כסאו של השר

(הבמה: משרדו של שר האוצר. שעה מאוחרת. אבן ירושלמית זוהרת באור פנסי הביטחון. בצלאל סמוטריץ', אדם שהצהרותיו הפומביות יכולות להחמיץ חלב במרחק חמישים צעדים, חזר זה עתה מריאיון טלוויזיוני לוחמני במיוחד. הוא סוגר את דלת המשרד הכבדה, וה"בום" המוצק מהדהד את סופיותן של הצהרותיו על המרקע. הוא משחרר את עניבתו, נאנח אנחה שנראית כמרוקנת מאוויר את כל נוכחותו המרשימה, ושוקע אל תוך כס המנהלים האורתופדי, העצום, מאחורי שולחן המהגוני שלו. לרגע, הוא סתם איש. ואז, המונולוג מתחיל.)

בקול רם, לחישה לחלל החדר הריק: "זהו. זה אמור להספיק. ככה מדברים. תקיף. החלטי. עמוד שדרה מפלדה יהודאית טהורה."

הוא מרשה לעצמו חיוך קטן ומרוצה. הוא מריץ בראשו את עיקרי הדברים, הקרנה פרטית לקהל של איש אחד. המראיין, הבחור העצבני הזה מערוץ 12 עם הגבה המרצדת, שאל אותו על הצעת הפסקת האש האחרונה.

"הפסקת אש?" רעמתי, נשען אל תוך המיקרופון בעוצמה כזו שטכנאי הסאונד בטח פיתח תסמונת פוסט-טראומטית. "אתה מדבר איתי על 'הפסקת אש' בשעה שאחינו ואחיותינו מוחזקים באפלה המטפטפת של מנהרות הטרור? לא הפסקת אש אנו צריכים, כי אם אש קודש! אש של זעם צודק שתטהר את הארץ! לעצור עכשיו תהיה בגידה היסטורית, כתם על נשמתנו!"

שורה מצוינת, הוא חושב לעצמו, מנגב את משקפיו בשולי חולצתו. אש קודש. מאוד תנ"כי. הבייס יאהב את זה. קצת מוגזם, אולי? לא, לעולם לא מוגזם מדי.

"והסיוע ההומניטרי?" המשיך המראיין, הגבה שלו מבצעת בלט של חרדה.

כמעט צחקתי. סיוע! להם! "סיוע הומניטרי הוא נשק בידי אויבינו!" הכרזתי, מנופף באצבע להדגשה. תנועת האצבע היא מפתח. היא אומרת 'אין על מה לדבר'. "כל שק קמח, כל מיכל שמן, הוא קליע המכוון ללבו של חייל צה"ל! אני אומר, לא גרגר אורז אחד! לא טיפת מים אחת! שישתו את מי המרורים של שנאתם! אני אישית אעמוד במעבר כרם שלום ואחזיר את המשאיות בידיים חשופות אם אצטרך!"

קצת דרמטי הקטע עם ה'ידיים חשופות', הקול הפנימי שלו מצייץ לראשונה, חריקה ביישנית באודיטוריום העצום של חשיבותו העצמית. יש לך ידיים עדינות. מתאימות יותר לחתימה על אגרות חוב מאשר להיאבקות עם נהג משאית מערד.

הוא מתעלם מהקול. הוא במומנטום.

"ואם ראש הממשלה", סיכמתי, קולי יורד לגוון נמוך ומאיים, מהסוג שאתה משתמש בו כשאתה רוצה שכולם ידעו שאתה מחזיק את קיומה העדין של הקואליציה באגרופך כמו כדור פלאפל מעוך, "אם הוא אפילו ישקול את הנתיב ההרסני הזה, את הכניעה הזו לטרור, אז עליו לדעת: מפלגת הציונות הדתית לא תהיה עלה תאנה לחולשה! אני אצא מחדר הממשלה, אני אכריע את הממשלה הזו על ברכיה, ואעשה זאת במצפון נקי ובלב כבד על האומה שאני נאלץ להציל ממנהיגותה שלה!"

בום. הוא חובט קלות על שולחנו שלו, מחקה את מחוות הסיום שלו מהשידור. מושלם. יצירת מופת של תיאטרון פוליטי. הוא נתן להם כל מה שהם רצו לשמוע. הזעם, העוצמה, השכנוע המוחלט והבלתי מתפשר. המצביעים שלו יהיו מאושרים. הם יראו אותו, בצלאל סמוטריץ', כשומר האמיתי האחרון על החומה. איש האמונה והכוח חסר הפשרות.

הוא נשען לאחור, עור הכיסא היקר נאנח באהדה. האדרנלין של ההופעה מתחיל לדעוך. השקט של המשרד משתלט. הוא בוהה במפה של ארץ ישראל על הקיר, צבעי הירוק והחול עמומים באור המנורה.

ואז, הבצלאל השני מכחכח בגרונו. זה שחי מאחורי חומת האש.

הו, יא מפלצת שכמותך, הקול הפנימי לוחש, כבר לא חריקה אלא אנחה עייפה ומלנכולית. איזה שחקן.

סמוטריץ' עוצם את עיניו. הנה זה מתחיל שוב.

"לטהר את הארץ?" שואל הקול, נוטף מאותה צדקנות מאוכזבת ששומעים בדרך כלל מטבעוני על האש. "אש קודש?" מה אתה, נביא זעם מהפרקים הפחות מוצלחים של יחזקאל? אלה אנשים, בצלאל. אנשים. יש להם ילדים. לילדים יש נזלת וברכיים משופשפות והם בטח בוכים כשהם לא מוצאים את הדובי האהוב עליהם, בדיוק כמו שדוידי הקטן בכה בשבוע שעבר כשהוא איבד את הגמל הממולא שלו, שלמה.

הוא יכול לראות את זה עכשיו. ילד קטן בעזה, בוכה על הגרסה שלו לשלמה הגמל, בטח חמור פלסטיק אהוב. אמא של הילד מנסה לנחם אותו, אבל אין נחמה. אין בית. יש אבק ופחד והרעש של הדברים שהוא, בצלאל סמוטריץ', בדיוק דגל בהם בעליזות בטלוויזיה הלאומית.

"לא טיפת מים אחת?" ממשיך הקול הפנימי, עכשיו במצב מלא של מסע רגשות אשם. אתה רציני? אתה, שהתלוננת עשר דקות הבוקר כי במטבחון של המשרד נגמרו המים המוגזים עם נגיעות הליים? עמדת להכריז על משבר לאומי. ואתה רוצה למנוע מאוכלוסייה שלמה כוס מים פשוטה? מה סבתא רבקה שלך הייתה אומרת? היא, שהייתה רצה החוצה עם מגש של לימונדה קרה למטאטאי הרחובות ביום חם. "קצת רחמנות, בצלאל'ה," היא הייתה אומרת. "קצת רחמנות לא עולה כלום."

גל של בושה שוטף אותו. סבתא רבקה. הוא לא חשב עליה כבר עידנים. היא הייתה נותנת לו סטירה על העורף. בעדינות, אבל בתקיפות.

וכל העסק הזה של להפיל את הממשלה, הקול נוזף, תופס תאוצה. "אני אצא!" "אני אכריע אותה!" הו, הדרמה! ההקרבה! בוא נהיה כנים, בסדר? אתה לא הולך לשום מקום. לאן תלך?

עיניו מרפרפות סביב המשרד. שולחן המהגוני המוצק, מצוחצח למשעי. הכיסא הארגונומי שעלה יותר ממכונית משומשת ומכיר את הטופוגרפיה המדויקת של גבו התחתון טוב יותר מאשתו. קו הטלפון המאובטח שגורם לו להרגיש כל כך חשוב. צלוחית תמרי המג'הול המפנקים שהמזכירה שלו משאירה לו כל אחר צהריים. והרכב. הוולוו. הבועה השקטה, המהירה והמשוריינת הזאת שמובילה אותו ממקום למקום, חסינה לפקקים, בורות בכביש ולמציאות המטונפת של החיים הרגילים.

לוותר על זה? הקול לועג. אתה? האיש שכמעט פיטר את הנהג שלו כי הוא עשה קיצור דרך במאה שערים שהוסיף ארבע דקות לנסיעה הביתה? אתה תתפטר מעיקרון? אתה לא תתפטר גם אם ביבי יחליט למנות דובר חמאס לשר לענייני דת! אתה תוציא מכתב גינוי חריף ואז תשאל אם ההסכם הקואליציוני כולל זכויות חניה בכותל.

הוא שוקע נמוך יותר בכיסאו, מובס. זה נכון. הכל. סמוטריץ' הציבורי הוא אריה, שואג מפסגות הרי יהודה. סמוטריץ' הפרטי הוא עכבר שדה מפוחד שמבועת לאבד את גבינת השרים שלו.

הוא, בארכיון הסודי והנעול של נשמתו, הוא שמאלני יפה נפש. מנוי סודי על "הארץ", קורא בטלפון במצב גלישה בסתר. כשהוא רואה תמונות של סבל, האינסטינקט הראשון שלו הוא לא זעם, אלא עצב עמוק וכואב. הוא חושק בסתר שיוכל פשוט... לתקן את זה. את הכל. לשלוח שיירת סיוע ענקית, לא של קמח, אלא של חומרי בניין וזרעים לחקלאות אורגנית ואולי אפילו כמה מתקני שעשועים. הוא מדמיין תוכנית, "קיבוצניקים למען חאן יונס," שבה צעירים ישראלים חדורי אידיאלים עוזרים לבנות מחדש בתים, וכולם שרים שירים של נעמי שמר ומחזיקים ידיים. זו פנטזיה יפהפייה, מגוחכת, וכל כך לא-סמוטריצ'ית.

הוא מפנטז על הסכם שלום. לא פוליטי, אלא אנושי. הוא יישב עם איזה אבא עזתי על כוס תה מתוק. הם לא ידברו על פוליטיקה. הם ידברו על מחיר ספרי הלימוד, על הקושי לגרום לבני הנוער שלהם לסדר את החדר, על הדאגות שלהם לעתיד. הם ימצאו מכנה משותף. הם יהפכו לחברים. אולי הם אפילו יחליפו גילופי עץ זית.

איזה שטויות סנטימנטליות, סמוטריץ' הציבורי מנסה להתפרץ, אבל הקול הפנימי חזק מדי עכשיו.

