התקשורת חוזרת לטקס השנתי של התעסקות בפנסיות צבא הקבע.
לדעתי הדיון על גובה הפנסיה הוא דיון מיותר ופוגעני - מכיוון שאנשי קבע זכאים לקבלת פנסיה בהתאם לתנאים המקובלים ומדובר באוכלוסיה שתרמה רבות למדינה תוך הקרבה אישית ומשפחתית - אין מה להיכנס להם לכיס בסגנון "אהוד ברק מקבל פנסיה של 54,000 ש"ח".
הבעיה אינה גובה הפנסיה, אלא הבעיה היא "פנסיית הגישור" - הפנסיה המשולמת מגיל פרישה מצה"ל (היום 47 בממוצע) עד גיל הפרישה הרישמי - 67. מדובר על 20 שנה של תשלומים - שאינם מותנים בדבר.
הכוונה "אינה מותניםבדבר" מתייחסת לעובדה שבעוד שהכוונה בלהעניק פנסיה מגיל הפרישה מצה"ל שמקדים מאוד את גיל הפרישה הכללי היא לאפשר לפורש מצה"ל לפרוש לפנסיה ולהתקיים בכבוד, אך בפועל הפנסיה הופכת להיות "תוספת הכנסה" לפורשי צה"ל שמתחילים קרירה שניה.
עפ"י חוק פורש צה"ל שהולך לעבוד בארגון שחי מ"קופה ציבורית" בודקים מה הכנסתו הכוללת (שכר + פנסיה) ואם היא גבוהה ממשכורתו הצבאית (לפני הפרישה) אזי מקזזים מהפנסיה הצבאית 1/3 מההפרש בין ההכנסה המשולבת למשרות הצבאית, אך לא יותר מגובה 1/3 הפנסיה הצבאית, וגם זה רק עד גיל 60 . [לגבי עובד מדינה רגיל, מדובר על עד 2/3 קיצוץ במקום 1/3 לפורש מערכת הבטחון]
העניין שהנושא נשחק ב 3 שנים האחרונות והחוק שונה לפחות בכל האמור לתעשיות הבטחוניות ולמשרד החינוך - לא מקזזים דבר.
יש לתת את הדעת כי הפורשים מקבע מובהק באמת תרמו למדינה, אך המדינה תרמה להם לא מעט - החל ממימון תקופות לימודים לתואר ראשון ושני (ולעיתים שלישי) ועד פרויקטי דיור ייעודים בהנחה. רוב הקצינים הפורשים מצה"ל הם אנשים משכילים ומנוסים שיש להם הרבה מה להציע מבחינה תעסוקתית.
לאור האמור לעיל , לדעתי יש להוסיף למודל השרות נדבך נוסף - קרירה ב'.
מודל קריירה ב' מתייחס ל 20 שנה שיש לפורש משרות פעיל בצה"ל עד הגעתו לגיל הפנסיה. היום מציאת מקום עבודה לפורש היא "בעיה של הפורש". צה"ל , דרך מחלקת פרישה, מסייע, אך אין מחוייבות לכלום, ובסופו של דבר הפורש יכול למצוא עצמו "יושב בבית" גם אם רוצה לעבוד.
אני בדעה שיש להקים מנהלת קריירה ב' ממשלתית, מחוץ למשרד הבטחון שתפקידה יהיה יצירת מסלולי קרירה וקידום לפורשי צה"ל כעובדי מדינה / חברות ממשלתיות - כהמשך ישיר לתקופת שירותם . כל איש קבע ידע כי שהוא מסיים את שרותו הצבאי , הוא מתחיל שרות אזרחי - תוך שמירה על משכרתו ותנאיו הנלווים.
