברור המשלמת דיבידנד לאורך שנים וכך עולה השאלה האם ניתן להשוות את ההשקע ברציו לאג"ח בסיכון (כלומר תשואה שנתית צפויה של 10% ומעלה) בסיכון סביר.

רציו מחזיקה 15% ממאגר לוויתן (כ- 40% בבעלות שברון) שהחל לספק גז בתחילת 2020 וכיום מספר גז לישראל , מצרים (הסכם ל- 15 שנה) וירדן (הסכם ל- 15 שנה) תחת חוזים מחייבים בהיקף 150 BCM מתוך 379 BCM עתודות מוכחות ו- 252 BCM משאבים מותנים בפיתוח נוכחי ועתידי וזאת ללא משאבים מנובאים בשטחים נוספים שברשיון החברה. 

מדינת ישראל זונחת את הפחם לייצור אנרגיה והביקוש לגז צפוי לגדול בכ- 8% לשנה  , במצרים צפוי מחסור בגז לצריכה  מקומית  ועוד יש במצרים מתקני הנזלה לא מנוצלים שיאפשרו ייצוא גז נוזלי לאירופה וירדן זקוקה אף היא לגז לייצור חשמל כך שלגז יהיה ביקוש ארוך  טווח.

בסביבה של חוזים חתומים לטווח ארוך  , סביבת מיסוי יציבה ועלויות תפעוליות ידועות, הוודאות התזרימית גבוהה ומאפשרת התייחסות לתזרים כתזרים מאג"ח  וכל שנדרש הוא להוון ההכנסה הצפויה עפ"י מקדם היוון מתאים (מבחינתי 10%).  רציו עשתה זאת עבורנו וכפי שניתן לראות בראש הפוסט השווי הינו 1.5 מיליארד  דולר לפני שרות החוב העומד על  נטו  626 מליון דולר כך שהשווי המהוון ,  עפ"י שער דולר 3.2 (לטעמי שער הדולר הנוכחי לא יחזיק לאורך זמן)  הינו כ- 2  מיליארד ש"ח .

הנקודה שיש להתייחס אליה היא כי מדובר בהיוון הכנסות מחוזים קיימים תוך קיזוז מלוא החוב והנחה כי בתום התקופה שווי החברה יהיה 0, אך זה כלל לא המצב. פיתוח המאגר יביא להגדלת התפוקה וההכנסות עוד בתקופת היוון הכנסות , בוודאי במצב בו אירופה מבקשת להתנתק מהגז הרוסי. 

השאלה היא האם  ההשקעה בשווי שוק נוכחי של 2.8 מיליארד ש"ח  מוצדקת  כאשר שווי זה משקף תוספת שווי נוכחי  של 800 מיליון ש"ח?  

שאלה זו כלל לא טרוויאלית שכן החל ה- 2027 החברה תשלם את "מס שישנסקי" במלואו וכך אחרי כל ההוצאות מכל דולר הכנסה יוותר (בערך) תזרים לפני מימון של   35 סנט  בלבד לעומת 58 אג לפני מס שישנסקי. כמו כן אין לי שום יכולת לאמוד את רמת המחירים עוד 5-7 שנים לכן אנסה לבצע "חישוב על מפית" על מנת לאמוד את שווי הפעילות הנוספת שתיווצר לאורך השנים תחת ההנחה שמה שהיה הוא שיהיה:

 אם נניח כי בעוד 7 שנים (2028) יתווספו על החוזים הקיימים  אותה כמות של הכנסות באותו מבנה של היום הרי ה- NPV בשנת 2028 יהיה דומה (2 מיליארד ש"ח) אך בפועל בגלל מס שישנסקי התזרים שיוותר יהיה שווה בסביבות  900 מש"ח   ש"ח בלבד   ואז  יש להוונו עפ"י  10% 7 שנים להיום  כך שערכו היום כ- 450 מש"ח וסה"כ  2.45 מש"ח

על מנת להצדיק שווי של 2.8 מיליארד יש להניח כי הפרוספקטים שמחוץ ללויתן ופעילות עתידית שווים היום  350  מש"ח . לדעתי זה לא המצב אך שווי של 200 מש"ח סביר בעיני.

