על התחזקות השקל , תחרות בבטון וזיהום אוויר

 

עוד ב- 2014 , כששער הדולר טיפס ל- 3.94 כתבתי כי הארוע יחלוף ודין השקל להתחזק (ותרות מטבע החוץ של ישראל יטפסו לכ- 200 מיליארד דולר ב - 2024).

אין מנוס מהתחזקותו של השקל שכן ישראל מדינה צומחת בעלת תל"ג גדל ומבוסס על ייצוא, כלומר ככל שישראל מצליחה , הייצוא גדל והשקל מתחזק.

אחד הגורמים הממתנים את התחזקות השקל היה "צונאמי תיירות החוץ" בו מליוני ישראלים ממירים ש"ח למטבע זר , עולים על מטוס ומשאירים הכסף בחו"ל. מדוע תופעה זו מתרחשת? מכיוון שישראל מדינה קטנה ועשירה , תיירות הפנים יקרה ביחס למחירים בחו"ל אזי הגיוני כי ישראל "תייבא" שירותי תיירות מיוון וככל שהשקל מתחזק , הפער גדל והמגמה מתחזקת.

זו כמובן תופעה הכרחית שכן התרומה לתל"ג של שרותי תיירות נמוכה בייחס לתרומה לתל"ג של ייצוא טכנולוגיה כך ש - "ייבוא" שרותי תיירות מאפשר לשחרר לחצים של התחזקות הדולר ובכך לשמור על ריווחיות הייצוא.

בימי קורונה , כאשר ייבוא התיירות חדל, ההשפעה על שער הדולר ניכרת. אני מניח שכאשר הקורונה תסתיים נראה "מגה צונאמי" של נסיעות לחו"ל שאולי יסייעו, לפחות זמנית , להחליש השקל.

ההקדמה הארוכה הזו נועדה להסביר כי על מנת שלאפשר לישראל להמשיך ולצמוח באמצעות ייצוא , על מדינת ישראל להגדיל הייבוא וניהול מושכל של מה מייבאים בדגש על ניתוח התרומה לתל"ג של חלופת ייצור בארץ. ככל שהייצור בישראל תורם פחות לתל"ג כך יש כדאיות לצמצמו לטובת ייבוא.

אחד הסקטורים שעדיין מנוהלים ביד רמה ע"י הממשלה הוא סקטור המלט שכפי שניתן לראות מעלה, מונופול המלט הינו אחד מהמזהמים הגדולים בישראל (מוצג רק מפעל המלט של נשר ברמלה , אך  פעילות החציבה יוצרת זיהום לא קטן) בעלות של 1.2 מילארד ש"ח לשנה וכנראה עם המפעל בחיפה , מחצבות ושינוע  מגיעים לכ- 1.8  מיליארד ש"ח בשנה.

לכולם ברור כי ללא מלט לא ניתן קיים בניה. יחד עם זאת למחיר המלט השפעה אפסית על מחירי הדיור והשפעה גדולה יותר על פרויקטי תשתית והוא מוצר שניתן לייבא מארצות רבות (למעלה מ 120 מדינות מייצרות מלט)  במילים אחרות , מלט הכרחי למשק (כמו דלק,  מכוניות או ברזל) אך אין שום סיבה משקית לא לתת לכוחות השוק לקבוע את מחיריו. במילים אחרות, מדובר בחומרי גלם שכריתם בארץ בעייתית בגלל מחסור במחצבות וייצורו כמוצר סופי גורם לזיהום אוויר משמעותי. תרומתו של ייצור המלט בישראל לתל"ג? נמוכה מאוד.

מצד שני, העובדה כי קיים מונופול פוגעת בתחרות בייצור בטון.   כאשר אספקת המלט נשלטת בישראל ע"י מספר מאוד קטן של גופים, ייצרני בטון גדולים מקבלים מחירי מלט נמוכים והאחרים מסתדרים עם מה שיש ומתקשים להתחרות. לחוסר התחרות בענף הבטון יש מחיר משקי , פשוט אף אחד לא טורח לחשבו ולפרסמו.

על חברת נשר, מונופול המלט כתבתי ב- 2014  שנשלט  ע"י נוחי דנקנר והובלת המלט בוצעה ע"י שותפתו , משפחת לבנת , שבייחד מנעו בהצלחה את פתיחת השוק לתחרות , תחת ניצוחו של אהוד אולמרט כשר התמ"ת שבאורך פלא הפך ב- 2010 ליו"ר קבוצת לבנת....

שוק המלט נפתח שוב לייבוא לפני מספר שנים ומאז מחירי המלט ירדו בכ- 25%-30% וחסכו למדינה ולאזרחים מליארדים רבים של שקלים כאשר הייבוא מהווה 30% מהביקוש כך שהיום ישראל "הרוויחה" שוק תחרותי במחיר, אך לא בכמויות. 

אז מה יש לנו? מפעל סופר מזהם המייצר מלט המעסיק לא הרבה עובדים (~500) ומוכר תוצרתו במחיר תחרותי אך מתקשה להרוויח ודורש שיטילו על הייבוא היטלים. מדוע המדינה בכלל עוסקת בענייני מלט?

מסיבות הסטוריות [ואח"כ הון-שלטון] ייצור המלט מוגדר כתשתית אסטרטגית אך בעולם של היום אבד הכלח על הגדרה זו.  מדינת ישראל אינה עצמאית במזון, דלק לרכב, מנועים לרכב  , ברזל לבניה  - אז דווקא המלט אסטרטגי? האמת היא שאין הבדל בין מלט לבשר בקר . ישראל מייבאת בשר כמוצר מוגמר במקום "לייצרו" בישראל כי האדמה במחסור ואין שום יכולת לגדל בישראל את המזון הנדרש לבקר (אדמה / מים) .בענף הבקר שאיננו, יכלו לעבוד הרבה יותר עובדים מאשר בענף המלט....

לפיכך יש לפתוח את שוק המלט לתחרות מלאה גם במחיר הקטנת עד חיסול הייצור הישראלי אשר יש לזכור - הוא מזהם מאוד, תרומתו לתל"ג נמוכה מאוד וייבוא מלט יאפשר הוצאת דולרים שיתרמו לחזוק הייצוא הישראלי בענפים בעלי תרומה גבוהה יותר לתל"ג והגדלת התחרות בענף הבטון.

חשוב לזכור כי מפעל פניציה, מספר 5 בזיהום נסגר לאחרונה בגלל חוסר יכולתו להתחרות בייבוא זול . הסגירה בוצעה בקול ענות חלושה שכן לבעלי המפעל מעולם לא היה הכח הפוליטי להגדירו כתשתית אסטרטגית. אז כבר לא מייצרים זכוכית בישראל , 300 עובדים פוטרו ועוד ענף של התעשיה המסורתית,  הכבדה, עתירת האנרגיה והמזהמת חדל מלהתקיים בישראל והוחלף ביבוא אך זו דרכו של עולם כאשר  התעשיה הישראלית עוברת לייצוא היי-טק אשר תורם לתל"ג הרבה יותר מייצור זכוכית.