לסביבת שערי ריבית נמוכים מאוד לטווח ארוך יתרונות וחסרונות המביאים למצבים קיצוניים - מצד אחד הציבור לא מקבל תשואה נאותה על החיסכון לטווח ארוך המרוכז רובו ככולו בחסכון פנסיוני אך מצד שני עלות הריבית נמוכה על משכנתה / הלוואה מאפשרת השקעה בנכסים - מהלוואה מאוד זולה לרכישת רכב / שיפוץ ועד לקיחת משכנתה גדולה יותר מאשר בזמנים נורמליים (בישראל כשיש מחסור בהתחלות בניה, הדבר גורם כמובן לעליית מחירים).
בחברות עסקיות , הריבית הנמוכה מאפשרת הגדלת הרווח לבעלי המניות ע"י צמצום הוצ' הריבית על מינוף החברה או לחילופין לאפשר הגדלת מינוף לצורכי הרחבת העסק (השקעה) על מנת להגדיל את הרווחים העתידיים עוד יותר.
מבחינת המדינה , עלות גיוס החוב המממן את הגרעון הממשלתי יורדת ותשלומי הריבית היורדים על החוב מאפשרים להפנות מקורות תקציביים לשרות הציבור או להפחתת מיסים וזאת מכיוון שהמדינה מתנהלת עפ"י תקציב שנתי והחוב הממשלתי הדומה ל"מינוף" חברה פרטית.
מדוע למדינה חשוב לשמור על גרעון בשליטה ? על מנת שהיקף החוב לא יעלה יותר מיכולתה של המדינה לשרתו באמצעות תשלומי קרן ומימון ריבית ללא פגיעה בשרותים לאזרח. מי שמבקש דוגמאות למה מתרחש כשהחוב הממשלתי יוצא משליטה מוזמן לעיין בכלכלת יוון וונצואלה.
אם המדינה היתה חברה עסקית אזי היינו רוצים לראות כי הגרעון הממשלתי השנתי (ההפרש בין הכנסות המדינה להוצאות המדינה) = הגדלת המינוף , מושקע בפרויקטים הנושאים תשואה הגבוהה מעלות המימון כך שהרווח לבעלי המניות ילך ויגדל. במקרה של השקעות מדינה , "הרווח" הוא התועלת למשק וכשהיא חיובית הפרויקט תורם לצמיחה / התייעלות המשק.
בעידן של ריבית ארוכת טווח סופר נמוכה, שיש לשער שעוד 10 שנים נביט אחורה ונבין כי זה היה אירוע של פעם ב- 2-3 דורות , הייתי מצפה מהמדינה להגדיל את המינוף לטובת השקעה בפרויקטים המניבים תשואה חיובית, ואין ספק כי כאשר הריבית למימון החוב למח"מ של 25 שנה היא 1% , פרויקטים כאלו לא חסרים.
הבעיה היא שאיננו רואים את המדינה משקיעה בפרויקטים יותר מזמנים שיגרתיים, ובוודאי כי אינה מגדילה את הגרעון הממשלתי על מנת לבצע השקעות משקיות.
אז מה קורה?
כפי שניתן לראות, ריבית ההיוןן בישראל היא 7% שנקבעה בנוהל פר"ת המשמש לבחינת כדאיות פרויקטים תחבורתיים ב- 2012 , לעומת ארה"ב עם 2.8%, גרמניה 3% צרפת / הולנד עם 4%.
מדוע בישראל פורסמה ב 2012 ריבית היוון של 7%? האמת היא שזו בדיוק אותה ריבית שפורסמה ב 2006 , פשוט העתיקו אותה.... . יתכן מאוד כי ריבית של 7% היתה נכונה להיוון פרויקטים הסביבות הריבית של 2006 , אך 7% ב 2015-2016 זו שערורייה לאומית!
ההשפעות של שיעור היוון גבוה מדי על המדיניות הממשלתית היא מתכון לקבלת החלטות שגויות מיסודן, פרויקטים שאין ספק שהם כלכליים , נדחים ובמקומם מבוצעים פרויקטים "חברתיים" שאינם כלכליים כלל.
דוגמה בולטת היא "מחיר למשתכן" - המדינה מפעילה סוג חדש של "מפעל פיס" לקבלת הנחה על מחיר קרקע וזאת ממאגר הקרקעות המתוכננות - אין הגדלה של כמות הדירות אלא פשוט הגרלה לגבי מי יקבל את ההנחה שזו למעשה השקעה ממשלתית בדמות סובסידיה (אי מכירת הקרקע במחירה האמיתי מקטין את הכנסות המדינה= מגדיל הגרעון) שכדאיותה הכלכלית היא 0 אחד גדול - המשק מקבל 0 תשואה על ההשקעה.
מנגד , אם משתמשים במקדם היוון של 3% (2% יותר מעלות המימון למח"מ של 25 שנה) לחישוב פרויקט של בניה ציבורית לזכאים של משרד השיכון המקבלים היום סיוע בשכ"ד , היו מגלים כי השקעה בבניה ציבורית על מנת לחסוך את שכ"ד היא השקעה כלכלית משתלמת. התוצאה נטו מבחינת שוק הדיור של תכנית "מחיר למשתכן" ושל בניה ציבורית לזכאים היא זהה, אך האחת הוא זריקת כסף לים והשניה השקעה נושאת תשואה חיובית נטו.
חישוב כדאיות פרויקט בתשואה של 3% היה הופך את הרכבת הקלה למטרו , היה דוחף לשיפור ניכר בתשתיות כבישים , משנה לחלוטין את הכדאיות בהקמת תשתיות רפואיות ולמעשה מאפשר תכנון פרויקטים גדולים ויקרים לטווח ארוך דבר שמי שמשתמש במקדם היוון 7% פשוט לא יכול להראות כלכליות (תזרים בעוד 10 שנים במקדם היוון של 7% שווה רק 50% ול- 15 שנה רק 36% , לעומת 75% ו - 64% בהתאמה אם משתמשים במקדם היוון 3%).
הסיבה כי יש תחושה שפרויקטים תשתיתיים אינם מבוצעים "בזמן" אלא בוצעים כי "הגיעו מים עד נפש" נובעת משימוש במקדם היוון 7% - רק כשהתועלת לטווח קצר (10 שנים) מצדיקה את ההשקעה היא מבוצעת . לעומת זאת משק המתנהל במקדם היוון של 3% הוא משק בו הפרויקטים מבוצעים "בזמן" כי הפרויקט הופך כדאי לפני הקטסטרופה.
אז מדוע משתמשים עדיין ב- 7%? למשרד האוצר פתרונות.
מסכים לחלוטין.
השבמחק