יוצא איפה שלשיטתי שווי "הוגן" של רציו , בחישוב על מפית, למי שמבקש תשואה של 10% , עומד על כ- 2.65 מליארד ש"ח לעומת שווי שוק של 2.8 מיליארד.  מדובר בהפרש זניח של 5% שקטן ממרווח הטעות בחישובי כך שניתן להתיחס לשווי השוק כ מחיר מלא והוגן למשקיע המצפה לקבל תשואה של 10% בשנה לאורך 2 עשורים.

לבית המשפט יש סמכות לבטל חוק יסוד - מאמרו של השופט דוד חשין

מכלכליסט

האם הכנסת, בכובעה כ"רשות המכוננת", מוסמכת לקבוע בחוקי היסוד, החוקה בשיטת המשפט שלנו, כל נורמה שתמצא לנכון? או שיש מגבלות שמונעות ממנה לעשות זאת?

חוקה אמורה להיות בעלת יציבות ממושכת ולא נתונה לשינויים תכופים. אבל, ככל יצירה אנושית, גם חוקה אינה מושלמת ונצחית. בחלוף זמן, עשויים להתעורר צרכים חדשים, או שינויים בערכים וברצונות של הריבון (העם) או נציגיו, שבגינם נדרש תיקון של החוקה.

ישנם מקרים בהם התיקון מעורר קשיים. זהו "התיקון החוקתי שאינו חוקתי". קשיים יכולים להתעורר בשני מישורים. הראשון הוא פרוצדורלי. תיקון שאינו עומד בכללים הקבועים לעריכת שינויים בחוקה. פגם בהליך השינוי, שולל לרוב את תוקפו של השינוי. הקושי השני הוא מהותי, כאשר תוכן השינוי סותר או פוגע בעקרון, ערך או זכות שיש להם מעמד ותוקף חוקתי.

כאשר שתי נורמות מאותה רמה סותרות זו את זו, הכלל הוא שהנורמה המאוחרת גוברת על המוקדמת. אבל, כשמדובר בנורמות חוקתיות, הדברים אינם פשוטים. במשפט החוקתי, התפתחה דוקטרינה לפיה ישנם עניינים חוקתיים שאינם ניתנים לשינוי, אפילו בידי הרשות המכוננת שכוננה את החוקה המקורית.

ישנן מדינות שבחוקותיהן נקבעו באופן מפורש "פסקאות נצחיות" שלא ניתן לשנותן לעולם. שינוי של פסקאות אלה, אינו תיקון, אלא ביטול החוקה הקיימת, וכינון אחרת תחתיה. בנוסף, יש טענה כי גם בחוקה שאינה כוללת פסקאות נצחיות - ישנם ערכים, עקרונות ונורמות שאינם ניתנים לשינוי.

שאלה נפרדת היא: האם לבית המשפט יש סמכות לקבוע שתיקון חוקתי אינו תואם הוראות חוקתיות. האם הוא הגוף המוסמך לקבוע שהתיקון החוקתי בטל בהיותו נוגד את החוקה?

ישנן מדינות, שמסמיכות בחוקה את בית המשפט לערוך ביקורת שיפוטית. אולם, ישנן מדינות, שלמרות העדר הוראת הסמכה מפורשת, בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לכך. בהודו, למשל, ביטל בית המשפט תיקון חוקתי, שקבע כי תיקון חוקתי אינו נתון לביקורת שיפוטית.

מה המצב בישראל בסוגיה זו? בפסק הדין בנק המזרחי המאוחד (1995) קבע בית המשפט העליון, כי לחוקי היסוד יש מעמד חוקתי שמשמעותו עליונות על פני חוקים רגילים. ומשמעות העליונות הזו מסמיכה אותו לבטל חוק שאינו עומד במגבלות "פסקת ההגבלה" שנקבעה בחוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. בעקבות הלכה זו נפסלו עד היום כ-20 חוקים או סעיפים בחוקים, שנמצאו סותרים את חוקי היסוד.

בתגובה לפסילות אלה, מועצמת הדרישה ל"פסקת התגברות" שתאפשר לכנסת לחוקק חוק שנפסל בבית המשפט. לצד הדיון זה, עלתה שאלה נוספת: האם בסמכות הכנסת כרשות המכוננת לערוך תיקון בחוקה?

נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק הביע דעתו, כי על הרשות המכוננת בישראל, חלות מגבלות המונעות ממנה לפגוע בדרישות המינימום באשר לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לדבריו, האספה המכוננת שסמכויותיה הועברו לכנסת צריכה לפעול במסגרת ההיסטוריה, האידיאולוגיה, ה"אני מאמין" והחזון של הכרזת העצמאות. פרופ' יניב רוזנאי שפרסם ספר יסוד בנושא, טוען כי על הרשות המכוננת, לה ניתנה הסמכות לערוך תיקונים בחוקה, חלה חובת נאמנות. היא מוגבלת מפני הרס החוקה, או פגיעה בעקרונות היסוד של החוקה. היא כפופה לחובת תום לב  שמגבילה אותה מפני שימוש לרעה בסמכותה לתיקון החוקה. רוזנאי מדגיש את הנחיצות המיוחדת של מגבלות על תיקון חוקי היסוד בהקשר הישראלי, בשל מאפיינים ייחודיים: היות הכנסת אורגן אחד בעל שני כובעים (מכוננת ומחוקקת); חוסר איזון בין הרשות המחוקקת והמכוננת לבין הרשות המבצעת; העדר הליך ייחודי לכינון חוקי יסוד; "קלות בלתי נסבלת" של הליך תיקון של חוקי היסוד, מבחינה פרוצדורלית ופוליטית; שכיחות גבוהה של תיקונים זמניים לשם נוחות פוליטית.

לפני כשנה וחצי נדרש בית המשפט העליון בהרכב של 11 שופטים, לדוקטרינת "התיקון החוקתי שאינו חוקתי". זה היה בפסק הדין שדן ב-15 עתירות נגד תוקפו של חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (הידוע בשם "חוק הלאום"). העתירות נדחו ברוב של עשרה שופטים לעומת השופט הערבי ג'ורג' קרא.

בעניין התיקון החוקתי שאינו חוקתי, הביעה הנשיאה אסתר חיות את דעתה, כי גם בהעדר פסקאות נצחיות מפורשות בחוקי היסוד שלנו - תיקון חוקתי לא יכול לפגוע ב"מבנה הבסיסי" של החוקה, כפי שנלמד מפרשנות הטקסט החוקתי בכללותו. עם זאת, הבהירה הנשיאה כי גם בשלב זה של יצירת המפעל החוקתי הישראלי – "חוקה בהתהוות" – "קיימת מגבלה אחת, צרה ביותר, החלה על הכנסת בכובעה כרשות מכוננת והיא כי אין ביכולתה לשלול בחוק יסוד את עצם היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית". חוק יסוד הפוגע במהות היסודית של מדינת ישראל, הינו תיקון לא חוקתי, שעשוי להיפסל.

הלכה למעשה, בהתאם לעקרון "הפרשנות המקיימת", קבעה הנשיאה שחוק יסוד הלאום אינו שולל את מהותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. "פרשנות מקיימת", בוחרת בחלופה הפרשנית "העולה בקנה אחד עם חוקי היסוד האחרים, ועם העקרונות והערכים שעוגנו בהם זה מכבר".

עמדת השופט קרא הייתה כי חוק יסוד הלאום אכן שולל את מהותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, ועל כן דינו להיפסל. הוא אף העיר כי יוזמי החקיקה ומוביליה בישראל, מעצם היותם קבוצת הרוב במדינה, אינם חשים "על בשרם" את הפגיעה הקשה שחוק הלאום גורם למיעוטים במדינה, בצטטו פתגם ערבי ידוע: "אין דומה מי שידו במים למי שידו באש".

האם לבית המשפט העליון יש סמכות לערוך ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד ולפסול חוק יסוד הסותר את מהותה היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל?

הנשיא ברק פירט את גדר המחלוקת. יש הטוענים כי בהעדר הוראת הסמכה מפורשת, מוגבלת סמכות בית המשפט לבטל חוק רגיל בלבד. ברק מעדיף את הגישה האחרת לפיה תפקידו הקלסי של בית המשפט הוא לערוך ביקורת שיפוטית, לרבות חוקתית על החוקה עצמה (חוקי היסוד). בין נימוקיו: ביקורת שיפוטית נועדה לשמור על החוקה; בית המשפט מונע שימוש לרעה בתיקון חוקתי, שבמהותו הוא כינונה של חוקה חדשה; בית המשפט שומר על ריבונות העם, מפני פעולה של הרשות המכוננת, שהיא בבחינת שימוש לרעה בסמכותה.

