חוסר ההתמודדות של מדינת ישראל עם בעיית הקשישים / נכים שנותרים ללא תמיכת משפחה מתסכל אותי מאוד.
שוב ושוב צפים ועולים סיפורים על קשישים או נכים שחיים לבד מקצבאות של 2500-3500 ש"ח ומזה צרכים לממן מזון, תרופות, אחזקת בית (שכירות?) , ביגוד, חשמל, ארנונה וגם כרטיסיה לאוטובוס.
מעבר לסכום שעל פניו לא מספיק, יש את נושא הבדידות - אדם או זוג נותרים לבד בעולם - הולכים ומתדרדרים נפשית וגופנית , הולכים ומזקינים - זרוקים בדירת עמידר או בדירה שכורה שזקוקה לשיפוץ משמעותי ונקיון - רחוק מהעין ן רחוק מהלב....
אני מבקש להסתכל על הנושא מההיבט הכלכלי הפשוט בתוספת קורטוב אנושיות -
כל האנשים הללו חיים בדירות - או שלהם או של המדינה או במימון המדינה, כל האנשים הללו מקבלים קיצבאות, רוב האנשים בטיפול מוסדות הרווחה וכולם צורכים שרותי רפואה יקרים כי הרופא בקופת חולים הוא היחיד "שחייב" להקדיש להם זמן ותשומת לב - והם באמת לא בריאים - סופם של אנשים אלו זה לתפוס מיטה אישפוז יקרה בבית החולים ואח"כ במוסד סיעודי של המדינה.
מה נדרש לעשות?
מדינת ישראל צריכה לפתח מודל של דיור מוגן "חצי עצמאי" לכל האוכלוסייה הרלבנטית - מדובר בעשרות אלפים.
דיור מוגן חצי עצמאי יהיה כמו מעונות סטודנטים - דירות חדר / חדר וחצי - לבודדים וזוגות בבניין רב קומות - קומפלקס שמכיל חדרי אוכל לדיירים, עובדים סוציאליים, "סניף" של קופ"ח שמתמחה בגריאטריה , השגחה רפואית מינימלית ושרותי ניקיון. לכל קשיש / נכה תהיה זכות למגורים מסובסדים במוסד -אך מדובר על רמת שרותים בסיסית - כך שמי שידו משגת - יבחר להמשיך לגור בביתו.
קשיש / זוג בעל דירה / פנסיה ישלם שכירות גבוהה יחסית למי שחסר כל - אך כולם יקבלו את אותם תנאים - במילים אחרות - כל אחד ישלם כמה שהוא יכול ויקבל את מה שצריך.
כמובן שמי שנמצא במסגרת כזו חלק ניכר מקצבתו תלך לתשלום עבור המקום - אך בתמורה הוא יקבל שרותים של "בית מלון" .
התועלת הכלכלית של מהלך כזה ברורה - פינוי עשרות אלפי דירות לטובת דיירים אחרים, צמצום הוצ' דרסטי של הוצאות המחיה הישירות של מי שעובר לגור במוסד , צמצום הוצאות של המערך הסוציאלי - בגלל יצירת מערך תמיכה מובנה במוסד וצמצום בהוצאות רפואיות - בגלל השיפור במצב הפיזי / נפשי של הדיירים במוסד = פחות ביקורי רופא, פחות תרופות, פחות אשפוזים.
בהשקעה של כ - מליארד וחצי ש"ח ניתן לבנות 10,000 יחידות דיור כאלו במימון ממשלתי ישיר ועוד 10,000 יחידות לחייב את הרשויות החזקות במדינה לממן מתקציבם - לטובת תושביהם+ הקצאה לתושבים חיצוניים (הערים הגדולות במרכז+חיפה) .
מכיוון שמדובר על קרקעות מדינה / עירייה אין משמעות לשווי הקרקע ולכן תוך 3 שנים מיום ההחלטה , ניתן להעמיד 20,000 יחידות מגורים שיפנו 20,000 דירות לדיירים שיהיו מסוגלים לתחזק אותם.
במונחים של מדינה מדובר על "כסף קטן" אך התועלת החברתית / כלכלית של ההשקעה היא גדולה ביותר מעבר למתן הזכות הבסיסית של להזדקן בכבוד לאוכלוסייה קשת יום.
שוב ושוב צפים ועולים סיפורים על קשישים או נכים שחיים לבד מקצבאות של 2500-3500 ש"ח ומזה צרכים לממן מזון, תרופות, אחזקת בית (שכירות?) , ביגוד, חשמל, ארנונה וגם כרטיסיה לאוטובוס.