זה לא שטויות! זו הגינות! זה מה שאתה באמת מאמין בו כשאתה לא מופיע מול המצלמות! אבל אתה לא יכול להגיד את זה. ברור שאתה לא יכול. המצביעים שלך לא בחרו באיש שחולם על פרויקטים של גינון אורגני בין-קהילתי. הם בחרו איל ניגוח. הם בחרו אש קודש. אז כל יום, אתה לובש את התחפושת ומשחק את התפקיד. ומת קצת מבפנים.

המזכירה שלו מזמזמת באינטרקום. "כבוד השר, סליחה על ההפרעה בשעה כזו. מלשכת ראש הממשלה על הקו. הם רוצים לאשר את הצבעת הממשלה מחר על 'יוזמת הרחבת המסדרון ההומניטרי.'"

הוא קופא. ידו מרחפת מעל הכפתור. מסדרון הומניטרי. הרחבה. שתי מילים שגורמות לדמותו הציבורית לרצות להתלקח ספונטנית. הוא כבר יכול להרגיש את ההודעה הזועמת לעיתונות מתגבשת במוחו. "מכה אנושה לגאוותנו הלאומית!" "סמוטריץ' שוקל את צעדיו!"

הוא מדמיין את עצמו, צועד החוצה מחדר הממשלה, הבזקי המצלמות מסביב. המורד האמיץ. איש העקרונות.

ואז הוא מדמיין את האלטרנטיבה. לחזור הביתה במונית. מונית רגילה ומטונפת. לשבת בפקק. לנסות למצוא את המפתחות. אשתו, רויטל, שואלת, "עשית מה? התפטרת? בצלאל, אתה יודע כמה שווה פנסיה של שר? יישור השיניים של דוידי לא ישלם את עצמו!"

הוא עוצם את עיניו. הוא מרגיש את העור הרך של כיסאו. נדמה שהוא מחבק אותו, לוחש הבטחות מתוקות. אל תעזוב אותי, הוא אומר. אני תומך בך. תרתי משמע.

הוא לוקח נשימה עמוקה. ההצגה חייבת להימשך. לאיל הניגוח יש תפקיד למלא. אבל אולי... אולי הוא יכול למתן מבפנים. הצבעת 'כן' אסטרטגית, ממוסגרת כתחבולה מתוחכמת להרדים את האויב בתחושת ביטחון מזויפת! כן, זהו זה! הוא לא פחדן, הוא אסטרטג! גאון פוליטי ערמומי שמשחק משחק ארוך למען השלום! חפרפרת הומניטרית סודית!

הוא לוחץ על כפתור האינטרקום. קולו, כשהוא יוצא, הוא שוב תקיף, החלטי, קולו של סמוטריץ' האריה.

"תגידי להם שאני אהיה שם, שירה. ותגידי להם... תגידי להם שאני מביא הערות."

הוא מנתק ומושך אליו פנקס. בראש הדף, הוא כותב באותיות גדולות וזועמות: סיבות להצביע נגד.

1. כניעה לטרור!

2. מחליש את ההרתעה שלנו!

3. איום קיומי!

ואז, הוא עוצר. הוא מביט מהחלון אל ליל ירושלים השליו. הוא חושב על הילד הבוכה ועל הגמל הממולא שאבד. הוא חושב על הלימונדה של סבתא רבקה.

באותיות קטנות, כמעט בלתי קריאות, בתחתית העמוד, הוא משרבט רשימה שנייה, לעיניו בלבד.

סיבות להצביע בעד.

1. הכיסא.

2. הוולוו.

3. התמרים.

4. רחמנות.

על הפסקת אש והעתיד - עדכון - סיום המלחמה

 

בשלכת נושב כבר הסתיו,

האבק בדרכים אט שקע,

והיום רק אלייך נשרף

וחולם על פגישה רחוקה.

הן אפשר כי עוד ערב יבוא,

והשער יחרוק לו דומם,

ועינייך יהיו כה טובות,

כמו אין מלחמה בעולם.

הן אפשר, הן אפשר,

שיהיה זה פשוט כבר מחר.

הן אפשר ובג'יפ שעבר,

שאגו בחורים כי נגמר.

הן אפשר, הן אפשר

שיהיה זה פשוט כבר מחר.

הן אפשר כי חדרך העצוב

מחכה בחיוורון קירותיו,

וקורא הוא לשנינו לשוב

מקרבות מדרכים ומסתיו. 

מילים:חיים חפר

את הפוסט המקורי כתבתי לפני 10 חודשים. אם לפני 10 חודשים חשבתי שהמחלמה ממרץ/אפריל 2024 כבר חדלה להיות אפקטיבית , על 10 החודשים האחרונים כבר לא היה מה לאמר חוץ משעזה הופכת להיות ויאטנם הישראלית. מלחמה פוליטית , מיותרת , ללא יכולת לנצחון אמיתי.  כמו הפסקת האש כעת , כך לפני 10 חודשים, ארה"ב כפתה על ממשלת המחדל המשיחית ג'יהדיסטית  , תומכת החמאס  את סיום המלחמה. 

כמו בסרטים מצויירים בהם הדמות ממשיכה לרוץ באוויר עד שפתאום מגלה שתהום פעורה מתחת והגרביטציה נכנסת לפעולה , כך גם הימין המשיחי - גזעני בישראל.

"בעזרת השם" סמוטריץ , ב- 7/10  "קודם כל חג שמח" סטרוק , "אני קובע מדיניות" בן גביר , "מי צריך את ארה"ב"  קרעי  ויתר חבריהם  במצב זה כבר שנים. חיים בפנטזיה משיחית , מקריבים את נשיהם וילדיהם על מזבח התיישבות ואת חיילי צה"ל והחטופים על מזבח התנחלות בארץ פלישתים. 

מבחינת מדינת ישראל הארוע בעזה הפך להתגשמות של סיוט - התערבות בינלאומית מסיבית בשטח ואובדן שליטה של ישראל על התהליך והתוצאה.  זה כבר קרה, העניין פשוט לא הופנם. הפרחים למשיחיים , ולאדיוטים השימושיים של הליכוד וכמובן לחרדים שתמכו  תמורת כסף מצאו עצמם מגוייסים....

הימין המשיחי , בעקשנותו שלא לסיים את המלחמה הצליח לעשות את מה שהפלסטינים לא הצליחו לעשות מעולם - בינאום הסיכסוך ועוד יותר , ארה"ב מובילה אותו תחת שלטון סופר ידידותי לישראל תוך שישראל תוך  שנתיים בלבד מהטבח, הופכת להיות מנודה, האנטישמיות בעולם מרימה ראש ויהודים מורידים כיפה שלא יזוהו החו"ל.  אכן ניצחון מוחלט.... 

כאשר הממשלה המשיחית חזרה ללחימה לאחר שלב א' ל עיסקת החטופים שהוביל טראמפ במקום להביא לסיומה , היא חרצה את גורל ההתיישבות באיו"ש. ההסכם שניתן היה להשיג אז היה טוב יותר מההסכם שיכפה עכשיו ועל הדרך נהרגו עשרות חיילים על כלום ושום דבר חוץ מרצון "מר (אי בטחון)" וחבר מרעיו המשיחיים , לשמור על חמאס בשלטון  , במלחמה אין קץ , ללא אופק מדיני תוך שחיקתם עד דק של משרתי הסדיר המילואים ומשפחותיהם במטרה לשמר את קואליציית ההרס והמחדל שמזמן איבדה לגמרי את אמון הציבור. 

התהום פתאום התגלתה לאצים באוויר - טראמפ בקולו  אומר - "לא אתן לישראל לספח את איו"ש ".  הנתיב בו העולם הולך , טראמפ בראשו ברור:

 הקמת ממשל חלופי ברצועת עזה, שאינו מזוהה עם חמאס אך מזוהה עם הרשות הפלסטינית, שממילא נציגיה כבר במעבר רפיח , לצד הקמת מסגרת בינלאומית לשיקום הרצועה - כולל השקעה בתשתיות בריאות, חינוך ודיור. בניגוד להצהרות של טראמפ, לא תהיה הגירה המונית של עזתים, והם יוכלו להישאר ברצועה. בהדרגה, יועברו סמכויות ניהול הרצועה לרשות הפלסטינית - אחרי שזו תוכיח שיישמה בהצלחה רפורמות  ויווצר נתיב למדינה פלסטינית עתידית – המותנה בהצלחת השיקום וברפורמות שתעבור הרשות הפלסטינית . המתווה כולל גם התחייבות ישראלית לאופק פוליטי וליצירת מסגרת לדיאלוג עם הפלסטינים על "דו-קיום בדרכי שלום”.

מי שלא הבין , זוהי למעשה חזרה להסכמי אוסלו  עם רשות פלסטינית "מתחדשת" בהובלת דור חדש. מדובר  בסיוט הגדול ביותר של המשיחיים אך הפתרון היחידי שימנע מדינה דו-לאומית בין הירדן לים.  האינטרס הישראלי הברור  הוא רשות  פלשתינית חילונית חזקה ללא איסלאם פונדמנטליסטי דעשי כחמאס אך המדיניות המוצהרת של הימין ב- 15 שנות נתניהו היית הפוכה לחלוטין - חיזוק חמאס והחלשת הרשות למען מניעת ייישות פלשתינים מאוחדת עזה-איו"ש.   את המחיר למדיניות המטומטמת הזו משלמת המדינה מאז 7/10 והרבה קודם בדם המשיחיים בכבישים ובישובים באיו"ש.

מבחינת ניהול השקעות, התחזית נכתבה הפוסט מטה , לא אחזור עליה בפרוט רק אומר כי התחזית מאמצע  2024 אומנם הייתה שורית מאוד , אך המציאות הפתיעה ואם טווח מכפיל בנק לאומי שחזיתי בציפיה להפסקת המלחמה יעמוד על 9 ורק בהפסקתה יעלה ל- 11 , הרי אנו כבר כמעט ב- 10 . גם התחזית להתחזקות השקל התממשה.

ישראל עומדת בפני שנים של שיקום פוליטי, חברתי וכלכלי. 15 שנות שלטון ימני-משיחי- חרדי  הפכו את ממשלת ישראל ללא ציונית המתנהלת בדפוסים של ארגון פשע ולא מפלגה פוליטית , כולל פולחן האישיות המוזהה עם משטרים אפלים. חזרה למערכת שילטונית ציונית , המשרתת את אזרחי המדינה , הממנה אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה לתפקידים בכירים ומקבלת החלטות סבירות היא המפתח לשינוי כלכלי.