בפסק הדין בעניין חוק הלאום, הנשיאה חיות הותירה שאלה זו פתוחה. לגישתה, חוק הלאום אינו סותר את ליבת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לפיכך, אין צורך בשלב זה להכריע האם יש לבית המשפט סמכות לפסול חוק יסוד, שנמצא סותר את המהות היסודית של המדינה.

לסיכום, תמיכתי נתונה לביקורת שיפוטית גם במקרה של התנגשות בין שני חוקי יסוד. במקרים קיצוניים – שיש לקוות שיהיו מעטים ונדירים – מוסמך בית המשפט לבטל את התיקון החוקתי שאינו חוקתי. וזאת, כשמדובר בהתנגשות בין חוק יסוד הסותר את ערך היסוד של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שהינו בבחינת עקרון-על החולש על המערכת הנורמטיבית כולה.

דוד חשין הוא נשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי בירושלים; כיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון

על מנת להבהיר את הסוגיה אפשר להרחיבה ולהקצינה למקרה של "פשעים כנגד האנושות" אשר השופטת גביזון התייחסה לטענה של הנאצים במשפטי נירנברג כי "פעלנו על פי החוק" והעמים החליטו שהחוק הגרמני לא חוקי בקרב בני-אדם.  האם לא היה ראוי , בתאוריה, שחוקים כגון אלו יפסלו ע"י בית משפט בגרמניה עם היוולדם?:

"אחת מהטענות היסודיות של הגרמנים שהועמדו לדין שם אחרי המלחמה, הייתה: "אנחנו פעלנו לפי החוק של גרמניה." התשובה של הקהילה הבינלאומית הייתה שהחוק של גרמניה הוא היה כל כך בעייתי, כל כך לא נכון, שאנחנו קובעים רטרואקטיבית שאתם אמנם פעלתם לפי החוק הגרמני, אבל החוק הגרמני איננו בעצם חוק, מפני שהחוק הגרמני הוא כל כך נגד זכויות האדם  וכבוד האדם ודגל שחור מתנוסס מעליו. המוסר הכל כך עמוק, שאמור להיות חלק משותף של כולנו, הוא כל כך נגד מה שאתם עשיתם, שהטענה הזאת ש"אנחנו פעלנו לפי החוק" – אינה עומדת לכם  "

היא ממשיכה:

המשפט הוא מעשה ידי אדם, ויכול להיות די רע. מוסר הוא בהגדרתו – ה"טוב", וה"טוב" חשוב יותר
מהקיים. אבל במערכות חברתיות מורכבות, לא חשוב רק הטוב, אלא חשוב גם איך אנחנו מנהלים את
העניינים המשותפים שלנו. ומכיוון שיש לנו מחלוקות עמוקות בשאלה מהו "טוב", הרעיון של שלטון
החוק, שהוא הבסיס לסמכות המיוחדת של השופט, הוא שלהבדיל מהמוסר, לחוק יש גם מרכיב פוזיטיבי,
חברתי, מוסכם, ולכן התפקיד המיוחד של המערכת הנורמטיבית המשפטית, להבדיל מהמוסרית, הוא
לזהות עבורנו כאנשים, את כללי ההתנהגות המוסכמים בחברה שלנו, אלה שייאכפו בחברה שלנו, אלה
שאנחנו יכולים לצפות בחברה שלנו – הם המשפט.

התוקף של המשפט הוא התוקף שלו כלפי האיש הרע, האיש שאומר, אני רוצה לדעת איך להימנע
מסנקציה של המדינה, לא של האיש המוסרי שאומר, אני רוצה לדעת איך לנהוג באופן מוסרי. חשוב מאוד
שכל אדם ישאל את השאלה המוסרית, ואני מסכימה וחוזרת, בעיניי השאלה המוסרית יותר חשובה
מהשאלה המשפטית, אבל השאלה המשפטית, כדי שהמשפט יוכל למלא את תפקידו, השאלה המשפטית
חייבת להיות שאלה שרוב התשובה עליה איננו התוצאה של הערכה המוסרית שלי, אלא התוצאה של
ההחלטה המשותפת של בני החברה.

