יום חמישי, 30 בינואר 2020

שורט טסלה - סיבוב IV - עדכון ן- דוחות 2019 מניה בסטטוספרה



מכירתה של מניית טסלה בשורט ואז ריצה של 100% במניה הופכת להיות מוטיב חוזר כל פעם שאני מבצע שורט. אין ספק שיש כאן לקח בדבר הסבלנות הנדרשת לתת למניה לרוץ הרבה יותר לפני ביצוע השורט אך כפי שאני תמיד אומר, אין לי שום יכולת לאתר שיא או שפל במניה כל שהיא.

באשר לטסלה , נראה כי המניה נהנתה מרוח גבית כללית שניפחה את מחירי מניות הטכנולוגיה ללא שינוי משמעותי בתוצאותיהן הכספיות בנוסף לכניעה של מוכרי שורט וכניסת משקיעים הרוצים לקחת חלק בחגיגת רווחי ההון של מניה בסופר מומנטום  וכך הפכה טסלה לחברה בעלת שווי של 100 מיליארד דולר העולה על זה של פולקסוואגן או של GM+ פורד יחדיו.

לא אחזור על תזת השורט אלא אבדוק מחדש את ההנחות בבסיס תזת השורט לאור דוחות Q4 2019 שפורסמו לאחרונה:

1. ירידה חדה במכירות דגמי היוקרה הריוחיים  X/S להיקף של כ- 17 אלף ברבעון - Q4 2019  - כמעט 18 אלף , ירידה של 29% מהרבעון המקביל ב- 2018. ירידת היקף המכירות נראה פרמננטי, יתכן גידול מסויים במידה ויבוצע ריענון לדגם אך פורשה / אאודי / מרצדס ואחרים משיקים דגמי יוקרה שיהווה תחרות משמעותית לטסלה.

2. האטה מהותית בגידול בהכנסות ממכירת רכבים בעקבות הירידה במכירות X/S שתקוזז ואולי אף יותר מגידול במכירות מודל 3 - גידול של 19% בין רבעונים אך 1% ביחס לרבעון המקביל ב- 2018.

3. ירידה ברווח הגולמי - צמצום קל בין רבעונים , ירידה של 1.8% היחס לרבעון המקביל. המשמעות היא כי הגידול במכירות מלווה בירידה במחיר הממוצע 

4. ירידה ברווחיות תפעולית - גידול של 0.8% בין הרבעונים , ירידה של 1.6% בין רבעונים. המעניין הוא כי מבחינת הכנסות ממכירת רכב אין כמעט  הבדל בין Q4 2018 ל- Q4 2019 . החברה מכרה 11 אלף רכבים יותר ב- Q4 2019 ולמרות גידול זה של 23% במספר המכוניות הנמכרות שולי הרווח הגולמי והתפעולי ירדו משמעותית וזאת בניגוד לתחזיות החברה כי גידול במספר כלי הרכב הנמכרים יגדיל את הרווחיות.

5. הביקוש בשוק העולמי למודל 3 יעמוד על לא יותר מ- 400-350 אלף רכבים בשנה - ב- 2019 מכירות מודל 3 עמדו על 300 אלף בשנה, ללא חסמי ייצור משמעותיים ואפילו רמת המלאי ירדה ל- 11 ימי מלאי בלבד (מ - 19 ברבעון המקביל) . טסלה הוסיפה קיבולת ייצור למודל 3 בסין, יהיה מעניין האם השוק יספוג עוד 100 אלף רכבים בשנה ויגיע לקצה העליון של האומדן שלי. אני בספק גדול אלא אם טסלה תוריד מחירים ואז תחזור התופעה של כרסום הרווחיות הגולמית.

6. חלק מהותי מרווחיות טסלה נובע מהטבות רגולטוריות - רווח GAAP ב- Q4 2019  עומד על 105 מיליון דולר. קרדיטים רגולטיביים - 133. ללא רוח גבית מממשלות, טסלה הפסדית.

עפ"י הדוחות הכספיים, התחזית עליה התבססתי עומדת בעינה והמשמעות היא שגם כאשר מודל 3 מיוצר   ללא הגבלה , החברה לא מגיעה לרווחיות. 
כיצד דוח כזה מוצג כ "דוח מעולה" לאלוהי האנליסטים פתרונים אך אנו עוסקים בשוק ההון בו מחיר המניה נקבע עפ"י היצע וביקוש וכרגע הביקוש למניות טסלה גדול משמעותית מההיצע.

כרגיל בטסלה , ההווה כלל לא חשוב. תמחור החברה קשור לחלום העתידי שבטווח הקצר ממוקד כעת בתחילת ייצור של מודל Y שהוא למעשה גרסת SUV של מודל 3.
אין לי ספק כי היה ביקוש ער למודל Y , אני מעריך כי עשוי להגיע ל- 400 אלף יחידות בשנה וכמו בהשקת מודל 3, טסלה תתחיל לספק ביקושים כבושים במחירים גבוהים שילכו וירדו רק הפעם הביקושים הכבושים הם קטנים משמעותית מאלו של מודל 3 (מי זוכר 400 אלף הזמנות של מודל 3?) כך ששחיקת המחירים תגיע מהר.
שאלת המפתח היא עד כמה מודל Y יבצע קניבליזציה בדגמי טסלה האחרים. להערכתי כל מודל Y שיימכר יקטין הביקוש למודל 3 בלפחות 0.5 יחידה וגם דגמי X/S יסבלו מצמצום ביקושים. התוצאה היא כי פסי ייצור יעבדו שלא בתפוקה מלאה , דגמים יוזלו  והגידול במספר הרכבים "הזולים" ביחס לרכבים "היקרים" ישפיעו לרעה על הרווחיות הגולמית שמצד שני תושפע לטובה מהגידול במכירות שיאפשרו העמסת הוצאות כלליות של הייצור והשרות. 
לאיזו תוצאה יביאו שתי המגמות? ברבעון הרביעי של 2019 אנו רואים סטגנציה במכירות ביחס לרבעון המקביל ב- 2018 וירידה במדדי הרווחיות. דעתי היא כי בשורה התחתונה לא נחזה בפריצת רווחיות יוצאת דופן אם כי יש לצפות כי תחילת מכירת מודל Y במחירים גבוהים תביא לשיפור ברווחיות הגולמית  במקביל לעליה במכירות  במחצית השנה של 2020 ואז כאשר הביקושים הכבושים יענו ודגמים זולים יותר יוצגו הרווחיות הגולמית / תפעולית תחזור לרמת Q4 2019.

כל זאת מתייחס לטסלה כ - "אי בודד", מודל 3 מבצע קניבליזציה במודלי X/S ויעבור קנבליזציה מדגם Y , אך טסלה אינה אי בודד. התחרות מתגברת ובאופן טיבעי, מחוץ לארה"ב לטסלה יש קושי עם התחרות , טסלה מוצאת עצמה , מול מתחרים חשמליים, לא בעמדה עדיפה.
עד אשר מודל Y יגיע להיקפי ייצור משמעותיים, כבר יהיו מתחרים אירופאים למודלי 3/Y וההתמודדות עימם תגבה מטסלה מחיר - בתחילה באירופה וסין ובהמשך עם כניסת יצרני הרכב האמריקאים הוותיקים לסגמנטים של טסלה גם בארה"ב.


כמו בימי בועת הדוט-קום האנליסטים רודפים עם מחירי המטרה אחר מחיר המניה. משחק זה ימשך עד שיפסק.

כמו בסיבובים הקודמים אמתין בסבלנות לחזרה לשפיות מחירים ואגלגל ה- CALL לקראת פקיעה ובכך נקודת האיזון של הטרייד תעלה.

















פוסט מיום 26/10/2019

עדכון 9/1/2020- לאור העליה הדרמטית במחיר המניה (485) הגדלתי הפוזיציה באמצעות מכירת שורט CALL 450 ליוני 2020 תמורת 83.25

פוסט מקורי

לפני כ- 6 חודשים סגרתי את סיבוב השורט השלישי בטסלה בשער 242.8 אך כאשר המניה זינקה לרמה הגבוהה מ 325 ולשווי שוק של כ- 53 מיליארד דולר פתחתי שוב פוזיציית שורט , רביעית משנת 2014.

מכיוון שטסלה היא מניה עתירת שורטים אך בעלת קהל משקיעים-מעריצים גדול, תוצאות רבעוניות הנתפסות כטובות מביאות לזינוק לא פרופורציונאלי במניה, שילוב של רכישות מעריצים בשילוב שורט סקוויז ושוק מניות מנופח.

