איראן רוצה לגבות "דמי מעבר" במיצר הורמוז. הדבר מנוגד לאמנה ימית עליה חתומות 171 מדינות הקובעת מעבר חופשי במצרים הכרחיים אך איראן וארה"ב לא חתומות על האמנה כך שלכאורה הן יכולות לעשות "מה שהן רוצות".
הבעיה במהלך היא כפולה:
הראשונה, אם שוברים את האמנות הבינלאומיות היוצרות "סדר עולמי" , מה ימנע מטורקיה להחליט על גביית אגרת מעבר במצרי הבוספורוס? מדנמרק לגבות מס על כניסה לים הבלטי שהיה עד המאה ה- 19? מספרד , מרוקו ובריטניה על מעבר במצרי גיבלרטר (כניסה לים התיכון)?
הבעיה השניה היא שיש תחליף לא יקר למצרי הורמוז - צינורות גז / דלק לנמלים מחוץ להורמוז. לצנרת המוליכה נפט מחוץ לפרט הקיימת בערב הסעודית ובאמירויות / עומאן יש קיבולת לכ- 50% מתפוקת הנפט העובר בהורמוז. עלות ק"מ צנרת בקוטר גדול הינה כ- 3 מיליון דולר לק"מ כך שהפתרון להולכת הנפט והגז הוא עניין של החלטה להשקיע:
לאמירויות יש נמל נפט קיים מחוץ למיצרים (פוג'ארה) ורצועת חוף של 100 ק"מ בה ניתן להקים נמל נוסף , בנוסף המרחק מאבו דאבי לחוף בעומן הינו כ- 250 ק"מ. בקיצון , מהאמירויות לים האדום - 1,600 ק"מ - פרויקט של 5 מליארד דולר מקטין ל- 0 את התלות של האמירויות בהורמוז בכלהקשור לנפט. . במונחים של ייצוא נפט / גז מדובר ב- "כסף קטן".
קטאר רחוקה 600 ק"מ מחוף עומן ו- 1,200 ק"מ מהים האדום.
כווית -1,300 ק"מ מחוף הים התיכון (סוריה / לבנון / ישראל) עיראק קרובה יותר וקיים צינור נפט בין כירכוכ לנמל בטורקיה
ערב הסעודית יכולה להחליט ללכת לכל כיוון וכבר יש לה את רוב המעקף פעיל בהיקף של 7 מיליון חביות נפט המועברות לים האדום.
ההגיון המסדר הוא מי הלקוח לו מיועדת הסחורה ואיזו מדינה מיצאת:
- לטובת הייצוא לאירופה הנמלים בים התיכון הם אידיאליים. הדבר כבר בוצע ע"י הבריטים (צינור הנפט מעירק - כירכוכ למפעלי הזיקוק בחיפה, "ציר הנפט" המוכר ממלחמת יום כיפור בגולן ) וע"י ישראל ואיראן (קו צינור נפט אילת אשקלון העוקף את תעלת סואץ)
- ייצוא לאפריקה - דרך נמלי הים האדום
- ייצוא למזרח (סין / הודו / קוריאה) - נמלים מחוץ להורמוז באמירויות ועומאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ממתין לאישור