---------

המכנה המשותף של חוק טבריה, חוק הנבצרות וחוק הסבירות הוא שאינם מוסריים:

חוק טבריה משנה "כללי משחק" של יכולתו של ראש וועדה קרואה בטבריה בעיר להתמודד על ראשות העיר רגע לפני הבחירות. כל אדם ברחוב מבין שזה "לא פייר". בית המשפט קבע שהחוק יחול מהבחירות הבאות, החלטה סבירה לכל הדעות.

חוק הנבצרות   נתפר כתגובה מיידית, חפוזה ורשלנית בתוכנה להליך משפטי מול נתניהו. זה נאמר באופן ברור בוועדת החוקה. חוקים בכלל וחוקי יסוד בפרט לא יכולים להחקק לטובת אדם ספציפי.  כשאני כותב זאת עוד אין החלטה אך גם כאן ברור שזה לא בסדר. כל כך לא בסדר שראש הממשלה היה בנבצרות רפואית אך הכנסת והממשלה לא הצליחו להוציאו לנבצרות , כלומר למדינת ישראל לא היה ראש ממשלה פעיל . זה מתכון לאסון. ברור כי חוקי ייסוד צרכים להחקק כחקיקה כללית לדורות ועליהם להיות מדוייקים ובוודאי לא פרסונליים במטרה להגן על אדם ספציפי.

חוק הסבירות נועד לחסן את הרשות המבצעת והשרים מלהתנהל בסבירות. ביטול ביקורת שיפוטית על סבירות החלטות תביא בהכרח לתוצאה שיהיו החלטות לא סבירות. יש מישהו שמוכן, בכל עניין הקשור אליו ישירות , לסבול התנהלות בלתי סבירה מצד אח? שכן? עמית לעבודה? מעסיק? רשות מקומית? אז מדוע על עם ישראל לסבול החלטות בלתי סבירות של שר אוצר או שר בריאות? האם פטור מהתנהלות סבירה הוא מוסרי?  אני בדעה שכל אחד בעולמו יסכים שלא.

על יוקר המחיה בישראל - מה עושה חקלאות סוציאליסטית למדינה קפיטליסטית?

9 שנים חלפו מהפוסט המקורי והממשלה פותחת, לנסיון של 3 חודשים , את שוק החלב הניגר לייבוא. 

זהו רגע מכונן לחקלאות הישראלית , אני מקווה הצעד הראשון של יציאה ממשק מתוכנן למשק תחרותי אך על הממשלה לבצע מספר צעדים משלימים.

1. השלב הראשון הוא הבטחת מחיר לרפתנים קטנים שיבטיח להם פרנסה ל- 15 שנה הבאות עפ"י המכסות הקיימות , בתעריפים הקיימים, כמובן לאלו שבאמת מייצרים חלב , לא לאלו שמכרו המכסות שלהם.

2. רפתנים קטנים שמכרו מכסות יש לבדוק את רמת הכנסתם ממקורות אחרים (הסבו משק לצימרים או לפעולות אחרות) ועפ"י מבחן פרטני לפצותם עד לטווח של 15 שנה. 

3. המדינה תרכוש מכסות מחקלאים קטנים המיצרים בפועל ושיבקשו זאת במחיר השוק של 2022 - זו תהיה דרך המלך ליציאה של רפתנים קטנים ומבוגרים מהענף.

4. רפתנים גדולים יקבלו מהמדינה סבסוד להיקף המכסות שברשותם בין המחיר בפועל שמוכרים למחיר השוק,   אך המכסה המובטחת מחיר תצטמצם ב-  6.66% מהמכסה המקורית בכל שנה כך שתתאפס בשנה ה- 16 .

5. מכסות שירכשו ע"י המדינה או שיבוטלו יוחזרו למשק באמצעות מכרזים לסבסוד ישיר של יצור חלב לתקופה של  חמש  שנים כאשר המכרז הוא על סבסוד שתשלם המדינה לליטר , הזוכה הוא המציע הסבסוד הנמוך ביותר , יצרני החלב ימכרו החלב במחיר שוק עפ"י היצע וביקוש.