מנהלת "קרירה ב'" תקבל כתקציב את תשלומי הפנסיה לפורשים ותפקידה יהיה לשבץ את הפורש במערכת הציבורית ולהשלים לו את השכר עפ"י תקן לשכר הצבאי אותו קיבל. מכיוון שהשלמת השכר תהיה פחותה מהפנסיה , אזי בכל שנה אמורה המנהלת להציג את החסכון בתשלומי הפנסיה ולהחזירם לאוצר .
המטרה היא משולשת -
אני מתאר מצב בו בפני פורש מצה"ל יעמדו "מסלולי שרות אזרחי" שונים - בחינוך, במשרד הבטחון, בחברות הממשלתיות, במשרדי ממשלה , בתעשיה הבטחונית - בדיוק כפי שהיו לו "מסלולי שרות" בצבא - רק הפעם הקדנציות יהיו יותר ארוכות .... .
לדוגמא (רמות סא"ל / אל"מ):
מסלול לניהול בתי ספר - שנה לימודים (במשכורת מלאה ומימון שכ"ל) , ס מנהל שנתיים, מנהל בית ספר - הכל במשכורת צבאית + רכב
מסלול דיפלומטי - הכשרה , שרות כקונסול , שרות כשגריר
מסלול דירקטור בחברה ציבורית - הכשרה, שיבוץ ב 5 דרקטוריונים ובהמשך מינוי כיו"ר דריקטריון או מנכ"ל
מסלול מנהל בחברה ממשלתית / משרד ממשלתי - יש מאות מנהלי אגפים / מנכ"לים
בגיל 60 תינתן להם האפשרות לפרישה מוקדמת תוך תחילת קבלת "פנסיית גישור " צבאית, בתוספת פרות ההפרשות הפנסיוניות הנוספות בתקופת העבודה מפרישה מצה"ל עד יציאה לפנסיה.
תתי אלופים / אלופים משתחררים בגילאים מבוגרים יותר, הם מעטים מספרית ומקושרים כך שכל אחד ימצא דרכו אך הכלל צריך לחול גם (ובעיקר) עליהם - כי יש להם שכר גבוה מאוד - אם הם עובדים בארגון שמוגדר קופה ציבורית תשולם להם המשכורת הצבאית בלבד. - אם אלוף במיל הופך להיות ראש ממשלה - הוא לא יקבל גם פנסיה וגם שכר - אם הוא מתחת לגיל 67 - זה פשוט לא אתי.
במודל "קרירה ב'" , מי שיבחר לצאת לעבוד מחוץ למערכת הציבורית, כללי המגזר הציבורי לגבי תשלומי הפנסיה יחולו עליו כפי שחלים על מורה שיצא לפנסיה מוקדמת - בגין כל הכנסה מעבודה שתהיה לו - 2/3 מתוספת השכר של שכר עבודה+פנסיה ביחס למשכורתו הצבאית תקוזז וזאת עד 2/3 מהפנסיה.
באופן כזה, מי שיבחר ללכת "על בטוח" ישאר במערכת הציבורית ויתרום מנסיונו וכשרונו - וימשיך לקבל שכר כרגיל ואף תוספות שכר עפ"י וותק- ללא קשר לשכר" התיקני" המשולם למשרה אותה הוא ממלא.
מי שיחליט לפרוש מהשרות הציבורי, יקבל "פנסיית גישור" שתשמש כ"רשת סוציאלית" אך תקוזז ככל שהכנסת הפורש מעבודה + פנסיה תעלה על משכורתו הצבאית.
מודל שרות כזה יוריד משמעותית את עלויות פנסיית הגישור, ישפר את השרת הציבורי בישראל ויתרום לבטחון הכלכלי של משרתי הקבע הפורשים מצה"ל - תהיה מובטחת להם אותה רמת שכר אחרי פשיטת המדים.
לדעתי הדיון על גובה הפנסיה הוא דיון מיותר ופוגעני - מכיוון שאנשי קבע זכאים לקבלת פנסיה בהתאם לתנאים המקובלים ומדובר באוכלוסיה שתרמה רבות למדינה תוך הקרבה אישית ומשפחתית - אין מה להיכנס להם לכיס בסגנון "אהוד ברק מקבל פנסיה של 54,000 ש"ח".