הטרוף השלטוני שליווה אותנו מקום הממשלה הנוכחית יצר מספר לקחים שאם יישומו יצעידו את ישראל לאמצע המאה ה- 21 בבטחה:

- חוקה - מדינה ללא חוקה היא מדינה ללא מצפן מוסרי , ללא מערכת הפעלה פוליטית וללא איזונים ובלמים. 

- הגבלת קדנציות של ראש ממשלה - כח משחית, שנים ארוכות בשלטון יוצרות סטגנציה רעיונית 

- חוק גיוס אוניברסלי - חרדים וערבים יחוייבו לשרת את  המדינה , לאי שרות יהיו משמעויות אישיות וכלכליות ארוכות טווח

- רפורמה בחינוך - ישראל היא מדינה יהודית - ציונית -ליברלית (מדינת כל תושביה) קטנה התלויה לחלוטין בארה"ב ובשותפי הסחר באירופה. לא יעלה על הדעת כי כסף ציבורי יממן מערכות חינוך המלמדות ערכים אחרים ואינן נותנות כלים לנוער הישראלי להשתלב בעולם גלובלי מתקדם ( דוגמה - האנגלית של סמוטריץ היא תעודת עניות למערכת החינוך ממנה הגיע ולאוניברסיטה שהעניקה לו תואר עו"ד) 

השילוב של ייצוב המבנה הפנימישל המדינה עם  חזון מדיני לישראל תוך השתלבותה המלאה בעולם (הסכם עם סעודיה, למעשה שלום במזרח התיכון  והורדת הנטל הבטחוני באיו"ש בעקבות הסכמים חדשים עם הרשות (והורדת יישובים לא חוקיים בתור התחלה) יביאו ל- "בום כלכלי" ארוך טווח שיביא להכפלת מדדי המניות בישראל תוך 5 שנים ופריחה של שוק ההייטק  והנדל"ן בעקבות פתיחת ישראל להשקעות מהעולם הערבי. 

אני מאמין שעוד כעשור נביט אחור אל הסיוט של השנים האחרונות כנקודת השפל של ישראל המודרנית והמנוף לשינוי פוליטי ארוך טווח כפי שטראומת מלחמת יום  כיפור  הייתה בדיעבד נקודת השפל של עשורי הקמת המדינה ומנוף  לשינוי פוליטי-כלכלי  ארוך טווח. 

פוסט מיום 19/1/2025

הלחימה בעזה נעצרה. "צירי קודשינו" - נצרים ופילדלפי  - יפונו , מעבר רפיח - ימסר לרשות הפלסטינית  , צפון עזה תאוכלס ב- 1 מיליון פלסטינים  מחדש, חמאס ישתקם מעבר ל-2 הגדודים שלא טופלו .  החטופים, החיים והמתים, ישוחררו השאלה היחידה היא עם כמה "רון ארד" נישאר.

זה לא קרה בגלל הפגנות בישראל, גם לא בגלל הלחימה בעזה ב- 7 חודשים האחרונים שיזכרו לדראון עולם כהקרבת חיי אדם חסרת התכלית ביותר  ע"י ממשלה חסרת אחריות תומכת חמאס  הפועלת משיקולים זרים לבטחון ישראל, שיקולי הישרדות פוליטית והתנחלות משיחית.  מה היה הצורך ב- "הרחבת ציר נצרים" שגבה עשרות נפגעים? מה הטעם בלכבוש בפעם השלישית את בית חנון וג'באליה ולשלם בעשרות הרוגים? על סיפורי מעשיות לבייס מקריבים את ילדינו.

חמאס נישאר כי כך החליטה ממשלת ישראל "ימין  מלא על מלא" המובלת ע"י הג'יהד (=מלחמת מצווה)  המשיחי היהודי ונתמכת ע"י כת המשתמטים אשר הובילה את ישראל לשנתיים הקשות שידעה המדינה מאז תום מלחמת העצמאות עם היקף חללים המתקרב לזה של מלחמת יום כיפור.  מי שמחליט על "מטרת מלחמה" אך לא מחליט על כיצד ליישמה - החל מהחלת ממשל צבאי ועד הכנסת הרשות הפלסטינית ל- "אזורים סטריליים" שנכבשו ע"י צה"ל ונוכו מחמאס  פשוט בילף.  הישארות חמאס בשלטון הינה אינטרס מובהק של הימין. אמרו זאת נתניהו וסמוטריץ באופן פומבי והסיבה היא מיטוט  חמאס = רשות  פלסטינית בעזה = הסרת התרוץ לחוסר היכולת לדון על מדינה פלסטינית = סוף לחלומות על "כיבוש הארץ". 

אני כותב זמן רב כי ממשלת ישראל תומכת חמאס ועתה אני שומע זאת גם בערוצי התקשורת. אי חתירה למציאת חלופה לחמאס , אפילו בשכונה בודדת, דינה תמיכה בחמאס. 

המלחמה מסתיימת והחטופים משוחררים כי כך החליט טראמפ.  כתבתי בפוסט המקורי (מטה)  עם בחירתו:

"באשר לבחירתו של טראפ, שעון סיום המלחמה מתחיל  לספור לאחור.....טראמפ המשוחרר מאילוצים פוליטיים כי זו הכהונה השניה שלו וברצונו העז  "לעשות היסטוריה"  ושלא כמו ביידן , לא יחשוב פעמיים להראות למדינת החסות מי הבוס (תזכורת לכל האידיוטים של "מי צריך את ארה"ב") ולהכריח את "ביבי" להישמע לו."

זו רק ההתחלה. ישראל היא מדינת חסות של ארה"ב המתחננת לנדבות כספיות של מליארדי דולרים , ל - Don't של הנשיא,  לסוללות התאאד , למלאי החימושים , לחלפים ולתמיכה המדינית.  הימין הסהרורי שקיומו רק בזכות החסות האמריקאית, אינו מבין זאת ומופתע  כל פעם מחדש. ביידן היה הנשיא הציוני , אוהד ישראל הגדול בהסטוריה. יותר טוב ממנו כבר לא יהיה. טראמפ חושב רק על עצמו והוא רוצה פרס נובל לשלום.  את המחיר ישלמו המשיחיים.

בינתיים בפוליטיקה המשיחית, שר הפיתות , הגזענות וחוסר בטחון לאומי מוכן להיות בממשלה רק אם יש מלחמה. לפחות הוא נאמן לאידיאולוגיה הכהניסטית, אך הודאתו הגאוותנית כי בלם עיסקת חטופים חודשים רבים היא פשע כנגד עם ישראל. ברוך שפטרנו משר כושל וגזען. שלום ולא להתראות.

"בעל הנס" סמוטריץ יותר מוטרד ממה "ידבק" בו  אם יתנגד לעיסקה אך ישאר על כסאו. גם "קודם כל שיהיה חג שמח" סטרוק תכתוב פוסטים קשים על העיסקה, אך תישמור על כיסאה....    להם הכיסא חשוב יותר  כאשר הסקרים משקפים  את היקף המנדטים התומכים באידיאולוגיה שלהם  - 0.   אין קונים למשיחיות ציונית ערלת לב , משיחיות גזענית פשיסטית מדברת יותר לבורים. 

יתכן ויש עוד גורם שהורחק על מנת לאפשר עיסקה. היא כבר חודשיים במיאמי.

המשמעויות  המעשיות של הפסקת האש על הכלכלה הן גדולות ובעיקרן  שיחרור אנשי מילואים שיאפשר למשק לחזור לפעילות (כמעט) רגילה , חידוש תעופה לישראל ובסופו של דבר כניסת פועלים פלסטינים לעבודה. פרמיית הסיכון של ישראל תיקטן, תשואות האג"ח (הריאליות) ירדו , השקל יתחזק. 

בזירת  האינפלציה  יפעלו שני כוחות מנוגדים - הגדלת המיסוי, התחזקות השקל והגדלת כח העבודה ככוחות מרסנים  ומנגד  פריצה של ביקושים כבושים כולל "בום" ילודה. 

בטווח הבינוני, נפילת ממשלת המחדל המורכבת ממשיחייים , פשיסטים ומשתמטים והחלפתה בממשלה ציונית , דמוקרטית ליברלית של עובדים ומשרתים  בצרוף הסכם עם סעודיה (שיכלול גם מדינות נוספות) יאפשר למדינת ישראל לחזור לצמיחה מהירה המבוססת על השקעות בהי-טק , שבעקבות המלחמה יצמיח רעיונות חדשים.

מבחינת ניהול השקעות, כפי שאני כותב מתחילת יולי 2024, שוק המניות הישראלי הוא המקום להיות בו . די בהפסקת הלחימה בצרוף הצפיות להחלפת הממשלה והסכם עם סעודיה להקפיץ הבורסה ב- 20% (לדוגמה בנק לאומי יעבור ממכפיל 7.5 למכפיל 9) מימוש הדברים יניב עוד 20% (בנק לאומי מ-9 ל- 11 ) .  הסיכון כמובן אינו נמוך שכן לממשלת המחדל אין אינטרס להרס עצמי כך שמרכיביה , כרגיל, יעדיפו את שימור הכיסא על פני האינטרסים של המדינה ותסריט של "פיצוי" המשיחיים על אובדן חלום ההתישבות בעזה והחרדים על אי פתרון סוגיית הגיוס במקרה הטוב, או חזרה ללחימה חסרת תוחלת במקרה הרע עשויים לעלות בהגדלת הגרעון ב- 2025 שיגביר הלחצים האינפלציוניים ומשם הדרך להעלאת הריבית קצרה. חידוש לחימה הוא תסריט הרבה יותר גרוע.

גיוס ערבים לצה"ל: בין פוליטיקה לביטחון לכלכלה - עדכון - הוויכוח על "מי אחראי לגיוס" = גיוס לכולם

 

הפוסט המקורי עסק בסוגיה החוקית של הפטור שניתן לערבים וההבדל היסודי בינו לבין הסדר "דחיית השרות" של החרדים.

בתמצית, הפטור משרות לערבים ניתן ע"י שר הבטחון (הממשלה) המטעמים של "טובת הציבור" (סעיף 36 בחוק שרות ביטחון)  כך שאם הממשלה מבקשת לגייס ערבים, כל שנדרש הינה החלטה. 

