את הפוסט המקורי (מטה) כתבתי לפני 4 חודשים וקריאתו היום מראה כמה קל היה לצפות את מה שנדרש היה לעשות ב- 4 חודשים שחלפו. כבר אז כתבתי על "חוסר התוחלת במידע" והערכתי שביציאה מהסגר המשק יתייצב על 70% תפוקה.
אם לפני 3.5 חודשים היה לי ברור כי "הממשלות ובוודאי האזרחים , עוד לא קלטו את גודלו של האירוע בו אנו נמצאים בהיבט הכלכלי בשלביו הראשונים." היום נראה כי ההפנמה מתחילה לחלחל אך קיים פער עצום בין ההפנמה לקבלת ההחלטות , שנראה כי הממשלה פשוט אינה מסוגלת לקבל ושוב מרוב פרטים ונושאים לא מצליחים להתמקד במה שחשוב.
אז מהם הנושאים הקריטיים שיש להתמקד בהם?
1. קטיעת שרשראות ההדבקה - אין מה להרחיב בנושא, הכשלון הממשלתי בעניין ברור לכולם אך אני מופתע שעדיין לא שומעים על "הגאונים של 8200" שיתלבשו על מערכות המחשב של התהליך וייצרו מערכת אינטרנטית מודרנית אשר תאפשר ליצור מערך חקירות מגעים מבוזר, ארצי, באיוש אזרחי / צבאי אשר מתממשק עם המשטרה לטיפול במי שאינו משתף פעולה בחקירה ולמערך הסוציאלי התומך ברשויות המקומית. את האחיות של טיפת חלב שגוייסו כתגבור חרום למערך יש להחזיר לעבודתן ולהחליפו עם מובטלים שכל שצרכים זהו טלפון , מחשב וחיבור לאינטרנט על מנת לעבוד, אפילו לא צרכים לצאת מהבית לשם כך!
2. סגירות / סגרים מקומיים - השאיפה של מדינת ישראל היא חיים לצד קורונה, כלומר ששיעור ההדבקות יצור חולים קשים ברמה שניתן להכיל אותה במערכת הבריאות תוך פגיעה מינימלית בכלכלה. זו פונקציית מטרה ברורה ופשוטה להבנה אך למרות זאת אינה מתוקשרת באופן ברור לציבור.
פונקציית מטרה זו למעשה מכתיבה סגירה של פעילויות בעלות תרומה מינימלית לתל"ג / תעסוקה אך בעלות פוטנציאל סיכון הדבקה גבוה. רשימת פעילויות אלו פורסמה בעבר אך הפוליטיקה מונעת פעולה מתאימה כאשר הדבר הבולט ביותר הוא המשך הפעלת בתי כנסת ומוסדות חינוך דתיים שתרומתם לתל"ג אפסית אך מהווים מוקד הדבקה משמעותי. לא רק שלא סוגרים אותם, הפוליטקאים נזהרים מאוד מלדבר על הנושא אך התוצאה היא כמובן סגרים מקומיים על שכונות / ערים חרדיות שגם הם לא מבוצעים כנדרש בשל לחצים פוליטיים.
סגירה של 2 פעילויות - בתי כנסת ומערכת החינוך החרדית בצרוף סגרים על ערים "אדומות" יאפשרו ירידה בכמות הנדבקים ויחד עם חיזוק מערך חקירות המגעים ישראל תשתלט על המגפה ותתאפשר הסרה חלקית של מגבלות בסקטורים משמעותיים לתעסוקה , בעיקר בענף המסעדות עתיר העובדים בשכר נמוך.
במבט קדימה יש להערך לחורף:
נראה כי במערכת החינוך בוחרים בדרך הקלה של לימוד מרחוק לכיתות ה' ומעלה במקום להתאמץ קצת יותר - חלוקה של כיתות ל- 2 -3 קבוצות (קפסולות) ולימוד פורנטלי בבוקר , אחה"צ וערב תוך חלוקה פיסית של בית הספר לחלקים מבודדים שימנעו מגע בין קבוצות של כיתות באמצעות הקמת קירות גבס וכו'. משרד החינוך חייב לתת חופש פעולה והחלטה לרשויות המקומיות שיפעלו בהתייעצות עם ועד ההורים המקומי , דבר המבטיח פתרון תפור ההולם את אילוצי הרשות.
שרות לאומי - על המדינה להפנות את המשרתים לפעילויות שיתמכו במשבר - איוש מוקדים טלפונים, מערך חקירות, בתי חולים, מד"א, חמ"לים ישוביים, תגבור פיקוד העורף וכו' - הדבר דורש תכנון, הקצאות כ"א והכשרה.