תזת השורט של טסלה היא פשוטה [שני הפוסטים  בתחילת השרשור] - יצרנית רכב חדשה , גם החדשנית  ביותר, לא תצליח לפתח מודל עסקי בעל רווחיות השונה מהותית מיצרני רכב וותיקים ומכיוון שמדובר בשוק סופר תחרותי, אלו מרווחים זעירים המביאים חברות רכב לפשיטות רגל במשברים כלכליים. לאור זאת הפרמיה, בשווי שוק, שיש לתת לחברה בגין החדשנות , צריכה להיות צנועה. 

הנהלת טסלה מוכרת למשקיעים תזה שונה לחלוטין - מדובר בחברה טכנולוגית בעלת מודל וורטיקלי חדשני (שליטה על ייצור כל חלקי הרכב, ייצור סוללות , תאים סולריים, ספקית מוביליות באמצעות "רובו-טקסי")  המכוונת לצמיחה בקצבים של חברה טכנולוגית ומודל רווחיות של חברה טכנולוגית - ככל שאמכור יותר שולי הרווח יגדלו משמעותית.

הבעיה היא כי חזון ההנהלה אינו מתיישב עם המציאות בשטח :

בשנת 2018 מכירות טסלה בארה"ב ובמדינות שונות בעולם נתמכו בקרדיטים ללקוחות , כלומר המחיר ששילם הקונה היה נמוך ממה שטסלה קיבלה וזאת באדיבות משלם המסים. בשנת 2019  ההטבות הללו צומצמו באופן ניכר ולכך הייתה השפעה על הביקוש שטסלה נאלצה להתמודד עמו באמצעות הורדת מחירים לנוכח התחרות הגוברת וזאת בשעה שמודל 3 ביצע קניבליזציה לדגמים S / X היקרים והרווחיים . התוצאה משתקפת בדוחות הכספיים: 

א. ירידה במכירות - דגמי S /X היקרים והריווחים של טסלה עברו מקצב מכירות של ~27 אלף בשני הרבעונים האחרונים של 2018  לכ- 17 אלף  - ירידה של 37%
ב. הכנסות ממכירות רכב: 0% גידול בין רבעונים , ירידה של 12% ביחס לרבעון המקביל שנה שעברה למרות גידול של 3% במסירות מודל 3 מהרבעון הקודם  ו-42% ביחס לרבעון המקביל
ג. רווחיות גולמית 18.9% לעומת 22% ברבעון המקביל
ד. רווחיות תפעולית 4.1% לעומת 6.1%

הרבעון האחרון הינו רבעון ללא דרמה ותירוצים - המפעל עובד כסדרו  (מתחת לקיבולת) , אין בעיות לוגיסטיקה באירופה , אפילו ימי המלאי ירדו דרסטית כך שניראה כי הביקוש בשוק העולמי למודל 3 יעמוד על לא יותר מ- 400-350 אלף רכבים בשנה.

העצירה בצמיחת מכירות מודל 3 בארה"ב ניכרת מהנתונים:



בעוד שברבעונים 2-3/2018 מכירות מודל 3 היו מאולצות בכמות המיוצרת, ברבעון 4/2018 החברה עמדה בביקוש הכבוש + כ- 20-25 אלף יחידות שהביקוש הוקדם  מהרבעון הבא בגלל הקיטון בזיכוי המס בסוף הרבעון כך שאם נוסיף את יחידות אלו למכירות של הרבעון הראשון של 2019 , נקבל ביקוש של כ- 45-50 אלף יחידות ברבעון הראשון של 2019 , דומה לרבעונים הבאים  
2-3/2019, כך שנראה כי מודל 3 הגיע למיצוי הגידול ביקוש בשוק הגדול ביותר שלו והוא צפוי עוד לרדת עם השקת מודל Y - אני מנחש ירידה של כ- 40%-50% , כלומר סביב  22-27 אלף יחידות מודל ברבעון.

הצמיחה העתידית של טסלה אמורה להגיע ממספר מקורות :
א.  טסלה משלימה בימים אלו מפעל בסין בעל קיבולת ייצור של 150 אלף מודל 3 בשנה כך שהגידול בהיקף המכירות יצטרך לבוא באמצעות הורדת מחירים
ב. מודל Y המבוסס על מודל 3 , שאני מעריך יימכר יותר טוב ממודל 3 , אך יבצע קניבליזציה גדולה במודל 3 ו- S/X 
ג. משאית / טנדר - חזון למועד. הרודסטאר החדשה זניחה בתמונה הכללית.
ד. כל היתר - מערכות סולאריות / סוללות - לא יקרה.
ה. "רובוטקסי" - ויימו של גוגל כבר מסיעה נוסעים ברכב אוטונומי ללא נהג משגיח - טסלה מאוד רחוקה מכך ולמעשה מפגרת בתחום בהשוואה לקבוצת החברות המובילות.

באשר לביקוש, להלן טבלה  הדגמים החשמליים הנמכרים בסין:




טסלה מודל 3 מהווה רק  2% ממכירות , רחוק מאוד מהדומיננטיות שלה בארה"ב.  מדוע זה כך? התשובה טמונה בעובדה כי טסלה פגשה בסין תחרות מקומית מפותחת אשר רק בשנת 2020 -2021 תתפתח כך בשווקי המערב , למרות שכבר לא ניתן לאמר כי טסלה , באירופה של 2019 פועלת בסביבה  עם 0 תחרות:



נורבגיה היא המדינה בה הרכב החשמלי הוא הנמכר ביותר במונחי נתח שוק. עפ"י הגרף מעלה, טסלה מובילה עם  מודל 3 אך נתח השוק עומד על 11.6%.
בגרמניה, נתח שוק מודל 3 עומד על 10% , דומה ל- BMW I3 כאשר מובילת השוק הינה רנו זואי עם נתח שוק של 11%. 

היכן טסלה עדיין שולטת ללא עוררין? רק בארה"ב , בו למודל 3 נתח שוק של כ- 65% מהרכב החשמלי  ומצב זה לא ימשך לעד , התחרות תגיע, לא כדגם ספציפי אלא כשוק תחרותי עם מגוון דגמים ברמות מחיר שונות ורק אז הסיפור של טסלה כחברה בוגרת יתחיל.




באשר לרווחיות הרבעונית המפתיעה, המקור שלה טמון בירידה דרסטית של 15% בעלות התפעול ביחס לרבעון הקודם. הדבר מוזר שכן עלות זו נעה  ב- 4 הרבעונים הקודמים בטווח של 1,108 ל- 1,029 וכעת  היא עומדת על 930 מיליון דולר ברבעון . זו אינה התייעלות נטו אלא תוצאה של מספר גורמים, חשבונאיים ואחרים שבוודאי יחשפו עם הזמן.
יש גם לתת את הדעת לעובדה הבאה - הרווח עומד על  143 מיליון, ההכנסות מהטבות רגולטוריות 134 מיליון. כלומר גם ברבעון ריווחי, הרווח הוא הרוח הגבית שהממשל האמריקאי מספק. גם מקור זה יתדלדל ככל שיותר יצרנים יביאו לשוק האמריקאי רכבים חשמליים ולא יאלצו לרכוש את הקרדיטים מהחברות המייצרות.

בשורה התחתונה, החברה הפסידה, ב- 4 הרבעונים האחרונים, 828 מיליון דולר , הביקוש למוצריה הרווחיים ביותר צלל דרמטית , הכנסותיה ירדו , התחרות צפויה להתחזק  , הדגם המוביל במכירות מתקרב לקצב המכירות המקסימלי הצפוי במחזור חייו וכבר חווה ירידת מחירים והמוצר הבא צפוי לבצע קניבליזציה מהותית במוצריה הקיימים.

זן אינה חברה טכנולוגית צומחת, זו חברת רכב קטנה שההובלה הטכנולוגית שלה מצטמצמת ובמאמץ גדול אולי תגיע לאיזון ב- 2020 אך השוק מעניק לה שווי שוק של ענק רכב כמו  GM ו- 50% יותר שווי מפורד.


לאור זאת:

שורט מניה 327.5
שורט PUT 300 ספטמבר 2020 - 42
==> פוזציית שורט מכוסה, הגבלת רווח לירידה של 22% (שער 258) , כיסוי הפסד מהשורט עד לעליה של  13% (שער 369)

==> שורט CALL 330 ספטמבר 2020 - 55 . שער איזון 385 ,עליה של 17.5%


יום חמישי, 2 בינואר 2020

אחזקות אג"ח עיקריות - סוף 2019




שנת 2019 התאפיינה בתחייתו של סקטור אג"ח הזבל בתחילת השנה וקצירת הרווחים בעקבות ירידת התשואות במהלך כל השנה.

