יום שלישי, 14 באפריל 2026

גביית אגרת מעבר במיצרי הורמוז? - לא מחזיק מים לטווח בינוני...

  


איראן רוצה לגבות "דמי מעבר" במיצר הורמוז. הדבר מנוגד לאמנה  ימית עליה חתומות 171 מדינות  הקובעת  מעבר חופשי  במצרים הכרחיים אך איראן וארה"ב לא חתומות על האמנה כך שלכאורה הן יכולות לעשות "מה שהן רוצות".

 הבעיה במהלך  היא כפולה: 

הראשונה, אם שוברים את האמנות הבינלאומיות היוצרות "סדר עולמי" , מה ימנע מטורקיה להחליט על גביית אגרת מעבר במצרי הבוספורוס? מדנמרק לגבות מס  על כניסה לים הבלטי שהיה עד המאה ה- 19? מספרד , מרוקו ובריטניה על מעבר במצרי גיבלרטר (כניסה לים התיכון)?

הבעיה השניה היא שיש תחליף לא יקר למצרי הורמוז - צינורות גז / דלק לנמלים מחוץ להורמוז. לצנרת המוליכה נפט מחוץ לפרט הקיימת בערב הסעודית ובאמירויות / עומאן יש קיבולת לכ-  50% מתפוקת הנפט העובר בהורמוז. עלות ק"מ צנרת בקוטר גדול הינה כ- 3 מיליון דולר לק"מ כך שהפתרון להולכת הנפט והגז הוא עניין של החלטה להשקיע:

לאמירויות יש נמל נפט קיים מחוץ למיצרים (פוג'ארה) ורצועת חוף של 100 ק"מ בה ניתן להקים נמל נוסף , בנוסף המרחק מאבו דאבי לחוף בעומן הינו כ-  250 ק"מ. בקיצון ,   מהאמירויות לים האדום  - 1,600 ק"מ - פרויקט של 5 מליארד דולר מקטין ל- 0 את התלות של האמירויות בהורמוז בכלהקשור לנפט. . במונחים של ייצוא נפט / גז מדובר ב- "כסף קטן".

קטאר רחוקה 600 ק"מ מחוף עומן ו- 1,200 ק"מ מהים האדום.

כווית -1,300 ק"מ מחוף הים התיכון (סוריה / לבנון / ישראל)  עיראק  קרובה יותר  וקיים צינור נפט בין כירכוכ לנמל בטורקיה 

ערב הסעודית יכולה להחליט ללכת לכל כיוון וכבר יש לה את רוב המעקף  פעיל בהיקף של 7 מיליון חביות נפט המועברות לים האדום.

ההגיון המסדר הוא מי הלקוח לו מיועדת הסחורה ואיזו מדינה מיצאת:

  • לטובת הייצוא לאירופה הנמלים בים התיכון הם אידיאליים. הדבר כבר בוצע ע"י הבריטים (צינור הנפט מעירק - כירכוכ  למפעלי הזיקוק בחיפה, "ציר הנפט" המוכר ממלחמת יום כיפור בגולן ) וע"י ישראל ואיראן (קו צינור נפט אילת אשקלון העוקף את תעלת סואץ) 
  • ייצוא לאפריקה - דרך נמלי הים האדום 
  • ייצוא למזרח (סין / הודו / קוריאה) - נמלים מחוץ להורמוז באמירויות ועומאן.
לטווח הארוך , הקמת תשתיות מחוץ להורמוז תשפר את ריווחיות היצואניות שכן עלות התובלה תרד כאשר יחסכו מאות / אלפי ק"מ של שייט ביחס לנמלים הקיימים. ביחס לייצוא לאירופה מדובר בחסכון דרמטי אם מיכליות ענק יטענו גז בנמל בים התיכון במקום לצאת מקטאר / כווית ולהקיף את אפריקה.

ללא קשר לתוצאות המשבר הנוכחי, מבחינת המדינות המייצאות נפט / גז במפרץ, יצירת מעקף להורמוז הופך להיות הכרח לביטחון הכלכלי שלהם ללא קשר אם יגבה "מס מעבר" בהורמוז או אם השלטון באיראן יתחלף. העלות הנמוכה במונחים של בטחון כלכלי לאומי של הקמת צנרות נפט עוקפי הורמוז הופכת ההחלטה לטריוויאלית ביחס עלות / תועלת כביטוח לכלכלה הלאומית.

מעבר לכך , לארה"ב יכולות הפקת נפט / גז גדולות מאוד ותשתיות ייצוא מפותחות והיא הופכת להיות יצואנית גדולה של נפט / גז עם תנופה גדולה של בניית מסופי גז לייצוא לאירופה בשל החרם על הגז הרוסי בעקבות המלחמה באוקראינה.

במבט כולל, בעולם יש 19 מדינות המפיקות יותר ממליון חביות נפט גולמי ביום. מתוכן, מדינות שאינן מושפעות מהמשבר בהורמוז , מפיקות 44 מיליון חביות ביום. בשלב זה ייצוא הנפט מהמפרץ ירד ב- 10 מיליון חביות ביום כך שהעלאת תפוקה של יתר המדינות תפצה על חלק ממנו. בהנחה של של ירידה בביקושים בשל המחיר ושיחרור של מאגרי עתודות נפט , ההשפעה  הכלכלה העולמית היא נמוכה מאוד.

בהיבט של ישראל, צינור גז מהמפרץ לחיפה / אשקלון יאפשר חיזוק הקשרים הכלכליים עם מדינות המפרץ ,  אך גז מפרצי העובר בירדן וללא ספק במקרה זה יגיע גם למצרים  יקטין ואף יבטל את התלות שלהן בגז ישראלי או לפחות ייצור לחץ תחרותי על המחירים....

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

ממתין לאישור