מעבר לסכום שעל פניו לא מספיק, יש את נושא הבדידות - אדם או זוג נותרים לבד בעולם - הולכים ומתדרדרים נפשית וגופנית , הולכים ומזקינים - זרוקים בדירת עמידר או בדירה שכורה שזקוקה לשיפוץ משמעותי ונקיון - רחוק מהעין ן רחוק מהלב....
אני מבקש להסתכל על הנושא מההיבט הכלכלי הפשוט בתוספת קורטוב אנושיות -
כל האנשים הללו חיים בדירות - או שלהם או של המדינה או במימון המדינה, כל האנשים הללו מקבלים קיצבאות, רוב האנשים בטיפול מוסדות הרווחה וכולם צורכים שרותי רפואה יקרים כי הרופא בקופת חולים הוא היחיד "שחייב" להקדיש להם זמן ותשומת לב - והם באמת לא בריאים - סופם של אנשים אלו זה לתפוס מיטה אישפוז יקרה בבית החולים ואח"כ במוסד סיעודי של המדינה.
מה נדרש לעשות?
מדינת ישראל צריכה לפתח מודל של דיור מוגן "חצי עצמאי" לכל האוכלוסייה הרלבנטית - מדובר בעשרות אלפים.
דיור מוגן חצי עצמאי יהיה כמו מעונות סטודנטים - דירות חדר / חדר וחצי - לבודדים וזוגות בבניין רב קומות - קומפלקס שמכיל חדרי אוכל לדיירים, עובדים סוציאליים, "סניף" של קופ"ח שמתמחה בגריאטריה , השגחה רפואית מינימלית ושרותי ניקיון. לכל קשיש / נכה תהיה זכות למגורים מסובסדים במוסד -אך מדובר על רמת שרותים בסיסית - כך שמי שידו משגת - יבחר להמשיך לגור בביתו.
קשיש / זוג בעל דירה / פנסיה ישלם שכירות גבוהה יחסית למי שחסר כל - אך כולם יקבלו את אותם תנאים - במילים אחרות - כל אחד ישלם כמה שהוא יכול ויקבל את מה שצריך.
כמובן שמי שנמצא במסגרת כזו חלק ניכר מקצבתו תלך לתשלום עבור המקום - אך בתמורה הוא יקבל שרותים של "בית מלון" .
התועלת הכלכלית של מהלך כזה ברורה - פינוי עשרות אלפי דירות לטובת דיירים אחרים, צמצום הוצ' דרסטי של הוצאות המחיה הישירות של מי שעובר לגור במוסד , צמצום הוצאות של המערך הסוציאלי - בגלל יצירת מערך תמיכה מובנה במוסד וצמצום בהוצאות רפואיות - בגלל השיפור במצב הפיזי / נפשי של הדיירים במוסד = פחות ביקורי רופא, פחות תרופות, פחות אשפוזים.
בהשקעה של כ - מליארד וחצי ש"ח ניתן לבנות 10,000 יחידות דיור כאלו במימון ממשלתי ישיר ועוד 10,000 יחידות לחייב את הרשויות החזקות במדינה לממן מתקציבם - לטובת תושביהם+ הקצאה לתושבים חיצוניים (הערים הגדולות במרכז+חיפה) .
מכיוון שמדובר על קרקעות מדינה / עירייה אין משמעות לשווי הקרקע ולכן תוך 3 שנים מיום ההחלטה , ניתן להעמיד 20,000 יחידות מגורים שיפנו 20,000 דירות לדיירים שיהיו מסוגלים לתחזק אותם.
במונחים של מדינה מדובר על "כסף קטן" אך התועלת החברתית / כלכלית של ההשקעה היא גדולה ביותר מעבר למתן הזכות הבסיסית של להזדקן בכבוד לאוכלוסייה קשת יום.
רעיון מעניין - אבל קח בחשבון שהעלות התיפעולית השנתית של אופרציה כזו תהיה מאותו סדר גודל של עלות הבניה. כמובן שחלק מזה ימומן מתוך תקציבי הרווחה הקיימים המוקצים לנושא בכל מקרה, ועדיין - מדובר פה על עוד כמה מאות מליוני שקלים כל שנה בתוספת עלות. לא בילתי אפשרי, והתועלת בהחלט חשובה - אבל חשוב גם להביא בחשבון את הפן הזה.
השבמחקחשש נוסף הוא בפן המעשי. איך למנוע מיוזמה כזו להפוך לקן מרקיב של זוהמה פיזית ויחס תת-אנושי, כפי שעלול לעיתים קרובות לקרות במיזמים ממשלתיים - בין אם מוחזקים ע"י הממשלה ובין אם באאוטסורסינג. עלולים להיקלע למצב שבו בסה"כ החלפנו בעיה אחת באחרת.