בתום 2017  חדלתי לפרסם את אחזקות אג"ח הזבל העיקריות פשוט כי התשואות כל כך ירדו כך שלא ניתן היה להרכיב בישראל תיק אג"ח זבל.
בתום הרבעון הראשון של 2019 חזרתי לפרסם לאור המפולת באג"חי חברות ה- BVI ועתה ניתן לסכם את השנה המאוד מוצלחת למשקיעי אג"ח בסיכון בישראל.

מבחינת תמהיל תיק "עשרת הגדולים" לא חלו שינויים משמעותיים בין הרבעונים כאשר ראוי לציין את אג"חי נובל נכסים ואנקור אשר ביצעו תיקון תשואות חד מאוד לאורך השנה , אג"חי אולייר  שעלו ב- 50% מרמות השפל  ועדיין לדעתי בתשואה אטרקטיבית ואג"חי דלשה שעלו אף הם בכ- 50% והגיעו לתשואה סבירה, ראויה לסיכון בהשקעה.

מבחינת יתר ההשקעות  - 

אפריקה - לפני שנה חשבתי ש "עוד מעט" יגיע התשלום אך התהליך התמשך . מכירת אפי לצד ג' במקום לחלק המניות לנושים התבררה, כצפוי, כפגיעה בנושים אך ההתמחרות על יתר החברה הפתיעה לטובה. אני באמת מקווה שנפגוש הכסף בהקדם.

סטרוורד - תזת ההשקעה שלי ברורה  . זה אחד המקרים שמזכירים לי את ימי 2008/2009 או את מפולת ה- BVI -  מחירי חוב (בהיבט יכולת ההחזר) מגיעים למחירי ריצפה ואין קונים.  את פחד המשקיעים והסיכון אני מבין, את הפרמיה שדורשים המשקיעים בגין הסיכון אינני מבין. הייתי רוצה לאמר כי זה אחד המקרים של צל"ש או טר"ש, אך במחיר של 38 אג , כמה סיכון צריך להתממש על מנת להעמיד את שיעור ההחזר ברמה כל כך נמוכה?

קרדן - זו השמדת הערך הגדולה ביותר בתיק אג"חי הזבל מזה זמן רב. שווי תה"ל צנח ועימו שיעור ההחזר. זו דוגמה לסיכון שמתממש.

אקסטל ב' - נסחרת כבר בתשואה לפדיון של 7.5% , מימשתי חלק מהפוזיציה לטובת השקעות אחרות .

אידיבי - שנה סוערת עברה על החברה ואלשטיין אך מחזיקי האג"ח קיבלו התשלומים המגיעים להם ותזת ההשקעה נותרה בעינה - הבעלים יטפטפו כסף לחברה עפ"י הצורך , השאלה היחידה עד כמה כיסיו של אלשטיין ומשקיעיו עמוקים.

פטרוכימיים - אופציה ארוכה על בז"ן

יתר האג"חים שהזכרתי בפוסטים מטה סטרוברי, ווטרסטון, וספנסר  עשו תשואה יפה מאוד אף הם.

וזה מחזיר אותי לתחילת הפוסט. ממש בתחילת 2019 כתבתי כי כשהשוק בהיסטריה גם קוף ירוויח 15% בהתייחס ל- 24 סדרות אג"ח לא צמודות שנסחרו בתשואה לפדיון הגבוהה מ- 14%. היום יש רק 7 סדרות בלבד. זו מהותה של 2019 בשוק החוב בסיכון.

רבעון 2 2009


רבעון 2 של 2019 התאפיין בהתחזקות אג"ח ה- BVI שהתרסקו בדצמבר 2018 -פברואר  2019 אך בשל הפיזור הגדול של האחזקות לא היה שינוי בהרכב האג"חים המרכיבים את רשימת עשרת האחזקות הגדולות.

בראש הרשימה האג"חים של אפריקה אשר התהליך האין סופי של חיסול החברה פשוט איין כל אפשרות לקבלת תשואה גבוהה על האחזקה. כל פעם נראה כי אנו   קרובים לקבלת פירעונות משמעותיים והמספרים כבר מתכנסים לטווחים צרים כך שסטטוס "אג"ח זבל" אינו מתאים להם יותר שכן רמת הוודאות בתקבולים גדולה למדי.

אג"ח אקסטל הוא אחזקה וותיקה בתיק, למעשה די מתחילת גל ה- BVI. החלפתי בתחילת 2019 אחזקה באג"ח א' שעומד בפני פדיון באחזקה באג"ח ב'  אשר ממשיך להתחזק מהקניה והתשואה לפדיון עומדת על 12.5%

בקרדן היו פדיונות קטנים ברבעון האחרון וקיימת אי וודאות גדולה לגבי המשך הפדיונות. החלופה שנראית לי הטובה ביותר היא פשוט לחלק למחזיקים את מניות תה"ל.


 בדלשה  אג"חים א' ו- ג'  ממשיכים בתיקון ועלו ברבעון מתשואה לפדיון של 15%   ל- 12%.


תיקון התשואות מתרחש גם באול-ייר   ועדיין נסחרים ברמות מחירים נמוכות מאוד המשקפים תשואות של 18%-16%.

בסטרווד ווסט נראה כי יש פער בלתי ניתן לגישור בין כיצד אני תופס הסיכון בחברה לבין מה השוק חושב. אם אני צודק והחברה סולבנטית היום  ותישאר סולבנטית, השקעה זו תניב רווחים יוצאי דופן. אם אני טועה , ההפסד יהיה תלוי בעיתוי תחילת הבעיות ובשיעור ההחזר. על כך פנים, ברבעון הקודם בשער 52 כתבתי כי מדובר לדעתי בכסף על הרצפה, מה ניתן לאמר בשער 38?
הדוח האחרון של החברה הראה את המשך השחיקה בשווי הנכסים אך קצב השחיקה ירד שאני מניח שהתהליך יגיע לסיומו בתום 2019. במקביל המחזיקים מבקשים למנות יועץ כלכלי ומשפטי שילווה את המחזיקים אך מכיוון שהחברה עומדת באופן מלא בכל תנאי האג"ח זה נראה יותר כצעד מונע ויצירת לחץ על החברה מאשר פעולה פרקטית, למרות שיהיה זה נכון לבצע שיערוך נכסים ע"י גוף שישכר ע"י מחזיקי האג"ח ולא ע"י החברה על מנת לוודא כי הערכות השווי, שהן הבסיס לשווי החברה, מחזיקות מים.

באי.די.בי  היתה במהלך הרבעון מהומה לא קטנה שיצרה הזדמנות להגדלת  הפוזיציה, אך בסופו של דבר האג"ח נסחר ללא שינוי מתום הרבעון הקודם.
נובל נכסים התחזקה  מתשואה לפדיון של  13% ל- 12% ועדיין מדובר בתשואה סבירה לרמת הסיכון.
גי.אף.איי חותמת את הרשימה. תשואת אג"ח ב' של החברה כבר ירדה ל- 8% ולכן אינני מגדירה כאג"ח זבל וכנראה אמכור אותה כאשר התשואה תרד עוד קצת.

מעבר לאג"חים המפורטים כאן יש לי אחזקות בשיעורים יחסית קטנים באנקור, סטרוברי, ווטרסטון, וספנסר אשר כולם התחזקו ברבעון החולף.

אחזקות אג"ח עיקריות - רבעון  1 2019




בתום שנת 2017 עסקתי  בפעם האחרונה ברשימת עשרת האג"ח זבל בהם השקעתי היא הגדולה ביותר. היה זה פוסט שלמעשה סיכם תקופה כי חלק גדול מאג"חי הזבל הגיעו לתשואות נמוכות ומומשו או נפדו וכך הפסקתי לפרסם הרשימה כי באופן פרקטי לא נותרו די אג"חי זבל רלבנטיים לקיומו של תיק מפוזר.

"דצמבר השחור" 2018 יצר מה שנראה כהזדמנויות השקעה  חדשות ובתום הרבעון הראשון של 2019 אני מושקע שנית בתיק אג"חי זבל וחוזר לפרסם את  את 10 האג"חים בהם ההשקעתי היא הגדולה ביותר.

בראש הרשימה האג"חים של אפריקה אשר סוף סוף קרובים לקבלת פירעונות משמעותיים כך שסטטוס "אג"ח זבל" אינו מתאים להם יותר שכן רמת הוודאות בתקבולים גדולה למדי.

אקסטל זו אחזקה וותיקה מ- 2016 שקיבלה חיזוק בדצמבר / ינואר.