בסופו של הפוסט הבעתי את דעתי כי הפטור הגורף שהממשלה  נותנת לערבים מגיוס צריך להסתיים לאור שיעור ההתנדבות לשרות (צבאי / לאומי) באוכלוסיה הערבית: 

"שיקול הדעת של שר הביטחון במסגרת סעיף 36 לחוק שרות הבטחון חל על "שהדבר דרוש מטעמי טובת הציבור"  ו- "לפטור בצו כללי או מיוחד אנשים או קבוצות אנשים מחובת שירות". כלומר נדרש להראות כי "טובת הציבור" מחייבת "פטור אישי " או פטור "קבוצתי". מכיוון שמאות ערבים מתגייסים מרצונם לצה"ל ואלפים לשרות לאומי  , על הפטור "הקבוצתי" לעבור מהעולם. כיצד ניתן לטעון ל="מדיניות בטחונית" גורפת כאשר במציאות יש בה אלפי  חריגים? "

השר אמסלם , על תקן "אדיוט שימושי" הגיש עתירה לבג"צ במאי 2024  וביקש שבית המשפט יורה לפעול לגיוסם של ערבים אזרחי ישראל לשירות ביטחון או לשירות לאומי-אזרחי. בעת הגשת העתירה , הפיק את המרגליות הללו:

 "חברים יקרים, הגעתי הבוקר לארמונו של הריבון, בג"ץ, כדי להגיש בפעם החמישית עתירה שקוראת לגייס גם את ערביי ישראל, לפחות לשירות לאומי/אזרחי. את העתירה הגשתי יחד עם מרדכי, מלש"ב צעיר, ובאמצעות ידידי עו"ד מוטי שמעון". "רק אל תחסירו פעימה והסירו דאגה מליבכם – גם הפעם יזרקו אותנו, רק יצטרכו להמציא סיבה חדשה… 15 המופלאים כאן הרי החליפו כבר את הכנסת, את הממשלה – הם הם הריבון", הוסיף אמסלם. לסיום אמר, "אז כבוד הריבון, במטותא ממך, עשה חסד עם פשוטי העם היושבים בציון ואל תשיב פנינו ריקם".

בתגובתה של היועצת המשפטית לממשלה  (המייצגת את הממשלה)  לממשלה נכתב כי "נושא גיוס בני האוכלוסייה הערבית הוא בראש ובראשונה נושא מדיניות, המצוי על היבטיו השונים לפתחה של ממשלת ישראל והדרג המדיני. באפשרותה של ממשלת ישראל לבחון את עדכניות מדיניותה בעניין. לעותר, כחבר בממשלה, עומדת האפשרות לפנות לממשלה לגיבוש מדיניות כאמור".

במילים אחרות , תפסיק לבלבל במוח ולבזבז זמן יקר של כולם - תעלה הצעת החלטה בממשלה וגייס ערבים. אף אחד לא מונע ממך.  שיהיה לך בהצלחה.

הנה, לא זרקו את אמסלם מהמדרגות אלא הפוך, עשו עימו את החסד המבוקש, הסבירו לו שהוא הריבון בעניין. האם אמסלם חגג את הצלחתו ? הרי אין שום מניעה שיממש את "המדיניות" אותה רוצה לממש! הוא הריבון , לו המשילות! כמו פעולות רבות של הממשלה ושריה , המטרה הייתה לריב עם המערכת המשפטית על מנת לקבל נקודות בפרמיריז בליכוד , לא על מנת לקבל תוצאה משפטית חיובית אלא  ש- "גם הפעם יזרקו אותנו, רק יצטרכו להמציא סיבה חדשה… 15 המופלאים כאן הרי החליפו כבר את הכנסת, את הממשלה – הם הם הריבון".  אמסלם ביקש לריב ויצא אידיוט.   אמסלם קיפל הזנב. אבל הנזק לממשלת המשילות הגזענית משיחית כבר נעשה . במקומו נכנסו  עותרים חרדים והתהליך נמשך.   

בג"צ דרש תגובה מהממשלה (ששר בה החל העתירה...) ביחס לגיוס ערבים.  בתגובה פרטה פרקליטות המדינה את ההיסטוריה של אי-גיוס ערבים כפי שתוארה בפוסט המקורי מטה. בתמצית , מדובר במדיניות ממשלתית רב שנים מאז קום המדינה . עו"ד של הממשלה אומרת לבג"צ , בעתירה שהגיש שר בממשלה לכפות גיוס ערבים , שזו מדיניות  הממשלה. הרי לכם פלונטר רציני - ממשלת ימין על מלא תקבל החלטה על אי-גיוס ערבים? לא יעלה על הדעת לאור גיוס החרדים. ממשלת ימין על מלא תקבל החלטה על גיוס ערבים? בחלום הלילה. 

אז  מה עושים? כעת צריך "אדיוט שימושי", אחר שיתבזה , ונבחר יוסי פוקס  מזכיר הממשלה, שכפר בקיומה של   "מדיניות ממשלתית" בנוגע לגיוס ערבים. פוקס טען כי מדיניות הגיוס של הערבים היא בסמכות הפוקד — כלומר צה"ל — בלבד, וכי הממשלה מעולם לא קבעה מדיניות בנוגע לגיוס ערבים ושאף אין לה סמכות לעשות כן. סוגיה זו נותרה בידי הגורם המוסמך לכך — הפוקד (צה"ל) על סמך הקביעות העקרוניות שנקבעו בבג"ץ חוק הגיוס.  כשם שבעניינים של בני הישיבות 'לא נתונה לרשות המבצעת הסמכות לקבוע מדיניות', כך גם בעניינם של בני הציבור הערבי. הטענה הבסיסית היא כי  במשך עשרות שנים היו אלה רשויות הצבא שקיבלו את ההחלטה לא לגייס ערבים, בלי שהתקבלה החלטת ממשלה בנושא, גם  אם הייתה הסכמה שבשתיקה מצד הממשלה להנחיות אלה, הרי שגם כיום זוהי סמכותו הבלעדית של הצבא להחליט בנוגע לגיוס ערבים.

הגענו לרגע מדהים ומשעשע  בו ממשלת ימין על מלא , שוחרת המשילות והמשך הפטור לחרדים , מנסה להתנער מאחריותה החוקית ביחס לגיוס ערבים  וטוענת שזה בכלל החלטתו של צה"ל.  זה שוב אחיזת עיניים לטובת אינטרסים של שרידות הממשלה , כי לשון החוק ברורה - הממשלה פוטרת מגיוס. לא הצבא. במקרה של החרדים , החוק פקע, הממשלה לא מקבלת החלטה לתת פטור מגיוס לציבור החרדי מטעמים של "טובת הציבור" (כי אין כזו) ואינה מחוקקת חוק חדש  ולכן הצבא מגייס חרדים עפ"י החוק. 

תשובת היועצת לטענה האבסורדית הנ"ל היא חזרה על אותו עקרון  - הממשלה אחראית.

אומרים כי אבן שזרק טיפש אחד לבאר ,  X חכמים לא יוציאו , פה מדובר בשני לא חכמים . אמסלם ופוקס. האחד הגיש עתירה לבג"צ שחזרה אליו בבומרנג ושרדה את התקפלותו , והשני טוען בשם ממשלת ישראל כי "מעולם לא נקבעה מדיניות" אך באותה נשימה טוען כי "הייתה הסכמה בשתיקה" שזו מדיניות לכל דבר ועניין.

המשמעות היא שרוב הסיכויים הם שבג"צ יעביר את הנושא להחלטת ממשלה - פשוט יבקש  מהממשלה להבהיר מה המדיניות ביחס לגיוס ערבים. את הערפל מעל "ההסכמה בשתיקה" של הריבון צריך להסיר. אם התשובה תהיה "אין מדיניות" או "זה באחריות צה"ל" כטענת פוקס, תהליך גיוס חובה של הערבים לצה"ל ושרות לאומי יחל. זה לא יקרה בקרוב כי הממשלה לא תעסוק בנושא , תבקש דחיה אחר דחיה (בכל זאת יש מלחמה שלא נגמרת....  אז יש תרוץ מהמוכן לבית המשפט) , אך לבסוף , בקצה - תהיה תגובה שלטעמי לא רלבנטית למהות - יש להחיל  על הערבים את חוק שרות בטחון ולגייסם , אין דרך אחרת , אין סיבה אמיתית מדוע לא.

ממשלת ימין על מלא מוכיחה שוב ושוב כי מלאה בגאונים הרואים למרחוק , משפטנים דגולים אשר מצליחים כל פעם לפעול בניגוד מוחלט לאינטרס הפוליטי שלהם אך לטובת מדינת ישראל. על שם אמסלם ופוקס ירשם גיוס החובה האוניברסלי במדינת ישראל,   כפי שעל שם לוין נרשמה ההחלטה על ביטול חוק יסוד ע"י בג"צ. 

רק הימין על מלא יכול לקדם  מדיניות ליברלית  עפ"י עקרונות מגילת העצמאות :

"מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין"  

הפרחים לאמסלם ופוקס!

פוסט מיום 23/2/2025

במקביל לעיסוק האינטנסיבי בעניין גיוס החרדים , סוגיית גיוס האזרחים הערבים לצה"ל עולה כתרוץ נוסף, מיתמם,  לאי גיוס חרדים - "אם מדובר בשיוויון בנטל, מדוע לא מגייסים ערבים?!  מדוע בג"צ לא כופה זאת על המדינה?!!!!"

גיוס ערבים היא אחת השאלות המורכבות בחברה הישראלית שהציבור אינו עוסק בו. הסוגיה משלבת שיקולים ביטחוניים, חברתיים וכלכליים. בעוד שחלק מהמגזרים הלא-יהודיים, כמו הדרוזים והצ'רקסים, משרתים בצה"ל כחלק מחובתם החוקית, מרבית הערבים המוסלמים והנוצרים אינם מחויבים בגיוס. מה המקור להחרגה הזו, מהם הנתונים על גיוס בני מיעוטים לצבא ומהם היתרונות והחסרונות האפשריים של גיוס ערבים לצה"ל?

ההיסטוריה של הפטור מגיוס ערבים לצה"ל

מאז קום המדינה ב-1948, האוכלוסייה הערבית בישראל לא גויסה באופן גורף לשירות חובה. ההחלטה המקורית התקבלה על רקע פוליטי וביטחוני, בשל חשש מנאמנות כפולה בעת סכסוך ישראלי-פלסטיני ובשל הצורך לשלב את הערבים בהדרגה במרקם החיים של המדינה החדשה.

הבסיס החוקי לאי גיוס ערבים טמון בחוק חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986:

סעיף 36 – פטור מטעמי טובת הציבור

"שר הביטחון רשאי, אם ראה שהדבר דרוש מטעמי טובת הציבור, לפטור בצו כללי או מיוחד אנשים או קבוצות אנשים מחובת שירות לפי חוק זה, או מסוג פלוני של שירות, או לקבוע שהם ישרתו בצבא-הגנה לישראל בתנאים מיוחדים."

