מבין תכונותיו של ה VIX- , המתאם ההפוך למדדי המניות שתואר בפרק הקודם על VIX היא התכונה ההופכת אותו להכי שימושי בהיבט תאוריות
המימון המודרני - בניית תיק יעיל.
עובדה ידועה בתאוריית המימון היא כי הוספת נכס בעל מתאם שלילי לכל התיק עשויה לשפר את יחס התשואה / סיכון באופן חיובי. באופן כללי, מחקרים הראו שאם מוסיפים את ה VIX לתיק ההשקעות אזי מקבלים יותר תשואה בפחות סיכון וזאת בגלל המתאם ההפוך בין תשואות מדד המניות ל VIX.
הבעיה עם הוספת VIX לתיק ההששקעות היא כידוע העובדה הפשוטה ש- VIX עצמו הינו תוצאת חישוב מתמטי המבוסס על פרמטרים הנלקחים מהשוק ואין יכולת לרכשו בשוק. לכן CBOE הציגה בשנת 2004 חוזים עתידיים על ה VIX וב 2006 החלו להיסחר אופציות על ה .VIX
החוזים העתידיים על ה VIX , כמו כל חוזה עתידי , נסחרים עפ"י הצפי לגובה ה VIX ביום הפקיעה , ולא לפי ערך ספוט VIX בדיוק כפי שנסחרים חוזים עתידיים על הנפט חיטה או זהב.
מחקרים שבוצעו על הוספת אלמנט של VIX לתיק
לצורך הקטנת הסיכון והגדלת התשואה בוצעו על ע"י הוספת חוזים עתידיים על ה VIX לתיק מפוזר (מניות / אגח ) והתוצאות פורסמו
בהבלטה רבה בכל הפרסומי ה- CBOE
הקשורים ל VIX תמצית התוצאות מפורטת להלן:
מה שניתן לראות כי תוספת החוזים העתידיים על ה VIX שיפרה את התשואות של התיק באופן משמעותי כאשר נמדדות במהלך 4 שנים 2005-2008 וזאת תוך
הקטנה ניכרת של סטיית התקן של התיק - ממש חגיגה אמיתית.
על רקע זה ה - VIX התקבע
בדעת קהל המשקיעים כאמצעי לגידור סיכוני תיק והדרך של החוזים העתידיים לתיקי
המשקיעים היתה קצרה ובאה לידי ביטוי בגידול ניכר בכמות החוזים
הפתוחים על ה VIX כבר מ 2010 :
מבחינה שיווקית הייתה הצלחה בכל הקשור לאימוץ המוצר ע"י המשקיעים אך המחקר עצמו היה תפור. תוצאות המחקר היו אומנם נכונות, אך מדובר במקרה ספציפי שקשור לתקופת המחקר
2005-2008 וגזירת מסקנה כללית ממנו היא טעות.
וזאת מדוע? אם נסתכל על ערכי VIXהרב שנתיים נגלה כי ה VIX (והחוזים העתידיים) נסחרו
בערכי שפל היסטוריים בשנים 2005-2006 ומשם ערכי ה VIX החלו לטפס בהגיעם לשיא ב 2008 :
כלומר CBOE לקח את התאריכים המתאימים לקידום מותג ה-VIX באופן שהעלייה החדה ב VIX תתרגם
לתשואות עדיפות של תיק הכולל את מוצרי ה VIX על
פני תיק שאינו כולל המוצרים הללו.
הבעיה בהוספת מרכיבי VIX לתיק
קשורה לפרמיה שהמשקיע נדרש לשלם תמורת החוזה העתידי ביחס למחיר הספוט, כפי שיתואר
להלן:
במצב נורמלי, החוזים יהיו בעלי ערך הגבוה מערך
הספוט כאשר הפרמיה מהספוט הולכת וגדלה ככל שמועד פקיעת החוזה רחוק יותר. מקרה בו
חוזה רחוק יותר יקר מחוזה קרוב
, מתואר כחוזים בקונטנגו
(Contango)
לעומת זאת, במצבים בהם ה VIX עולה בחוזקה , מבנה עקום החוזים משתנה , כאשר ניתן לראות בברור כי
החוזה הראשון יקר מהשני , השני יקר מהשלישי וכך הלאה - מבנה בו החוזה
הקרוב יקר מהחוזה הרחוק נקרא כי החוזים בבוורדורישן (Backwardation)
הסטטיסטיקה על נתוני השוק מראה כי 80% מהזמן
החוזים נמצאים בקונטנגו.
כלומר ב - 80% מהזמן, החזקת חוזה עתידי תגרור הפסד כי הוא ילך וירד
בערכו לאורך עקום החוזים תוך שחיקת הפרמיה ששולמה .
מכיוון שבתקופה של 2005-2008 לא רק ערכי ה VIX -חוזים העתידיים על ה עלו משפל
לפסגה אלא גם יחס ימי הקונטנגו היה משמעותית נמוך מ 80% כך
ששחיקת הפרמיה מאוד הצטמצמה כך שהכל הסתדר באופן אופטימלי על מנת
"להוכיח" כי הוספת מרכיב VIX לתיק מפוזר משפר את התשואה ומקטין את הסיכון.
כך הצליחה CBOE , באמצעות
מכונת יחסי ציבור נהדרת "לעבוד" על קהל המשקיעים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ממתין לאישור