בסטרווד ווסט נראה כי יש פער בלתי ניתן לגישור בין כיצד אני תופס הסיכון בחברה לבין מה השוק חושב. אם אני צודק והחברה סולבנטית היום  ותישאר סולבנטית, השקעה זו תניב רווחים יוצאי דופן. אם אני טועה , ההפסד יהיה תלוי בעיתוי תחילת הבעיות ובשיעור ההחזר. על כך פנים, בשער 52 מדובר לדעתי בכסף על הרצפה.  

קרדן זו אחזקה וותיקה נוספת שממתינה בסבלנות להתקדמות תהליך הפרוק מרצון. האג"ח לא ממש סחיר לכן כל שניתן לקוות הוא המשך קבלת פדיונות ממכירת תה"ל ותזרים שיגיע ביום מהימים מהפעילות בסין. מכיוון שהחברה לקראת הסדר נוסף עם מחזיקי החוב ניתן לאמר כי מחזיקי האג"ח הם בעלי החברה בפועל.

כשכתבתי על דלשה  חשבתי כי באג"חים א' ו- ג' מדובר בכסף על הרצפה. בינתיים האג"חים  תיקנו מתשואה לפדיון של 25% ל- 15% ולטעמי עדיין זולים.

פרופיל הסיכון של אול-ייר  גבוה יחסית בהיבט בעיית הנזילות. אג"ח ב' ו- ד' הגיעו בינואר ותחילת פברואר למחירים של "כסף על הרצפה" וכאשר אול-ייר פרסמה מכירת נכס  המסמן תחילת חזרתה של נזילות האג"חים תיקנו בעליה של כ- 50% ממחירי השפל אך עדיין נסחרים ברמות מחירים נמוכות מאוד.

פטרוכימיים זו החזקה היסטורית שלמעשה משמשת כאופציה זולה על בז"ן.

על נובל נכסים כתבתי כי מדובר "בהזדמנות מצוינת" כשהייתה התשואה לפדיון של  25%. כעת  האג"ח עומד על תשואה לפדיון של  13% ועדיין מדובר בתשואה סבירה לרמת הסיכון.

אי.די.בי בכלל ואג"ח ט' בפרט הופך לאג"ח שהשקעתי בו מספר הפעמים הרב ביותר . בפוסט מסוף 2017 כתבתי כי האג"ח הגיע לשווי "יותר מהוגן" אך ההתדרדרות העסקית בסלקום , ההפסדים ולחץ המחיר בגלל חשש ממכירה גדולה בבורסה בכלל ביטוח איפסו למעשה את הונה העצמי של פיתוח ושוב ההחלטה האם להשקיע באג"ח ט' היא פונקציה של מחירו והערכה לגבי מידת מחויבותו של הבעלים לקונצרן. לטעמי מסביבות שער 80-85 האג"ח ראוי להשקעה.

גי.אף.איי חותמת את הרשימה. תשואת אג"ח ב' של החברה כבר ירדה מ- 10% ולכן אינני מגדירה כאג"ח זבל וכנראה אמכור אותה כאשר התשואה תרד עוד קצת.

מעבר לאג"חים המפורטים כאן יש לי אחזקות בשיעורים יחסית קטנים באנקור, סטרוברי, ווטרסטון, וספנסר
--------------------------------
אני מבקש לחתום בבקשה מקוראי - אני שמח אם משתפים את הפוסט באתרי השקעות, פייסבוק וכו'. אני מבקש כי אם פוסט משותף במקום אחר, פשוט להוסיף תגובה בפוסט הכוללת לינק להיכן בוצע השיתוף.


יום שישי, 20 בדצמבר 2019

ריסון תקציבי בסביבת ריבית נמוכה למדינות עם חוב נמוך - פוגע בשיוויון - פרסום חוזר

כתבה מכלכליסט על מחקר של קרן המטבע המאיר את נזקי הגישה "הניאו - ליברלית" בכלכלה -


במאי 2016 פרסמתי הפוסט מטה. הדברים שנכתבו ב - 2016 הולכים ומתקדמים לקראת קונצנזוס במשרד האוצר ובנק ישראל. המונח "גרעון בהון" המבטא השקעה ממשלתית נמוכה מדי בנכסים הוניים - מבתי ספר ובתי חולים דרך מערכות תחבורה ועידוד השקעות הוניות בשיפור הפריון הופך למושג שגור. 

אין לי ספק כי הכישלון הגדול ביותר של הממשלה האחרונה הוא בתוכנית "מחיר למשתכן" שגרמה לאובדן הכנסות מדינה  של מיליארדי ש"ח שהיו יכולים להיות מופנים לבניית דיור ציבורי או תחבורה. במחיר של 250-300 אש"ח לדירת חדר ניתן לבנות כ- 4000 דירות. מחיר למשתכן עלתה עד כה כ- 5 מיליארד ש"ח שהיו יכולים להתרגם ל- 20,000 דירות קטנות להשכרה לסטודנטים , חיילים בחובה ובקבע, חיילים משוחררים לתקופה של מספר שנים , זכאי דיור ציבורי, דיור מוגן וכו' שהוצאתם משוק השכירויות  הייתה מקטינה את הביקוש לדירות ובכך תורמת לירידת מחירים.

הפוסט המקורי

"הגישה הניאו-ליברלית, שתומכת בפתיחת שווקים להון זר ומתעדפת צמצום חובות, שולטת במערב 30 שנה. כעת דווקא אנשי קרן המטבע הבינלאומית מכים על חטא. במחקר חדש הם טוענים שהגישה, שישראל אימצה בחום, לא תורמת לצמיחה ומגדילה את אי-השוויון"




החזון הניאו־ליברלי - של הקטנת המגזר הציבורי, מלחמה חסרת פשרות בחוב הלאומי וזרימה חופשית של ההון יושם בישראל החל מימי בנימין נתניהו כשר אוצר ולמעשה יישומו מאז השלים את הפיכת ישראל ממדינה סוציאליסטית בדגם האירופאי למדינה קפיטליסטית (כמעט)  בצלמה ודמותה של ארה"ב.

אני עצמי מסכים עם חלקים רבים בחזון הניאו ליברלי, בעיקר בפתיחת המשק להון זר / ייבוא והקטנת המגזר הציבורי, אך אינני מסכים עם דרך יישום הקטנת המגזר הציבורי בישראל וכל הנושא של הקטנת היקף החוב הציבורי "בכל תנאי" בדגש על השימוש בגרעון ככלי לסגירת פערים חברתיים תוך ניצול סביבת ריבית נמוכה.



כתבתי מספר פעמים בעבר על הקשר בין גרעון לסגירת פערים חברתיים בתחום של ביצוע פרויקטים ע"י הממשלה ובדגש על דיור ציבורי (אפשר לעיין בדף על שוק הדיור) , שני פוסטים המייצגים את התפיסה:

ממשלה מגייסת ב- 1% במח"מ של 25  - מדוע אין הגברת השקעות ממשלתיות? - חלם ה-  7%
להעלות את הגרעון הממשלתי ל- 7%


יש הבדל של שמיים וארץ בין שימוש בתקציב הממשלה לצמצום אי שוויון באמצעות הוצאה שוטפת (למשל תשלומי העברה)  לבין ביצוע השקעות המצמצמות את אי השוויון או יוצרות באופן מובהק תשואה חיובית למשק.   ההבדל בין הוצאה להשקעה טמון בעובדה  כי להשקעה יש תשואה המדידה  למשק  ואילו להוצאה יש תועלת שנתית המתבטאת סטטיסטית (למשל פחות אוכלוסיה מתחת לקו העוני).

אין לי כל ספק כי הגדלת הגרעון ב- 10 מליארד ש"ח המיועדים  לבניית 40,000 דירות חדר להשכרה (250 אלף ש"ח ליחידה) יתרמו להקטנת אי השוויון יותר מכל תוכנית ממשלתית המבוססת על "הוצאה" בבסיס התקציב.

הגיון דומה פועל בתחום התחבורה - התועלת הכלכלית של מערכות הסעת המונים אינה מוטלת בספק , אך הפרויקטים מקודמים לאט ותלויים בתקציב השוטף של משרד התחבורה. האבסורד הוא שאם משרד התחבורה לא מצליח לממש את תקציב הפיתוח בשנה מסוימת, העודפים בסופו של דבר מגיעים לשימושים אחרים של המדינה - בדר"כ במשרד הבטחון וכך נוצרת אשליה של תקצוב רב שנתי ברמה מסוימת. הקצאה תקציבים לפרויקטי תשתית תחבורה כ"קופסה רב שנתית" ע"ח הגרעון תאפשר מיקוד הוצאת הכספים לייעודם המקורי ולא כמקור להעברת תקציבים לסעיפים אחרים.