סעיף זה מעניק לשר הביטחון סמכות רחבה להעניק פטור מגיוס "מטעמי טובת הציבור" לקבוצות מסוימות, וזהו הבסיס המשפטי לפטור הניתן לערבים אזרחי ישראל באופן מנהלי. יש לתת את הדעת כי זו סמכות הממשלה  (שר הביטחון ) ואיל וסעיף 1 לחוק מגדיר" פוקד – מי שהוסמך על ידי שר הביטחון לפעול כפוקד לפי חוק זה, כולו או מקצתו;"  הסמכה הניתנת לקצין בצה"ל הפועל לגייס את כלל האזרחים שלא קיבלו פטור מהממשלה.

עם השנים, מגזרים מסוימים החלו להשתלב בכוחות הביטחון:

• הדרוזים והצ'רקסים – מחויבים בגיוס לצה"ל מאז 1956 על פי הסכם עם הנהגתם.
• הבדואים – משרתים בהתנדבות בעיקר במסגרות לוחמות, כולל יחידות מעקב ומודיעין.
• נוצרים ערבים – חלק קטן מהאוכלוסייה הנוצרית התנדב לשירות צבאי, בעיקר מאז שנות ה-2000.

הערות ביחס למצב החוקי 

(1)הפטור לערבים הוא "מטעמי טובת הציבור" , הסדר תורתו אומנותו היה חוק שסלל דרך לפטור שלא דרך חוק שרות ביטחון ובוודאי לא עומד ב- "טעמי טובת ציבור" ומשבוטל בשל היותו לא חוקי כי אינו שיוויוני, החרדים שוב כפופים לחוק הגיוס, כמו כל אזרח.

(2) החרדים לא צרכים לבקש מבג"ץ לכפות גיוס ערבים. כל שנדרש הוא להניח הצעה על שולחן הממשלה שתחייב את שר הביטחון שלא להעניק פטור לפי סעיף 36 . מדוע הם  לא עושים זאת?

(3) מאוד הייתי רוצה לראות את ההתפתלות של פרקליטות המדינה בנסיון להסביר כיצד "טובת הציבור" היום מאפשרת פטור גורף לערבים - טובת איזה ציבור? כיצד מתבטאת טובה זו ? כיצד עומדת מול היתרונות בגיוס ערבים ועקרון השיוויון?  איך פטור גורף עומד מול גיוס פרטני של מאות מתנדבים לצה"ל ואלפים לשרות לאומי?

(4) תשובה אפשרית להערה 3 היא כי העובדה שממשלות ישראל לדורותיהן , ללא ערבים,  שומרות על פטור לערבים   מעידה  שאין כאן כל שיקול פוליטי (שלמות קואליציה) או ניגוד עניינים (שר המצביע לפטור לקהילתו).  מבחן "טובת הציבור" נעשה באופן הנקי לחלוטין מאינטרסים זרים (כלומר פוליטיים) כך שמדובר במדיניות ביטחונית  ארוכת ימים של ממשלות ישראל  שבג"צ לא מתערב בה. 

נתונים על גיוס בני מיעוטים לצה"ל

לפי נתוני צה"ל ומשרד הביטחון:

• כ-85% מהצעירים הדרוזים מתגייסים לשירות חובה.
• כ-10%-15% מהבדואים מתגייסים לצה"ל בהתנדבות.
• רק מאות בודדות של נוצרים וערבים מוסלמים מתגייסים מדי שנה, בעיקר על בסיס אישי.
• אחוז ההשתתפות של ערבים בשירות הלאומי-אזרחי עומד על כ-6,000 מתנדבים בשנה.

הנתונים מראים כי החברה הערבית מתגייסת בעיקר לשרות אזרחי שכן זה המסלול העיקרי הפתוח להם ובהשוואה לחרדים הם מתגייסים לשרות המדינה יותר מהחרדים!

השיקולים בעד ונגד גיוס ערבים לצה"ל

יתרונות בגיוס ערבים לצה"ל

1. שוויון בנטל – כל אזרח צריך לתרום למדינה באותו אופן, ללא קשר למוצאו.
2. הזדמנות לשילוב חברתי וכלכלי – שירות צבאי מעניק הטבות כמו מענקי שחרור, מלגות לימודים וניסיון מקצועי, שיכולים לסייע לערבים להשתלב טוב יותר בכלכלה הישראלית.
3. שיפור הביטחון הפנימי – שילוב ערבים בצבא ובכוחות הביטחון עשוי לתרום למודיעין ולאכיפת חוק באזורים רגישים.
4. חיזוק ההשתלבות במדינה – שירות צבאי יכול לחזק את תחושת השייכות של ערבים ישראלים למדינה וליצור גשרים בין האוכלוסיות השונות.

חסרונות ואתגרים בגיוס ערבים לצה"ל

1. קונפליקט נאמנויות – חיילים ערבים עשויים להיקלע למצב בו הם צריכים לפעול נגד פלסטינים בשטחים, מה שעלול ליצור מתחים פנימיים וחיצוניים.
2. חשש ביטחוני – ישנם חששות מהדלפות מידע ומניצול התפקידים הצבאיים לרעה, במיוחד בתפקידים רגישים.
3. התנגדות ציבורית ופוליטית – החברה הערבית רואה בגיוס לצה"ל צעד בעייתי מבחינה פוליטית, ומנהיגיה לרוב מתנגדים לכך. בעוד החרדים שואלים "ומה עם גיוס הערבים", המפלגות החרדיות לא יוזמות פעולה ממשלתית בנושא.
4. חוסר עניין בקרב הערבים עצמם – מרבית הצעירים הערבים אינם מעוניינים בשירות צבאי ומעדיפים להתמקד בלימודים ועבודה.

האם יש פתרון ביניים?

כדי לגשר על הפער בין הרצון לשוויון לבין המורכבות הביטחונית, מוצעות חלופות כמו הרחבת השירות הלאומי-אזרחי, המאפשר לצעירים ערבים לשרת בתחומים כמו בריאות, חינוך ורווחה, תוך קבלת הטבות דומות לאלו שמקבלים חיילים משוחררים.

סיכום

סוגיית גיוס ערבים לצה"ל נוגעת לא רק להיבטים ביטחוניים, אלא גם לכלכלה ולשילוב חברתי. בעוד שהתנגדות לגיוס קיימת בשני הצדדים, ייתכן כי פתרונות כמו שירות לאומי-אזרחי והמשך גיוס וולונטרי יאפשרו לאזרחים ערבים להשתלב ולתרום למדינה מבלי לפגוע בזהותם ובזכויותיהם. 68% מהאוכלוסיה היהודית תומכת בגיוס ערבים ורק 11% חושבים שהמצב הקיים הוא המצב הרצוי, כלומר 89% חושבים שאי גיוס ערבים אינו רצוי!  זה מסמן כי הגיע העת לשינוי הסטטוס-קוו ביחס לגיוס חרדים.

דעתי

שיקול הדעת של שרת הביטחון במסגרת סעיף 36 לחוק שרות הבטחון חל על "שהדבר דרוש מטעמי טובת הציבור"  ו- "לפטור בצו כללי או מיוחד אנשים או קבוצות אנשים מחובת שירות". כלומר נדרש להראות כי "טובת הציבור" מחייבת "פטור אישי " או פטור "קבוצתי". מכיוון שמאות ערבים מתגייסים מרצונם לצה"ל ואלפים לשרות לאומי  , על הפטור "הקבוצתי" לעבור מהעולם. כיצד ניתן לטעון ל="מדיניות בטחונית" גורפת כאשר במציאות יש בה אלפי  חריגים? 

המיקוד של צה"ל בהכנת מסגרות לגיוס חרדים צריכה להיות משוכפלת לגיוס ערבים - הערכות לגיוס כמאמץ ממוקד לאורך מספר שנים כולל מסגרות מיוחדות , הכנה לצה"ל ושבירת מחסומים ארגוניים. נדרשת החלטה ממשלתית להורות לצה"ל להערך לגיוס ערבים כחלק מגיוס החובה כולל ייעדי גיוס שנתיים הגדלים משנה לשנה ובמקביל להורות למשרד לביטחון פנים, החינוך והבריאות  להכין מסלולי שרות לאומי כחלופה לשרות החובה. 

הערבים ייקראו להתייצב בלשכת הגיוס , ימוינו ככל מלש"ב והמתאימים ישובצו בצה"ל או במסלולים אחרים תוך התחשבות בקונפליקט הנאמנות, ככל שקיים ברמה האישית, וכמובן בשיקולים בטחוניים. במקום מאות מתנדבים בשנה מהאוכלוסיה הנוצרית והמוסלמית, יתגייסו אלפים. כשהמדינה תיקרא להם לגיוס חובה , רובם ככולם אזרחים נאמנים ובניגוד לחרדים, הם לא יפגינו באמירה  "נמות ולא נתגייס" אלא להפך, רובם יראו בזאת הזדמנות להשתלבות בחברה הישראלית והזדמנות להתקדמות כלכלית. מבחינת כלכלית, גיוס ערבים הוא הצעד האחרון הנדרש להקפיץ את מדינת ישראל לתל"ג הדומה לזה של ארה"ב.

דעתי היא כי הערבים לא מתגייסים מטעמי גזענות של ממשלות ימין ולא משום סיבה אחרת. אני כמובן לא מצפה ממשלה גזענית לקדם הנושא ("בעזרת השם" סמוטריץ יצביע בעד...?") , אך הממשלה שאינה גזענית  תהיה חייבת לטפל בכך  , שיוויון בנטל אינו רק גיוס חרדים. אם ממשלות ישראל לא יבצעו השינוי, לאחר הסדרה של גיוס אמיתי לחרדים, יבוא תור בג"צ גיוס ערבים שכן יהיה צורך לכפות על ממשלה גזענית גיוס זה.

יתרה מזאת, גדודים מעורבים חרדים ערבים יהיו פתרון מצויין לשמרנות החברתית - דתית של שתי האוכלוסיות - ללא נשים , אוכל כשר, זמני תפילה . כולי תיקווה שהחרדים ידרשו גיוס ערבים וחזון הגדודים המעורבים יצא לדרך! או שהחרדים גם גיזענים והקריאות המגיעו משם לגיוס ערבים אלו סתם רעשי רקע לסכל הגיוס?

מה דעתכם? האם גיוס ערבים לצה"ל הוא הכרחי, או שהפתרון צריך להיות אחר? האם גדודים מעורבים של חרדים וערבים הם פתרון סביר ? מוזמנים לשתף בתגובות.