בתחבורה הציבורית חייבים לתגבר משמעותית את האוטובוסים באמצעות הציוד והנהגים של חברות ההסעה על מנת לאפשר תחבורה בטוחה של 20-25 נוסעים באוטובוס.
מערך בדיקות חייב לגדול לתפוקה שתאפשר בדיקת כל בעלי תסמיני השפעת וזאת בנוסף לכמות היום.
על בתי חולים להגדיל הקיבולת - יש לגייס היום כח עזר שיסייע בתוך בתי החולים ויפנה כ"א מקצועי להתמקד בעבודה המקצועית , יש לפתוח מחלקות אישפוז נוספות ולגייס פנסיונרים של מערכת הבריאות , מחזה "הזקנה במסדרון" של מחלקות צפופות הופך ממחזה לא נעים לסכנת נפשות. יש לפתוח בכל בית חולים חדר מיון לבעלי תסמינים - יגיעו עשרות אלפים אם לא מאות אלפים עם תסמינים (שפעת...) חייבת להיות מערכת שתמיין שפעת / התקררות מקורונה באופן יעיל, מהיר ובטוח.
שפעת - נקודת האור היחידה היא שהריחוק החברתי יביא בהכרח לצמצום הנדבקים בשפעת ומכיוון שהמבוגרים שומרים על עצמם, התחלואה הקשה צפויה לרדת דרמטית , בישראל כבר רואים זאת עם מחלת החצבת ששיעור החולים בה ירד בכ- 80%.
הצד הכלכלי
תוכנית ראש הממשלה לחלק כסף לציבור הינו צעד של פניקה המעורב בחוסר הבנת המצב של יועצו הכלכלי שמחון. מדינת ישראל אינה במיתון. היא במלחמה. במיתון מחלקים כסף להגברת הצריכה שיגביר התעסוקה , במלחמה מסייעים למי שצריך כי מילא הצריכה מוגבלת. אבל כשמחלקים כסף, כמובן שכולם רוצים , היד רחבה , ההזרמה מתרחבת וכך מדינת ישראל זורקת כספים שהיו יכולים להיות מנוצלים הרבה יותר טוב.
על התמיכה הכלכלית של הממשלה להיות יותר ממוקדת במי שצריך "ולפזר את הנזק" באופן חכם:
- עסקים שהמחזור שלהם ירד ב- 50% לפחות- ביטול ארנונה ויתר מיסים עירוניים. הרשויות החזקות יספגו זאת , החלשות יש לפצות.
- עסקים שהמחזור שלהם ירד ב- 50% - דחיית החזרי הלוואות שלקחו ואיפוס הריבית בתקופת הדחיה- המדינה תפצה המלווים ב- 50% מהפסד הריבית.
- עסקים שהמחזור שלהם ירד ב- 50% - הקטנת שכ"ד שעליהם לשלם ב- 50% כאשר המדינה תפצה את המשכיר ב- 25% והיתרה הוא יספוג.
עסקים שמחזורם נפגע בשיעור של 25%-50% לקבל פיצוי יחסי כלשהו שיעודד אותם לעבוד ולהרוויח.
על הממשלה לטפל בענפים משותקים - אולם ארועים סגור לא צריך לשלם את מלוא השכירות , גם בעל הנכס צריך להתחלק בנזק, כך לגבי מסעדות ויתר עסקים המוגבלים בפעילותם ע"י המדינה.
הסבות מקצועיות - לפני הקורונה הייתה בישראל בעיה קשה של כ"א מקצועי בשורה של מקצועות - מנהגים לרתחים, מאנשי סיעוד למורים למתמטיקה ועוד. על המדינה לגבש רשימה של מקצועות ולפתוח באופן מיידי מערך הכשרות מוגבר לביצוע הסבות מקצועיות והכשרות מקוצרות שיושלמו בהכשרה משלימה במקום עבודה כאשר שכר המתלמד ישולם חלקית ע"י המדינה.
וממה עוד הממשלה מתחמקת? - לא קוצץ שקל בשכר הציבורי ובפנסיות הציבוריות! הוצאות חריגות של 80 מיליארד ש"ח , ציבור העצמאים קורס, שכירים רבים בחל"ת / אבטלה כך הממשלה לא מצאה זמן או נכונות להעביר החלטה של קיצוץ שכר מיידי בסקטור הציבורי. אלו הם מנהיגנו.