הבעיה אינה גובה הפנסיה, אלא הבעיה היא "פנסיית הגישור" - הפנסיה המשולמת מגיל פרישה מצה"ל (היום 47 בממוצע) עד גיל הפרישה הרישמי - 67. מדובר על 20 שנה של תשלומים - שאינם מותנים בדבר.
הכוונה "אינה מותניםבדבר" מתייחסת לעובדה שבעוד שהכוונה בלהעניק פנסיה מגיל הפרישה מצה"ל שמקדים מאוד את גיל הפרישה הכללי היא לאפשר לפורש מצה"ל לפרוש לפנסיה ולהתקיים בכבוד, אך בפועל הפנסיה הופכת להיות "תוספת הכנסה" לפורשי צה"ל שמתחילים קרירה שניה.
עפ"י חוק פורש צה"ל שהולך לעבוד בארגון שחי מ"קופה ציבורית" בודקים מה הכנסתו הכוללת (שכר + פנסיה) ואם היא גבוהה ממשכורתו הצבאית (לפני הפרישה) אזי מקזזים מהפנסיה הצבאית 1/3 מההפרש בין ההכנסה המשולבת למשרות הצבאית, אך לא יותר מגובה 1/3 הפנסיה הצבאית, וגם זה רק עד גיל 60 . [לגבי עובד מדינה רגיל, מדובר על עד 2/3 קיצוץ במקום 1/3 לפורש מערכת הבטחון]
העניין שהנושא נשחק ב 3 שנים האחרונות והחוק שונה לפחות בכל האמור לתעשיות הבטחוניות ולמשרד החינוך - לא מקזזים דבר.
יש לתת את הדעת כי הפורשים מקבע מובהק באמת תרמו למדינה, אך המדינה תרמה להם לא מעט - החל ממימון תקופות לימודים לתואר ראשון ושני (ולעיתים שלישי) ועד פרויקטי דיור ייעודים בהנחה. רוב הקצינים הפורשים מצה"ל הם אנשים משכילים ומנוסים שיש להם הרבה מה להציע מבחינה תעסוקתית.
לאור האמור לעיל , לדעתי יש להוסיף למודל השרות נדבך נוסף - קרירה ב'.
מודל קריירה ב' מתייחס ל 20 שנה שיש לפורש משרות פעיל בצה"ל עד הגעתו לגיל הפנסיה. היום מציאת מקום עבודה לפורש היא "בעיה של הפורש". צה"ל , דרך מחלקת פרישה, מסייע, אך אין מחוייבות לכלום, ובסופו של דבר הפורש יכול למצוא עצמו "יושב בבית" גם אם רוצה לעבוד.
אני בדעה שיש להקים מנהלת קריירה ב' ממשלתית, מחוץ למשרד הבטחון שתפקידה יהיה יצירת מסלולי קרירה וקידום לפורשי צה"ל כעובדי מדינה / חברות ממשלתיות - כהמשך ישיר לתקופת שירותם . כל איש קבע ידע כי שהוא מסיים את שרותו הצבאי , הוא מתחיל שרות אזרחי - תוך שמירה על משכרתו ותנאיו הנלווים.
מנהלת "קרירה ב'" תקבל כתקציב את תשלומי הפנסיה לפורשים ותפקידה יהיה לשבץ את הפורש במערכת הציבורית ולהשלים לו את השכר עפ"י תקן לשכר הצבאי אותו קיבל. מכיוון שהשלמת השכר תהיה פחותה מהפנסיה , אזי בכל שנה אמורה המנהלת להציג את החסכון בתשלומי הפנסיה ולהחזירם לאוצר .