עשרת הדיברות של הפטור: למה החרדים לא יתגייסו – וגם אתם לא תגייסו אותם

 

מאת כתבנו לענייני ניסים ונפלאות

בזמן שהפוליטיקאים מחפשים “פשרה היסטורית”, ההנהגה החרדית עסוקה בדבר אחד: לשכנע אותנו שלגיוס אין שום סיכוי – לא עכשיו, לא מחר, לא ביום שבו תהיה רכבת מהירה לבני־ברק. הנה עשרה ציטוטים אמיתיים לגמרי שמסבירים למה צה"ל יכול להמשיך לספור אפסים – לא במספרי הלוחמים, במספרי הדיחויים.

1. “תורה מגינה ומצילה” – הרב יהושע פפר

כיפת ברזל? נחמד. אבל התורה היא הכיפה האמיתית. כל דף גמרא – יירוט. כל סדר בוקר – סוללת פטריוט.

2. “לא רוצים אותנו? אז לא צריך” – מגיב חרדי ברדיט

אם המדינה עושה פרצוף, למה שנצא למילואים? “אוקיי, תסתדרו לבד – אנחנו נגן עליכם מספרייה.”

3. “הצבא ממיס זהות” – ח”כ ישראל אייכלר

מדים בצה”ל, אבל ערכים במגזר. כשהצבא מערבב, הזהות הדתית נמסה כמו קוביית מרגרינה בשמש. אוי לחינוך!

4. “לא נתגייס – בשום פנים ואופן” – הרב דב לנדו

בפשטות: אין דילים, אין קומבינות, אין “נח"ל פרימיום”. פשוט לא.

5. “מצווה להיות עריקים” – הרב משה הלל הירש

צה"ל חושב שעריקות זו עבירה פלילית. הרב מסביר – זו לא עבירה, זו שליחות קודש. מדליית “צל"ש רוחני”.

6. “עדיף למות ולא להתגייס” – הרב אלעזר שך

הלכה או דרמה? תלוי את מי שואלים. מבחינתו – גיוס הוא לא רק חטא, אלא “ייהרג ובל יעבור”.

7. “תגייסו אותנו – נעלה על מטוס” – הרב הראשי יצחק יוסף

מאיים לעזוב את הארץ עם כל הישיבות. מישהו צריך להתחיל לחשוב איפה עושים גיוס בשדה התעופה.

8. “אסור לגשת ללשכת הגיוס” – פסק רבני ש”ס

לא רק לא להתגייס – אפילו לא להגיע לחתום דיחוי. גם “שלום, באתי לשירותים בלשכה” נחשב עוון.

9. “לימוד תורה הוא השירות הלאומי האמיתי” – קו חוזר בהנהגה החרדית

יש שמנקים נשק, יש שמנקים דפים בגמרא מאבק. שניהם מגינים – אבל רק אחד קם למסדר ב־5:30.

10. “צה”ל – סוכן התבוללות” – חרדים בעיתונות המגזרית

יום אחד בבסיס – ואתה כבר מחליף מגבעת בכומתה. סכנה קיומית חמורה יותר מחיזבאללה.

בשורה התחתונה:

כל עוד בצה"ל יש מדים, ובבני־ברק יש מגבעות – לעולם לא ייפגשו השניים. אפשר לנסח עוד “חוקי גיוס” עד מחר, אבל ברחוב החרדי המשפט היחיד שרץ באמת הוא:

“לא בבית מדרשנו – וגם לא בבקו"ם שלכם.”

אפשר גם להבין אותם.

בחום של אוגוסט, מי רוצה להסתובב בשטחי אימונים במקום במזגן בבני־ברק? איזו אמא לא מעדיפה את הבן שלה עם צ’ולנט במזגן ולא עם אפוד קרמי בעזה? ההתנגדות החרדית אולי עטופה בלשון הלכתית גבוהה, אבל בפנים יש בה גם משהו אנושי ופשוט מאוד – מי באמת קופץ ראש לתוך סבל כשאפשר להישאר בצל?

מאחורי כל הדרשות על “כיפת ברזל רוחנית” מסתתרת גם מלחמה הרבה יותר ארצית – על כסף, כוח וכבוד. הרי מדובר בכת סגורה שמעדיפה שחברי הקהילה יכירו את כל הדעות בגמרא, אבל לא את שוק העבודה. הגיוס הוא לא רק “סכנה רוחנית”, הוא סכנת חשיפה: חייל חרדי עלול לגלות שיש עולם מחוץ לכולל, שבו אפשר להתפרנס גם בלי תקציבי מדינה – וזה כבר ממש פגיעה בקודש הקודשים: השליטה הבלעדית של הרבנים על הברז. לא  באמת מצוות התורה  אלא מאבק על כסף , כח וכבוד.

בכל זאת – נוע תנוע.

האור של הקדמה, ההשכלה, והציונות לא נכבה בגלל פסקי הלכה או איומי “נעלה על מטוס”. גם אם הדרך רצופה בהערות, סירוב וצעקות “ייהרג ובל יעבור”, בסוף ישראל המודרנית תנצח. לא החרב ולא הסטנדר ינצחו את הרעיון הפשוט: חברה מתקדמת, שוויונית, יהודית באמת – לא כת של קיצוניות – תכריע. כמו גלגלי ההיסטוריה, היא תמשיך לנוע קדימה, עד שיום אחד גם בני־ברק תגלה שיש תחנה בבקו"ם.

הבנקים בצומת דרכים - מה צפוי לרווחיות בעת ירידת ריבית? האם הבנקים עדיין הזדמנות?

בפוסט מאפריל 2022  הערכתי כי הבנקים בישראל צפויים להיות הנהנים המרכזיים מסביבת האינפלציה הגואה ועליית הריבית שבאה בעקבותיה. כפי שצפיתי, התממשות התחזית לא איחרה לבוא. עליית הריבית אכן היטיבה עם המערכת הבנקאית באופן יוצא דופן, והובילה לשיפור מהותי בתשואה על ההון. שיפור זה לווה, באופן טבעי, במהלך עליות שערים מרשים במניות הבנקים, אשר תוגברו בתשלומי דיבידנדים נדיבים. אין ספק כי ההשקעה במניות הבנקים בתקופה זו הוכיחה את עצמה כהחלטה מניבה במיוחד.

מאז הפוסט המקורי עלה מדד הבנקים ב- 115% לעומת 46% במדד ת"א 125.

כדי לסבר את האוזן, נבחן את ביצועיו של בנק מזרחי טפחות כדוגמה: הכנסות הריבית של הבנק צמחו מ-7.7 מיליארד ש"ח בשנת 2021 לקצב שנתי צפוי של 11.2 מיליארד ש"ח בשנת 2025. הרווח הנקי, שעמד על 4.5 מיליארד ש"ח, צפוי להגיע לקצב שנתי של 5.16 מיליארד ש"ח. כל זאת, יש לזכור, בזמן שהמשק מתמודד עם אתגרי מלחמה, והבנק עצמו מעניק הקלות משמעותיות ללקוחותיו ונושא בנטל מס נוסף בשיעור 6%, הצפוי להישאר בתוקף לפחות עד סוף 2026

מהלך עליית הריבית מוצה לפני כשנתיים ולמעשה כבר בוצעה הפחתת ריבית   סימבולית בריבית בחודשים לאחר פתיחת המלחמה בעזה ומאז בנק ישראל שומר על ריבית יציבה  בעוד סביבת האינפלציה מתחילה להתכנס ליעדי בנק ישראל של כ- 3% בשנה בסף הגבוה היוצרת ציפיות להורדת ריבית.  לכן , בהינתן רמת המחירים החדשה של הבנקים , הגיע העת לבדוק מה יקרה לריווחיות הבנקים כאשר הריבית תרד. בדומה לפוסט המקורי אני משתמש בדיווח של בנק מזרחי טפחות על רגישות ההכנסות ריבית נטו  לשינויים בריבית.

הבנק מדווח כי ירידה של 1% בריבית תקטין את הכנסותיו ב- 523 מיליון ש"ח.   ירידה זו בהתחשב בתיק האשראי ללקוחות העומד על ~360 מיליארד ש"ח היא רק 0.14% מהתיק (!) . הסיבה לכך היא שהבנק יודע שירידת ריבית בדרך והוא מגדר את השפעותיה נטו. טקטיקה זו מתבקשת אך היא קצרת טווח , בסוף השפעות ירידת הריבית יחלחלו במלואן לתוצאות אך זה יקח זמן . מה תהיה ההשפעה הסופית? בדוח 2021 דיווח הבנק על עליה של 1.2~ וירידה של 1.15~ מליארד ש"ח במקרה של עליה או ירידת הריבית ב- 1% בהתאמה וזאת על תיק אשראי קטן יותר. 

ניתוח כדאיות ההשקעה בבנקים מתחיל עם מכפיל הרווח הראוי לטווח ארוך . בנקים גדולים בארה"ב נסחרים במכפילים של 14-15 ובאירופה ~10 .  מה הוא מכפיל הוגן לבנק ישראלי בשוק גלובלי? מצד אחד הבנקים בישראל קטנים ביחס לבנקים הגדולים באירופה וארה"ב ורמת הסיכון של ישראל גדולה יותר. מצד שני הבנקים בישראל נהנים ממשק שגדל מהר יותר מהמשק האירופאי. לפיכך אומדן שמרני יניח מכפיל של 10 ואומדן אגרסיבי יניח מכפיל 12 , אשתמש בממוצע - מכפיל 11. אני חייב לציין כי ביני לביני אני בדעה שבנקים עם ריווחיות יציבה צרכים להיסחר במכפילים של 14-15 אך השוק חושב אחרת , כנראה פרמיית הסיכון שאני דורש נמוכה מיתר שחקני השוק.

הרווח הנקי עליו מפעילים המכפיל כמובן קשור למיסוי ואני מניח כי המיסוי  על הבנקים יחזור למסלול הרגיל אך יהיו שינויים הקשורים להטבה עם הציבור בין עם בעמלות או פעולות שיגרמו ליותר כספים שהיום בעו"ש לקבל ריבית. אני מניח כי שינויים אלו יקבלו ביטוי של כ- 200 מש"ח בריווחיות הבנק. 

באשר להשפעה על ההכנסות ריבית נטו , בראיה של דוחות 2027 אניח כי ההשפעה המצטברת תהיה של 800 מש"ח (בניגוד לדיווח של 523 הרלבנטי למצב ברבעון הראשון של 2025).