על התנהלות המדינה להתאים לפעילות של כל ארגון כלכלי - על ההוצאות להיות שוות להכנסות ואילו ההשקעות יכולות להיות ממומנות באמצעות הלוואות (=גרעון). כל עוד ההשקעות מניבות תשואה העולה על עלות המימון ורמת המינוף אינה גבוהה מסף מסויים - להיקף ההשקעה השנתי (כלומר לגרעון) , אין משמעות.

הבעיה העיקרית במימוש עיקרון ניהולי זה היא חוסר במידע.  בתקציב המדינה אין הבחנה בין הוצאה שוטפת להשקעה נושאת תשואה. צעד ראשון ראוי הוא להתחיל לפרסם את המידע בתקציבי המשרדים כך שיהיה ברור מהם הפרויקטים בכל משרד , היקפם והתשואה למשק הצפויה מישומם.  רק כך אפשר יהיה להעמיד סעיף הוצאה שנתי של "סיוע בשכ"ד לזכאים" אל מול השקעה בפרויקט "דיור ציבורי"

יום שישי, 29 בנובמבר 2019

מעשה באמפל ועושק המשקיעים - הרווח של המשקיע



בהמשך לרצוני להרחיב את מיקוד הכתיבה מאג"חים בעיתיים, צרותיהם והחלטות השקעה לתיאור התשואות בפועל שמשקיע באג"ח בסיכון יכול לקבל , ההשקעה באג"ח ב' של אמפל היא שיעור מעניין על שיקולי השקעה במה שנראה לעיתים "מקרה אבוד".

ההיסטוריה של אמפל מפורטת בפוסטים מטה ולא אחזור עליה שוב.

השקעתי באמפל אג"ח ב' החלה בשנת 2012  - 
  • ינואר 2012 רכשתי 10%  מהפוזציה בשער 39
  • אפריל 2012 - 16% מהפוזציה בשער 21
  • אוקטובר  2012 - 21% ב - 13
  • נובמבר 2012 - 26% ב- 13
  • ינואר   2013 - 27% ב- 11.4

שער רכישה ממוצע עמד עמד על 16.5

במהלך השנה הלך מצבה של אמפל והתדרדר - פיצוצים בצנרת EMG הביאו תחילה לפגיעה קשה בתזרים המזומנים ודיבורים על דחיית תשלומי אג"ח ועד לבקשה לפרוק  אך תזת ההשקעה נותרה ללא שינוי ובמצב זה אינני מתייחס למחיר בשוק אלא לערך שיהיה לאג"ח בעתיד.

מה הייתה תזת ההשקעה?

מעבר להשקעה בצינור EMG החזיקה אמפל קניון בחיפה, קאנטרי בכפר סבא  , גדות מיכלים, חוב של מימן לקבוצה , מזומנים וכרית בטחון לאג"ח. הנחתי הייתה כי כל אלו שווים לפחות 20 אג' שיתקבלו תוך כשנתיים.

כל השקעה נוספת היא השקעה ב- EMG כנכס שעשוי להניב בעתיד  בהפעלתו או , בשלב מאוחר יותר, קבלת פיצויים מהמצרים. 

הדגשתי את המילה עשוי  מכיוון ומדובר באירוע הסתברותי, לא וודאי. בשפה פשוטה  - הימור על העתיד, או כפי שאני מכנה מצבים כאלו - רכישת כרטיס מפעל הפיס.  ההבדל הגדול בין רכישת כרטיס מפעל הפיס לרכישת אג"ח כמו של אמפל במחיר "הנכון" הוא יחס הסיכוי / סיכון העדיף לאין שיעור של השקעה באג"ח מאשר בכרטיס ההגרלה כאשר במחיר הנכון, רכישת "כרטיס ההגרלה" באג"ח הוא בחינם או אפילו משלמים לך על מנת להשתתף בהגרלה....

השאלה כמובן כמה "שווה" כרטיס ההגרלה כך שיהיה כדאי לרוכשו וכאן נכנסים לממלכת האי-וודאות והאומדנים האישיים.
הערכתי הייתה כי אם יהיה החזר הוא יעמוד על 100% מיתרת הפארי לאחר מימוש יתר הרכוש  , כלומר כ- 80 אג' וההסתברות לארוע היא 50% , הסתברות גבוהה מאוד לאור מעורבות הגופים הבינלאומיים בהשקעה. המרכיב הבעייתי ביותר הוא מרכיב הזמן  ובמקרה זה התייחסתי לאופק של 10 שנים.
לאור זאת, השאלה היא כמה שווה תקבול של 80 אג, בהסתברות של 50% בעוד 10 שנים? אם נפשט -  כמה שווה תקבול של 40 אג בעוד 10 שנים? אני משתמש במקדם היוון של 10% לשנה ומקבל 15 אג'.
המשמעות היא כי להערכתי האג"ח היה שווה בסביבות 20 אג' (רכוש קיים) + 15 אג' (כרטיס פיס של EMG) - 35 אג' והרכישה הראשונה של האג"ח הייתה המחיר הגבוה ב- 10% מכיוון שבמועד זה נראה כי יש סיכוי כי פרק הזמן לתיקון הצינור ותשלומי האג"ח יהיה קצר הרבה יותר כך שהחישוב היה שונה.

כפי שניתן לראות מדפוס הרכישות מעלה , בשער 39 הרכישה היא סמלית (10%) בשער 21 (כרטיס פיס במחיר של 1 אג' בהנחה שיתר הנכסים שווים 20 אג') הגדלתי הפוזיציה ב - 150%  (רכישה של 16% , במצטבר 26%). בשער 13 (משלמים לי 7 אג' שאואיל לרכוש כרטיס...)  כמעט הכפלתי את הפוזיציה (רכישה של 47% , במצטבר 73%)  ובשער 11 הוספתי עוד 27% .


נכון להיום עיסקת EMG נסגרה . התקבול למפרק אמפל  הוא כ - 150 מיליון דולר , כ- 520 מליון ש"ח,  האמורים להיות משולמים לכ- 800 מיליון  ענ. אג"ח לאחר קיזוז הוצאות . אני מניח כי במקרה הגרוע יחולקו כ- 420 מיליון ש"ח, כלומר כ- 52 אג . במקרה הטוב יתקבלו עוד 3-4 אג.

52 אג' על השקעה של 16.5 אג' משקפות תשואה של 215% ב- 7 שנים, כלומר כ- 18% לשנה כאשר אני מזניח את התקבולים בדרך שהיו קטנים ~2 אג'.

האם האומדנים של הכניסה להשקעה התבררו כנכונים? לא ממש. הרכוש באמפל לא התקרב לכסות 20% מהפארי של אג"ח ב'. גם ההנחה כי אם וכאשר יצא משהו מ EMG יהיה זה 100% החזר התבררה כטעות (אני טוען כי פשוט עושקים את המחזיקים והייתי שמח לחקירה מדוע המוסדיים הסכימו להצעת ההסדר) אך בסיכומו של דבר רכישת "כרטיס פיס" באמפל הוכיחה את עצמה  אך במחיר שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו - נכס לא סחיר לתקופה של שנים רבות והסתברות של 50% כי זה לא יצליח. מנגד, ההיגיון  המסדר של השקעה מסוג זה היא כי  אם קונים מספיק כרטיסי פיס כאלו שחלקם "בחינם" המהלך הופך מהימור להשקעה בעלת הגיון פנימי מוצק.

דוגמה לאופן מימוש ההגיון הנ"ל במצב משברי בשוק ניתן לקרוא בפוסט על " "  המדגים כיצד רכישת סל של "בעיות פוטנציאליות" יניב בוודאות רבה תשואה משמעותית.