המטרה היא משולשת -
- למצות את כ"א המשתחרר מצה"ל ולהכניסו לשרות הציבורי / חברות ממשלתיות באופן מאורגן ומתוכנן כך שלמנהל הציבורי יוזרם "דם חדש" של אנשים שלא "גדלו" במשרד ממשלתי וכך רמתו של המנהל הציבורי תשתפר,
- יהיה חסכון תקציבי משמעותי כי "הפנסיה" שמשולמת במשך 20 , ללא תנאי, תתבטל ברובה .
- לפורש מקבע יהיו עוד 20 שנה של קבלת משכורות והפרשות פנסיוניות - כך שהפנסיה שלו לפרישה בגיל 67 או קודם - תיגדל.
אני מתאר מצב בו בפני פורש מצה"ל יעמדו "מסלולי שרות אזרחי" שונים - בחינוך, במשרד הבטחון, בחברות הממשלתיות, במשרדי ממשלה , בתעשיה הבטחונית - בדיוק כפי שהיו לו "מסלולי שרות" בצבא - רק הפעם הקדנציות יהיו יותר ארוכות .... .
לדוגמא (רמות סא"ל / אל"מ):
מסלול לניהול בתי ספר - שנה לימודים (במשכורת מלאה ומימון שכ"ל) , ס מנהל שנתיים, מנהל בית ספר - הכל במשכורת צבאית + רכב
מסלול דיפלומטי - הכשרה , שרות כקונסול , שרות כשגריר
מסלול דירקטור בחברה ציבורית - הכשרה, שיבוץ ב 5 דרקטוריונים ובהמשך מינוי כיו"ר דריקטריון או מנכ"ל
מסלול מנהל בחברה ממשלתית / משרד ממשלתי - יש מאות מנהלי אגפים / מנכ"לים
בגיל 60 תינתן להם האפשרות לפרישה מוקדמת תוך תחילת קבלת "פנסיית גישור " צבאית, בתוספת פרות ההפרשות הפנסיוניות הנוספות בתקופת העבודה מפרישה מצה"ל עד יציאה לפנסיה.
תתי אלופים / אלופים משתחררים בגילאים מבוגרים יותר, הם מעטים מספרית ומקושרים כך שכל אחד ימצא דרכו אך הכלל צריך לחול גם (ובעיקר) עליהם - כי יש להם שכר גבוה מאוד - אם הם עובדים בארגון שמוגדר קופה ציבורית תשולם להם המשכורת הצבאית בלבד. - אם אלוף במיל הופך להיות ראש ממשלה - הוא לא יקבל גם פנסיה וגם שכר - אם הוא מתחת לגיל 67 - זה פשוט לא אתי.
במודל "קרירה ב'" , מי שיבחר לצאת לעבוד מחוץ למערכת הציבורית, כללי המגזר הציבורי לגבי תשלומי הפנסיה יחולו עליו כפי שחלים על מורה שיצא לפנסיה מוקדמת - בגין כל הכנסה מעבודה שתהיה לו - 2/3 מתוספת השכר של שכר עבודה+פנסיה ביחס למשכורתו הצבאית תקוזז וזאת עד 2/3 מהפנסיה.
באופן כזה, מי שיבחר ללכת "על בטוח" ישאר במערכת הציבורית ויתרום מנסיונו וכשרונו - וימשיך לקבל שכר כרגיל ואף תוספות שכר עפ"י וותק- ללא קשר לשכר" התיקני" המשולם למשרה אותה הוא ממלא.
מי שיחליט לפרוש מהשרות הציבורי, יקבל "פנסיית גישור" שתשמש כ"רשת סוציאלית" אך תקוזז ככל שהכנסת הפורש מעבודה + פנסיה תעלה על משכורתו הצבאית.
מודל שרות כזה יוריד משמעותית את עלויות פנסיית הגישור, ישפר את השרת הציבורי בישראל ויתרום לבטחון הכלכלי של משרתי הקבע הפורשים מצה"ל - תהיה מובטחת להם אותה רמת שכר אחרי פשיטת המדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
ממתין לאישור