בתחום המדיניות בשוק הדיור החלם נמשך

ממשלה חדשה , זמירות חדשות והתוצאות לצערי יהיו אותן תוצאות.

מחירי הדיור בישראל גבוהים כי הקרקע יקרה ===>הקרקע יקרה , כי מונופול הקרקע = מדינת ישראל לא משחרר קרקעות לבניה בהיקפים מספיקים ====>שחרור קרקעות לבניה = קביעת תב"ע לקרקע, הכנת תשתיות נדרשות - דרכים, מים , ביוב , חשמל === פלונטר של פקידים שצרכים לתאם את הארגונים השונים ולשריין תקציבים.

ברגע שקרקע משוחררת לבניה, כוחות השוק יעשו את שלהם ויקבע שווי לקרקע ממנו יגזרו מחירי הדירות.

ככל שיותר קרקעות ישוחררו , מחירי הקרקע יתייצבו ובהמשך יחלו לרדת

כל התהליך הנ"ל נמצא ב - 100% בידיים ממשלתיות ולא חשוב אם זה מנהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים, משרד התחבורה,  משרד האוצר וועדות מחוזיות (שאמורות להיות גוף עצמאי) וכו'.

כחלון חושב שאם יארגן מחדש את "קוביות" המבנה הארגוני ויכפיף הכל לאוצר יתרחש נס והמערכת שאינה מתפקדת ביעילות היום תתחיל לתפקד.

יש מסלול נוסף, באמצעות הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל)  ה- "עוקף מערכת". במקום לעבוד בצינורות (הסתומים) המקובלים, עושים הוקוס-פוקוס, מוותרים על בערך 15 ס"מ עובי של תקנות ונהלים ומוציאים תוכנית מפורטת.

ההוקוס פוקוס הזה קיים כבר משנת 2002 - האם עכשיו פתאום נראה תוצאות? הממשלות הקודמות שכחו שיש ות"ל?

הבעיה היתה ונשארה בעיה ניהולית בדרגים הבינונית - מנהל מחלקה / ענף / מדור - אלו שאחראים על מספר מנהלים זוטרים  שלהם כפופים הפקידים. המנהלים של המנהלים הכי זוטרים בארגון- אלא שלא יושבים בדיונים עם "הגדולים" אך הם בעצם מי שמנהל את העבודה בפועל ובלעדיהם כלום לא יזוז- ובזה אף אחד לא מטפל.

בנקודה זו אני מבקש להציג  אנקדוטה מתהליך פינוי שדה דב (קרקע ל 16,500 דירות)שנמשך לנצח, הדיווח הוא :

בעוד שלפי לוח הזמנים המקורי שגובש לקידום התכנון בשדה, תוכנית הבנייה בשטח אמורה היתה להגיע לדיון בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל אביב באמצע 2016, התכנית תובא לוועדה רק ב–2017. אישורה הסופי של התוכנית לא יבוצע לפני 2020.

אחת הסיבות לעיכוב היא הקושי של אנשי מקצוע מתחום התכנון להיכנס לשדה דב, שם פועלת כנף 15 של חיל האוויר. לפי הנוהל שנקבע, צה"ל ומשרד הביטחון היו אמורים לאפשר לגורמים שעבודתם חיונית להכנת התוכניות גישה לשדה, תוך דאגה לסידורי הביטחון הנדרשים. לפי הסיכום, המתכננים והסוקרים היו אמורים להיכנס לשדה תוך שאחד מאנשי הכנף מתלווה אליהם לכל אורך שהותם.

לאחר ישיבה שנערכה לפני חודשיים, שבה השתתפו קצין הפרויקטים של כנף 15, מנהל הפרויקט שנשכר על ידי המדינה, צבי סומך, וקבוצת הסוקרים שאמורה היתה לפעול בבסיס, שלח סומך לקצין את רשימת המועדים שבהם יידרשו הסוקרים להגיע. ב–18 במארס קיבל סומך מהקצין את התשובה הבאה: "תוכנית הסקרים ששלחת מכילה ימי עבודה רבים. אין לנו בכנף תקן או חייל שתפקידו ללוות את הסקרים שציינת. אנשיך יוכלו לתאם אתי את הסקרים, אך לא אוכל להיות עמם יום שלם, אלא כמה שעות, וגם זה כתלות בזמני הפנוי לנוכח תפקידי. צר לי שזה המצב, אך לא ניתן לאפשר לכם להסתובב בכנף באופן עצמאי".