פוסט  - מעשה באמפל ועושק המשקיעים - עדכון

אספת העדכון מאחורינו ואכן כל החששות שהועלו בפוסט המקורי (מטה) התבררו כנכונות, והמפרק, מסיבות לא ברורות ,  מציג מציאות אלטרנטיבית ומוטה מהמציאות האמיתית באמצעות מספר אמירות היוצרות הרושם שכביכול מדובר בעסקה הטובה ביותר וזאת מבלי להציג ההסכם בין תשובה ל EMG.......:

"לא צריך לראות מה אנשים אחרים מקבלים או מה ציפו לקבל, אלא מה הם מקבלים עכשיו בביטחון גבוה. הנושים צריכים לחשוב איפה הם היו ב-2012 (לאחר השבתת הצינור), ומה היו אז הסיכויים לקבל החזר כלשהו על החוב. בהתבסס על המספרים, התמורה לנושי אמפל בעסקה תגיע ל-147 מיליון דולר (לא כולל 26 מיליון דולר שכבר שולמו). לכן, אנחנו מעריכים שהנושים לא יקבלו פחות מ-50 סנט על כל דולר. אנחנו מקווים שזה יהיה יותר",


במילים אחרות - מה אתם מבלבלים במוח על מקסום תמורות , תגידו תודה על מה שהציעו, מה זה חשוב מה העסקה עם EMG, מה זה חשוב כמה EMG באמת שווה עם ההסכם, תספורת של 50% זו מציאה....., יאללה , חותמים כאן.

רק מסתבר שמימן, בעל השליטה לשעבר באמפל עובד אחרת. הוא פשוט לא הסכים למחיר. למה? ככה. אתם יודעים, יש חובות, מיסים לשלם וכהנה וכהנה. 
הפתרון? מימן יקבל עבור מניותיו ב EMG יותר כסף מאשר אמפל שהמפרק "נידב" אותה "לתרום" למימן  16 מליון דולר מהתמורות שאמורה הייתה לקבל.....  "אחרת מימן לא היה מסכים". נו טוב. גם אני לא מסכים, נא לפנות אלי בפרטי לקבלת חשבון בנק לתמורה מוגדלת ......


"לא מזמן הייתי בשיחה עם כמה נאמנים, שטענו שאסרב להסדר הגיוני, רק כדי להחזיק את התיק הזה חי לעוד כמה שנים. אני יכול להבטיח לכם שזה לא המקרה. אני מאמין שההסכם טוב ומתאים לאינטרס של הנושים",

בטח שזה לא המקרה. אם האינטרס של הנושים זה לקבל מעט והיום זה אולי הסכם סביר אך לסרב להסכם פרושו אינו "רק כדי להחזיק התיק הזה חי לעוד כמה שנים"  אלא במקום לקבל 50% מהחוב היום לקבל 100% מהחוב ריבית עוד 3-4 שנים, או אפילו עוד 7 שנים - עדיין מדובר בתשואה מצוינת  על ההמתנה , תשואה שאין לי ספק המוסדיים אינם יכולים להשיגה בתנאים רגילים.


"ייתכן שהעסקה תושלם עוד לפני סוף השנה, נובל מאוד רוצה שכך זה יהיה", אמר ספיץ. "בנובל ממהרים כדי להרוויח כסף. הם ישקיעו עשרות מיליוני דולרים, ולכן רוצים להפעיל את הצינור הכי מהר שאפשר. לדעתי, ההסכם יושלם ברבעון הראשון של 2019"

חדשות משמחות מאוד. הרי ממילא הפעלת הצינור היא תנאי  לעסקת רכישת המניות , מהרגע שהגז מוזרם ל EMG נוצר שווי שהמפרק פשוט מסתיר ממחזיקי האג"ח. 

"התעקשנו שנובל ודלק ירכשו את המניות – כולל החובות שיש ל-EMG. התעקשנו שהם גם יישאו בהתחייבויות העתידיות, ככל שיהיו - כך שהנושים מוגנים. דלק ונובל היו מוכנות לקחת את הסיכון במטרה להשלים את העסקה. "

יש לשים לב לניואנס - תשובה לא קונה מ EMG את הצינור אלא מאמפל את המניות ב- EMG כך שהמשפט על חובות EMG הוא סתם ליצירת אווירה שהושג דבר מה לנושים. מי קונה חברה בלי חובותיה? כמה חובות יש? כמה הכנסות יהיו ל-  EMG - הכל סוד כמוס אך שוב יש לתת את הדעת כי דלק ונובל "מוכנות לקחת הסיכון" - מעניין למה....

"העסקה, לדעתי, טובה לנושים. מעריכי השווי שלנו העריכו את הצינור ב-50 מיליון דולר בלבד, כי הוא לא שמיש. בהתבסס על העצות של מומחים, לדעתי הצנועה, ההסדר הזה הוא הטוב ביותר שיכולנו לעשות. זו עסקה של win-win לכולם;

אם יש משפט שגורם לתחושה לא נוחה מהתנהלות המפרק זה המשפט הנ"ל.
אמפל לא מוכרת צינור לא שמיש אלא , עפ"י התנאים המתלים , צינור שמיש שגז הוזרם בו במשך 30 יום כך שמשפט זה אינו מתכתב באופן מלא עם האמת המשפטית. מעבר לכך, אם היה כסף להערכת שווי של הצינור "הלא שמיש" מדוע שלא תתבצע  הערכת שווי חדשה עפ"י המצב אחר מילוי כל התנאים המתלים לעסקת מכירת המניות כאשר הממכר הוא צינור שמיש?


לא סתם מגיע מפרק אמריקאי לישראל להציג הסדר בלי אף מסמך כלכלי, עם משפטים מטי מציאות המציגים עסקה של מאות מיליוני דולרים ברמה של קניית עגבניות בשוק הכרמל. "רק היום! במבצע!".
האם  מפרק שטובת הנושים בעיניו לא יפעיל את הכלים העומדים ברשותו על מנת להציג את מלוא האינפורמציה לנושים ויוודא ב- 100% כי זו העסקה הטובה ביותר ויוכיח זאת לנושים באותות ומופתים ? האם מפרק מעין זה יפעיל לחץ "לסגור, מהר, בלי שאלות ובלי בדיקות" ? האם לתת למימן "בונוס" של 16 מיליון דולר על חשבון הנושים הוא מעשה סביר?

אלו עוד סימנים מעידים נדרשים על מנת שהמוסדיים יעמדו ויגנו על הזכויות הפנסיוניות של עם ישראל?

אני חושב שבנקודה זו בזמן על הרשות לניירות ערך להתערב ולהודיע למוסדיים כי תבחן את תהליך קבלת ההחלטות שלהם בעניין זה. עפ"י החוק במדינת ישראל , בהסדר חוב שכזה צריך להציג חוו"ד מומחה. החוק כמובן לא חל על חברה אמריקאית שכפופה לחוק האמריקאי אך מוסדיים שרכשו אג"ח שנסחרות בת"א , בהינתן שמה שמציגים להם אלו ניפנופי ידיים וסיפורים ,  בהחלט חייבים  לדרוש בדיקה שכזו, ואין בית משפט בעולם שלא יחייב את המפרק לבצע זאת, גם אם הוא יושב בארה"ב.


פוסט מיום  15/10/2018 - מעשה באמפל ועושק המשקיעים

גילוי נאות: מחזיק.

תקציר האירועים למי שאינו מכיר את ההיסטוריה.

מעשה בצינור גז ממצרים לישראל המוחזק ע"י חברה זרה שבין בעליה  חברת אמפל (חברה אמריקאית   הנסחרת בבורסה בת"א)  שרכשה האחזקות במאות מיליוני  דולרים ולשם כך גייסה גם אג"ח בבורסה הישראלית.

היו אלה הימים העליזים והנאיביים בהם הסכימו מוסדיים לרכוש אג"ח של חברה זרה שאם תהיה בעיה תהליך הפרוק יתרחש תחת מדינה אחרת (ארה"ב) ולהם לא תהיה שום שליטה עליו.....  

כמובן שהאג"ח נסחר קרוב לפארי ולאמפל עצמה היה שווי שוק משמעותי.

כולם היו מאושרים , מחזיקי האג"ח (מוסדיים רבים) ציפו לקבל את הריבית הזעומה (יחסית) על האג"ח, בעלי המניות מהציבור ציפו לקבל דיבידנד הגון כל שנה והחיים נראו יפים.

עד שכוחות הרשע התערבו, הצינור פוצץ פעם אחר פעם , הזרמת הגז פסקה, ההכנסות נעצרו, החובות לא שולמו ואמפל החלה הליכי פרוק בארה"ב תחת "סעיף 7"

חלפו השנים, מעט הנכסים האחרים של אמפל נמכרו, חובות בעל השליטה באמפל לחברה לא שולמו ולאט לאט נשתכח ההפסד הצורב, כאשר המעטים שהימרו כי הצדק ינצח ובהליכי בוררות מול מצריים יפסק פיצוי הולם לחברת הצינור שיאפשר השבת החוב האבוד עדיין שמרו על תקווה.

כנגד כל הסיכויים, הבוררות הוכחה כמוצלחת , וכל שנותר הוא לגבות החוב ממצרים, שאין כל ספק, עפ"י התקדימים,  כי תשלם עם וכאשר הליך הגביה ימוצה.