לאור זאת ההכנסות מריבית נטו צפויות לרדת מקצב שנתי של 11.2 לקצב שנתי של 10.4 וירידה מההכנסות מעמלות  / הגדלת תשלום ריבית על יתרות תקטין הרווח לפני מס בכ- 200 מש"ח

לגבי שיעור המס הכולל שעמד על 37% ב- 2024 אניח כי ירד ל- 34% ב- 2027 ובהינתן שיתר הדברים קבועים קצב ההכנסות השנתי העומד ברבעון הראשון של 2025 על 14~ מליארד ש"ח יקטן בכ - 1 מליארד ש"ח (800 מש"ח מירידת הריבית + 200 מש"ח עמלות / תשלום ריבית) שיביא את הרווח השנתי לפני מס ל- 7.4~ מילארד ש"ח והרווח הנקי ל- 4.9 מיליארד . מכפיל 11 מביא את השווי ל- 53.9 לעומת שווי שוק של 56 מיליארד ש"ח בעת כתיבת שורות אלו. 

בהינתן שמכפיל הרווח , עפ"י האמור מעלה, הינו בטווח של 10-12 טווח השווי הנגזר הוא 49-59  כך שבפועל הבנק מתומחר באופן מלא ביחס לתרחיש "שיווי משקל" בשנת 2027 והלאה 

המסקנה המתבקשת היא שאם ב- 4/22 חזיתי עלייה משמעותית בריווחיות ובשווי המניות, המצב היום שונה לחלוטין . בעוד הבנקים יהנו משיא הריווחיות בדוחות 2025 שיתכן וידחפו את מחיריהם עוד קצת מעלה וכמובן יאפשרו דיוידנדים נכבדים,  דוחות 2026 יתחילו להראות את "נזקי" ירידת הריבית שיגולמו במלואם ב- 2027.

כדרכי, מדובר ב- "חישוב על מפית" המתעלם מגורמים נוספים המשפיעים על ריווחיות הבנקים כדוגמת תיק הנכסים שבירידת ריבית יניב רווחים , אך אלו רווחים חד פעמיים. מטרת הבחינה היא לקבוע  "שווי הוגן" לצורך החלטה על היקף ההשקעה בסקטור ורוטציה לסקטורים אחרים. 

כאשר המלצתי על כניסה להשקעה בבנקים , האנליסטים היו עדיין עסוקים בדוחות הכספיים שהעידו על הקשיים של הבנקים בהתמודדות עם סביבת ריבית נמוכה , יעילות תפעולית נמוכה ומשק המתאושש ממכות סגרי הקורונה. היום נראה שהמצב מתהפך, האנליסטים ממליצים על הבנקים והתחזית שלי לטווח של שנתיים לא רואה הצדקה למשקל יתר של הסקטור. אני חוזר על שכתבתי, בטווח הקצר זה לא בלתי סביר שהבנקים ימשיכו להניב תשואת יתר לאור דוחות כספיים מצויינים , אך זו תחזיק זמן לא  רב כאשר ירידת הריבית תהפוך מתחזית למעשה.

גם על סקטור הביטוח המלצתי ביציאה מהקורונה וגם עליו אכתוב בתקופה הקרובה.  

   

תשואות הקרן - מחצית 2025 - השוואה לקרנות הגידור

 

בסוף 2024 כתבתי בהרחבה על תשואות הקרן ביחס לקרנות הגידור בפרספקטיבה של שנה ו- 3 שנים.  

חלפה חצי שנה וניתן לבצע השוואה עם קרנות הגידור ביחס למחצית 2025 כאשר בפוסט המסכם את 2024 צפיתי כי:
"במבט קדימה , היכולת להמשיך להכות את השוק ב- 2025 תהיה  כמובן תלויה בביצועי מדד ת"א 125. אני בדעה כי השוק יעלה , יתכן אף בחוזקה,  אך מכיוון שתשואות האג"ח בסיכון אינן גבוהות כשהיו לא ניתן יהיה  להשיג את השוק אם ימשיך בריצתו. אם יהיה תיקון או עליה מתונה, זה סיפור שונה אך אני באמת צופה עליה משמעותית בשוק במהלך 2025 בהינתן שהמלחמה תסתיים. ביום שהממשלה תיפול, הבורסה תעלה לפחות ב- 5%....      " 

כפי שצפוי מהמחקרים על  קרנות הגידור , קרנות הגידור אינן "מכות את השוק". ניתן לראות זאת בממוצע הקרנות המנייתיות והאסטרטגיה המעורבת הנמוך בכ- 1%  ביחס ל- "תשואת השוק" המגולמת במדד ת"א 125. אם ניקח בחשבון את דמי הניהול וההצלחה, נשאלת השאלה מי הם הפראיירים המשקיעים בקרנות הגידור?

אותה שאלה אני שואל את עצמי מפעם לפעם - האם האנרגיה שנדרש להשקיע בניהול תיק עצמאי (בניכוי העניין האינטלקטואלי) שווה המאמץ? הדרך לענות ביושר על השאלה היא למדוד הביצועים לאורך זמן ולכמת את תוספת התשואה המושגת מהמאמץ. מדידת ביצועים היא תמיד קצת בעייתית שכן אין לה "מדד השוואה" ברור לאור פרופיל ההשקעה שלי אך ההשוואה למדד ת"א 125 מאפשרת "לנרמל" ההשוואה לאורך זמן וכמובן להשוות לקרנות הגידור.

בהיבט התשואות , המחצית 2025 הניב התיק מוטה המניות 17.7% (לפני  מס) ואילו התיק מוטה האג"ח בסיכון הניב 16% (לפני מס) . כפי שצפיתי בסוף 2024 , כאשר השוק עולה בחוזקה תמהיל ההשקעה בנתוני סוף 2024 לא איפשר תשואה העולה על מדד השוק. 

ביחס להשוואה עם הקרנות המניותיות , הפעם תשואות הקרן הם ב- 1/3 התחתון אך כשנלקחים בחשבון דמי הניהול (1.5%) וההצלחה (20%) של קרנות הגידור התמונה מעט משתנה - מ- ממוצע התשואות של 20% , המשקיע בסוף רואה רק 17.25% תשואה לפני מס כך פרקטית תשואות הקרן מתכתבות עם תשואות המשקיע בקרן גידור מנייתית.

באשר לקרנות האג"ח והאסטרטגיות הקרן הניבה תשואה העולה / משתווה על הטובות בקטגוריה  ובהתחשב בדמי הניהול , תשואה עודפת מהותית.

במבט קדימה, הפסקת המלחמה ונפילת הממשלה הם טריגרים משמעותיים להמשך העליות בשוק. 

אחזקות אג"ח עיקריות - מחצית 2025

מגמת ירידת היקפי שוק האג"ח בסיכון שהחלה ברבעון השלישי של 2024 הגיעה לשיאה ולכן אין משמעות "לתיק" אג"ח בסיכון שכן השוק אינו עמוק ומגוון דיו לבניית תיק שכזה. קוראים וותיקים של הבלוג בוודאי זוכרים תקופות דומות בעבר והם חלק בלתי נפרד ממחזור השוק כאשר ירידת הסיכון מגדילה את תאבון המשקיעים לחוב , איכות החוב המונפק יורד ולאחר פרק זמן בעיות צפות, תשואות עולות וההזדמנויות פורחות. אנו בפתחו של גל הנפקות חוב , רבות מהן של חברות הנל"ן חדשות בבורסה , שעל חלקם אני מניח אכתוב בעוד שנתיים - שלוש שיגיעו לתשואות אג"ח זבל..

אין ספק כי בהיבט האחזקות "כוכבת" בתקופה היא דה זראסאי שהגע לחדלות פרעון תזרימית (אין מזומן לשלם חובות) ומתקדמת לעבר חדלות פרעון מאזנית (התחייבויות גדולות מהנכסים)    אני עוקב אחר ההתפתחויות באופן שוטף כך שלא אחזור על המידע למעט שלחברה שני אג"חים שבתיק - אג"ח ג' הלא מובטח שבסיכום גדול מאוד לתספורת ואג"ח ה' המובטח  שנראה כי יפרע באופן מלא או קרוב למלא במקרה הרע. החברה היא דוגמה נוספת להטעיה בדוחות הכספיים שכן היום גבר ידוע, מדיווחי החברה לבורסה, שכבר במהלך 2024 הנהלת החברה הבינה שללא הסכם על מימון מחדש המקל תזרימית עם המממן של תיק הנכסים העיקרי שלה  התוצאה תהיה אובדן ערך גדול בתיק בשל מכירות מאולצות של נכסים. הדבר כלל לא קיבל ביטוי בדוחות הכספיים ולכן צפוי מקור החזר נוסף בדמות תביעות.

בלוינסקי נכנס משקיע שהצדיק את הגדלות הפוזציה שלי באג"ח במהלך 2024.

בספיר אושר הסדר  שלא מומש כי הבעלים לא ביצע את הזרמה הראשונה לה התחייב אך הוא תומך בתפעול השוטף של החברה (העביר 300K דולר) . לפיכך , לאחר ביזבוז שנה וכ- 1 מיליון דולר בהוצאות + ריביות על החוב, נראה שחוזרים למצב טרום ההסדר ולפרוק מרצון של החברה באמצעות מכירת נכסיה כאשר  החברה  הוציאה לאחרונה  למכירה את אחרון  משני מנכסיה  - קרקע במיאמי.   הנכס השני המהותי  , המלון , לכאורה עומד למכירה כבר מינואר 2024 אך החברה סרבה לדון בהצעות שקיבלה שכן לטעמה היו נמוכות מדי . בינתיים ערך המלון בספרים נשחק וכנראה מגמה זו תמשיך עד למכירתו  והשאלה היחידה היא בכמה פחות מהשווי בספרים היום.

בחלל תקשורת ההסדר לקראת סופו כאשר נראה שההחזר למשקיעים יהיה עד כדי קרוב לפארי בזכות לוליינות פיננסית המציגה פרעון אג"חים קיימים גם באמצעות החלפת אג"חים קיימים באג"חים להמרה לטווח ארוך שיסחרו בפחות מערך הפארי שלהם אך זה כמובן יותר טוב מכלום . הבעיה היחידה בהתמשכות ההסדר היא שהאג"חים הדולרים יקבלו פחות שקלים, כאשר רוב הסכום שכב בחשבונות החברה שנים  ולא חולק. בימים אלו החברה "נזכרה" שהמהלך הנכון הוא לנצל הקופה המאוד שמנה   להקטנת החוב הפתוח תוך הקטנת תשלומי הריבית. הגאונים המייצגים את מחזיקי האג"ח היו צרכים לדאוג לכך לפני זמן רב  אך בורקסים ושכ"ט זה חשוב יותר מטובת המחזיקים.