כך, במשך החודשיים שחלפו, לא הצליחה המדינה על כל מערכותיה - הצבא, משרד הביטחון, משרד האוצר והמינהל - להתמודד עם הבעיה, שבפתרונה תלויה אחת מתוכניות הבינוי הגדולות שמתוכננות בישראל בשנים הקרובות, הצפויה להזרים עשרות מיליארדי שקלים לקופת המדינה.

לפני כמה ימים הודיע סומך למתכננת מחוז תל אביב ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י), גילי טסלר, ולרכז מקרקעין ותכנון באגף התקציבים, צחי דוד, כי "הבעיה לא נפתרה והסקרים אינם מתבצעים. במצב זה לא יהיה מנוס מלהודיע לחברי ועדת ההיגוי כי צפוי עיכוב בלוח הזמנים להכנת התוכנית". הודעה זו הופצה בקרב בכירים ברמ"י ובמשרדי האוצר והביטחון, ומההתכתבויות עולה תסכול באוצר וברמ"י בשל ההתנהלות.

שום ות"ל בעולם או שינוי כפיפויות לא יתן מענה לבעיות של "ראש קטן" וחוסר ניהול.

המכתב שהגיע ה- 18 במרץ היה צריך להיות על שולחנם של שר הפנים / האוצר / הבטחון ב - 19 למרץ ואני בטוח שעד ה 25 למרס העניין היה נפתר. זו בדיוק העבודה של המנהל של המנהל של הפקיד שפועל מול צוות הסוקרים.

מכיוון שמספר המנהלים של המנהלים הזה לא גדול (אולי יש 100) , כל מה שצריך זה לנהל נכון את ה- 100 הללו. תוך 3 חודשים מאתרים את הבעייתיים , מחליפים אותם ופותחים את הצינורות. החכמה טמונה בניהול 100 עובדי ממשלה וותיקים עם לשכה ומזכירה כי הם "מנהלים" בתחומים מקצועיים. אריאל שרון, כשר הבינוי והשיכון ידע מה לעשות - לעקוב אחר לוחות זמנים, להרים טלפון ולשאול אם יש בעיות, ואם היו - לזמן את הגורם המתאים ולקיים שיחה שאחריה לא נדרש לקיים שיחות נוספות - והרי זה פלא - מליון עולים הגיעו במספר שנים ואף אחד לא גר באוהל. מה הבעיה לשחרר לבניה 100 אלף יחידות דיור בשנה במדינה שיודעת ליירט טיל בליסטי במעופו?

זו נאיביות לחשוב שאם האוצר יקח על עצמו את הפונקציות של משרד הפנים ומשרד הבינוי ויזרוק פנימה כסף אותן פונקציות פתאום יהפכו להיות יעילות יותר.

אם משרד האוצר חושב שהוא מנהל יותר טוב , אזי שידחוף את הממשלה למינוי מנהלים טובים עם סמכויות לגופים אלו ולא ינסה לשלוט בהם מכיוון  שאם נשליך את הלוגיקה של המהלכים האחרונים בתחום הדיור לתחומים אחרים כמו חינוך ובטחון הרי הפתרון לבעיות במשרדים אלו היא הכפפתם למשרד האוצר.....

אבל פה  כבור הכלב. במקום להתמודד עם ניהול הגופים הציבוריים , יוצרים רה-ארגון של כפיפויות שרק ייצר בלאגן בתהליכי העבודה ויגדיל, לא יוריד, את חוסר השליטה.

אין תחליף לניהול אפקטיבי.

הפוסט הזה נכתב כבר לפני מספר ימים, אך בישיבת קבינט הדיור היום השר שלום אמר  את אותם דברים בדיוק:

"ההצעות האלו נגועות בחוצפה או בטיפשות ואווילות", אמר, "כשיש מכונה שחלק ממנה מקולקל לא מעבירים אותה מחדר לחדר - תתקנו. אם חושבים לבוא בכוחנות או דורסנות זה לא ילך. אם כבר החליטו להעביר את מנהל התכנון, העבירו את החלקים הרלוונטיים. פתאום זה רשות, ויש מנכ"ל, ותקציבים לכל דבר. משרד האוצר מעולם לא היה ביצועי אלא משרד מטה. יש לו מה להגיד על כל דבר, אבל לא מבצע. אולי שיבצע בענייני תחבורה. בשביל מה צריך משרד תחבורה שיעשו רשות תחבורה באוצר. שיעשו רשות תיירות למה צריך משרד תיירות?!".