במקביל לדרמה הזו, מתרחשת דרמה נוספת.  מאגר גז ענקי (ליוויתן) מחפש לקוחות בקדחתנות שכן ללא לקוחות לא ניתן לפתח המאגר. מצרים ,  עם שוק עצמי רחב ומתקני הנזלת גז העומדים ללא שימוש מלא היא לקוח טבעי, וכך מתרקמת לה עסקה של שימוש בצינור הגז המושבת להזרמה הפוכה - מישראל למצרים.

עד כאן ההיסטוריה.

כחלק מהעיסקה של הזרמת הגז בצינור מבקשים בעלי המאגר לרכוש אחזקות אמפל בחברת הצינור במחיר שאינו מכסה את מלוא החוב.

ביקשו נאמני בעלי החוב של אמפל בקשה פשוטה - תנו לנו מידע על העסקה , והתשובה של מפרק אמפל כפי שנמסרה ע"י דן אבנון מהרמטיק בסוף יוני 2018:

"ביקשנו מידע איפה עומד המשא ונתן, לראות שההסכם על דעתנו, שהזכויות שלנו לא נפגעות, אבל התשובה של אלכס ספיץ', המפרק של אמפל, הייתה שעל פי הדין בארה"ב לא מקובל לשתף את הנושים במו"מ ולכל הוא לא מוכן לעשות זאת. המפרק אמר שהנושים של אמפל יוכלו להביע את עמדתם ביחס להסכם רק אחרי שהוא יגיע לבית המשפט, ולדבריו אם לפחות 90% מהנושים יתנגדו לו, סביר להניח שבית המשפט לא יאשר אותו… אלכס מעריך שניתן יהיה לפרסם דו"ח על העסקה בעוד שלושה שבועות ולאחר מכן הוא יהיה מוכן להגיע לישראל ולהשיב על שאלות מחזיקי האג"ח.".


בינתיים חלפו יותר ממספר שבועות , אסיפת דיווח נקבעה ל 17/10/2018 ומידע שימושי לבדיקת ההצעה עדיין אין.

הסוגיה היא פשוטה - כדאי או לא למכור את אחזקות אמפל בחברת הצינור במחיר X שהוצע.

הבדיקה אינה מורכבת  - תאמרו כמה הצינור ירוויח מהזרמת הגז כל שנה לאחר כל הוצאותיו, כמה דיבידנד צפוי להתקבל באמפל וכמה הון יבנה בחברת הצינור וכל אחד יפעיל את מקדם ההיוון המתאים לו ויחליט מה המחיר ההוגן.

האם גוף מוסדי בישראל המנהל כסף ציבורי פנסיוני של עם ישראל יכול לקבל החלטה על מכירת נכס מבלי לקבל את מלוא הפרטים?

יש כמובן מספר רמזים המעידים כי המחיר אינו הוגן ומדובר בעושק משקיעים:

1. המציע הוא בשליטת  יצחק תשובה, שמבחינת מוניטין בשוק ההון ידוע בהצעות הרכש הנמוכות שלו וזכור שלא לטוב  בעניין דלק נדל"ן ששם המוסדיים שגו שגיאה גסה והסכימו להסדר ותספורת  במקום לכבס הכביסה המלוכלכת בבית המשפט.

2. אם לפני 7-8 שנים אמפל נסחרה בשווי שוק גבוה והאג"ח בפארי, כיצד יתכן כי היום, עם אותו צינור, השווי לא מכסה את יתרת החוב לבעלי האג"ח לאחר שאמפל מכרה את יתר רכושה?!

3. לא כל מחזיקי הצינור הסכימו למכור. למעשה, החברות / גופים שאינם בפרוק / כינוס נכסים המחזיקים במניות חברת הצינור לא הסכימו למכור , כך שתשובה לא ירכוש מספיק מניות להשגת שליטה בצינור. 

4. אף אחד לא יודע אילו עסקאות "נתפרו" בין תשובה ליתר בעלי המניות של חברת הצינור המשפיעות על העסקה עם חברת הצינור 


המסר באסיפת האג"ח צריך להיות ברור - העסקה למכירת אחזקות אמפל בחברת הצינור אינה מאושרת.

העסקה תאושר בחלופות הבאות:
1. התמורה תביא להחזר מלא של קרן , ריבית  וכל הוצאה נוספת הקשורה לתשלום אג"ח / הוצאות פרוק וכו' כך שמחזיקי האג"ח יפוצו ב- 100%

 2. גילוי מלא של ההסכם להזרמת גז בחברת הצינור  כולל גילוי מלא  של כל בעלי העניין במאגר לוויתן והצדדים הקשורים בהם על כל הקשרים עם צדדים קשורים לבעלי העניין  בחברת הצינור ועל בסיס מידע זה תבוצע  הערכת  שווי שקופה .

בשורה התחתונה, מדובר בעסקה בה הנסתר רב על הגלוי:
1.  למצרים אינטרס לא לשלם את פסקי הבוררות ולקבל הגז, 
2. לישראל אינטרס מדיני בטחוני  להזרים גז למצרים 
3. לבעלי המאגר אינטרס גדול להשתמש בצינור לצורך הזרמת הגז
4. לבעלי הצינור אינטרס מובהק להחיותו וליהנות מפרותיו
5. לגורמים עסקיים המצרים אינטרס כלכלי לקבל הגז.

באמצע תקועים מחזיקי האג"ח של אמפל שכל שהם רוצים הוא לקבל חזרה את מלוא כספם . 
בבליל  האינטרסים של מיליארדים רבים של דולרים , אין כל ספק שיש מקום , יכולת וכדאיות לקנות החוצה את מחזיקי האג"ח במחיר הוגן  אך החיים אינם הוגנים ואם מחזיקי האג"ח לא יעמדו על שלהם , נקבל שידור חוזר של דלק נדל"ן.

זו קריאה למוסדיים - הפעם תתעקשו ואל תוותרו. מדובר במו"מ וקיבלתם הצעת פתיחה. עכשיו תורכם לתת הצעה נגדית באישור המחזיקים.

-------------------

ומי שמעוניין במספרים:


EMG הניחה את צינור הגז בין אל-עריש לאשקלון, תוך שהיא נהנית מהטבה של 0% מס על רווחיה מממשלת מצרים. שש שנים אחר כך החליט מימן שזה הזמן לאקזיט אישי. ב-2006 מכרה מרחב לאמפל הציבורית 12.5% ממניותיה של EMG תמורת 257 מיליון דולר - 148 מיליון דולר במזומן, והיתר במניות של אמפל - ומימן נותר כ-8% בחברה המצרית.

אמפל מימנה את הרכישה, בין השאר, באמצעות הנפקת אג"ח. ביוני 2007 צירף מימן להשקעה ב-EMG את כלל ביטוח, הראל ומנורה. מוסדיים אלה חברו לאמפל ורכשו ביחד ממרחב 4.4% נוספים ממניות EMG. המוסדיים שילמו עבור חלקם בחברה 97 מיליון דולר. בסך הכל, זרמו למימן מהעסקות כמיליארד שקל במזומן וכ-100 מיליון דולרים במניות אמפל.

יום רביעי, 20 בנובמבר 2019

אפילוג - אקסטל אג"ח א' דרוג A תשואה 11% - הזדמנות? - כן!


שמתי לב שאני כותב בעיקר על החברות הבעייתיות בתיק  ואני חושב שהגיע העת לעסוק קצת בהצלחות שכן ההשקעה באג"ח זבל לא נועדה לעודד דיכאון אלא להרוויח כסף...

פוסט אזהרה על השקעה בגל הנפקות החוב האמריקאיות בישראל (חברות BVI) כתבתי כבר במרץ 2015 . היה לי ברור כי התשואות בהנפקות אינן תואמות את הסיכון והמתנתי לתיקון מחיר שיביא לתשואה שתתאים יותר לסיכון כפי שאני תופס אותו.

החברה הראשונה  שהשקעתי בה הייתה אקסטל ובפוסט מטה ניתוח ההשקעה. 
ההשקעה באקסטל הייתה כ- 5%  מ- 10 אחזקות האג"ח הגדולות עד סוף 2017 ובמשבר ה- BVI עלתה ל- 13% כאשר בתחילת 2019 החלפתי את אג"ח א' באג"ח ב'.

כעת אג"ח א' עומד לפני פדיון סופי בסוף השנה ומוכיח כיצד היה ניתן לקבל תשואה של 11% ממאי 2016 ועד דצמבר 2019 , מהלך של  3.6 שנים הניבה תשואה מצטברת של כ- 40%.