בול מסחר ממשיכה לגבות את תיק ההלוואות ומעבירה תשלומים למחזיקי האג"ח, באיזה החזר העניין יסתיים (לאחר תביעות) קשה לאמר , אני עדיין שומר על אופטימיות...

כל היתר משלמים במועד / נפדו והתשואות לפדיון התכווצו מאוד .

כפי שכתבתי בפוסטים  (מטה) החל מסוף ספטמבר 2024 , המקום להיות בו הוא שוק המניות בישראל והגדלתי את חלקו בתמהיל התיק. אחרי ריצת השוק המחירים היום כבר אינם מחירי שפל שהיו אך השינויים  במצבה הביטחוני של ישראל  מביאים להתענינות מחדש של משקיעים  מקומיים וזרים שידחפו את מכפילי המניות מעלה.  שוק מניות הוא, בסופו של דבר , שוק. המחיר הוא רק עניין של הצע וביקוש ובמניות מדובר בניירות... בניגוד למחשבה המקובלת אין "מחיר נכון" למניה. יש רק כמה הקונה האחרון מוכן לשלם ולאן העדר דוהר.

סוף 2024

סוף שנת 2024 מסמנת את "סוף עונת" אג"חי הזבל, תופעה  עליה הצבעתי כבר בסוף הרבעון הקודם. השיפור במצב הבטחוני ופעולות שנקטו החברות הביאו לירידת תשואות ניכרת בשוק החוב, עד כדי מצב בו הפרמיה על חוב קונצרני מתחילה שלא להצדיק ההשקעה בו . במילים אחרות, המשקיעים שוב לא מתמחרים את הסיכון הקונצרני במלואו. יהיה זה אות לגל הנפקות חוב חדש  במהלך 2025 שיונפק ל-"שוק חם" שיהיה הבסיס לאג"ח בסיכון בשנים הבאות. כך הגלגל מסתובב לו.

מח"מ התיק ממשיך להתקצר כאשר המח"מ של ספיר, מרלן ג', אוטומקס , ג'י.אף.איי ג' ונורסטאר נמוך משנה.

בזמנים "נורמליים" כששוק האג"ח במצוקה רחב, אני נוטה להחליף אג"ח שתשואתו לפידיון ירדה מתחת לסף 10% באג"ח בעל תשואה + מח"מ גדולים יותר  אשר מקנה  מנוף רווחיות גדול יותר . כאשר שוק החוב בסיכון מצטמצם ואין אפשרות / כדאיות בהחלפה אני ממשיך להחזיק את האג"ח לעיתים עד פדיון ,פרקטית הדבר שקול ל- "מעבר למזומן" כאשר "הכסף חונה" בתשואה נמוכה (יחסית) בהמתנה להזדמנות.

השינויים העיקריים ברשימת 10 הגדולים הינם:

• כמעט הכפלת ההשקעה היחסית באג"ח לוינסקי  - לדעתי יחס סיכוי / סיכון באג"ח טוב מאוד שכן הבעלים מעורבים באופן אקטיבי בתמיכה שוטפת בחברה.
• הוצאת אג"חי הרץ מהרשימה בשל הפסקת המסחר בהם , עיקר האחזקה הינה באג"ח ב'.
• כניסת אוטומקס וארזים   - אלו אינן רכישות חדשות, הם הוזכרו כמקומות 11-14 ברבעונים הקודמים

את מקומות 11-14 תופסים האג"חים הבאים:

הפדיונות  והריבית המשולמת יוצרים תזרים  אשר אינו מושקע במלואו חזרה באג"ח בסיכון וההשקעה הופנתה גם למניות, כפי שכתבתי בסיכום הרבעון השלישי:

היקפי  אג"חי זבל שוב מתחילים לקטון לאחר "תקופת פריחה" שאיפשרה פיזור גדול ותשואות גבוהות והמצב "יחמיר" עם פדיון מלרן ב' בסוף דצמבר 2024 ו-  ג'.אף. אי ג' בינואר 2025. מנגד שוק המניות בישראל בשפל ורבות בו ההזדמנויות לטווח ארוך.  

על הביצועים ב- 2024 וסיכום 5 השנים 2020-2024 בפוסט נפרד 

פוסט מיום 6/10/24 - רבעון 3 2024

10 האחזקות הגדולות באג"חים סחירים שהיו / נמצאים בתשואה לפדיון   ברוטו מינימלית של  10% בעת ההשקעה בהם. אחוז האחזקה מתייחס לחלק הכספי היחסי של אג"ח מתוך סה"כ שווי הרשימה.

אחזקות רבעון 1 2024 בסוף הפוסט.

דילגתי על כתיבת פוסט לסיכום הרבעון השני של 2024 שכן לא היו בו הרבה שינויים ביחס לרבעון הראשון אך כעת , בעקבות פדיונות מלאים של אג"חים , הרשימה השתנתה  כאשר הילה ונובל נפדו במלואם ונכנסה אחזקה חדשה בלוינסקי אג"ח ד'.

בדר"כ הרשימה היתה מורכבת רק מאג"ח זבל אך במצב הנוכחי כאשר קיים סיכון חיצוני גדול בדמות מלחמה בצפון ופנימי של אובדן שליטה של הממשלה על הכלכלה , אני לא ממהר להגדיל את הסיכון באג"ח אך היקף ההשקעה נשאר דומה.

גם היקפי  אג"חי זבל שוב מתחילים לקטון לאחר "תקופת פריחה" שאיפשרה פיזור גדול ותשואות גבוהות והמצב "יחמיר" עם פדיון מלרן ב' בסוף דצמבר 2024 ו-  ג'.אף. אי ג' בינואר 2025. מנגד שוק המניות בישראל בשפל ורבות בו ההזדמנויות לטווח ארוך.

3 האחזקות הגדולות נותרו בראש הרשימה תוך גידול מתון באחזקות  בדה זראסאי ומלרן שהאג"חים שלה עלו משמעותית  מסוף הרבעון הראשון (אג"ח ד' עלה מ- 80 ל 99  - 23%  לפני תוספת תשואה בגין קרן+ריבית ששולמו) 

ספיר הגיע למקום הרביעי לאחר הגדלת הפוזיציה בה והקטנה בחלל שירדה למקום ה- 7 .

לוינסקי ד' השקעה חדשה ברשימה בעקבות הגדלת הפוזציה (הייתה ברשימת 11-14 ברבעון הראשון) . לאחרונה  הופעל  על החברה לחץ משפטי מתון מצד מחזיקי האג"ח שהביא לכינוס אסיפת מחזיקי אג"ח שזה עלתה גם דרישה לפרוט המקדמות לתשלומי ניהול לבעלים הגדולים מהונה העצמי של החברה ומעיד על רווח צפוי של למעלה ממליארד ש"ח. יש לברך על התהליך שמצד אחד יגדיל השקיפות של החברה כלפי המשקיעים ומצד שני "מעיר" את כל שומרי הסף. ערנות של מחזקים  משרתת מטרתו של כל מחזיק אג"ח - לקבל כספו בחזרה כולל הריבית במועד. 

היתר הם אג"חים וותיקים בתיק , שרק בבול תיתכן הגדלה במחיר הנכון. בחלל אני ממתין להסדר המתגלגל ללא סוף ובהרץ ב' למכירת הנכס. האחזקה בהרץ א' היא לטווח ארוך בהמתנה לתהליך שסופו תביעו כנגד כל המעורבים וקרדן בצפיה להמשך הפרוק מרצון של החברה ונורסטאר יב' נותן הצמדה למדד.

מעבר ל- 10 האג"חים "הגדולים" ראוי לציין עוד 4 אחזקות , במקומות 11-14:

ארזים ד'

אוטומקס ב'

יסודות א' 

שוהם ד'

אחזקות אג"ח עיקיות רבעון 1 2024

 10 האחזקות הגדולות באג"חים סחירים שהיו / נמצאים בתשואה לפדיון  לפדיון ברוטו מינימלית של  10%. בעת ההשקעה בהם. אחוז האחזקה מתייחס לחלק הכספי היחסי של אג"ח מתוך סה"כ שווי הרשימה.

אחזקות בסוף 2023

בדר"כ הרשימה היתה מורכבת רק מאג"ח זבל אך במצב הנוכחי כאשר קיים סיכון חיצוני גדול בדמות מלחמה בצפון ופנימי של אובדן שליטה של הממשלה על הכלכלה , אני לא ממהר להגדיל את הסיכון באג"ח.

הרבעון הראשון של 2024 התאפיין בעליות שערים בבורסה ובאג"ח בסיכון. דה זראסאי ג' עלתה בכ- 30% ,  ג'יאפאי ד'- ב- 8%, הילה ב- 6% , הרץ ב' ב- 25%, נורסטאר יב' ב- 6%.

מלרן שוב חוותה צלילה באג"חים בעקבות הודעה בעניין אשראי שקיבל בעל השליטה שהבהיל השוק אך התברר כהזדמנות להגדלת הפוזיציה...

בשני אג"חים הוגדלה הפוזיציה - דה זראסאי ג' שכבר שנה מתגלגל הסדר של פריסת אג"ח ג' תוך חיזוק הבטחונות וככל שפרטי ההסדר נעשים ברורים יותר כך משוואת הסיכון / סיכוי מתבהרת ובעיני שער 80 הוא מציאה , כך שהגדלתי הפוזיציה בשערים 70-78. האג"ח השני הוא בול למסחר שכתבתי עליו  בסוף אוגוסט 2023 כי אני מצפה לפארי   , אחרי דוחות 2023 לא שיניתי דעתי.

מעבר ל- 10 האג"חים "הגדולים" ראוי לציין עוד 4 אחזקות , במקומות 11-14:

  

ברבעון האחרון ניתן לציין כי אוטומקס עלתה ב- 15% , אמ.די.ג'י בכ- 6% ולוינסקי ב- 30%.

לסיום , בפוסט על אחזקות אג"ח בסוף 2023 כתבתי שאני מצפה כי שנת 2024 תהיה לא פחות טובה מ- 2023 בה הניב התיק מוטה האג"ח בסיכון תשואה של כ- 16% אחרי מס. תשואת הרבעון הראשון  -  9.3% , בינתיים בכיוון הנכון.