השורה התחתונה - כתבתי לאורך השנים כי הבעיה העיקרית של ישראל היא ניהולית. משבר הקורונה נתן לנו דוגמה למחיר העצום של חוסר יכולת ניהולית , אי הבנה של קריאת מספרים , אי הבנה של שליטה בתהליכים של פוליטיקאים גורמים לנזקים עצומים למדינה. בל נטעה, כך מדינת ישראל מתנהלת כבר 20 שנה והדברים פשוט מכונים בשמות שונים - "בעיה במערכת החינוך" , בעיה במערכת הבריאות" , "משבר דיור" , הביצועים הירודים של צה"ל ועוד.
ישראל מדינה עשירה אשר מנוהלת ע"י אנשים לא ראויים. זו האמת העצובה.
פוסט מקורי מיום 28/3/2002
האמרה הידוע כי מרוב עצים לא רואים את היער תקפה למצב הנוכחי.
הממשלות ובוודאי האזרחים , עוד לא קלטו את גודלו של האירוע בו אנו נמצאים בהיבט הכלכלי בשלביו הראשונים.
נתחיל בישראל -
ריכוזי החרדים בירושלים ובני ברק מובילים בשיעור ההדבקה בעוד משרד הבריאות משער, עפ"י בדיקות , כי שיעור הנדבקים בישראל חצה את ה- 2% (=200,000 אלף איש) ובישראל מוטל סגר שהוריד היקף העבודה במשק בלפחות 50% כאשר כ- 20% מהמועסקים ב- 1/3/2020 יושבים בבית בחל"ת או אבטלה.
המספרים בישראל מראים, לפחות בשבוע החולף, עצירה בגידול הנשאים המאובחנים אך מכיוון שיש כ- 3200 מאובחנים (בבדיקות כ- 8% מהנבדקים נמצאים חיוביים) ומשרד הבריאות מעריך 200 אלף נשאים.
אני לא יודע ליישב את ההיגיון בין שני המספרים הללו מול כמות המונשמים או הנפטרים. המספרים פשוט לא מסתדרים גם אל מול הסטטיסטיקה המפורסמת של אחוז התמותה מהווירוס העומד על 3% או אפילו ה- 0.5% מגרמניה.
באופן כללי כל הדיווח לציבור על נשאים וחולים לא מאפשר להבין המצב לאשורו. מצד אחד אין ספק כי הווירוס בקהילה , מצד שני ישראל מייבאת מטוסים שלמים של נשאים שנכנסים לסטטיסטיקה הישראלית ומעוותים אותה לחלוטין. ראוי היה לדווח על הידבקויות בישראל מול הידבקויות בחו"ל לצורך הבנה טובה יותר של המצב בארץ.
לאחר ההקדמה הארוכה הזו על חוסר התוחלת במידע בו עושים שימוש אפשר להבין את הלחץ בהנהגה אשר אינה רגילה להתנהל בתבניות בהן ההשפעה של פעולה היום ניכרת בעוד שבועיים וגם בעוד שבועיים התוצאות יהיו לאחר "חיכוך" עם המציאות , כלומר זו לא מתמטיקה אלא אומנות חיזוי העתיד על סמך ההווה ותחזיות לעתיד, תהליך סטנדרטי לחלוטין לאנשי השקעות .....
אסתכן בתחזית - להערכתי בישראל שיא המאובחנים היומי מתרחש בימים אלו שבוע הבא יהיה יציב ואח"כ ירד נתחיל לראות ירידה של כ- 50% בכל שבוע שיחלוף במהלך שבועיים - שלשה כלומר בעוד 3 שבועות נרד מ- 500 מאובחנים ביום ל- 150-120 ביום. אז מה? האם ישחררו המשק אם יהיו 50 נדבקים ביום שבועיים אח"כ?
ואם ישחררו את המשק תחת תנאים מגבילים לכמה תחזור התפוקה? - ל- 70%? כיצד יתנהל המשק, לאחר שתודעה הציבור נצרבה , עם "רק" 10 מאובחנים ביום?
חשוב לציין כי ישראל שונה מאירופה וארה"ב - המדינה היא "אי" שהגביל את הקשר עם העולם החיצון בשלב מוקדם ונקט מדיניות בידוד אגרסיבית יחסית. בני ברק וירושלים הן המודל לניו יורק ולונדון ולא ישראל.
הניתוח מראה כי היציאה מהאירוע תהיה הליך ארוך הרבה יותר מהכניסה אליו ויש לשער כי נראה את הסרת ההגבלות באותו הסדר בו הוטלו - קודם חזרה של מקומות עבודה ורק בסוף בתי ספר ואירועים כאשר לאורך כל התקופה יהיו מאובחנים חדשים ואנשים הנכנסים לבידוד אלא אם יתרחש נס והווירוס יעלם בקיץ , כמובן ללא הבטחה לאי חזרה בסתיו , הפעם במקביל לשפעת ליצירת "הסערה המושלמת"....