בעת ההשקעה לא היה מדובר האג"ח אקזוטי אלא באג"ח המדורג A ומינוף של 60%. כל שקרה הוא שלאחר ההנפקה השוק שיערך מחדש את הסיכון באג"ח וכתוצאה מכך אפשר להנות מהשקעה בעלת יחס סיכוי לסיכון טוב הרבה יותר מהאג"חים שנסחרו אז בשוק.

מי שניצל ירידות נוספות באג"ח , זכה לתשואה גבוהה עוד יותר.

המסקנה המתבקשת היא שיש תמיד לנסות להבחין בין מחיר לערך. מחיר נמוך אינו בהכרח מעיד על ערך נמוך וניתן להתרשם מ"סנטימנט השוק" באמצעות  התגובות לפוסט....

אקסטל אג"ח ב' שיפדה בשני תשלומים החל מסוף 2020 נסחר בשער 93 - 13% תשואה שנתית לפדיון. אני בדעה כי עוד שנתיים אכתוב על פדיונו התקין.



פוסט מיום 18/5/2016 

אקסטל היא חברת ייזום לשוק היוקרה למגורים במנהטן בדגש על שוק האולטרה יוקרה הכוללת   זרוע של נדל"ן מניב. החברה התאגדה ב 2014 במיוחד לצורך הנפקת אג"ח בישראל כחלק מגל הנפקות החוב של חברות נדל"ן אמריקאיות בישראל.

החברה הנפיקה אג"ח בהיקף של יותר ממיליארד ש"ח בריבית של קצת פחות מ- 5% וללא בטחונות וביצעה סיבוב שני של הנפקת כ 600 מש"ח ב 2015 בריבית של 6%.

אין כל ספק כי הגיוס בוצע בישראל בגלל התנאים הפיננסיים המצוינים.  ריבית על הלוואות מזנין עומדת על 14%-12% למרות שפיזור הנכסים בין פרויקטים בייזום לנכסים מניבים  עשוי היה להוריד במקצת את הריביות.

חלפו כשנתיים מההנפקה הראשונה ואג"חי אקסטל עומדים על תשואה של קצת יותר מ 11% לפדיון ובשער של 82-84 והשאלה  היא האם נוצרה הזדמנות השקעה?

אקסטל מוצגת כחברה שאינה ממונפת פיננסית - ועפ"י הדוחות זה נכון, ההון העצמי מממן 40% מהמאזן, אך בפועל במאזן החברה ריווחי שערוכים לא מעטים:
 
2015 - 223 מליון דולר
2014 - 44 מליון דולר
2013 - 26 מליון דולר
2012 -  16 מליון דולר
2011 - 53 מליון דולר

סה"כ - 362 מליון דולר .כלומר ללא ריווחי השיערוכים ההון העצמי הוא רק 750 מליון דולר ומינוף החברה עולה ל- 70%.


גם השוויים המוצגים נראים גבוהים באופן מהותי מהסביר -  לדוגמה נכס TIME SQUARE לעומת BOSTON INTERCONTINENTAL - שניהם מושכרים לטווח ארוך והיום עם NOI זהה של 16 מליון דולר, אך שווי הפרויקט הראשון יותר מכפול משווי הפרויקט הראשון.

לחברה עם תמהיל נכסים הדומה לזה של אקסטל רמת מינוף של 70% היא סבירה, אך אקסטל שונה מאוד מחברות רגילות ורמז לזה ניתן לראות בריווחיות הגולמית של הפרויקטים העומדת על 30%-25%~




כיצד החברה משיגה תשואה גולמית כל כך גבוהה בשוק משוכלל כמו הייזום למגורים במנהטן? התשובה היא כי החברה ממונפת. המינוף הוא לא פיננסי אלא בסיכון העסקי האינהרנטי לעסקי החברה - מחירי דירות האולטרה יוקרה במנהטן. מכיוון ששוק דירות האולטרה יוקרה (מעל 10 מליון דולר) הוא שוק מצומצם , הוא צפוי לתנודתיות משמעותית בביקושים ובמחירים ולתנודתיות זו השפעה דרמטית על הרווחיות הגולמית של החברה:



סיכון החברה אל מול מחירי המכירה התנודתיים אינו סיכון תאורטי  - החברה כבר היום נמצאת במצב בו היא נאלצת להוריד מחירים בפרויקט ONE 57 אשר שווי NAV של 38 הדירות הלא מכורות בפרויקט מוצג כ - 148 מליון דולר ועפ"י הטבלה מעלה ירידה של 10% במחיר גוררת ירידה של כ- 30% ברווחיות הגולמית. את ההשפעה של הורדת המחירים בפועל נוכל לראות רק בדוחות הכספיים הבאים שיכילו המידע הרלבנטי.

אם מחירי המכירה מתכווצים והרווחיות הגולמית תישחק , המודל העסקי של החברה בסכנה כי הרווחיות ללא שערוכים יורדת (רווח במליוני דולרים) באופן דרמטי כפי שניתן לראות בשנים 2013-2015:

2015 - 71
2014 - 162
2013  - 206


יתרה מזו, הפרויקט המרכזי של החברה שלדעתי בגללו הוקמה החברה , CENTRAL PARK TOWER , האמור להיות הגבוה בניו-יורק ומחיר דירה ממוצע בו (179 דירות) כ - 22 מליון דולר עשוי לסבול מאוד מירידת המחירים בשוק היוקרה.

 הפרויקט עצמו בבניה והושקעו בו כ - 650 מליון דולר וקיימת בו הלוואת גישור של 300 מליון דולר בריבית של כ - 8.5% לשנה שיש להחזיר באוגוסט 2016 וזאת כבר לאחר שהחברה ניצלה את אופציית ההארכה של שנה,  ועדיין לא התקבל מימון פרויקטאלי לבניית הפרויקט  ולכן  אין פלא כי הבעלים מעניק הלוואה של 30 מליון דולר לחברה כ"הלוואת גישור" ללא ריבית עד שהפרויקט ימומן.
סוגיית מימון  הפרויקט היא קריטית לתזרים החברה שכן אם היקף ההלוואה יקטן בגלל עדכון התכנית העסקית, היקף ההון העצמי הנדרש מהחברה יגדל באותה עת בה החברה תאלץ להזרים הון עצמי  ליתר פרויקטי הייזום והכל במצב בו הרווחיות נשחקת.

אין לי ספק כי לחברה בעיות בהסדרת מימון לפרויקט זה וכנראה לא רק אליו,   לכן יהיה על החברה לממש נכסים על מנת לגייס את המזומנים הדרושים לפיתוח הפרויקטים , גם אם רווחיותם הסופית תהיה נמוכה משמעותית מהמוצג במצגות החברה.

כאשר מגיעים לסעיף "מימושים" , הכי קל לממש נכסים מניבים ולחברה שורה מרשימה של נכסים מניבים , למרות שהערכות השווי נראות לי קצת מופרחות אך בהנחת "הנחה" של 15% אני מניח כי ימצא קונה :


סיכום

לאקסטל שווי חיובי מובהק, אך בעלת מינוף פיננסי אמיתי לא קטן הצפוי לגדול לאור פרויקטי הפיתוח הגדולים העומדים בפתח אלא אם החברה תינקוט בדרך של מימוש נכסים מניבים וזאת כתוצאה משחיקת רווחיות הפרויקטים בביצוע. מימוש הנכסים המניבים יעלה כמובן את רמת הסיכון של האג"ח שכן הם מגבים במידה רבה את קרן האג"ח.
יוצא אפוא כי כיצד שלא מסתכלים על זה רמת הסיכון של החברה צפויה לעלות אלא אם שוק האולטרה יוקרה יחזור לרמתו מלפני כשנה.

הדרך הטובה ביותר מבחינת אקסטל להתמודד עם המחסור במזומנים  הינה לגייס הון מניות - מהבעלים או מהציבור. בינתיים הבעלים הזרים 30 מליון דולר בהלוואת בעלים  והשאלה היא כמה הכיס שלו עמוק.

האם 11% לשנה מהווה פיצוי נאות לסיכון? לדעתי בהחלט כן,  אך  אם השוק יתחיל להגיע למסקנות שלי (בעיה תזרימית / צורך במימושים ) מחיר האג"ח עשוי עוד לרדת פשוט בגלל לחץ מוכרים והכמות הגדולה של סדרות האג"ח.

מכיוון כי פדיונות קרן האג"ח מתחילים רק ב 2018  רכשתי מנה קטנה מהאג"ח שצפויה לגדול במידה ויחס הסיכוי / סיכון ישתפר.