6. מכסות החלב יבוטלו, כל אחד יהיה רשאי להקים או להרחיב רפת ולמכור החלב ללא סיבסוד ממשלתי.

7. מכסות ייבוא חלב ללא מס יגדלו לאורך השנים בהדרגה כמענה לגידול בביקוש המקומי שצפוי לגדול לאור הירידה המשמעותית במחיר לצרכן שינבע מהמעבר מסבסוד החלב ע"י הצרכן לסבסוד ישיר של החקלאי ע"י המדינה.

תהליך זה מחליף באחת את סבסוד משק החלב ע"י הצרכנים לכזה בו המדינה מסבסדת החקלאי  באופן ישיר, בדומה לחקלאות בעולם המערבי כך שהממשלה תקבע גם את היקפו של הסיבסוד בהיבט תקציב המדינה.

מכרז על מכסות סבסוד מבטיח כי החקלאות הישראלית תמשיך לייצר חלב אך באופן טיבעי יחידות הייצור יגדלו ולאורך השנים היקף הסיבסוד התקציבי יקטן ויעילות ייצור החלב תגדל. 

בעוד הממשלה תגן על החקלאים במתווה יורד עד להגעה לשיווי משקל חדש המבוסס על רפתות גדולות מאוד ויעילות , המחלבות יאלצו להתייעל אף הן כי לקמעונאים תהיה אפשרות לייבא חלב מחו"ל בהיקפים שילכו ויגדלו. 

פוסט מיום 3/3/2014

החקלאות הישראלית , שהיא עוגן תעסוקתי בפריפריה , אינה תחרותית וזה נובע מבעיה מבנית של יחידות ייצור קטנות , מכסות ייצור מוכתבות ומחיריפ שנקבעים ע"י הממשלה - בקיצור - השריד האחרון למשק מתוכנן ריכוזי בעידן בו בריה"מ התפרקה וזנחה את בקומוניזם כבר לפני יותר מ 20 שנה ואפילו הסיניים בדרכם לזנוח השיטה .

מרכז המחקר של הכנסת פירסם השבוע מחקר על עליית מחיריהם של מוצרי המזון בישראל, שעל פיו הם גבוהים ב–19%–25% מהממוצע במדינות OECD ובאירופה.
מחירים גבוהים במיוחד נמצאו בענף המשקאות הקלים (56% יותר מממוצע OECD), ובחלב, גבינות וביצים (51% יותר). במקרה של המשקאות הקלים, בכנסת לא התקשו להצביע על מקור הבעיה - זהו ענף סופר־ריכוזי, שקוקה קולה ישראל שולטת בו ביד רמה.
גם במקרה של החלב, הגבינות והביצים, לכנסת לא היתה בעיה להסביר את הבעיה - אלה שלושה ענפים מתוכננים שנמצאים בפיקוח מלא של המדינה, מקביעת הכמות שתיוצר בידי החקלאי ועד פיקוח על המחיר לצרכן.


מה איכפת לאזרח הפשוט אם החקלאות תחרותית או לא? היום כבר ברור שהיכן שאין תחרות יש מחירים גבוהים, היכן שיש מונופול לא מפוקח או מפוקח בחלמאות יש מחירים בשמיים ומי נושא בנטל - דווקא העשירונים הנמוכים או המעמד הבינוני שאינו מצליח לחסוך.

וכך בנשימה אחת דרים להם מחירי החלב, הלחם , הביצים והשמן עם מחירי הדיור שמושפעים ממחירי הקרקעות וקצב שחרור הקרקעות של המונופול הממשלתי לקרקעות שנקרא מנהל מקרקעי ישראל


העניין הוא שהאזרח מהשורה לא מבין כמה הוא "נדפק" - לא רק שחקלאות לא יעילה גורמת למחירי מזון גבוהים, אלא חקלאות לא יעילה תופסת קרקעות באזורי ביקוש שבקלות היו יכולים לתת מענה לעשרות אלפי יחידות דיור שסמוכות לכבישים ולתשתיות


האסימון עוד לא נפל ל"עמך ישראל" שקרקעות מנהל - ששייכות למדינה - שהוקצו לטובת חקלאות - משמשות לשימושיים מסחריים ממחסנים לבתי מלאכה מחנויות ועד אולמות תצוגה , כאשר המכסות שמחזיקי הקרקע מקבלים - מים וייצור - נמכרות לאחרים . כל זה מתרחש לאור היום באופן הכי גלוי וללא בושה או מורא.