מה תהיה ההשפעה על המשק?
כדבר הראשון בחשיבותו, המשק יחווה מיתון כבד כתוצאה ממספר מובטלים ללא תקדים וירידה בביקושים לשירותים ומוצרים.
סקטורים שלמים בתחום השירותים פשוט יישארו סגורים - תיירות , אירועים , תרבות ובידור, ספורט עם קהל וכו' ובכך שיעור האבטלה יישאר גבוה מאוד (~10%)
סקטורים מושבתים אחרים שיצאו מהשבתה יראו ירידה בביקושים לטווח קצר שילכו ויעלו עם החזרה לנורמליות עד לרמה של מיתון - מסעדות, בתי קפה , מכוני כושר , חוגים (בעיקר למבוגרים) .
בתחום המסחר צפויה ירידה חדה בביקושים למוצרי צריכה כאשר לצרכנים ישאר פחות כסף להוציא.
התעשייה תיפגע מירידה בביקושים העולמית כתוצאה מהמיתון העולמי , ההשקעות בהייטק יצטמצמו לרמות של 2008 ואף פחות.
ענף הבניה יפגע כאשר הביקוש לדירות חדשות , משרדים ושטחים תעשייתיים יקטן.
אם בישראל הצפי הוא כי מספר הנשאים שיתגלו ירד לסביבות ה- 50 ביום עוד כ- 6 שבועות, ארה"ב ובריטניה נמצאות במרחק של כחודש אחרי הלו"ז של ישראל מכיוון שעדיין לא הוטל שם סגר אזי המועד לחזרה לתחילת פעילות "נורמלית" הינו עוד 10 שבועות , כלומר חודשיים וחצי - אמצע יוני 2020 במקרה הטוב.
כל עוד ארה"ב לא תחזור לנורמליות, העולם לא יוכל להתחיל ההתאוששות פשוט בגלל שרשראות אספקה בינלאומיות הנפגעות כתוצאה מהשבתות ייצור בלו"זים שונים בכל רחבי העולם.
אם נשליך מהמצב בישראל על העולם , הרי צפויה במהלך מרץ-יוני 2020 צניחה של כ- 30% בתל"ג של המדינות המושפעות , כלומר 10% שנתי וזאת מבלי שנלקחה בחשבון החזרה האיטית לפעילות שתמשיך להשפיע על התל"ג עד תום השנה כך שירידת תל"ג של 12%-15% בשנה 2020 מהווה התסריט הסביר.
לשם השוואה , במיתון הגדול של 1929 התכווץ התל"ג בעולם ב- 15% ב- 4 שנים - ממוצע של 3.75% "בלבד" בשנה וב- 2008 ב- 1% בלבד.
בהיבט האבטלה, ב- 1929 בארה"ב עמדה על 23% - דומה לאבטלה בישראל היום.
הניתוח מראה כי התוצאה הצפויה היא קשה מזו של 1929 ודומה להשפעה של מלחמה עולמית המחריבה יכולות ייצור (=השבתה) , זוללת הון ממשלתי (=סיוע לכלכלה) ומותירה משק עם אבטלה גבוהה.
כמובן שקיימים ההבדלים גדולים בין מלחמה לאירוע הנוכחי :
-תשתיות פיזיות לא נפגעות
-רובם המכריע של החללים לא נמנים על כח העבודה
-הון הממשלתי לא מתבזבז על ציוד וחימוש צבאי אלא מושקע כולו במשק אזרחי.
כך שההתאוששות תהיה הרבה יותר קלה מאשר מאירוע מלחמתי .
העולם כבר התנסה בתוכנית כלכלית "שאחרי מלחמה" - תוכנית מרשל לשיקום אירופה. היום כל מדינה תצטרך לארגן את "תוכנית מרשל" שלה שתצטרך לטפל בשלשה היבטים:
- סיוע מיידי לגופים השונים במשק שבמצב רגיל אינם מקבלים סיוע (עצמאים / עסקים קטנים ועסקים בינוניים / חברות גדולות) במענקים כפיצוי על ההשבתה.
- אספקת נזילות למשק באמצעות הלוואות בערבות מדינה
- צעדים אנטי - מיתוניים קלאסיים של הגדלת הביקושים הממשלתיים , בעדיפות להשקעה בתשתיות פיזיות
על כיצד לממן את "תוכנית מרשל הישראלית" בפוסט הבא