ביום שמדינת ישראל - משרד החקלאות, הפנים והשיכון ובינוי יתחילו להחזיר למדינה קרקעות חקלאיות שאינן בשימוש חקלאי - תוך מתן פיצוי מינימלי לבעל הקרקע - זה יהיה תחילת השינוי
אני מכיר את הטיעונים של מחזיקי הקרקע בקשר לפיצויים - אנחנו יושבים על הקרקע מימי "אנו באנו" ולמעשה יש לנו בעלות על הקרקע ומגיע פיצוי לפי שווי הקרקע העתידי (שמופשר לדיור). התשובה לזה צריכה להיות תשובה רצינית של מדינה שמכבדת את עצמה -
הסיבה שהיתה לך פרנסה על הקרקע זה שדאגנו לסיבסוד כל מרכיבי הייצור שלך - מים, אדמה, ציוד ועובדים זרים והבטחנו מחירים - מכסות ביצים חלב וכו. הסיבה שהקרקע הושבחה היא כי סללנו כבישים, בנינו תשתיות ופיתחנו את הארץ - אתה ישבת על הקרקע והתפרנסת ולכן מגיע לך פיצוי סביר - נשמח לת לך קרקע חקלאית חלופית לעיבוד או פיצוי כספי שמבוסס על חקלאות במצב הקיים. תראה כמה ביצים מכרת ב 5 שנים האחרונות. כלל לא עסקת בחקלאות? השטחים היו "מחסני קרמיקה" ?- כלומר אתה בכלל פושע שהשתמש באדמות מדינה מסובסדות לפעילות עסקית שאינה מאושרת ? ומכסות המים והייצור? - מכרתה אותם? - לאור זאת יש לך 6 חודשים לפנות את השטח החקלאי ללא פיצוי.

מכיוון שחקלאות היא נכס אסטרטגי, צריך לדאוג שהיא תהיה ברת קיימה - מה הקשר בין יחידת הייצור של ביצים וחלב לתפיסת קרקעות? מחר בבוקר אני מפסיק את הסיבסוד המיוחד של החקלאים הזעירים במושבים ומשווה לסיבסוד של הקיבוצים ושולח אותם לעבודה ללא סיבסוד מיוחד -מה יקרה? 10% מהם ינהלו משקים גדולים ששווים למשק של הקיבוצים על השטח החקלאי של ה - 100% מושב והיתר ילכו לעבוד או עבור החקלאים שיוותרו או ימצאו עבודה אחרת - המשק רק ירוויח -הקצאת המשאבים תהיה נכונה יותר והוגנת.

5 שנים אח"כ אני מפסיק את הסיבסוד לקיבוצים -מה יקרה - הקיבוצים יתאגדו בתאגידים אזוריים (קיימים כבר היום) ויאחדו אמצעי ייצור של מספר קיבוצים / מושבים - דונם אדמה לא יאבד , מחירי החקלאות ("אוכל לאנשים") ירדו דרסטית, הייעילות תגדל וכולם מרוויחים.

החקלאות המסורתית במדינת ישראל לא תחרותית , לא בגלל עבודה יקרה , לא בגלל מחסור במים - רק בגלל יחידות יצור קטנות -במקום שהטרקטור יעבוד 24/7 הוא עובד 5 שעות ביום - אז יש פי 5 טרקטורים יותר ממה שצריך (וזה נכון לכל פיסת ציוד) , במקום הנהלת חשבונות לגוף שמוכר ב - 50 מליון ש"ח בשנה , יש 50 הנהלות חשבונות של גופים שמוכרים ב מליון ש"ח בשנה וכך הלאה .

זה נקרא יתרון לגודל, והציונות צריכה להתרגל גם לזה .


כל שתארתי הם מהלכים פשוטים לביצוע שאינם עולים ש"ח למשלם המיסים, יקפיצו את התחרותיות של החקלאות הישראלית ויאפשרו הוזלה של מחירי הקרקעות בישראל